תהילים פרק י״ד

תהילים פרק י״ד עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה־טוֹב:

   מצודת דוד:אמר נבל. נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה: השחיתו. הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי: התעיבו עלילה. עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וְגוֹ׳. שְׁנֵי מִזְמוֹרִים אָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר זֶה בְּעִנְיָן אֶחָד: הָרִאשׁוֹן עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וְהַשֵּׁנִי (תהלים נג) עַל טִיטוּס הָרָשָׁע. זֶה נִתְנַבֵּא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁעָתִיד לִיכָּנֵס לַהֵיכָל וּלְהַחֲרִיבוֹ, וְאֵין אֶחָד מִכָּל חֵילוֹתָיו מוֹחֶה בְּיָדוֹ:

   אֵין אֱלֹהִים. וְאֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב (ישעיהו יד:יד):

   הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה. מַעֲלָלִים:

   אבן עזרא

   למנצח אמר נבל הפך חכם, בעבור שידמה שאין אלהים, בעבור זה השחיתו דרכם והתעיבו מעלליהם, כמו ובעלילותיך אשיחה, אין עושה טובה.

   רד"ק

   למנצח לדוד זה המזמור גם כן הוא על לשון הגלות.

   אמר נבל בלבו אין אלהים נבל הוא מלך האמות שישראל בידן, וחושב בלבו בהרעו לישראל ובנגשו אותם, כי אין אלהים ואין שופט ודין בעולם לשלם לאיש כמעשהו.

   השחיתו הוא ועמו.

   התעיבו עלילה עשו מעשה תועבה.

   אין עשה טוב: אין בהם אחד שיעשה טוב אלא כלם השחיתו מעשיהם, וכל מעשיהם הם לרעה, כי חשבו כי אין רואה יי'.

   מלבי"ם

   למנצח לדוד, מזמור זה הוכפל בספר זה (סימן נ"ג), עם קצת שינוי, והתבאר אצלי, שמזמור זה אמרו דוד על נס שנעשה לו שנצול מאויב שהרע והצר לישראל, וכאשר בא נס סנחריב בימי חזקיה ראו שמזמור זה טוב להודות בו גם על נס זה ותקנוהו עם הוספה קצת ויחסוהו לדוד כי הוא תקנו, ובזה נבא אל הבאור אמר נבל בלבו אין אלהים שהמלך שבא עליו הכחיש מציאות ה', כמו שגם סנחריב כחש בה' ושלח לגדף אלהים חיים, וגם השחיתו והתעיבו עלילה, שכל חילו כולם השחיתו מעשיהם לעשות רעות ותועבות, עד שאין עושה טוב אפילו טוב נימוסי חסד או רחמים, ובאשר נמצא ביניהם איש אחד שהיה נראה שמאמין בה' ונותן לו כבוד (כמו שהיה במחנה סנחריב שאמרו חז"ל שנ"נ נתן כבוד לה' ורץ אחר השליח ששלח מרודך בלאדן שהקדים שמו של חזקיהו לשמו של הקב"ה ובעבור זה נשארו ממחנה סנחריב הוא ועוד עשרה אנשים עמו כמ"ש חז"ל), בל תאמר שאלה יש להם זכות, עז"א ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל כי באמת גם הם לא האמינו באלהים מצד שדרשו את אלהים ע"פ השכל להשכיל באמתו ולדרוש דרכיו וארחותיו, כי לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ, וה' היודע מצפוני לב השקיף אם מאמינים בו באמת ע"י שישכילו דרכיו וידרשו ארחותיו, וראה, כי הכל סר, שגם היחידים האלה סרו מן הדרך, ויחדיו נאלחו בתועבות, עד שאין עושה טוב אין גם אחד, שגם האחד שנראה לנו שהוא נותן כבוד לה' ג"כ אין עושה טוב, כי לבו מלא און והוא מכחיש וכופר ג"כ:

   מצודת ציון

   נבל. אדם פחות ושפל:

   עלילה. פעולה:

2. (ב)יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי־אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:השקיף. לראות במעשה העם ההוא: היש משכיל. למחות בדבר: דורש. להיות דורש וחוקר את אלהים ר״ל לדעת שיש אלהים שופטים:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ה', השקיף בעבור היות כבודו במקום עליון והוא השמים וזה דרך משל, כי הוא יודע הכל ודרך כל.

   רד"ק

   יהוה משמים השקיף על בני אדם אף על פי שהוא גבה עליהם ונסתר מעיניהם הוא משקיף עליהם ומשגיח

   לראות היש משכיל דרש את אלהים: אם יש בהם משכיל אחד שידרוש אלהים, ויחשוב כי יש אלהים שופטים; והנה

   מצודת ציון

   השקיף. ענין הבטה:

3. (ג)הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טוֹב אֵין גַּם־אֶחָד:

   מצודת דוד:הכל סר. כולם סרו מדרך הטובה: יחדיו. כולם יחד קלקלו מעשיהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   הַכֹּל סָר וְגוֹ׳. אֵין אִישׁ בְּחֵילוֹתָיו מוֹחֶה בְּיָדוֹ:

   נֶאֱלָחוּ. נֶהֶפְכוּ לְקִלְקוּל:

   אבן עזרא

   הכל סר מהדרך הישר.

   יחדו נאלחו כמו נשחתו.

   אין גם אחד אפילו אחד כמו גם בשחוק יכאב לב, גם לרעהו ישנא רש ואלה הרשעים שהם השונאים את ישראל והעד אכלו עמי.

   רד"ק

   הכל סר סר מדרך הטובה. ויש מפרשים כמו סג כמו שאמר בספר השני (תהלים נג ד): כלו סג; והוא מן נסגו אחור (ישעיהו מבי ז), והענין אחד; והגימ"ל רי"ש בא"ת ב"ש ג"ר. ויש מפרשים ויבאש וסרי (שמות ז כא ומקומות אחרים). וכן אמר:

   יחדו נאלחו שענינו נתעבו ונבאשו; הפוך מן סיר אשר חלאתה בה (יחזקאל כד ו) שפרושו: זוהמא; וכן אף כי נתעב ונאלח (איוב טו טז)

   אין עשה טוב אין גם אחד: אפילו אחד; וכן גם לרעהו ישנא רש (משלי יד כ).

   מצודת ציון

   נאלחו. נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב ט״ו):

   גם. הוא כענין אפילו:

4. (ד)הֲלֹא יָדְעוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהוָה לֹא קָרָאוּ:

   מצודת דוד:הלא. ר״ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הֲלֹא יָדְעוּ. הֲלֹא סוֹפָם יָדְעוּ מַה שֶּׁעָלְתָה בָּהֶם?

   אוֹכְלֵי עַמִּי. זַרְעוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר:

   אָכְלוּ לֶחֶם. עָשׂוּ מִשְׁתֶּה: ״בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב״ (דניאל ה:א):

   ה׳ לֹא קָרָאוּ. לֹא חֲשָׁבוּהוּ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו בְּמִשְׁתֵּיהֶם, וְנִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֵלָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ : כָּל שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה טוֹעֵם טַעַם עָרֵב בְּמַאֲכָלוֹ, אֹכְלֵי עַמִּי נִדְמֶה לָהֶם כְּאוֹכְלֵי לֶחֶם שֶׁטָּעֲמוּ טַעַם מַאֲכָל עָרֵב:

   אבן עזרא

   הלא ידעו יתמה, כלומר הלא ידעו אלה פעלי און בעוד שאכלו עמי כאילו אכלו לחם ולא אמרו כי השם נתן להם כח, על דרך: ידנו רמה וזה הוא: ה' לא קראו.

   רד"ק

   הלא ידעו כל פעלי און הלא על דרך תימה: איך הם הכל סכלים ולא ידעו! ופרושו: אין להם דעה ובינה כשהם אומרים, כי אין רואה ואין יודע מעשיהם כל אלה שהם פעלי און ומריעים לישראל.

   אכלי עמי אכלו לחם ואכלים עמי כמו שיאכלו הלחם.

   יהוה לא קראו: כלומר לא עלה בלבם, כי יי' רואה אותם; לפיכך לא קראו אותו. ויש מפרשים: לפי שהם אכלי עמי ועדין אכלו לחם, כלומר: כי לא מתו ולא נענשו חשבו כי לית דין ולית דין; לפיכך יי' לא קראו. ויש מפרשים לא קראו: שעומדים ברשעם, ואינם חוזרים בתשובה.

   מלבי"ם

   (ד-ה) הלא, שיעורו הלא ידעו כל פועלי און כי אלהים בדור צדיק, שאחר שנעשה נס לישראל ונצולו, אז ידעו פועלי און אלה אכלי עמי שיש אלהים בדור צדיק ומשגיח עליהם בהשגחתו הפרטית, ומ"ש אכלו לחם מוסב על ישראל, שאמרו במדרש שבימי דוד היו מתים מאה ילדים בכל יום ותקן להם מאה ברכות, מבואר שבימי דוד לא היו נזהרים בברכות השבח, ששורש ברכות אלה נסתעף ממ"ש ואכלת ושבעת וברכת, שמחוייבים לברך את ה' על אכילת מזון, ומזה למדו שה"ה שצריך לברכו על כל טובותיו וחסדיו בין הכוללים בין המיוחדים, ובאשר לא היו נזהרים בכ"ז בימי דוד נענשו ע"ז, ופשפשו במעשיהם ותקנו את הדבר, מזה מבואר איך היו צדיקים עד שעל מה שאכלו לחם וה' לא קראו ר"ל שלא ברכו את ה' על הלחם מזה שם פחדו פחד ונתיראו מעונש ושבו בתשובה, וא"כ הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי והם מכחישים את האלהים לגמרי, חלף שבישראל היה בהפך שפחדו גם כשלא קראו את ה' על אכילת לחם, ובזה היה ראוי שה' יעזור לישראל המאמינים בו נגד הכופרים האלה עד שידעו כי אלהים בדור צדיק:

5. (ה)שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי־אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:

   מצודת דוד:שם. שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז״ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו: כי אלהים. הפחד ההוא היה על כי ה׳ היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה׳ אבל אין דבר נופל במקרה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד. שֶׁנִּשְׁתַּלֵּם גְּמוּלוֹ לְבֵלְשַׁצַּר וְכוּ׳:

   כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק. בְּדוֹרוֹ שֶׁל יְכָנְיָה שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים:

   אבן עזרא

   שם במקום שאכלו שם עמי פחדו בצרה שבאה עליהם, עד שידעו כי השם בעזרת דור צדיק, כמו: לעזרת ה' בגבורים.

   רד"ק

   שם פחדו פחד פחדו כמו יפחדו. אמר: כי שם במקום גדולתם וגאותם יפחדו עוד פחד וידעו

   כי אלהים בדור צדיק: עמהם יהיה ובעזרתם.

6. (ו)עֲצַת־עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ:

   מצודת דוד:עצת עני. אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה׳ מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ. אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעֲצָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בּוּשָׁה, עַל שֶׁהֵם בּוֹטְחִים בַּה׳, כִּי ה׳ מַחְסֵהוּ:

   אבן עזרא

   עצת עני הוא ישראל וכל עצתי היא כי ה' מחסהו.

   רד"ק

   עצת עני תבישו ועתה עצת עני תבישו,

   כי יהוה מחסהו: לפי ששם יי' מחסהו; וזהו עצתו ודעתו להמלט מידכם, כי אין לו מחסה אחר, ואתם מבישים עצתו לפי שאין אתם רואים העונש במהרה, ואומרים לעניים: איה אלהיכם יקומו ויעזרכם (דברים לב לח)!

   מלבי"ם

   עצת, אתם תבישו עצת עני, שהוא ישראל שלא הכינו עצה וגבורה למלחמה רק ה' מחסהו, וסמכו על הנס שה' יעזר לו וזה היה לשחוק בעיניכם, כמ"ש סנחריב פן יסית אתכם חזקיהו לאמר ה' יצילנו ההצילו אלהי הגוים וכו', אבל מי יתן מציון ישועת ישראל, כשתהיה התשועה ע"י ה' השוכן בציון אז יגל יעקב, כי בזה יתקדש שם ה' לעיני הגוים, ובאשר בזה ראה ברוה"ק את העתיד מה שיהיה מנס סנחריב שתהיה התשועה מציון וה' שב שבות עמו אז, תקנוהו שנית על נס סנחריב כמו שיתבאר בסימן נ"ג:

7. (ז)מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:

   מצודת דוד:מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון: בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳ את בני השבים ר״ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳ השקיטם: יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳ ובעל כרחך יודו להם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מִי יִתֵּן. אָז יִקְרַב הַיּוֹם שֶׁיִּתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, וְאָז יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   מי טעם מציון, כמו: מטה עזך ישלח ה' מציון ומציון יסעדך בעבור היות הכבוד עם הארון בימי דוד. ויתכן: שנשבו אנשים מישראל או הוא לעתיד, ויהיה הטעם מציון ישוב הכבוד ומי יתן כדרך מי יתן כל עם ה' נביאים.

   רד"ק

   מי יתן מציון ישועת ישראל לפי שציון ראש ממלכת ישראל, ושם שכן הכבוד, אומר: כי מציון תבוא ישועת ישראל. ואומר: מי יתן שיהיה בקרוב; או מי יתן שנזכה, ונראה הישועה

   בשוב יהוה שבות עמו; ואז

   יגל יעקב ישמח ישראל: כי עתה הם ביגון ובאבל בגלות. ופרוש בשוב: פעל יוצא, כמו בהשיב, או פרושו: בהניח, מן בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל טו).

   מצודת ציון

   בשוב. ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיה ל׳):

   שבות. מלשון שבי: