תהילים פרק י״ג

תהילים פרק י״ג עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למנצח, עד אנה הטעם אם לא יהיה נושע מאויביו ידמה לעיני בני אדם, כי אלהיו שכחו, או לא ידע אשר קרהו.

   רד"ק

   למנצח מזמור לדוד: זה המזמור אמרו דוד בעת שהיה בצרה מאויביו או נאמר על לשון הגלות; והוא הנכון.

   מלבי"ם

   למנצח, תפלה לה' בל ישכחהו ובל יסתיר פניו ממנו בשני מיני עזיבות והסתרת פנים אשר יקרה אל החוטאים:

2. (ב)עַד־אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד־אָנָה תַּסְתִּיר אֶת־פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי:

   מצודת דוד:עד אנה. עד מתי אהיה נד ומטולטל וכי תשכחני נצח:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַד אָנָה. אַרְבַּע פְּעָמִים כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת, וּבִשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר:

   רד"ק

   עד אנה יהוה תשכחני נצח כמו עד מתי תשכחני. לפי שתניחני ביד אויבי זה כמה שנים יאמרו האמות כי שכחתני.

   עד אנה תסתיר את פניך ממני: או יודע אתה בעניי ותסתיר פניך ממני, שלא תרצה לפנות אלי. ובדרש (שוחר טוב בשנויים): זה הוא שאמר הכתוב (זכריה ז יג) ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע. אמר רבי יצחק: מדה כנגד מדה. אמר הקדוש ברוך הוא לפי שאמרתי ארבע פעמים עד אנה: עד אנה מאנתם (שמות טז כח); עד אנה ינאצני (במדבר יד יא); ועד אנה לא יאמינו בי (שם); עד מתי לעדה הראה הזאת (שם כז): כך אני עתיד למסור אתכם ביד ארבע מלכיות, ואתם תצעקו לפני ארבע פעמים: עד אנה יי' תשכחני נצח בבבל; עד אנה תסתיר את פניך ממני במדי; עד אנה אשית עצות בנפשי (למטה ג) ביון; עד אנה ירום איבי עלי (שם), באדום.

   מלבי"ם

   עד אנה, העון יסבב לפעמים שכחה, ולפעמים יסבב הסתרת פנים, השכחה הוא עת הגדיל בחטא כ"כ עד שיסלק ה' השגחתו ממנו מכל וכל ואז לא ייטיב לו ולא ירע, אך הוא מסור אל המקרה בכל עניניו, והסתרת פנים הוא בעת ישגיח ה' עליו להענישו על עונו שאז אינו שכוח אצל ההשגחה העליונה, רק שהעונש ההשגחיי הזה נעלם ונסתר באמצעים טבעיים, שיענישהו ע"י אויבים ומעיקים וכדומה, עד שנדמה לו שהרעות באו עליו במקרה או בטבע, שאז ידמה ה' כמסתר פנים ממנו, שהמסתיר פנים הוא רואה את הדבר ואינו נראה ממנו, וכן ה' משגיח אז על האדם רק שאין האדם מכיר שהוא עונש השגחיי, על הראשון התפלל עד אנה ה' תשכחני נצח, ועל השני התפלל עד אנה תסתיר את פניך ממני:

   מצודת ציון

   עד אנה. עד מתי:

   נצח. לעולם:

3. (ג)עַד־אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד־אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי:

   מצודת דוד:אשית עצות. אשים עצות איך להמלט מן היגון אשר בלבבי כל היום:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   עד אנה אחשוב ואשית עצות בנפשי, כל עת בעבור היגון שהוא בלבבי יומם בעבור שירום אויבי עלי.

   רד"ק

   עד אנה אשית עד אנה אצטרך להשית

   עצות בנפשי איך אמלט מהצרה שאני בה?

   יגון בלבבי יומם אפילו היום שאדם מתעסק בצרכי העולם ושוכח יגונו אני לא כן; וכי כל כך הן צרותי רבות, כי לא יסור יגון מלבי יומם!

   עד אנה ירום איבי עלי: שהוא מושל בי?

   מלבי"ם

   עד אנה, נגד מ"ש עד אנה ה' תשכחני נצח, מבקש עד אנה אשית עצות בנפשי, כי האיש הבלתי מושגח מה' ונעזב אל המקרה, הגם שעניניו מצליחים ע"פ הטבע, נפשו הרוחניית מרגשת כי סר צילה מעליה והיא דואגת ע"ז ומלאה יגון, ועז"א עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי, כי לבבו מלא יגון הגם שהוא יומם, ר"ל ששעתו מצלחת לו שזה מכונה ביום, בכל זאת לבבו מלא יגון ונפשו תשית עצות לה כי מרגשת שהיא נעזבת מה', ונגד מ"ש עד אנה תסתיר את פניך ממני אמר עד אנה ירום אויבי עלי, כי אז יקבל עונש ע"י אויבים ומעיקים:

4. (ד)הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן־אִישַׁן הַמָּוֶת:

   מצודת דוד:הביטה. ראה בעניי וענני: האירה עיני. להתחכם בעצה מועלת להנצל מיד האויב כי פן אהיה נלכד בידו ואישן שינת המות כי יאבד נפשי:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. שֶׁהַמִּיתָה נִקְרֵאת שֵׁינָה, ״וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם״ (ירמיהו נא:לט):

   אבן עזרא

   הביטה כנגד תסתיר את פניך.

   פן אישן שינת המות, כי השמות בכח הפעלים.

   רד"ק

   הביטה ענני יהוה אלהי כנגד מה שאמר: תסתיר את פניך ממני אמר: הביטה ענני יי' אלהי; אתה יי' והיכלת בידך להושיעני, ואתה אלהי ושופט משפטי מיד איבי.

   האירה עיני פן אישן המות: כי אני בחשכה בתרדמת הגלות והצרות, וקודם שאישן שנת המות ענני והאירה עיני.

   מלבי"ם

   הביטה, נגד העת שהוא שכוח מה' מבקש הביטה עלי בעין השגחתך וענני האירה עיני, מציין שאז עיניו הרוחנים הולכים חשכים ונפשו ישינה בתרדמת המות הנפשי והשכלי, כי החיים האמתיים הם החיים הנפשיים השכליים אשר יחיה בהתהלכו לפני ה' (כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום) לא כן חיי ההרגש והתנועה שהם חיי הבהמה והם המות האמתי לנפש האלהית, וע"ז בקש האירה עיני פן אישן המות, כי נפשי ישינה אז שובתת מרוחניותה עד שתכרת משרשה ותמות מות הנפש:

5. (ה)פֶּן־יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט:

   מצודת דוד:פן יאמר. אם לא למעני יעשה פן יאמר האויב יכלתיו ורמה ידי וצרי ישמחו כאשר אהיה נוטה ליפול בארץ:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   פן יאמר, יכלתיו יכול פועל עומד, על כן כמו יכלתי לו, כמו ויזעקוך, ויזעקו אליך, או לך.

   רד"ק

   ואני בחסדך בטחתי הם חושבים כי אין לי מושיע; ואני בחסדך בטחתי שתושיעני.

   יגל לבי בישועתך כנגד צרי יגילו כי אמוט. וכשתושיעני יגל לבי, והם יאבלו.

   אשירה ליהוה אז כשיושיעני אשירה ליי' ואומר לו הודאות.

   כי גמל עלי: ולא ישנתי שנת המות. ובדרש (שוחר טוב): כנגד ארבע צעקות ארבע נחמות: ואני בחסדך בטחתי בבבל; יגל לבי בישועתך במדי; אשירה ליי' ביון; כי גמל עלי באדום.

   מלבי"ם

   פן, ונגד מ"ש עד אנה ירום אויבי עלי, אמר פן יאמר אויבי יכלתיו, ויש הבדל בין צר ואויב, שהצר הוא המציר בפועל, והאויב דורש רעה ואינו מציר בפועל, ואומר רבותא שע"י שהסתיר ה' פניו ממנו הוא ניתן ביד מעיקיו עד שהאויב הגם שאין דרכו ללחום אתו בפועל רק דורש רעתו בסתר, יאמר יכלתיו, כאלו במה שדרש רעתו די להפילו ולא היה צריך ללחום נגדו כלל, והצר שדרכו ללחום יראה שהתמוטט מעצמו ע"י השגחת ה':

   מצודת ציון

   יכלתיו. מל׳ יכולת וכח:

6. (ו)וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי:

   מצודת דוד:ואני. מעולם כאשר בטחתי בחסדך היה לבי שמח בהישועה הבאה ממך: אשירה. גם עתה אשירה לה׳ כאשר יגמול עלי חסדו:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ואני ואין לי חסד שאבטח בי, כי אם בחסדך ולמען זה הבטחון, יגל לבי.

   מלבי"ם

   ואני בחסדך בטחתי יגל לבי, גדר הגיל ששמח על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה פתאומית, עפ"ז יאמר שהגם שאני בטחתי בחסדך עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי בטחתי ע"ז, מ"מ יגל לבי בישועתך כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה אשירה לה' כי גמל עלי מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה: