תהילים פרק ק״ל

תהילים פרק ק״ל עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה:

   מצודת דוד:ממעמקים. מתוך עומק הצרות קראתי לך ה׳:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שיר המעלות ממעמקים טעם ממעמקים - בעבור היות ישראל בגלות ודלות וקלות ושפלות.

   רד"ק

   שיר. דימה הגלות למעמקי מים:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, תפלה על סליחת העון, ממעמקים קראתיך ה', העומק יאמר על עומק ממשי הפך מקום הגבוה, כמו העני והחלש והגולה וכדומה, וגם יאמר על עומק נפשי מי שבחטאו התרחק מה' הגבוה מעל גבוהים ונפשו עומדת במורד ובשפלות, הגם שבעניני גופו יעמוד בהצלחה וברום עולם ע"ז יאמר אנכי קראתיך משני עמקים שאני בם, עומק ושפלות הגוף, עם עומק ושפלות הנפש:

2. (ב)אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אדני בעבור היותו במעמקים, צועק שמעה בקולי.

   רד"ק

   אזניך קשובות. בשקל שכולם שכולות:

   מלבי"ם

   ה' שמעה בקולי, הוא קבלת תפלתו למלאת בקשתו, וגם תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני, ר"ל איכות קולי והצעת דברי וטענותי הצודקות:

   מצודת ציון

   קשובות. ענין שמיעה:

3. (ג)אִם־עֲוֺנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:

   מצודת דוד:אם עונות תשמר. אם לא תמחול ותשמור אותם להפרע עליהם גמול מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי הלא רבו מאוד:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אם הטעם: הושיעני מהרה ואל תזכור לי עונות שעברו כי לא אוכל לענות ולהשיב.

   רד"ק

   מי יעמוד. כמעט נהיה כלים ואובדים אם תשמור לנו עונותינו:

   מלבי"ם

   אם עונות תשמר יה אם תרצה לשמור עונות ושלא לסלוח, ה' מי יעמד לא ימצא מי שיעמוד ויתקיים, כי אחר שה' בלתי בעל תכלית מחוייב שהעבודה אליו תהיה ג"כ בלתי בעל תכלית, ושחטא היותר קל יגדל מאד, כי לא יצוייר שימלא החוב המוטל עליו לעבוד את הבלתי בעל תכלית רק מי שהוא בלתי בעל תכלית כמוהו, וא"כ מי יעמוד אחר שגם חטא קטן הוא מרי בלתי בעל תכלית, ואין הבדל בין בלתי בעל תכלית לבלתי בעל תכלית:

4. (ד)כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:

   מצודת דוד:כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ״ש כי לא ישא לפשעכם (שמות כג): למען תורא. כ״א מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. לֹא נָתַתָּ רְשׁוּת לְשָׁלִיחַ לִסְלֹחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם״ (שמות כג:כא):

   לְמַעַן תִּוָּרֵא. עַל זֹאת, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּטוּחַ עַל סְלִיחַת אַחֵר:

   אבן עזרא

   כי הטעם כאשר תסלח לעוני - ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם, ואם לא תסלח - לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.

   רד"ק

   כי עמך. פירוש אדוני אבי ז"ל האל יתברך נתן ממשלה לעליונים לעשות חפצו בארץ אבל הסליחה אינה עמהם כי אם עמו למה שלא יאמרו בני אדם בלבם אם אנו חוטאים יתפייסו לנו המלאכים וישאו לפשעינו, אבל אין בהם סליחה למען שייראו בני אדם את האל ית' למען כי עמו הסליחה לא עם אחר זולתו:

   מלבי"ם

   כי עמך הסליחה, ר"ל שיש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, ע"י שחוטא התחרט ובקש סליחה, או ע"י שרחם עליו, או ע"י שמצא חן בעיניו, וא"כ סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. משא"כ אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם, כמ"ש במדרש שאמר אברהם אבינו ע"ה להקב"ה אם דין אתה מבקש אין עולם ואם עולם אתה מבקש אין דין וא"כ סבת הסליחה נמצא עמך, וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, וע"כ לא נמצא בשום מקום בתנ"ך סליחה מאדם לאדם רק מה', ועז"א כי רק עמך הסליחה למען תורא, ר"ל בשר ודם ע"י שרוצה שייראו מפניו לא ימחול על עון שאם ימחול עונות לא ייראו מפניו באשר היראה מפניו הוא רק מפני ענשו, ואם לא יעניש אין מקום לירא, משא"כ אתה סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך וזה מתגלה ע"י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך, כמ"ש אם חטאת מה תפעל בו, ונעלית משימצא איש צדיק לפניך עד שהסליחה היא תסבב למען תורא:

   מצודת ציון

   תורא. מל׳ מורא:

5. (ה)קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:

   מצודת דוד:קויתי ה׳. קויתי אל ה׳: קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   קִוִּיתִי ה׳ קִוְּתָה נַפְשִׁי. קִוּוּי אַחַר קִוּוּי, כְּעֵין ״קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה״ (תהלים כז:יד), כְּעֵין מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:

   אבן עזרא

   קויתי לשמוע בקולו.

   ולדברו לגזירותיו.

   רד"ק

   קויתי ה'. אני קויתי אותו בעולם הזה שיראני הישועה וקיותה אותה גם כן נפשי במותי לאסוף כבודי אליו:

   ולדברו הוחלתי. שהבטיחני להוציאני מן הגלות:

   מלבי"ם

   קויתי ה', יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל והוא ע"י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ"ז אומר שיש לומר אל ה' תקוה וגם יחול קויתי לה' מצד שקותה נפשי, שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם אם לא היה לו על זה הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי, יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני:

6. (ו)נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נַפְשִׁי לַה׳ מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר. הֲרֵינִי מִן הַמְצַפִּים לַגְּאֻלָּה:

   שׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר. מְצַפִּין וְחוֹזְרִין וּמְצַפִּין, קֵץ אַחַר קֵץ (מצאתי):

   אבן עזרא

   נפשי קותה לה' יותר משומרים החומות לבקר, וטעם להזכירו פעמים, כי הם מחזיקים נפשם ומנחמים לבם כי ישנו לבקר.

   רד"ק

   נפשי הומה לה'. בלילה להיותה מאותם האנשים השומרים לבקר כלומר שקמים באשמורת הבקר להתפלל: ואמר שומרים לבקר. פעם אחרת כלומר שמנהגם להיות שומרים וערים בכל בקר להתפלל לאל וזה המזמור מאמר כל חסיד בגלות:

   מלבי"ם

   נפשי לה' יותר משומרים וממתינים על הבקר, כי השומר וממתין על האדם שיבא ויושיעו אינו בטוח, כי יכול להיות שהאדם ימות או יחלה ולא יבא, אבל מי שממתין על הבקר, הבקר בודאי בא בזמנו, בכ"ז נפשי המיחלת לה' היחול הזה גדול משומרים לבקר, ומפרש הם שומרים לבקר שמצד שתקותו נתלה בזמן לא יגיע רק בעתו אחר עבור י"ב שעות של הלילה, וא"א שיבא הבקר קודם לכן אבל.

   מצודת ציון

   משומרים. מל׳ שומר או הוא ענין תקוה והמתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז):

7. (ז)יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה כִּי־עִם־יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:

   מצודת דוד:יחל ישראל. אתה ישראל קוה אל ה׳ כי עמו החסד: והרבה. הלא פדה אותך רבות פעמים וכמו כן יפדה אותך גם עתה כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   יחל לשון הציווי מהבנין הכבד וזה דברי המשורר יוכיח ישראל וכמה בני אדם פדה.

   רד"ק

   יחל. צווי מפעל הדגוש אמר ישראל קוה אל ה' שיפדך מהגלות כי עמו החסד תמיד עם הנבראים ויעשה עמך חסד, כי הרבה עמו פדות כי כבר פדה אותך פעמים רבות כי לא יחסר לו פדות כי הרבה עמו:

   מלבי"ם

   יחל ישראל אל ה' תוחלתם אינו נתלה בזמן רק בה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות שע"י מדת חסד שבו יוכל לפדותו קודם הזמן המיועד אל הגאולה, ע"י שהוא יפדה את ישראל מכל עונותיו, ועי"ז תסור חשכת הלילה גם בטרם בקר ויגאלם לפני עלות השחר, ר"ל קודם הזמן כמ"ש זכו אחשינה:

8. (ח)וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו:

   מצודת דוד:והוא יפדה את ישראל וגו׳. ר״ל הנה גם העון לא יעכב הגאולה כי הוא יפדה את ישראל מן העונות כי כבר נתמרק העון והלך לו והרי הוא פדוי מן העין:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   והוא יפדה אותך מכל עונותיו, כנגד אם עונות תשמר יה.

   רד"ק

   והוא. ואם תאמר ואיך יפדה אותי ואני מלא עון הוא יפדה ישראל מכל עונותיו מתחילה יפדה אותו מעונותיו כלומר שיסלח לו עונותיו שעברו ויתן בלבם לשוב אליו בכל לבבם ואחר כך ישיב שבותם: