תהילים פרק קכ״ט

תהילים פרק קכ״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל:

   מצודת דוד:רבת צררוני. הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי:

   עוד פירושים על פסוק א: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שיר המעלות דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.

   רבת פירשתיו.

   יאמר נא ישראל בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.

   רד"ק

   שיר. המשיל ימי הגלות לימי האדם ותחילת הגלות לימי הנעורים ואורך ימי הגלות לימי הזקנה ואמר כי מתחילת הגלות צררו אותנו האויבים צרה רבה, וזה יאמר ישראל תהילה לאל שלא כלו בגלות מתחילת הגלות החלו לצרור אותנו ועם כל זה לא יכלו לכלותי ומה שכפל הענין לחזק ההודאה לאל יתברך כמנהג הלשון:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, מדבר מהשגחת ה' ושמירתו את ישראל מכל אויביהם. רבת, ר"ל זה דבר רב וגדול מה שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל, שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הוסדה צר עליה אויב שנים אלפים, רבת ר"ל ולפ"ז זה חידוש יותר גדול שהגם שצררוני מנעורי בכ"ז לא יכלו לי. המליצה, שמעת היה ישראל לגוי עומדים עלהם לכלותם, וזה דבר גדול, כי מצד צורתם האלהית יחויב שהעמים יעיקו אותם ויגורו בם מלחמות, באשר הם עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, אבל זה דבר יותר גדול, שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה, כי אלהיהם אתם להושיע להם:

2. (ב)רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא־יָכְלוּ לִי:

   מצודת דוד:רבת וכו׳. ר״ל עם כי רבים קמו עלי מ״מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   יכלו. מלשון יכולת:

3. (ג)עַל־גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם:

   מצודת דוד:על גבי. החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם. הוּא תֶּלֶם הַמַּחֲרֵשָׁה, ״כַּבַּחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה״ (שמואל א יד:יד):

   אבן עזרא

   על אע"פ שעל גבי חרשו חורשים. והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.

   למעניתם מגזרת כבחצי מענה.

   טעם קצץ כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.

   רד"ק

   על גבי. משל לרוב הסבלות והפרך:

   למעניתם. הוא הקו שיחרוש החורש בשוורים בשדה כשיעור שירצה בו ואחר כך יחזור ויעשה אחר כמוהו, וכן עד שיחרוש כל השדה וכל מה שיהיה ארוך המענית תהיה יגיע השוורים רבה כי לא ינוחו עד ראש הקו ובאמרו האריכו למעניתם, רוצה לומר שלא נתנו אותנו לנוח מעבודתם ומסבלותם:

   מלבי"ם

   על גבי. באר שמה שלא יכלו לי אין זה מצד כחי וגבורתי, כי בהפך לא נדמתי כקריה נשגבה בצורה מפני אויב, רק כארץ מישור שהאויב הלך על גבה כרצונו, גם חרש בה בכלי המחרישה, וגם האריך מענית כחפצו, כי אין הר וגבעה מעכבים לפניו, ר"ל שמצד הטבע היו למרמס, רק.

   מצודת ציון

   גבי. כן נקרא אחורי הגוף כמו וכל בשרם וגביהם (יחזקאל י׳):

   למעניתם. הוא הקו אשר יחרוש החורש באורך השדה וחוזר וחורש אצלו כמדתו עד כלות השדה וכן כבחצי מענה צמד שדה (ש״א י״ד):

4. (ד)יְהוָה צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים:

   מצודת דוד:ה׳ צדיק. אבל ה׳ הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   קצץ. עבר במקום עתיד, אמר ה' שהוא צדיק וישר בדרכיו יקצץ ויכרות עבות רשעים שונאיו:

   ועבות. הוא מיתרי העול כלומר יסיר עולם מעליו, כשיקצץ האל יתברך עבותם מעלינו אז:

   מלבי"ם

   ה' צדיק, הוא קצץ עבות רשעים, עד שהשורים לא יכלו להנהיג את כלי המחרישה, באופן שהעכוב לא היה מצד האדמה הנחרשת רק מצד שה' הפיר עצת חורשים ונתק את עבותימו:

   מצודת ציון

   קצץ. ענין כריתה וחתוך כמו וקצץ פתילים (שמות לט):

5. (ה)יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן:

   מצודת דוד:יבושו. בראותם שיצאתי מתחת ידיהם: ויסוגו אחור. דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יבשו באחרונה.

   וטעם ציון כנסת ישראל.

   רד"ק

   יבושו ויסוגו אחור. ממחשבותם הרעה עלינו:

   שונאי ציון. האומות אינם שונאי ציון אבל אוהבים אותה עד שנלחמים בעבורה אלא פירושו שונאי בני ציון והם ישראל:

   מלבי"ם

   יבושו. לכן כל שונאי ציון (שהוא השונאים קדושת ישראל ואל מעוזם שזה נרמז בציון ששם היה מקום הקדושה והשכינה) הם יבושו בפ"ע כי אין להם חלק בה' ויסוגו אחור ע"י עונשי ה':

   מצודת ציון

   ויסוגו אחור. ענין החזרה לאחור כמו לא נסוג אחור (ש״ב א):

6. (ו)יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ:

   מצודת דוד:כחציר גגות. כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ. שֶׁקּוֹדֶם שֶׁיִּשְׁלְפוּהוּ וְיִתְלְשׁוּהוּ מִמְּקוֹמוֹ הוּא יָבֵשׁ:

   אבן עזרא

   יהיו כחציר הצומח בגג שלא יעמוד.

   שקדמת קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.

   רד"ק

   יהיו כחציר גגות. עשב הצומח בגג שאין לו העמדה וקיום עד שקודם שיצא ונראה יבש בחום השמש והוא דרך הפלגה:

   שלף. הוא ענין חליצת הדבר ויציאתו ממקומו כמו שלף איש נעלו אלא שהוא יוצא וזה עומד:

   מלבי"ם

   יהיו כחציר גגות, החציר אינו מתקיים זמן רב ולכן עוקרים אותו לפני כל העשבים, וזה בנמשל שהרשע לא יאריך ימים, והחציר גגות ע"י שהשמש שרפו מלמעלה לא יספיקו לשלפו בעת ששולפים החציר מפני שיבש קדמת שלף, וכן הם יהיו כחציר שאחריתם נכרתה, וע"כ יבושו, וכחציר גגות כן יסוגו אחור לפני הזמן ע"י עונש השגחיי ושמש הדין השורפים מלמעלה:

   מצודת ציון

   כחציר. כעשב:

   שקדמת. מל׳ קודם:

   שלף. ענין תלישה והוצאה ממקומו כמו שלף איש נעלו (רות ד):

7. (ז)שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר:

   מצודת דוד:שלא מלא. ר״ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת: וחצנו מעמר. מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר״ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וְחִצְנוֹ. כְּמוֹ ״וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן״ (ישעיהו מט:כב), אֵיישִׁילָ״א בְּלַעַ״ז, וְכֵן ״גַּם חָצְנִי נִעַרְתִּי״ (נחמיה ה:יג):

   אבן עזרא

   שלא וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.

   וחצנו כמו גם חצני נערתי והוא פועל.

   מעמר מאסף העמרים.

   רד"ק

   שלא מלא. כלומר שלא יבא לידי קצירה:

   וחצנו מעמר. אוסף העמרים והוא מנהג העוברים לומר לקוצרים:

   מלבי"ם

   שלא. והחציר גגות גם אם ימהר לשלפו קודם שיתיבש אינו גדל הרבה, עד שהקוצר לא יוכל למלא כפו לקצור בפעם אחד מלא היד, כי הוא מפוזר אחת הנה ואחת הנה, וגם אחר שלקט מכל הגג לא נמצא מכולו שיעור שהמעמר יוכל למלא חצנו, כן גם בעוד יתקיימו בשלותם יתפרדו כל פועלי און ולא יהיו לאגודה אחת:

   מצודת ציון

   וחצנו. שולי הבגד יקרא חוצן וגם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

   מעמר. אגודת השבלים כמו ושכחת עומר (דברים כג):

8. (ח)וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת־יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְהוָה:

   מצודת דוד:ולא אמרו. דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה׳ אליכם וברכנו אתכם וגו׳ אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ולא מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם. והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.

   רד"ק

   ברכת ה' אליכם. כמו שאמר בועז: ומה שאמר ברכנו אתכם בשם ה'. הוא כפל דבר ועל חציר גגות לא יאמר זה כי אינו זרע ברכה ולא יבא לידי קצירה ותודת ישראל המשיל לזרע ברכה:

   מלבי"ם

   ולא אמרו העוברים, דרך העוברים לברך את הקוצרים, ובעת שהתבואה מתברכת הם אומרים ברכת ה' עליכם, ובעת בצורת הם אומרים ברכנו אתכם בשם ה' שתחול הברכה מעתה, והם לא יתברכו מן העוברים כי יהיו לקללה ולא לברכה: