תהילים פרק ק״כ

תהילים פרק ק״כ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל־יְהוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי:

   מצודת דוד:שיר המעלות. אלה חמשה עשר שירי המעלות אמרם דוד שיאמרו אותם הלוים בחמש עשרה המעלות העולות מעזרת נשים לעזרת אנשים שיר אחד על מעלה אחת: אל ה׳ וגו׳. ר״ל בעת הייתי בצרה פניתי אל ה׳ אני קראתי אליו והוא ענה לי:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. שֶׁיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם אוֹתוֹ עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל עַד עֶזְרַת נָשִׁים, וְיֵשׁ כָּאן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִזְמוֹרִים שֶׁל שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (סוכה ה:ד). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שֶׁיִּסְּדָן דָּוִד לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּהוֹם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (סוכה נג.). וּלְפִי אַגָּדָה פִּתְרוֹנוֹ שִׁיר לְמֵאָה עוֹלוֹת (ירושלמי סנהדרין י:ב):

   אבן עזרא

   שיר המעלות הגאון אמר: כי אלה השירים חמשה עשר כנגד חמש עשרה מעלות, גם אמר יתכן שהוא על נגינות בקול עליון. וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שנראה שהוא פיוט וזה השיר ינוגן על נועם המעלות ולא הזכיר שם המשורר, אולי ברוח הקדש נאמר על אנשי גלותינו שהם בצרה ולא ידעו מה יעשו, רק לקרוא אל השם הנכבד.

   רד"ק

   שיר. אלה שיר המעלות הם חמשה עשר ואמרו כי היו אומרים אותם הלוים בחמש עשרה מדרגות שהיו בהר הבית בין עזרת ישראל לעזרת נשים שהיו עולין בהם מעזרת נשים לעזרת ישראל, ואומרים שיר אחד במעלה אחת ורז"ל אמרו בשעה שכרה דוד יסודות לבית המקדש על התהום ופחדו שיציף העולם. כתב אחיתופל שם המפורש ונתנו בתהום וירד התהום שש עשרה אלפי אמה אמרו טוב היה לעולם שלא ירד כ"כ התהום כי המים הם צורך העולם, וארץ מתלחלח מן התהום אמר חמש עשרה שיר המעלות והעלהו חמש עשרה אלפי אמה והעמידו על אלף אמה. וי"ל עוד כי פי' מעלות הגלות שעתידים ישראל לעלות א"י ואלו השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה:

   אל. אמר על בני הגלות לשון יחיד דרך כלל:

   בצרתה. הה"א לרוב הצרה, וכן ישועתה, רוב הישועה:

   ויענני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:

   מלבי"ם

   שיר המעלות, התפלל לה' שיצילהו מבעלי לה"ר, אל ה' הנה בכל צרה קראתי אל ה' ויענני, אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה"ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה' לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.

2. (ב)יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה:

   מצודת דוד:ה׳ הצילה. אתה ה׳ גם עתה הצילה נפשי מאנשי שפת שקר ומאנשי לשון רמיה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   מִשְּׂפַת שֶׁקֶר. זַרְעוֹ שֶׁל הָרָשָׁע, שֶׁצָּדִין אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיהֶם בַּעֲלִילוֹת רֶשַׁע:

   אבן עזרא

   ה', משפת שקר מאיש שפת שקר.

   רמיה פירשתיו.

   מלבי"ם

   ה' הצילה נפשי משפת שקר, כי לא אוכל להמתין עד בא רעתם רק הצילני מהם תיכף, ושפת שקר הוא שמוציא שקרים ולה"ר שלא בפניו, ולשון רמיה הוא שדובר אליו ברמאות שבפניו מתדמה כאוהב ובקרבו ישים ארבו:

3. (ג)מַה־יִּתֵּן לְךָ וּמַה־יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה:

   מצודת דוד:מה יתן לך וגו׳. אתה לשון רמיה מה היא השמירה אשר יתן עוד עליך ומה יוסיף עוד הלא כבר נתונה אתה לפנים מחומת השפתים והשינים ואם אלה לא הועילו לשמרך מה נוסיף עוד שמירה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   מַה יִּתֵּן לְךָ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   וּמַה יּוֹסִיף לְךָ. שְׁמִירָה וּמְחִיצּוֹת, הֲרֵי אַתְּ נְתוּנָה לִפְנִים מִשְּׁתֵּי מְחִיצּוֹת (ערכין טו:):

   רד"ק

   מה. אמר כנגד בבל המדבר דבר שקר ומשים עלילות דברים על ישראל בגלות, מה יש לך בלשון רמיה ומה יתן לך ומה יוסיף לך:

   מלבי"ם

   מה יתן לך, אתה לשון רמיה, מה יתן לך דבר זה איזה תועלת, או מה יוסיף לך זה איזה ריוח על מה שיש לך מכבר, כמ"ש אומרים לבעל לה"ר מה הנאה יש לך:

4. (ד)חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים:

   מצודת דוד:חצי גבור. דומה אתה לחצים שנונים שביד הגבור שהורג עמהם ברחוק מקום כן אתה פה תאמר לה״ר ותהרוג את העומד ממרחק: עם גחלי רתמים. דומה אתה עם גחלים מעצי רותם כי עם שהם נראים כבוים מבחוץ בוערים המה מבפנים כן אתה תדבר חלקלקות ובסתר תדבר עליו לה״ר:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. וַהֲרֵי אַתְּ הוֹרֶגֶת בְּמָקוֹם רָחוֹק כְּחֵץ:

   עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים. כָּל הַגֶּחָלִים, כָּבוּ מִבַּחוּץ – כָּבוּ מִבִּפְנִים, וְאֵלּוּ כָּבוּ מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים (בראשית רבה צח:יט). דָּבָר אַחֵר (ערכין טו:): מַה יִּתֵּן לְךָ. מַה סוֹפוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְזֹר עָלֶיךָ? חִצֵּי גִבּוֹרִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים. חִצִּים מִלְמַעְלָה וְגֵיהִנֹּם מִלְּמַטָּה:

   אבן עזרא

   חצי דימה הדברים היוצאים מפיו לחצים שנונים, כן ימותו.

   עם גחלי כי החצים בעופם יתחממו באויר כמו גחלי רתמים. והנה הטעם שזה המשורר אם הוא על עצמו או נבואה על ישראל שהם בגלות בוכה, כי הוא איש אמת וידור בגלותו עם העמים ולא עוד, עד שיש מהם שידברו כזבים עליו וילשינוהו, כדי שיהרג.

   רד"ק

   חצי גבור שנונים. המשיל הדברים הרעים לחצי גבור שנונים ויוציאם מיד גבור, וכן המשילם לגחלי רתמים שהם חמים מאד ולא יכבו לזמן רב אף בעת שנראים כבים מבחוץ וידמו אפר הם מבפנים אש בוערה, כן דברי לשון רמיה שמראה בפני אדם שאין לבו רע עליו כדי שלא ישמור ממנו וידבר עליו רעות, ואמר עם כי החיים והגחלים נכללים בו יחד שניהם:

   מלבי"ם

   חצי גבור שנונים, אתה דומה כחצי גבור השנונים שממית מרחוק, וכגחלי רתמים שאין נשמרים מהם והם בוערים באש מקרוב, וזה נגד שפת שקר שאומר לה"ר ברחוק וממית, ולשון רמיה מרמה אותו בקרוב ושורף אותו בהבל פיו:

   מצודת ציון

   שנונים. חדודים כמו שננו כחרב לשינם (לעיל סד):

5. (ה)אוֹיָה־לִי כִּי־גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם־אָהֳלֵי קֵדָר:

   מצודת דוד:אויה לי. אמר על לשון בני הגלות אשר יתאוננו על מרבית לה״ר שביניהם ויאמרו אויה לי איך לא אקח מוסר הלא זה הדבר אשר בעבורם הייתי בגולה כגר אצל בני משך ושכנתי בגולה אצל הקדרים יושבי אהלים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אוֹיָה לִי. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כִּי כְּבָר לָקִיתִי בְּגָלֻיּוֹת רַבִּים, הֲרֵי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ עִם בְּנֵי יֶפֶת (בראשית י:ב) בְּמַלְכוּת פָּרַס וְיָוָן וּמֶשֶׁךְ (יומא י.):

   אבן עזרא

   אויה אמר יוסף בן גוריון: כי משך הם אנשי תושק"אנה אהלי קדר הערב וישראל מפוזרים במשך ועם אהלי קדר.

   רד"ק

   אויה. בגלות משך, כלומר שנמשכה גלותי מאד ושכנתי עם רעים עם אהלי קדר, וזכר הגלות אשר בישמעאל ולא זכר אשר באדום כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים: וזכר קדר. שהם המשפחות המיוחסות אשר בישמעאל והם ראש המלכות, ויש מפרשי' משך הוא קדר וקראם כן לפי שהם מושכי קשת ופי' גרתי עם משך וכפל הענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   אויה לי, כבר אוי לי אם גרתי משך או אם שכנתי עם אהלי קדר שהם אנשים פראים אויבים ומעיקים, אבל.

   מצודת ציון

   משך. שם אומה ונזכרת בתורה וקדר הם ממלכות ישמעאל ורוב הגולה המה ביניהם:

6. (ו)רַבַּת שָׁכְנָה־לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם:

   מצודת דוד:רבת. זמן רב שכנה נפשי עם שונאי השלום:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   רבת התי"ו תחת ה"א כמו ושבת לנשיא ומלה תואר והמתואר חסר, כמו מדת זמן והדומה לה וזה רמז לאורך הגלות.

   רד"ק

   רבת. התי"ו במקום ה"א ואינה לסמיכות, אמר רב לי בגלות עם גוי שהוא שונא שלום:

   מלבי"ם

   רבת, רעה זו רבה יותר, מה ששכנה לה נפשי עם שונא שלום, שאני שוכן בתוך אחי בין בני ישראל והם שונאים שלום והוא גרוע יותר מבני קדר ומשך, כי.

7. (ז)אֲנִי־שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה:

   מצודת דוד:אני שלום. אני בפה שלום וכאשר אדבר אליהם שלום המה מתעוררים למלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אֲנִי שָׁלוֹם. עִמָּהֶם:

   וְכִי אֲדַבֵּר. עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם, הֵמָּה בָּאִים לְהִלָּחֵם בִּי:

   אבן עזרא

   אני איש שלום, כמו ואני תפלה.

   וכי אדבר שלום לאנשי משך וקדר ילחמוני.

   רד"ק

   אני. בפי שלי כי אדבר שלום עליהם והמה ידיהם למלחמ':

   מלבי"ם

   אני שלום, הגם שאני שלום עמהם, וכי אדבר עמהם שלום המה (ידברו שלום) למלחמה, שאני אדבר ותוכי כברי, והם ידברו שלום ובלבם ישימו ארבם בשנאת חנם, וזה גרוע ממשך ואהלי קדר שרעתם גלויה וידעתי להזהר מרעתם: