תהילים פרק קט״ז

תהילים פרק קט״ז עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:

   מצודת דוד:אהבתי. סרס המקרא אהבתי ה׳ כי ישמע את קולי ואת תחנוני וא״כ מהדין עלי לאהבו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי. כָּךְ אָמַר דָּוִד לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר שָׁאוּל וְהוּא מָלַךְ, שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה׳ גָּמַל עָלָיְכִי, חֶסֶד, וְלָךְ קוֹנִי אֲנִי מִתְאַוֶּה, כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת:

   אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳. תָּאַבְתִּי שֶׁיִּשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   אהבתי כמה הייתי אוהב שישמע השם קולי בהתחנני. ויש אומרים:

   אהבתי ה' כי ישמע קול תחנוני כמו: אשר חכמים יגידו ולא כחדו.

   ויש אומרים: כי יו"ד קולי נוסף. והנכון: שיחסר בי"ת בתחנוני.

   רד"ק

   אהבתי וכו'. טעמו דבק עם כי הטה וכן הוא פירושו:

   אהבתי ה' כי ישמע קולי. ואת תחנוני כלומר אהבתי והדין עלי לאהבו כי הוא שומע קולי ואת תחנוני בכל עת אקראהו:

   מלבי"ם

   אהבתי גם בעת שהייתי לא בצר, והייתי בריא אולם, גם בעת הזאת אהבתי תחנוני, כי ישמע ה' את קולי, ר"ל אהבתי להתחנן ולהתפלל אל ה', מפני שה' ישמע קולי תמיד, ולא לבד שישמע קולי בעת אקרא כי הטה אזנו לי, כמי שמטה אזנו אל בן יחידי אולי ישמיע קולו כי קול ערב לו ורוצה לשמוע תחנוניו, ובימי אקרא, וע"כ גם בימי אקרא, גם בעת הטובה, לא בדמי ימי, רק בימי הטובים קראתי והתפללתי אל ה', (שסתם ימים נאמר על ימים טובים):

2. (ב)כִּי־הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא:

   מצודת דוד:ובימי אקרא. בכל ימי אשר אקרא אליו יטה אוזן לשמוע:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   וּבְיָמַי אֶקְרָא. בִּימֵי צָרָתִי אֶקְרָאֶנּוּ, וּבִימֵי גְּאֻלָּתִי אֲשַׁבְּחֶנּוּ (תנחומא, יתרו טז):

   אבן עזרא

   כי טעם ובימי אקרא - כל ימי וזה אספר.

   רד"ק

   כי הטה, הוא הטה אזנו לי, ואני כלי ימי לא אקרא לעזרה לבלעדו:

3. (ג)אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא:

   מצודת דוד:אפפוני. כאשר סבבו אותי מכאובי מות ומצאו אותי צרות השאול ומצאתי צרה ויגון וכפל הדבר במ״ש לרוב הצרות והקרבם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   חֶבְלֵי מָוֶת. חֲבוּרוֹת אוֹיְבֵינוּ הַמְּבַקְשִׁים לַהֲמִיתֵנִי:

   חֶבְלֵי מָוֶת. ״חֶבְלֵי שְׁאוֹל״ (תהלים יח:ו) – כֻּלָּם לְשׁוֹן חֲבוּרוֹת הֵם, כְּמוֹ ״חֶבֶל נְבִיאִים״ (שמואל א י:ה):

   וּמְצָרֵי שְׁאוֹל. גְּבוּלֵי שְׁאוֹל:

   אבן עזרא

   אפפוני, ומצרי שאול מן המצר מפעלי הכפל, כמו מי שם ממדיה, צרה בגוף ויגון בנפש.

   רד"ק

   אפפוני. בעת שאפפוני וסבבוני:

   חבלי מות. כלומר שהייתי בסכנה והייתי קרוב למות:

   וחבלי. כמו צירים וחבלים:

   ומצרי שאול מצאוני. כפל עניין במלות שונות:

   ומצרי. כמו כי צוררים הם לכם:

   צרה ויגון אמצא. אמר מצאוני ואמר אמצא כי המקרים ימצאו האדם לא יוכל לברוח וגם הוא ימצאם שילך אחריהם למקום שימצאם כי לא ידע את עתו ופעמים ילך למצוא הטוב וימצא רע:

   מלבי"ם

   (ג-ד) אפפוני, ולכן כ"ש עתה אשר אפפוני חבלי מות, ויותר מזה כי גם מצרי שאול מצאוני, שהשאול הוא אחר המות, וצרה ויגון אמצא, א"כ בודאי בשם ה' אקרא, ואבקש לאמר אנה ה' מלטה נפשי, התפללתי שימלט נפשי מיד שאול:

   מצודת ציון

   אפפוני. ענין סבוב כמו אפפו עלי רעות (לעיל מ):

   חבלי. ענין מכאוב כמו צירים וחבלים (ישעיה י״ג):

   ומצרי. מלשון צרה:

4. (ד)וּבְשֵׁם־יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי:

   מצודת דוד:ובשם ה׳. וכאשר קראתי אז בשם ה׳ ואמרתי אנה ה׳ מלטה נפשי:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ובשם ובשם הייתי קורא לאמר אנא לשון פיוס עם תודה, כמו אנא חטא העם הזה והייתי חושב בלב כי - [חנון - ורחום השם.]

   רד"ק

   ובשם. כשהייתי בצרות אני בשם ה' אקרא, והייתי אומר אנא ה' מלטה נפשי:

   אנה. לשון תחינה ובקשה ופעמים כתוב בה"א ופעמים כתוב באל"ף וזה מן השלשה הכתובים בה"א, וקריאת האל"ף מלעיל, כי האל"ף קמוצה והנו"ן דגושה, וכן כל אנא:

   מצודת ציון

   אנה. ענין בקשה והודאה כמו אנא חטא העם (שמות ל״ב:ל״א) והה״א הוא במקום האל״ף:

5. (ה)חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם:

   מצודת דוד:חנון ה׳. כי אתה ה׳ חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   חנון ורחום השם.

   וצדיק כי המשורר ירא השם.

   וטעם מרחם כמו רחום.

   רד"ק

   חנון ה'. לפיכך הייתי קורא אליו כי הוא חנון וצדיק ומרחם:

   מלבי"ם

   חנון, והנה ישמע תפלתי, א. מצד שהוא חנון ונותן מתנת חנם גם בלא מע"ט, ב. מצד שהוא צדיק לשלם לצדיק כצדקתו, ויעשה לי מצד מע"ט, ג. מצד שאלהינו מרחם על הדל ונדכא, וחנון וצדיק הוא טעם ששמע תפלתו תמיד, ועתה יוסיף לשמוע מצד הרחמים:

6. (ו)שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:

   מצודת דוד:שומר. הלא אתה ה׳ שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם: דלותי. כשהייתי דל ועני הוא יושיע לי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שומר הטעם שלא אחשוב תחבולות להמלט, כי שמתי נפשי כאחד הפתאים, כי אם דלותי - ידעתי כי השם שהוא חנון ורחום יושיעני והייתי מבשר נפשי לאמר לה.

   רד"ק

   פתאים. האל"ף נחה והיו"ד נעה תחתיה. אמר כי הפתי שאין יודע תחבולה להנצל מרעתו האל שומרו כשמשים עליו בטחונו, וכן החכם לא יבטח בחכמתו ובתחבולותיו כי לא יועילו לו אם לא ירצה האל אבל זכר פתאים שאין להם צד אחר:

   דלותי. קריאתו מלרע הרביע בתי"ו, ואמר כשהייתי דל ועני ולא היה לי משען, הוא יהושיע לי:

   מלבי"ם

   שומר פתאים ה' דלותי, מה שדלותי בחולי, היה מצד שה' שומר פתאים, שבזה רצה לשמור אותי מחטא ולהחזירני בתשובה, כי בזה עצמו אשר דלותי עי"כ לי יהושיע, יושיעני תשועת הגוף והנפש, ולכן שובי נפשי למנוחיכי ואל תדאגי, כי ה' גמל עליכי, (שהגמול הוא מצד התפעליות איבה או אהבה), ר"ל מה שעשה לך ודכא אותך ביסורים היה מצד הגמול, אם לפי המעשה, אם לפי אהבתו והשגחתו הפרטית:

   מצודת ציון

   פתאים. מלשון פתי וסכל:

7. (ז)שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי־יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי:

   מצודת דוד:שובי. ר״ל כאשר קראתי לה׳ בהדברים האלה אמרתי לנפשי בהבטחה אתה נפשי שובי למנוחה שלך כי ה׳ גמל טוב עליך מאז וכן גם עתה נתקבלה התפלה:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שובי נפשי למנוחייכי כנגד צרה ויגון אמצא, כי פעמים רבות גמל השם עלייכי או באה מלת גמל תחת יגמול, כמו: נתתי כסף השדה קח ממני.

   רד"ק

   שובי. מלרע כמו עורי דבורה אמר כשהייתי בצרה הייתי אומר לנפשי שובי למנוחיכי מהצרה שאת בה שובי לאל יתברך כי הוא יהיה לך למנוחה:

   כי ה' גמל עליכי. כי הוא גומל עליכי כמה פעמים כן יגמול עתה:

   מצודת ציון

   למנוחיכי. היו״ד יתירה וכן עליכי:

8. (ח)כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת־עֵינִי מִן־דִּמְעָה אֶת־רַגְלִי מִדֶּחִי:

   מצודת דוד:כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   כי כמה פעמים הצלת נפשי.

   וטעם את עיני שהיה חושב שימות, כמו: ויבך חזקיהו.

   ואת רגלי כי בהם התנועה שיוכל לברוח.

   רד"ק

   כי. כמו שהיית מבטיח את נפשי כן עשית:

   כי חלצת את נפשי ממות. שהיתה קרוב למות בצרה שהייתי בה:

   את עיני מן דמעה. וחלצה עיני מדמעה שלא בכיתי כמו שהייתי בוכה בצרתי:

   את רגלי מדחי. וכן חלצת את רגלי בהיותי נדחה וגולה:

   מלבי"ם

   כי, מסב פניו אל ה', אומר מה שחלצת את נפשי ממות, הגם שנגזר עלי מיתה, ומה שחלצת את עיני מן דמעה שבכיתי לפניך, (כמ"ש ויבך חזקיה בכי גדול), הנה בזה חלצת את רגלי מדחי, בזה הצלתני שלא ידחו רגלי מדרך הטוב והישר כי מעתה. אתהלך לפני ה' בארצות החיים, שמעתה כל זמן שאהיה בארצות החיים ואחיה אתהלך תמיד לפני ה', כצדיקים המתהלכים לפני ה' כמ"ש התהלך לפני והיה תמים, ולא ידחו רגלי:

   מצודת ציון

   חלצת. ענין הוצאה ושליפה כמו בצרה קראת ואחלצך (לעיל פ״א):

9. (ט)אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:

   מצודת דוד:אתהלך. ומעתה אתהלך לפני ה׳ וגו׳, ר״ל בא״י ובין החיים לא כמו לשעבר שהייתי מגורש מא״י מפני שאול וקרוב הייתי לשכון בין המתים:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁגֵּרְשׁוּנִי אוֹיְבַי וְרוֹדְפַי מִמֶּנָּה בִּימֵי שָׁאוּל, וְעַל כָּרְחָם חָזַרְתִּי:

   אבן עזרא

   אתהלך בעבור שהזכיר רגלי, אמר: אתהלך בארצות החיים, שהם על פני הארץ ולא תחתיה.

   רד"ק

   אתהלך. עוד אתהלך לפני ה' בארץ ישראל ששכינתו שם, ולפי שהיה גולה בין פלשתים בברחו אמר ה, וערי ישראל הם ארצות החיים ונקראת ארץ ישראל חיים כמו שנקראת ארץ צבי ארץ חפץ כי היא חמדת הארצות והיושבים בה הם חיים ובריאים, חיים ענין בריאות, כי ארץ ישראל אוירה טוב מכל הארצות:

10. (י)הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד:

    מצודת דוד:האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר. הֶאֱמַנְתִּי אֶת דִּבְרֵי צִיבָא שֶׁאָמַר עַל מְפִיבֹשֶׁת, כְּשֶׁאֲדַבֵּר ״הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת״ (שמואל ב טז:ד). אָז אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. דִּבַּרְתִּי קָשֶׁה וְנַעֲנֵיתִי לְךָ:

    אבן עזרא

    האמנתי אמר ר' משה: עתה אאמין כי מה שהייתי מדבר על לבי היה אמת, שאמר שובי נפשי ופירוש אני עניתי כמו דלותי מגזרת עני וכמו: זמיר עריצים יענה: ופירוש, אני אמרתי. על עת שנכתב בו ויהי דוד נחפז ללכת, וטעם כל האדם כוזב על שמואל שהבטיחו, או כוזב כמו לא יכזבו והטעם נכרת כי חשב שיהרג. ולפי דעתי: עתה אאמין כאשר אדבר, כי קודם עתה דברתי כזבים וככה עניתי כמו ויען איוב הראשון וענית ואמרת:

    רד"ק

    האמנתי. האמנה גדולה היתה לי כי הייתי מדבר כאשר עניתני כלומר כשהייתי אני בורח וכשהייתי בחפזי הייתי:

    מלבי"ם

    (י-יא) האמנתי, ר"ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי עניתי מאד בעת אשר אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה אדבר ואומר שאז עניתי מאד, שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי (יב-יד) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שהחייני אחר היאוש הגדול הזה ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ"ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש"פ שם, וז"ש מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה' להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו, שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי:

11. (יא)אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל־הָאָדָם כֹּזֵב:

    מצודת דוד:אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו׳ (ש״א כ״ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ״ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי. לָנוּס מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם (שמואל ב טו:יד):

    כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. וּבוֹגֵד בְּאוֹהֵב בּוֹ, כִּי רָאִיתִי אֶת בְּנִי בּוֹגֵד בִּי וּמְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי, וְכָל יִשְׂרָאֵל גּוֹמְלִים לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. לְפִיכָךְ הֶאֱמַנְתִּי לְצִיבָא וְאָמַרְתִּי: אַף מְפִיבֹשֶׁת כּוֹזֵב וּבוֹגֵד בִּי (שמואל ב טז:ד). כָּל לְשׁוֹן כָּזָב אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן חֶסְרוֹן מִבְטָח שֶׁבָּטְחוּ עָלָיו, פילנ״צא בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (ישעיה נח:יא) ״אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין אוֹתוֹ אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עוֹטְרִין עָלַי וְאֶל אֲנָשַׁי לְתָפְשֵׂנִי, וְשָׁם נֶאֱמַר ״וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת״ (שמואל א כג:כו). כָּל אָדָם כֹּזֵב, אַף שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְנָבִיא אַף הוּא כּוֹזֵב, שֶׁמְּשָׁחַנִי לְמֶלֶךְ (מצאתי):

    רד"ק

    אומר כל האדם כוזב. כלומר אפילו בזמן שהייתי נחפז ועני מאד הייתי אומר כל אדם שאומר שלא תהיה לי המלוכה כוזב הוא וזו היה האמונה גדולה, ומה שכתוב במזמור ל"א, ואני אמרתי בחזי נגרזתי מנגד עיניך, בעת החפזון היה מפחד שימות ביד שאול והוא משיב אל לבו, ואומר זה לא יתכן כי כבר הבטיחנו האל יתברך שאמלוך ואני מאמין בו אף על פי שאני בסכנה גדולה:

    מצודת ציון

    בחפזי. מלשון חפזון:

    כוזב. משקר:

12. (יב)מָה־אָשִׁיב לַיהוָה כָּל־תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי:

    מצודת דוד:מה אשיב. מה מנחה אשיב לה׳, בעבור כל תגמוליו אשר גמל עלי:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    אבן עזרא

    מה מה מנחה אתן לשם, כמו והשיב למלך ישראל.

    ודקדוק תגמולוהי על לשון ארמית עלוהי כמו עליו. ולפי דעתי: שהיא שתי מלות אע"פ שהיא חסירת אל"ף, כמו לפלמוני המדבר את אשר עדן ובבל ובמה:

    רד"ק

    מה. מה אשיב לה' מה גמולו או מה מנחה אוכל להשיב לו על כל החסד שעשה עמי כל תגמולוהי עלי כל תגמוליו שגמלני הם עלי להשיב כנגדן אם אוכל כי לא היה בי זכות, שהיה עליו לעשות לי מה שעשה אלא הכל חסד מאתו:

    ותגמולוהי. כמו תגמוליו, על דרך לשון ארמית עלוהי כמו עליו:

    מצודת ציון

    תגמולוהי. תגמוליו ועל דרך לשון ארמי עלוהי כמו עליו:

13. (יג)כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:

    מצודת דוד:כוס. אשא בבה״מ כוס מלא נסכים על הישועה אשר עשה לי ואקרא אז בשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. אָבִיא הַנְּסָכִים עַל הַתּוֹדוֹת שֶׁנָּדַרְתִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וְעַל אוֹתוֹ הַכּוֹס בְּשִׁמְךָ אֶקְרָא עַל הַיְשׁוּעָה זוֹ. שֶׁכֵּן אֵין הַלֵּוִי אוֹמֵר שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן:

    אבן עזרא

    כוס על דעת רבי משה: שהוא כמו מנת חלקי וכוסי והנה הכוס מקרה והוא הנושא. ואחרים אמרו: כי הוא כמשמעו.

    אשא כמו ארים והטעם מרוב השמחה, ואמר אם צרה ויגון ובשם ה' אקרא.

    ואם כוס ישועות כן להקים דברו הראשון, כי בכל ימיו יקרא בשם ה', בין בצר בין במרחב.

    רד"ק

    כוס. יש מפרשים כוס חלק כמו מנת חלקי וכוסי, ויתכן לפרש כמשמעו כלומר כשאעשה משתה ושמחה ארים כוס היין ואודנו עליו בפני רבים ואזכור ישועתו שהושיעני, ואותו הכוס יקרא כוס ישועות:

    ובשם ה' אקרא. וכן בעת הרוחה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:

14. (יד)נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ:

    מצודת דוד:נדרי. הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם עתה נגד כל עמו לפרסם הנס:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. נֶגֶד כָּל עַמּוֹ:

    אבן עזרא

    נדרי ה"א נגדה נוסף.

    ומלת נא עתה ככל נא שבמקרא ונכנסת למ"ד עם לכל עמו כמו מימין לבית.

    רד"ק

    נדרי. הנדרים שנדרתי כשהייתי בורח וגולה אם ישיבני האל יתברך לביתי אותם הנדרים אשלם עתה נגד כל עמו: וטעם נא. דבק עם אשלם לא עם נגדה: וה"א נגדה. נוסף או ה"א במקום למ"ד השימוש כי תבא זאת המלה עם למ"ד: ולמ"ד לכל עמו. נופלת על העצם ויספיק הענין בלתה וכן למ"ד הרגו לאבנר:

    מצודת ציון

    נא. כמו עתה וחוזר הוא על מלת אשלם:

15. (טו)יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו:

    מצודת דוד:יקר. הן ראיתי כי יקר וקשה הדבר לפני המקום להביא המות על חסידיו בלא עתם ולזה הרבה לי נסים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יָקָר בְּעֵינֵי ה׳. הֶרְאַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁדָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד הוּא בְּעֵינָיו לְהָמִית אֶת חֲסִידָיו:

    הַמָּוְתָה. הַמָּוֶת, כְּמוֹ ״הַבַּיְתָה״ (בראשית לט:יא), ״הַחוּצָה״ (בראשית לט:יב):

    אבן עזרא

    יקר הזכיר הטעם למה מלטו השם, כי הוא מהחסידים.

    יקר קשה כמו ויקר פדיון נפש,ם קשה הוא בעיני השם להמית חסידיו בלא עתם.

    וה"א המותה נוסף כה"א לשאולה ואין הה"א סימן ללשון נקבה והעד שהמלה מלעיל.

    רד"ק

    יקר. כמו וייקר דמם בעיניו, יקר הוא בעיניו להמית חסידיו בלא עתם, ואני מן חסידיו לכך מלט נפשי מן המות:

    מלבי"ם

    יקר, עתה סיים דבריו מה שהתחיל לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה, (כי כן גמל ה' עלי שאקרא בשם ה' ואשלם נדרי לו), ולכן המות שימותו חסידיו הוא דבר יקר בעיני ה' והוא חושב מחשבות שלא ימותו, אחר שבחיים הם מהללים את ה' ולא המתים יהללו יה:

    מצודת ציון

    יקר. עניינו קשה וכן ויקר פדיון נפשם (לעיל מ״ט):

16. (טז)אָנָּה יְהוָה כִּי־אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי־עַבְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי:

    מצודת דוד:אנה. הנני מודה לה׳ על החסד שעשית לי על כי אני עבדך ר״ל החסד היה בעבור שאני מוכנע ולא בגמול המעשה: בן אמתך. ר״ל מוכנע אני ביותר כבן אמה יליד בית ולזה התרת קשרי מוסרי:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ. אֵינוֹ דּוֹמֶה תַּרְבּוּת עֶבֶד הַלָּקוּחַ מִן הַשּׁוּק לִילוּד מִשְׁפָּחָה שֶׁבַּבַּיִת:

    פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. הִתַּרְתָּ מֵעַל צַוָּארִי מוֹסֵרוֹת וּמוֹטוֹת:

    אבן עזרא

    אנה כמו: אנא חטא והוא לשון תודה כי תתחלף מלת אנה בה"א, או באל"ף לשנים טעמים: פעם לשון פיוס ופעם לשון תודה, כמו זה שהוא מודה לשם אנה ה' כי אני עבדך כי זה איננו לשון פיוס, רק אם יאמר אנה ה' הושיעה נא הוא לשון פיוס וככה מלת אולי פעם שמא ופעם כמו מתאוה, אולי אוכל להלחם אולי יהיה זה ופעם שמא אולי לא תאבה האשה מפי החכם.

    פתחת למוסרי כאילו היה קשור במוסרות והלמ"ד נוסף כלמ"ד, הרגו לאבנר.

    רד"ק

    אנה. גם זה כתוב בה"א והוא בענין הודאה לאל יתברך שעשה עמו טובה בעבור שהוא עבדו:

    עבדך בן אמתך. פירשתיו במזמור פ"ו תדרשנו משמה:

    פתחת למוסרי. לפיכך אני מודה לך שפתחת למוסרי כי ידעתי כי מאתך היתה תשועתי, ואמר פתחת למוסרי והוא לא יהיה אסור, פעמים היה כאילו היה אסור ונלכד כמו בסלע המחלקות ובפני אבישי שהיה קרוב להיות נלכד ואסור:

    מלבי"ם

    אנה, (חלק ה'), עתה יתחיל להתפלל שיצילהו ה' מיד אויביו הקמים עליו, שהוא מלך אשור וכל המונו, אנה ה' כי אני עבדך, ואין ראוי שמתסרני לעבוד לאדון זולתך, ואיני כעבד מקנה כסף רק אני בן אמתך כעבד יליד בית, וא"כ מהראוי כי פתחת למוסרי, כי תפתח את המוסרות ששם מלך אשור עלי:

    מצודת ציון

    אנה. הוא כענין הודאה בין הודאה על החסד ובין הודאה ובקשה על חטא כמו אנא חטא העם הזה (שמות ל״ב:ל״א):

    פתהת. ענין התרת הקשר:

    למוסרי. קשורי רצועי המאסר כמו ומוסרות ערוד מי פתח (איוב ל״ט:ה׳):

17. (יז)לְךָ־אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא:

    מצודת דוד:זבח תודה. כי קרבן תודה באה על הנס:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    זֶבַח תּוֹדָה. זִבְחֵי הוֹדָיָה עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי:

    אבן עזרא

    לך, בשם ה' אקרא שיקרא בני אדם לעבוד את השם, כדרך ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

    רד"ק

    לך אזבח זבח תודה. שאודה לך על הזבח ואקרא לרבים בשם ה' להיות עמי בזבח וישמעו הודאתי:

    מלבי"ם

    (יז-יט) לך אזבח זבח תודה על נס סנחריב, ואפרסם שם ה' שנית, ונדרי אשלם לה' נגדה נא לכל עמו, היינו נגד טובת הכלל שעשה לכל עמו, בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, שזה נוגע לבהמ"ק ולכלל עיר ירושלים שתנצל מיד הצר הרוצה להחריבה, ויהיו נדרים זבחי תודה על תשועת כלל ישראל וירושלים ובהמ"ק:

18. (יח)נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    נְדָרַי. קָרְבָּנוֹת שֶׁנָּדַרְתִּי:

    אבן עזרא

    נדרי כבר הזכיר זה בראשונה וטעם להזכירו פעם אחרת, כי הנדר שנדרתי לא אשלמנו במקום אחר כי אם בבית השם, על כן אחריו -

    רד"ק

    נדרי. כפל הפסוק לאמר כי בחצרות ה' ישלם אותם, בבית שהיה בו הארון בירושלים:

19. (יט)בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:בחצרות. אתם העומדים בחצרות בית ה׳ אשר הם בתוך ירושלים הללו את יה בשמעכם הנס הנעשה לי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בְּתוֹכֵכִי. כְּמוֹ בְּתוֹכֵךְ:

    אבן עזרא

    בחצרות בית ה' יו"ד בתוככי נוסף כמו בתוככי מצרים או לנוכח המדינה וחתם במלת הללויה שכן יאמר לכל עמו הנזכר למעלה.

    רד"ק

    בתוככי. היו"ד נוספת לצחות הלשון, וכן יו"ד בעונכי תחלואיכי בנעוריכי:

    הללויה. כולכם תהללו יה עמי:

    מצודת ציון

    בתוככי. היו״ד יתירה: