תהילים פרק קט״ו

תהילים פרק קט״ו עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ כִּי־לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּךָ:

   מצודת דוד:לא לנו. לא למען צדקותינו עשה רק תן כבוד לשמך להיות מכובד בעבור החסד וקיום האמת שתעשה ממנו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לֹא לָנוּ. לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ וּבְכֹשֶׁר מַעֲשֵׂינוּ תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ:

   כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?

   אבן עזרא

   לא לנו ה' לא לנו עבורינו, כמו: אמרי לי.

   כי לשמך שהוא נקרא עלינו תן כבוד וזה שתעשה בעבור חסדך.

   רד"ק

   לא. יש ספרים שאין זה תחילת המזמור, אמר כמו שעשית חסד עם אבותינו והוצאתם ממצרים כן תעשה עמנו בכל דור ודור ואף על פי שאין אנו ראוים אל תעשה לנו, כי אם לשמך כי גם הם לא היו ראוים לולי כבוד שמך וברית האבות: ואמר לא לנו. שתי פעמים לחזק הענין:

   על חסדך ועל אמתך. כמו על אודותיך:

   לשמך תן כבוד. שלא יחולל בגוים:

   מלבי"ם

   לא לנו ה', מוסב על מ"ש ישראל ממשלותיו, ר"ל אז ממשלות של ה' שמשל על הטבע היו ישראל, שבעבורם נהיה זאת, אבל לא לנו תהיה ממשלות ה', ר"ל לא בעבורנו, כי אין אנו רואים לכך, כי אין אנחנו לקדשו כמו יהודה אז - משיב לאמר, בכל זאת עתה לא לנו כי לשמך תן כבוד, עתה שכבר נקרא שמך עלינו שאתה משגיח בישראל ועושה להם נסים, צריך אתה לתת כבוד לשמך שלא יהיה חילול השם, על חסדך על אמתך, צריך אתה לעשות או מצד החסד בלא שום זכות והבטחה, כמו שהתחלת מציאת הנסים היו מצד החסד, או מצד האמת וההבטחה אחר שכבר הבטחת לנו להיות לנו לאלהים, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, ובזה יהיה חילול השם אחר שכבר נתפרסם ביניהם שאתה אלהי ישראל ועושה להם נסים:

2. (ב)לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם:

   מצודת דוד:איה נא. איה אלהיהם מדוע לא יריב ריב עמו:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   למה, נא עתה וכבר פירשתיו.

   רד"ק

   למה. זה הוא טעם לשמך תן כבוד שאם לא תעשה עמנו חסד ותטשנו ביד שונאיך יאמרו איה נא אלהיהם יקומו ויעזרו אותם:

   מצודת ציון

   נא. עתה:

3. (ג)וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ עָשָׂה:

   מצודת דוד:ואלהינו. אבל אלהינו יושב בשמים ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה ולזה עושה כל אשר חפץ וככחו אז כחו עתה ומוסב למעלה לומר תן כבוד לשמך ורמה ידך למען יסכר פיהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   ואלהינו בשמים בעליונים, או בעבור כי מן השמים תבאנה כל הגזרות בארץ.

   רד"ק

   ואלהינו. והם סכלים ולא יכירו מה בין אלהינו לאלהיהם כי אלהינו בשמים ומושל בעליונים ובתחתונים וכל אשר יחפוץ לעשות בהם יעשה ולא כן אלהיהם:

   מלבי"ם

   ואלהינו, (חלק ג עד לא המתים יהללו יה), בו יבאר שהשגחת ה' התמידית היא קיימת תמיד על עמו על איש ואיש מהם כפי עבודתו ומעלתו - ואלהינו בשמים, משיב לאמר, אך הבל יאמרו העכו"ם איה אלהיהם ויחשבו שה' סלק את שכינתו אל השמים ועל השמים כבודו, כי אלהינו הגם שהוא בשמים בכל זה כל אשר חפץ עשה, הוא מנהיג ומושל ומשגיח כחפצו, אבל עצביהם, של עכו"ם, הגם שאינם בשמים רק הם קרובים אצלם והם רואים את דמותם (שלכן קראם עצבים), בכ"ז לא יועילו למו, וחושב פחיתתם מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד החומר הם כסף וזהב, שהוא דומה שגרוע עוד מן העץ שיש בו נפש הצומחת, ומצד הפועל הם מעשי ידי אדם:

4. (ד)עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:

   מצודת דוד:עצביהם. הן עצביהם של העובדי גלולים אין בהם ממש כי עשוים הם מכסף וזהב מעשה ידי אדם ולא אלהים המה:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   עצביהם הזכיר גדולות השם ושאין כח לאלהי העמים וקראם עצבים, כי הם לעצבון לעובדיהם ולא יועילם.

   מעשה ידי אדם דרך קלון להם שיעבדו מעשיהם.

   רד"ק

   עצביהם כסף וזהב. נקראים עצבים כי הם עצבון לבוטחים בהם שלא יוושעו על ידיהם, ואיך יושיעו האדם והם מעשה ידי אדם הצורות ההם, אעפ"י שיעשום חכמי האומות על דרך העליונים ויעשו הצורות לדמיון המון העם התועים אחריהם יחשבו הצורות בעצם אלוה שיהיה בהם כח להטיב או להרע:

   מצודת ציון

   עצביהם. כן תקרא צורת הגלולים:

5. (ה)פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:

   מצודת דוד:פה להם. עם כי יש להם פה הלא לא ידברו וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   פה והמציירים נכבדים מהם, כי הם ירגישו גם ידברו.

   רד"ק

   פה להם. יעשו אותם על צורות האדם ולא יוכלו להטיל רוח בהם שידברו בפה ושיראו בעינים ושישמעו באזנים:

   מלבי"ם

   פה, מצד הצורה, שצורת האדם הוא הדבור, וצורת החי היא ההרגשה והתנועה, הם אין להם צורת הדבור כהאדם, כי פה להם ולא ידברו, ולא צורת החי להשתמש בהרגשת החושים, נגד חוש הראות עינים להם ולא יראו, נגד השמע אזנים להם ולא ישמעו, נגד חוש הריח אף להם ולא יריחון, ואמר בכולם פה להם, עינים להם, שגם זה חסרון בחק האלהות שיהיה לו כלים גשמיים אלה פה ועין אזן ואף, ובכ"ז לא ישיגו מהם הפעולות שיעשה בכלים האלה, ונגד חוש המשוש אמר ידיהם ולא ימישון, וגם אין משמשים בכלי התנועה כי רגליהם לא יהלכו, וגם אין להם אפילו דבור פנימי והגיון בסתר, כי לא יהגו בגרונם, שההגיון הוא צפצוף חלוש ממוצע בין הדבור והשתיקה:

6. (ו)אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   אזנים הזכיר ארבע הרגשות והניח האכילה, כי אין צורך לה.

   רד"ק

   לא יהגו. אפילו הגיון מעט שאינו דיבור ממש, אלא קול צפצוף היוצא מן הגרון:

   מצודת ציון

   יריחון. מלשון ריח:

7. (ז)יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:

   מצודת דוד:ידיהם. עם כי ידיה׳ עשוים המה הלא לא ימששו בהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון

   רש"י

   וְלֹא יְמִישׁוּן. לְשׁוֹן ״יְמֻשֵּׁנִי אָבִי״ (בראשית כז:יב):

   אבן עזרא

   ידיהם כנגד ידיהם ורגליהם.

   וטעם יהגו אפילו לא יהגו כיונה גם עוף אחר.

   מצודת ציון

   ימישון. מלשון משוש ונגיעה בדבר מה וכן אולי ימושני אבי (בראשית כז) יהגו. ענינו קול צפצוף וכן אהגה כיונה (ישעיה לח) ר״ל אפילו קול צפצוף בעלמא אין בהם:

   בגרונם. בצוארם:

8. (ח)כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶם:

   מצודת דוד:כמוהם. קלל את העושים אותם לאלהים ואמר שיהיו כמותם לבל ידברו וגו׳: כל. וכן יהיה כל הבוטח בהם:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כמוהם דרך תפלה.

   רד"ק

   כמוהם. דרך תפילה:

   כל אשר בוטח. כמו וכל אשר בוטח:

   מלבי"ם

   כמוהם, ומצד התכלית שהיה הכונה להפיק מהם רצון ותשועה, כמוהם יהיו עושיהם שכן יהיו בין העושים ובין הבוטחים בם, אבל ישראל בטח בה', הגם שאלהינו בשמים יבטחו בו, עזרם ומגנם הוא, מגנם להצילם מצרה, ועזרם להכניע את הצר:

9. (ט)יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

   מצודת דוד:ישראל. אבל ישראל הוא בוטח בה׳, כי מעולם הוא עזרם ומגינם ר״ל הוא למו כמו מגן על הלובשו:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   ישראל אמר: בטח, כנגד כל אשר בוטח בהם. אמר בן בלעם: כי עזרם ומגינם הוא היה ראוי להיותו עזרכם ומגנכם הוא. והנכון בעיני: שהוא כך ישראל בטח בה' כי הוא לעולם עזר לישראל ומגנם כמו: מגן עזרך.

   רד"ק

   אבל ישראל בטח בה'. לא כאותם הבוטחים באלילים אלא אתם בטחו בה' כי תראו בכל הדורות שעברו עזרם של ישרא ומגינם היה: ואמר בטח. לישראל דרך כלל:

10. (י)בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    בית אחר שהזכיר ישראל, הזכיר קדושיו, והם בית אהרן.

    רד"ק

    בית אהרן. הם הכהנים והלוים. אמר להם לבדם, כי הם הקרובים לה' ועומדים לפניו תמיד, אמר שיבטחו בו כי עבודתם לפניו תועילם:

    מלבי"ם

    (י-יא) בית אהרן, ומפרש שכל שיגדל הבטחון ומעלת הבוטח כן יגדל העזר וההגנה, עד שבית אהרן שגדול מעלתם ובטחונם מבית ישראל כן עזרם ומגנם הוא בעזר פרטי יתר על בית ישראל, וכן יראי ה' שגדול מעלתם מבית אהרן מצד שהם עובדים ע"י בחירתם בקדושה מופלגת יותר, יגדל עזרם ביחוד:

11. (יא)יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

    מצודת דוד:יראי ה׳. המה חסידי או״ה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    יִרְאֵי ה׳. אֵלּוּ הַגֵּרִים:

    אבן עזרא

    יראי אחר כן כלל ליראי השם בכל עם ועם.

    רד"ק

    יראי ה'. הם החכמים שהם מתבודדים בבית ה' ללמוד ומתעסקים בחכמה לדעת ה' כי הם ידעים מחכמתם, כי אין זולתו שראוי לבטוח בו, ויש מפרשים כי יראי ה' אשר בכל עם ועם:

12. (יב)יְהוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית אַהֲרֹן:

    מצודת דוד:ה׳ זכרנו. ה׳ אשר זכרנו מעולם הוא יברך וחוזר ומפרש את מי יברך ואמר יברך את בית ישראל וגו׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ה' אמר ר' משה: כי זכרנו - הזכרים שלנו ויברך בית ישראל - הנקבות. ואין זה נכון, כי בית אהרן אינם נקבות איש וביתו בכל המקרא רק זכרנו מגזרת זכירה והאות על זה שהוא קמוץ, כי אילו היה מגזרת זכרים היה הרי"ש בקמץ קטן, רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו ושב להזכירם.

    רד"ק

    יהוה. אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו: הוא יברך עמו. ופירש אחר כן הפרט יברך את בית ישראל:

    מלבי"ם

    ה', עפ"ז יאמר שה' ע"י זכרנו, ר"ל ע"י שיזכור אותנו ע"י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי"כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח, שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן יברך יראי ה' בברכה מיוחדת יותר גדולה כפי מעלתם, ומוסיף כי (יברך) הקטנים עם הגדולים, שע"י שיברך את הגדולים בברכה פרטיית מיוחדת, תחול אח"כ הברכה הגדולה שברך את הגדולים גם על הקטנים, בענין שהברכה הגדולה שברך את יראי ה' תחול אח"כ גם על בית ישראל, (כמו שכתבתי בפסוק כי אצק מים על צמא ישעיהו מ״ד:ג׳, עי"ש):

13. (יג)יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהוָה הַקְּטַנִּים עִם־הַגְּדֹלִים:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    יברך וטעם הקטנים - שיהיו שוים בברכה עם הגדולים.

    רד"ק

    יראי ה' הקטנים עם הגדולים. ואלא אמר על האחרים אלא על בית ישראל ובית אהרן כי בית כולל קטנים עם הגדולים, וכן בבטחון לא זכר עם ישראל עם יראי ה' בית כי הקטנים אין בהם דעת הבטחון:

    יברך. הקטנים. בעבור הגדולים:

14. (יד)יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל־בְּנֵיכֶם:

    מצודת דוד:יוסף. בכל עת יוסף עליכם ברכה:

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    יוסף הנה פירש מה היא הברכה, כי היא תוספת ולהפך הקללה - היא חסרון.

    רד"ק

    יוסף דרך תפילה או דרך נבואה:

    מלבי"ם

    יוסף ה' עליכם, אולם אחר שע"י ברכת ה' את הגדולים יתברכו גם הקטנים בברכה זו, יהיה מוכרח להוסיף עוד ברכה יותר גבוהה על הגדולים ליתרון מעלתם שלא ישוו עם הקטנים, וע"כ יוסיף ה' עליכם ברכה גבוהה יותר, אבל גם בברכה שיוסיף שנית, יהיה ג"כ הדבר הזה שהקטנים יקבלו הברכה ע"י הגדולים, ועז"א עליכם ועל בניכם, שממילא תחול גם על בניכם, באופן שבכל פעם יצטרך להוסיף ברכה על הגדולים, והיא תשוב ותכלול גם את הקטנים, עד שיוסיף הברכה בתמידות לאין קץ:

15. (טו)בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

    מצודת דוד:ברוכים אתם. תהיו ברוכים לה׳ העושה שמים וארץ ור״ל יברך אתכם ויחזור ויברך:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ברוכים שב לפרש כי התפלה שהתפלל לברכם תתקים.

    וטעם עושה שמים וארץ שתקן היבשה והרקיע, כמו: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והנה הטעם כי הוא מושל בעליון ובשפל והוא יברך אתכם.

    רד"ק

    שמים וארץ. הוא עשה העליונים והתחתונים ובידו לברך מי שירצה:

    מלבי"ם

    ברוכים, וחוץ ממה שה' זכרנו יברך חוץ ממה שיברך אותנו ע"י הזכירה שיזכור אותנו, אתם ברוכים לה' מכבר, הברכה הכוללת שברך אתכם מעולם, והברכה הזאת היא מצד שהוא עושה שמים וארץ, ר"ל לא כדעת הגוים שהזכיר שחשבו שהשמים וארץ הם עשוים ועומדים מכבר ושאין ה' פועל בהם דבר רק שהמערכות הם לבדם מנהיגים את העולם ופועלים בארץ, רק ה' הוא עושה תמיד שמים וארץ, שהוא מחדש בהם בכל יום מעשה בראשית, והוא עושה השמים שמשפיע בם ההנהגה וההשפעה שישפיעו למטה, והוא עושה הארץ ומנהיג אותה בהנהגה מיוחדת השגחיית לפי הזכות והמעשה, ומפרש באיזה אופן הוא עושה שמים וארץ? השמים שמים לה', מה שהוא עושה השמים ומנהיג אותם זה הוא מתיחס לה' כפי רצונו והנהגתו הכוללת, שעפ"י החקים שיסד הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, והארץ, מה שעושה הארץ ומנהיגה, זה נתן לבני אדם, שזה יהיה כפי מעשיהם הבחיריים, וכפי עבודתם או מרים שלפיהם הוא עושה הארץ ומנהיג אותה אם לשבט אם לחסד, ובזה סיים מה שהתחיל לאמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, שהוא עושה ופועל תמיד כאשר חפץ:

16. (טז)הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם:

    מצודת דוד:השמים. עם כי השמים המה שמים לה׳ מיוחד למכון שבתו מ״מ ישגיח בארץ ונתנה לבני אדם למי שישר בעיניו ותהיו אתם לברכה בקרב הארץ:

    עוד פירושים על פסוק טז: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    השמים אמר רבי משה: כי השמים כמו מקום. ואני כבר פירשתיו בספר השם, כי שמים על מתכונת שנים וגזרתו משם, בעבור שני מקומות בסדן שהם נטועים. וכן כתוב: לנטוע שמים וליסוד ארץ, וחסרי דעה חשבו כי ממשלת האדם בארץ כממשלת השם בשמים ולא דברו נכונה, כי מלכות השם בכל משלה רק פירוש נתן לבני האדם - שהאדם כמו פקיד אלהים בארץ, על כל מה שיש בה והכל בדבר השם.

    רד"ק

    השמים. אף על פי שהוא עשה השמים והארץ ממשלת השמי' לו לבדו ואין לאדם בהם דבר, אבל הארץ נתן ממשלתם לבני אדם וצריך שידעו בני אדם ויכירו כי הוא אדון והם פקידים עליה כאשר ירצה יעביר אותם מהפקידות ויתננו לאחרים כלומר שימית אלו ויוליד אחרים, ומי שיכיר שהוא אדון ויראהו כמו הפקיד, האדון יעמידהו בפקידות וישמרהו הזמן הקצוב לו לפיכך אמר אחריו לא המתים יהללו יה אותם שימית אותם האל יתברך טרם זמן הקצוב ימיתם בעונם שלא הכירוהו בחיים שהוא אדון ולא יראו מפניו, והנה ימותו ולא יהללו יה. כי תאבד נפשם במותם:

17. (יז)לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל־יֹרְדֵי דוּמָה:

    מצודת דוד:לא המתים. הכופרים בה׳ העומדים למות מיתת עולם לא יהללו את יה על הטובה הבאה כי לא עליהם תהיה: ולא וגו׳. כפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    לא טעם השם כח נשמה באדם, נתן בידו החיות והצמחים להכיר מעשה השם ולהללו בעודו חי.

    יורדי דומה מקום כריתות וארץ גזירה כמו ודמיתי אמך. ויש אומרים: כי הוא מגזרת ולא דומיה לי, ואל תתני דמי לו ואף כי אחריו כתוב -

    רד"ק

    והם יורדי דומה, באמת, והדומה הוא הקבר שהגוף בו, והגוף יורד בה:

    מלבי"ם

    לא, (חלק ד' עד אנה ה' כי אני עבדך) ע"פ ההקדמה הזאת מתחיל לספר מה שקרה לו ביחוד בענין חליו ואיך התיאש, וע"י תפלתו השיבו ה' לאיתנו, ואיך יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ומקדים הקדמה לזה לאמר לא המתים יהללו יה, שאחר שחפץ ה' בעולמו הוא שיעבדו אותו ויודו לשמו, וזה לא יושג אחר המות כי לא המתים יהללוהו ולא היורדים דומה, ר"ל ששם הם דוממים ושובתים מפעולותיהם, ואי אפשר להם להלל, אבל ואנחנו החיים, לא לבד שנהלל כי גם נברך יה, שהברכה הוא מה שע"י מעשינו ישפיע תוספת שפע וברכה, ונברכהו שהוא מקור השפע והברכה, ע"פ הקדמה זו, שאין חפץ לה' במות חסידיו רק בחייהם שאז יברכוהו ויהללוהו, יספר לאמר:

    מצודת ציון

    דומה. הוא הקבר שהוא מקום דממה ושתיקה ונשמת הרשע כאלו תרד אל הקבר עם הגוף ותאבד עם הגוף ונקרא יורד דומה בעבור זה:

18. (יח)וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ:

    מצודת דוד:ואנחנו. אבל המאמינים בה׳ העומדים לחיים ולקבל טובה נברך את יה מעתה ועד עולם על הברכות והטובות הנוספות בכל עת ולזה הללו את יה בכל זמן:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    ואנחנו זאת הברכה היא בפה, להודות כי נשמת הצדיק לעולם תהלל את השם.

    רד"ק

    ונחנו. אבל אנחנו שאנו יראי האל ויודעים ומכירים שהוא אדון על הכל יחיה אותנו ונברכהו בחיים וזהו מעתה שהוא זמן העומד וכן עד עולם שהוא עולם הבא, כלומר במותנו לזמן הקצוב לא ימותו נפשינו אלא יברכוהו ויהללוהו לעדי עד לפיכך הללויה אתם יראיו בעוד אתם בחיים: