תהילים פרק ק״א

תהילים פרק ק״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד־וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ יְהוָה אֲזַמֵּרָה:

   מצודת דוד:חסד ומשפט. כאשר אשירה לך על החסד כן אשירה לך על המשפט ולא אהרהר אחר מדה״ד:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי חֶסֶד, אֲקַלֶּסְךָ: בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בִּי מִשְׁפָּט, אֲנִי אָשִׁיר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לְךָ ה׳ אֲזַמֵּרָה:

   אבן עזרא

   לדוד מזמור טעם אשירה שיחבר שיר להגיד החסד והמשפט שהוא עושה לכל עמו, כמו: ויהי דוד עושה משפט.

   וטעם: לך ה' אזמרה שהמשלתני ולמדתני ועזרתני, לעשות משפטיך בארץ.

   רד"ק

   לדוד. סיפר דוד בזה המזמור משפטי מלכותו באיזה דרך הוא מתנהג עם ישראל וספר גם כן מהו עושה בעתות הפנאי שלא יבואו לפניו בעלי ריב ויתבודד מבני אדם באותם השעות שהוא פנוי הוא מתעסק בלבו בדרך חכמה ומפנה לבו לעסקי העולם ומכין לבבו לקבל רוח הקודש ואמר חסד ומשפט אשירה על החסד והמשפט שאני עושה לישראל אשירה ואזמרה לך ואודה שמך שהמלכתני עליהם ונתת לי לב טוב למלוך עליהם במשפט ובצדקה:

   מלבי"ם

   לדוד מזמור, יספר הנהגותיו בין בענינים שבינו לבין אלהיו בין בענינים שבינו לבין בני אדם, חסד ומשפט אשירה, הנהגת ה' הוא אצלי או חסד או משפט, ולא נמצא בה דבר רע, כי הטוב שיתן הוא מצד חסדו לא מצד החיוב, כי מי הקדימני ואשלם, והרע הוא מצד המשפט בעבור רוע המעשים לכפר און ולהתם חטאת, עד שלכן על שניהם אשירה, וכמ"ש חז"ל בין חסד בין משפט אשירה, כי בשניהם לך ה' אזמרה, אשבח את ה', או על חסדו או מצד שעשה משפט שזה מצד השגחתו וצדקו, ומצד שמשגיח עלי להתם טומאתי ממני:

2. (ב)אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם־לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי:

   מצודת דוד:אשכילה. אתן לב על דרך התמים ומתאוה אני לה לאמר מתי תבוא אלי ואקיימנה כי כל חפצי שיזדמן מצוה לידי: בקרב ביתי. ר״ל בהצנע כמו בפרהסיא:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   אַשְׂכִּילָה. אֶתֵּן לֵב עַל דֶּרֶךְ הַתָּמִים:

   מָתַי תָּבוֹא אֵלָי. הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, וְאֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי אַף בְּקֶרֶב בֵּיתִי. בְּהַצְנֵעַ כְּמוֹ בְּפַרְהֶסְיָא:

   אבן עזרא

   אשכילה תמים תאר לדרך, כמו: ויתן תמים דרכי.

   מתי תבא אלי הטעם: כי הוא ישכיל תמיד בכל רגע להרגיל עצמו ללכת בה, עד שלא ייגע ללכת, וכאילו הדרך תבא אליו מאליה, כדרך הכינור מרוב הרגילות.ורבי משה אמר: מתי תבא אלי כמו: ויבא אלהים אל בלעם שתשרה הרוח הקדש עליו בביתו בהתבודדו מבני אדם, ודיניהם וריבם. ואיזה פירוש שיהיה הוא הנכון, כן פירש לי ואיזה פירוש הוא הנכון ידבר על עת התבודדו והבדלו והנה טעם אתהלך רגילות, כמו: ויתהלך חנוך.

   רד"ק

   אשכילה. אתן לבי להשכיל בדרך שהוא דרך תמים: ואצפה מתי תבא אלי. כלומר תבא אלי ברוח הקודש:

   אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. האדם הנותן כל לבו לחשב בדבר הולך בביתו אחת הנה ואחת הנה:

   מלבי"ם

   אשכילה בדרך תמים, גדר התמימות הוא שיעשה מעשה הצדק שלא בעבור שום פניה חיצונית מתקות שכר ויראת עונש או בעבור פניה אחרת כמו להתגאות ולהתפאר וכדומה, רק יעשהו מצד אהבת הטוב בעבור שהוא טוב ומצד שצוה ה' עליו, ובדרך ההרחבה יקרא תמים מי שנראה בחיצוניותו שמתמיד בצדק ואינו מט ממנו בשום פעם, ובכ"ז יוכל להיות שאינו תמים בלבו, כי לבו מלא פניות אחרות ותכליות זרות שבעבורם יעשה צדק, ולהבדיל ביניהם נקרא התמים באמת, בשם תם לבב, שהתמימות נשרש בלבו לא בחיצוניותו לבד, ויען שבקל יטעה האדם בעצמו ויחשב שעושה מעשהו בתמימות, ובאמת ימצא בלבו אחרי החפוש פניה נסתרת מכבוד או גאוה וכדומה, יאמר כי אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי הדרך הזה, שיהיה תמים באמת עד שלא ילך הוא אל הדרך רק הדרך תבא אליו, ר"ל שלא יהיה ע"י הרגל, רק שיהיה מוטבע בנפשו, בענין שהדרך ימצא בטבעו, והבחינה לזה יהיה כשאתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי שאין שם פניה משבח בני אדם והתפארת, וזה סימן שיהיה תם לבבי, לא תמימות חיצוני, (והנה מי שאינו תמים ועושה מעשהו בשביל פניות חיצוניות הוא ישקיף על התועליות שיגיע לו בעשותו הטוב, ויתירא מן העונש שיגיע לו בעברו על מצות ה', ואצלו לא ישוה החסד והמשפט, ולא יהיה על שניהם בשוה, לא כן התמים באמת הוא ישוה בעיניו המשפט והעונש כמו הטוב והחסד שיקבל מאת ה', וע"ז הקדים חסד ומשפט אשירה שגם זה שייך לענין התמימות):

3. (ג)לֹא־אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר־בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה־סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי:

   מצודת דוד:לא אשית. לא אסתכל בדברי רשע: עשה. מעשה סטים שנאתי ולא ידבק בי מה מהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   סֵטִים. לְשׁוֹן ״כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ״ (במדבר ה:יב), לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ. דִּישְׁטוֹלְ״מַנְט בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   לא יספר על המחשבה שהוא במצח.

   עשה כמו: עשות ספרים.

   סטים ע"מ כלים, מגזרת כי תשטה אשתו, לא ידבק בי סטות.

   רד"ק

   לא. כלומר ממשבתי זכה בחכמה וברוח הקדש: ואמר לנגד עיני. כי כח הציור בשני חללי המוח המוקדמין שהם כנגד העינים:

   עשה סטים שנאתי. מעשה אנשים שוטים שנאתי לפיכך אל ידבק בי אפילו במחשבה דבר בליעל ומעשה שוטים:

   וסטים. מגזרת כי תשטה אשתו: ומלת עשה. מקור במקום שם כמו מעשה:

   מלבי"ם

   לא, מבאר הדבר שיהיה התמימות בין בעשותו טוב, שלא יעשה אל תכלית רצוני שאליו ישית עיניו וכונתו בעת עשותו הטוב עד שאשית לנגד עיני (היינו למטרת מעשי) דבר בליעל, שבעבורו אעשה הטוב, כמו הצם ומתפלל בעבור כבוד וכדומה, וכן בסור מרע לא יהיה מפני פחד העונש, עד שלא יישנא גוף הרע מצד עצמו רק יסור ממנו מפני פחד העונש, כי עשה סטים שנאתי מצד עצמי עד שלא ידבק בי במחשבתי כלל:

   מצודת ציון

   דבר בליעל. מעשה איש בליעל:

   סטים. ענינו דברים הסרים מדרך הנכוחה כמו אל ישט אל דרכיה (משלי ז׳:כ״ה):

4. (ד)לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע:

   מצודת דוד:לבב עקש. מי שלבו עקש יסור ממני ולא אתחבר עמו: רע. איש רע לא יהיה מיודעי ואוהבי (ועש״ז נקרא האוהב מודע על כי הוא יודעו ומכירו):

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   רָע לֹא אֵדָע. לֹא אֹהַב, לֹא אַכִּיר בְּדָבָר רָע:

   אבן עזרא

   לבב איש אשר לבו עקש גם רע, איש רע כי איך יאמר כי לא ידע רע, זהו הכסיל הכתוב עליהם, כי אינם יודעים לעשות רע, שהוא בתולדת האדם מנעוריו.

   רד"ק

   לבב. מי שלבו עקש יסור ממני כי לא יהיה לעולם בחברתי:

   רע לא אדע. איש רע לא אדע אותו כלומר לא יהיה ממיודעי ומהקרובים אלי:

   מלבי"ם

   לבב, מלבד ששונא מעשה הרע בפועל אין לו נטיה אליו אף במחשבה בלבו, וגדר לב עקש הוא מי שטבע לבו שהוא הכח המתעורר ורוח המושל בו נוטה אל ההפך מחקי החכמה ודרכיה, ויש מי שיש לו לב עקש, ר"ל מתאוה לרע עד שצריך ללחום מלחמה פנימית עם יצר הלב להשיבו אל היושר והטוב, אבל ממני יסור לב עקש, כי לא נמצא בלבי נטיה כלל אל הרע, ומוסיף לאמר רע לא אדע, שכ"כ הטבע לבי על מעשה הטוב עד שלא אדע כלל מה הוא רע, כמו האדם קודם החטא שלא ידע מן הרע כלל, כי לא שלטו ציורים הרעים על תלמי לבבו כלל ולא השיגם וידעם:

   מצודת ציון

   עקש. עקום:

5. (ה)מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ־עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל:

   מצודת דוד:מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו: גבה עינים. הוא בעל גאוה: ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר: אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אוֹתוֹ לֹא אוּכָל. שֶׁיְּהֵא חֲבֵרִי, שֶׁלֹּא אֶלְמַד מִמַּעֲשָׂיו:

   אבן עזרא

   מלשני היו"ד נוסף והוא תאר טעמו כמלשין.

   אצמית כמשפטי המלוכה, או אצמית רכילותו רק מי שהוא רחב לבב, והטעם חכם מאד כמו ורחב לב לא אוכל להצמיתו, כי בחכמתו ישמור נפשו ודבריו. ויש אומרים: אותו לא אוכל לראותו, או לא אוכל שאתו והוא יותר קרוב.

   רד"ק

   מלשני. היו"ד נוספת כיו"ד המגביהי לשבת והמלה מבנין פעל מרובע מלשן וכן מי שהיה מלשן רעהו לפני בסתר לאמר כך וכך עשה לחייבו במשפטי המלוכה:

   אותו אצמית. כלומר הייתי גוער האנשים המלשינים וכורת אותו מלפני והייתי שונא המלשין ולא הייתי מעניש אדם שלא בעדים כי אני מחזיק זה המלשין כשקרן כי אפילו אומר אמת הוא חוטא על שמעיד בו יחידי:

   גבה עינים ורחב לבב. מי שעיניו רמות וגבוהות להסתכל בתאות העולם ולבו רחב בהם כלומר ירחיב להם מקום בלבו וחושב בהם ואחרי שעיניו ולבו בהם הוא רץ אחריהם:

   אותו לא אוכל. ר"ל לאוכל ראותו, או לא אוכל שאתו:

   מלבי"ם

   מלשני, עתה יספר הנהגתו עם זולתו, לא יעשה כדרך בני אדם שמקבלים לשון הרע, כי בהפך מי שמלשין את רעהו בסתר לא אענש את הנלשן, רק את המלשין אצמית, ויותר מזה שמי שמדותיו רעים כמו גבה עינים במדת הגאוה, ורחב לבב במדת החמדה, לא אוכל לסבלו כלל:

   מצודת ציון

   מלשני. מלשון מלשין והיו״ד יתירה:

   אצמית. ענין כריתה כמו וברעתם יצמיתם (לעיל צד):

   אוכל. מלשון יכולת:

6. (ו)עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי־אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי:

   מצודת דוד:עיני. נותן אני את עיני בנאמני ארץ לשבת הם עמדי:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   עיני, לשבת עמדי בשבתי על כסא המשפט אפילו לא ישרתני ויעמוד לפני בעת המשפט, רק ההולך בדרך תמים.

   רד"ק

   עיני. הרשעים ארחיק מביתי ומישיבתי, אבל נאמני ארץ עיני בהם להביאם אלי מאד מאיזה מקום שיהיו שם, לפיכך אמר בנאמני ארץ ואושיבם אלי, גם לשרתני ולעבודתי איני לוק אלא הטובים:

   מלבי"ם

   עיני, בהנהגת המלכות, הנה מושלי ארצות הקדם זה היה דרכם לבחור יועצים ושרים שיהיו נאמנים להמושל לצבור הון ולאסוף אוצרות, מבלי לשים לב כלל על טובת המדינה, אבל אנשי שמגמתי היא לטובת המדינה, אבחר היועצים שהם נאמני ארץ, ר"ל אנשים נאמנים גם אל הארץ והמדינה, שהם ישבו עמדי, וישתדלו בטובת המדינה להצליח יושביה, הולך וגם המשרת אותי לצרכי ביתי לא אקח רק הולך בדרך תמים שיהיה איש טוב וצדיק:

7. (ז)לֹא־יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:

   מצודת דוד:לא ישב. אין אני מניח לשבת בביתי איש עושה מעשה רמיה: לא יכון. לא יהיה נכון לשבת נגד עיני:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   לא, רמיה מרמה הם עושי רצונו ויושבי שלחנו.

   רד"ק

   לא ישב. בביתי בשום סיכוי ופקידות מי שהוא עושה רמיה. וכן דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כלומר לא אוכל לראותו כל שכן שלא יהיה מיושבי ביתי:

   מלבי"ם

   לא, ואין חשש שירמה אותי ויחזיק א"ע ברמיה שהוא צדיק ואינו כן, כי העושה רמיה הוא עצמו לא ישב בקרב ביתי כי הנהגת ביתי מתנגדת אל טבעו, כי בביתי הכל באמת וצדק, ולא יהיה המשרת דובר שקרים ואינו תמים באמת, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ויותר מזה כי לבקרים בכל בקר, אצמית כל רשעי ארץ ואעשה בם משפט חרוץ, שזה יועיל להכרית מעיר ה' שלא ימצאו שם פועלי און כלל:

8. (ח)לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל־רִשְׁעֵי־אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר־יְהוָה כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן:

   מצודת דוד:לבקרים. בכל בוקר בזריזות רב אכרית כל רשעי ארץ בכדי להכרית וגו׳ עד שלא ישאר אחד:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   לַבְּקָרִים אַצְמִית. מִדֵּי יוֹם יוֹם אַכְרִית מְעַט מְעַט רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַמְחֻיָּבִין מִיתָה:

   אבן עזרא

   לבקרים בכל יום כדרך דינו לבקר משפט. ויש אומרים: כי עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי בעצת המלוכה, לא ישב הדיינין. ויש אומרים: כי לא ישב כדרך היושבים ראשונה, כאשר פירשתי.

   רד"ק

   לבקרים. בכל יום ויום תמיד:

   אצמית כל רשעי ארץ. בכל מקום שהם, שכל שכן שאכרית אותם מעיר ה' והיא ירושלים: