קהלת פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)כִּי אֶת־כָּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי וְלָבוּר אֶת־כָּל־זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם

   מצודת דוד:כי את כל זה. האמור למעלה שמתי אל לבי, ולברר ממנו את כל זה אשר הצדיקים והחכמים עצמם ומעשיהם אשר יעשו הכל המה ביד האלהים, והם אינם שולטים לא בעצמם ולא במעשיהם: גם אהבה. אפילו האהבה שאוהבים את מי, גם השנאה ששונאים את מי, אין האדם יודע מהו הסיבה: הכל לפניהם. כל אלה נגזר מן השמים לפני בואם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום

   מצודת ציון

   ולבור. ולברר:

   ועבדיהם. מעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם (איוב לד כה):

   רש"י

   ולבור. ולברר:

   את כל זה. ביררתי והבחנתי, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים, הוא עוזרם והוא שופטם כדי להטיבם באחריתם:

   ועבדיהם. הם תלמידיהם משמשיהם הולכי אורחותם:

   גם אהבה גם שנאה. אין יודעין שאר הבריות ואין מכירין לתת לב במה יאהבו למקום ובמה הם שנואים:

   הכל לפניהם. לפני הצדיקים והחכמים:

   רלב"ג

   הצדקים והחכמים. הרצון בו הצדיקים החכמים ר״ל שהם חכמים ותהיה הוי״ו כפ״א רפה כלשון ישמעאל. ועבדיהם. ר״ל ומעשיהם:

   אבן עזרא

   כי את כל זה וגו׳ לבור. היה ראוי להיו׳ בחול״ם וכן ירון ושמח בעבור היות שניהם מפעלי הכפל והוא כמו לברור מן שפתי ברור מללו כי ראיתי הצדיקים והחכמים ומעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם אינם ברשותם רק ביד האלהים גם כל מה שהם אוהבים או שונאים אינם יודעים מתי יביאם הכל לפניהם ולא ירגישו או פי׳ לפניהם קודם שיהיו כבר נגזר עליהם מה שנגזר:

   תרגום

   אֲרוּם יָת כָּל דֵּין יְהָבִית עַל לִבִּי וּלְמִבְלוֹשׁ יָת כָּל דֵּין דִי צַדִיקַיָא וְחַכִּימַיָּא וְתַלְמִידֵיהוֹן דְּמִשְׁתַּעְבְּדִין לְהוֹן עַל עֵיסַק אוּלְפַן אוֹרַיְתָא וּמְסִירִין בִּידָא דַּיָי וּמִנֵּיהּ אִתְגְּזַר עַל כָּל עַלְמָא כָּל מַה דִּיהֵי בְיוֹמֵיהוֹן אַף רְחִימְתָא דִי רַחֲמִינוּן אַף סְנִיאֲתָא דְסָנִינוּן גְּבַר לֵית נְבִיָּא בְּעַלְמָא דִי יִנְדַע מַה דִּיהֵי בֶאֱנָשָׁא כּוֹלָא בְּמַזָּלַיא יְיָ אִתְגְּזַר לְמֶהֱוֵי קֳדָמֵיהוֹן:

2. (ב)הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא

   מצודת דוד:הכל כאשר לכל. הכל יבוא להם כמו שיבוא לכל וחוזר ומפרש מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו׳: לטוב. המטיב עם הבריות: ולטהור. המחשב בדברי קדושה: ולטמא. המחשב בדברים מגונים וקלות ראש: ולזבח. קרבנות לשמים: כטוב כחוטא. בענין המקרה כמו הטוב כן הוא החוטא, וכמו החוטא כן הוא הטוב: הנשבע. הרגיל בשבועה ולא יחשוש פן לא יוכל לקיימה: כאשר שבועה ירא. החדל מן השבועה, כי ירא פן לא יוכל לקיימה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   כטוב כחוטא. בא בשתי כפי״ן ויורה על דמיון גמור וכן כעמי כעמך (מ״א כב ד):

   רש"י

   הכל כאשר לכל. הכל נותנים ללבם כאשר מגיע לכל אדם שסוף דבר לתת לכל איש כדרכיו:

   מקרה אחד. ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם כל זה הם יודעים ואף על פי כן בוחרים להם דרך הטוב לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא:

   לצדיק. כגון נח:

   לרשע. פרעה נכה זה נצלע וזה נצלע:

   לטוב. זה משה:

   לטהור. זה אהרן:

   ולטמא. אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנותה אלו לא נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו לארץ הרי מקרה אחד להם:

   ולזובח. זה יאשיהו שנאמר (ד"ה ב לז) ויזבח יאשיהו:

   ולאשר איננו זובח. זה אחאב שביטל את ישראל מעלות לרגל זה מת בחצים וזה מת בחצים:

   כטוב. זה דוד:

   כחוטא. זה נבוכדנאצר, זה בנה בית המקדש וזה החריבו זה מלך ארבעים שנה וזה מלך ארבעים שנה:

   הנשבע. זה צדקיהו שנשבע לשקר שנאמר (ד"ה ב לז) גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו וגומר:

   כאשר שבועה ירא. זה שמשון שנאמר (שופטים יג) ויאמר אליהם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם למדנו שהיתה שבועה חמורה לו זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, על כן:

   אבן עזרא

   הכל. הכל יבא להם כמו שיבא לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע אין הפרש ביניהם לטוב ולטהור ולטמא הנה טמא במקום הזה הפך הטוב והטהור כמו שיש פקח בפסוק מי שם פה לאדם הפך העור והשומע כמו לפקוח עינים עורות פוקח אזנים ודקדוק כטוב כחוטא כי הכפי״ן בלשון הקדש כמו כעבד כאדניו כי ישיב העבד כאדון והאדון כעבד אין הפרש ביניהם וכן כמוני כמוך כעמי כעמך כחשכה כאורה והמפרש כימים אשר ישבתם הימים אין טעם וריח לפירוש הזה כי מה ענין ישבתם בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם והנכון כי מקדש הלכו המרגלים ובשנת הארבעים באו לקדש עיר והנה כל השנים היו במדבר קדש וזה פירושו ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם שם עד שוב התרים כענין כמספר הימים אשר תרתם את הארץ כי בבוא במרגלים אמרו הננו ועלינו אל המקום יתכן היות צדיק ורשע במעשיו טמא וטהור בגופו וזובח בממונו וטוב וחוטא בלבו ונשבע בדבורו:

   תרגום

   כּוֹלָא בְּמַזָּלַיא תַּלְיָא מִן שְׁמַיָּא אִתְגְּזַר מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי לְכוֹלָא אִרְעוּן חַד לְזַכָּאָה וּלְחַיָּבָא לִדְתַקְנָן אוֹרְחָתֵיהּ וְלִמְדַכֵּי נַפְשֵׁיהּ וְלִמְסָאִיב נַפְשֵׁיהּ וּלְמִקְרַיב נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא וְלִדְלֵיתוֹהִי מַקְרִיב נִכְסַת קוּדְשִׁין כְּטָבָא כְּחַיָּבָא כִּגְבַר דְּיוֹמֵי לְשַׁקְרָא כִּגְבַר דְּמוֹמָתָא דָּחִיל:

   אלשיך

   הנה אומר הכל כאשר לכל יראה משולל הבנה והנה לבא אל הענין נזכר מז"ל בשמות רבה פ"מ וז"ל עד שאדם מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו וכו' ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב"ה ואמר מי יתן ידעתי ואמצהו וכו' הב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ מהו איפה ארשב"ל אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך היכן הית' באיזה מקום היתה תלוי בראשו במצחו או באיזה אבר שלו ע"כ:

   והנה גם שלא נשית לבנו אל כונת כל פרטי המאמר הנה דרך כלל הורו לנו כי אדם הראשון היתה נפשו רוח כוללת כל הנשמות העתידות לבא בעולם כי היה כח כולל וכן נמצא בספר הזוהר וזה כוונת כללות המאמר כי יש נפש בחינת איכות המתייחס אל דבר אחד ויש אל בחינת זולתו כמפורש במאמר ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה יש קושיא גדולה מאד בעיני הכל הלא הוא כ"א חטא אדם אל יאשמו כל זרעיותיו ולמה בחטאו יומתו כל בני עולם והוא לבדו לא גוע בעונו והלא כנפש האב כנפש הבן לו יתברך המה והנפש החוטאת היא תמות והנה היה אפשר להשיב על זה אחר שהחומר הוא הגורם כי אי אפשי לחומר להתמיד ועל כן יכרח יפסד עכ"פ ואשר היה חי אם לא חטא היה טרם יתעכר חומרו וגם הנפש לא תשיג אושר הדבקות עם קונה בחברתו עד יזדכך אחרי מותו:

   או טעם ב' והוא משז"ל שאומר כל איש שימות בהמצאו עם אדם הראשון הלא אתה שחטאת גרמת לי המות משיב הוא אני חטאתי חטא אחד ואתה חטאת הרבה באופן כי אין אדם ממית אשר לא יבצר מכל אדם. או טעם ג' והוא כי הנפש הקדושה אשר מלמעלה לא תוכל לסבול תמיד להיות נפרדת מאביה שבשמים תוך חומר עכור אם לא עד השלים עצמה במצות ותעלה אל אלהיה ותיחל עד יזדכך החומר מעכירותו בכור הארץ ואז בתחיה תשוב אליו ומכל שכן אשר ימות רשע כי תקון הנפש קדושה בו ותשוב אל האלהים אשר נתנה אחר שתטהר בצאתה:

   או טעם ד' הלא הוא כי הנה אין האדם מכיר גדולתו יתברך בעה"ז כי יעצרנו היצ"הר על כן טוב לו המות כ"א יחיה ולא יראה מות לעולם לא ישתלם לעשות רצון קונה על כן ימות וינוח מיצרו ויטהר מאשמותיו ואז כי יקום יהיה משולל יצה"ר והוא מעין מז"ל בב"ר למה נגזרה מיתה על הצדיקי' כדי שינוחו ממלחמות יצרם ועל הרשעים שינוחו מלהכעיס את הקב"ה אך הנה על כל אחד מד' טעמים אלו יש תשובה על האחד כי הנה משה האיש אשר עלה אל האלהים וישב שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה זה שלש רגלים ומי לנו זך מעכירות חומר ממנו שלא עצרו הגשם מכל האושר ההוא כי גם לחם לא אכל והשיגה נפשו בהתחברות גופו מכל האדם עד שהיתה מתקשר לצאת ממנו בסלוקו ואם מהטעם ההוא למה מת הוא ואם מהטעם הב' למה מתו ד' בעטיו של נחש והמה טהורים מכל חטא ועון ואם מהטעם הד' למה מת אברהם אבינו ומי עשה רצון קונו כמוהו עד גדר שחטו את בנו למענו הנה כי נכנע יצרו וכמשז"ל על ומצאת את לבבו שאפי' היצה"ר שלו עובד את ה' ונאמן לו יתברך וא"כ למה ימות גם הוא וא"כ מאיזה טעם מתו בעון אדם כל באי עולם על כן אמר הכל כאשר לכל והוא כי כל חלק מחלקי הכל כל הנמשכי' ממנו כמקרה הכל גם הוא יקרנו ועל כן כמות אדם ימותן כל אשר נמשכו ממנו אל תתמה על החפץ כי הלא היא היה כולל כל העתידים לבא כי הוא הכל וכל בני אדם חלק ממנו כמז"ל שהזכרנו כי הכל היו בו כמאמר ה' לאיוב איפה היית וכו' וע"כ כאשר לקו השורש לקו כל פארותיו וזהו הכל כאשר לכל כי יקרה כאשר לאדם שהוא כל וע"כ מקרה אחד שהוא מקרה המות כולל לצדיק ולרשע ואין גם אחד מהקושיות אשר היו בטעמים שהזכרנו ארבעתן לפי טעם זה כי לכי הטעמי' ההם היה קשה מיתת משה ומיתת ד' שמתו בעטיו של נחש ומיתת אברהם אך בטעם זה יצדק היות המקרה ההוא לטוב הוא משה כמה ד"א ותרא אותי כי טוב הוא וגם מיתת ד' טהורים מחטא שמתו בעטיו של נחש יצדק בזה ועליהם אמר ולטהור שהוא טהור מחטא כי אחרי השורש ילכו יונקותיו גם יצדק ימות אברהם הזובח את בנו כבלתי זובח וזהו אומר כזובח כאשר איננו זובח ועוד קושי אחר יצדק בטעם הזה מה שלא היה בטעמים האחרים והוא לכלם יקשה למה לא יעשה הוא יתברך הפרש בין מות צדיק למות רשע בל יטעו בני אדם לאמר כי כצדיק כרשע אחד הנה אחרי כי כמות זה כן מות זה אך עתה שהכל הוא על לקות השורש אינו מן התימה ישוו במיתה אחרי שמציאות מיתת אלו ואלו מטעם אחד וזה כטוב כחוטא לומר שע"י הטעם האמור יצדק היות המקרה שוה כטוב כחוטא שאל"כ לא היו ראוי תהיה מיתת הנשבע המאבד את העולם כמשז"ל על מפני אלה אבלה ארץ וגם אמרו כשאמר הקב"ה לא תשא נזדעזע העולם עם מיתת אשר שבועה ירא וז"א כטוב וכו' ולא אמר לטוב לחוטא לנשבע לאשר שבועה ירא כסדר הקודמי' וגם על פי דרך זה יצדק מה שלא אמר ולטוב בו"יו כו' אחר אומרו לצדיק ולרשע דרך כלל התחיל בפרטים המסויימים מהטעם הנזכר:

   תורה תמימה

   לצדיק ולרשע. לצדיק זה נח, ולרשע זה פרעה, אמרו בשעה שיצא נח מן התיבה הכישו ארי והיה צולע, וכשבא פרעה לישב על כסא שלמה הכישו ארי והיה צולע, זה מת צולע וזה מת צולע, הוי, מקרה אחד לצדיק ולרשע . (מ"ר)

   לצדיק ולרשע. דבר אחר לצדיק אלו בניו של אהרן, ולרשע אלו עדת קרח, אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואלו נכנסו שלא במחלוקת ויצאו שרופים . (שם)

   לטוב ולטהור ולטמא. לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישראל , ולטמא – אלו המרגלים שהוציאו דבה על הארץ , ואלו ואלו לא נכנסו לארץ ישראל . (שם)

   ולזבח וגו'. ולזובח זה יאשיהו דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים, ולאשר איננו זובח – זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי מזבח , זה מת בחצים וזה מת בחצים . (שם)

   כטוב כחטא. כטוב זה דוד דכתיב ביה (ש"א ט"ז) וטוב ראי, כחוטא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ד׳) וחטאך בצדקה פרוק, זה בנה ביהמ"ק ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה , הוי מקרה אחד כטוב כחוטא . (מ"ר)

   הנשבע וגו׳. הנשבע זה צדקיהו דכתיב ביה (ד"ה ב' ל"ו) אשר השביעו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים ט"ו) השבעו לי , זה מת בנקור עינים וזה מת בנקור עינים . (שם)

3. (ג)זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל־הַמֵּתִים

   מצודת דוד:זה רע וגו׳. רוצה לומר בכל מה שנעשה בעולם אין דבר רע וקשה כזה אשר מקרה אחד יקרה לכל בני האדם: וגם. בעבור זה גם לב בני האדם מלא מחשבת רע לחשוב שאין השגחה ואין משפט: והוללות. בכל ימי חייהם יש בלבבם שיעמום וערבוב הדעת: ואחריו. אחר השיעמום יורדים אל המתים, רוצה לומר לא הלכה מהם השיעמום עד כי מתו ושכבו בקבר עם המתים, ואבד אם כן סברם ותוחלתם:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

   רש"י

   לב בני האדם מלא רע. שאומרים אין דין פורענות לרשעים אין הכל אלא לפי המקרה פעמים לצדיק ופעמים לרשע:

   ואחריו אל המתים. וסופן יורדים לגיהנם:

   אבן עזרא

   זה רע. אין בכל מה שנעשה תחת השמש דבר יותר קשה מזה על כן מלא לב בני האדם רע והוללות בלבבם בחייהם בעודם בחיים ועוד יאמרו על המתים וישוב אחריו ללב בני האדם ואמר בענין הזה בני האדם כי כל הקטנים יותר קשה בעבור קוצר דעתם:

   תרגום

   דֵּין מַזָּל בִּישׁ בְּכָל עַלְמָא דִי יִתְעֲבֵיד תְּחוֹת שִׁמְשָׁא אֲרוּם אִרְעוּן חָד לְכוֹלָא לְכָל דַיָירֵי עַלְמָא וְאַף לִבָּא דִּבְנֵי אֱנָשָׁא אִתְמְלֵי בִישׁ עַל דָּא וְחוּלְחוּלְתָּא בִּלְבָבֵיהוֹן כָּל יוֹמֵי חַיֵּהוֹן וּבָתַר סוֹפוֹהִי דֶּאֱנָשָׁא נְטִיר לֵיהּ לְאִתְוַכְּחָא עִם מֵתַיָּא בְּדִין חַיָּבַיָּא:

   אלשיך

   אמר הנה אלו לא היה טעם מספיק אל מיתת כל הילודים לא היה תימה מאשר העם לא יחרדו על יום המות כי הלא אדרבה משם יתפקרו להרע באומרם למה ימותו הבלתי ראוים למות על חטא אדם וגם בראות כי כצדיק כרשע כמות זה כן מות זה אך עתה שיש טעם נכון הוא התימה איך טפש כחלב לבם כי לא יחרדו כי יראו מות כי מי יעלה על רוחו שלא ימות גם הוא ויתן אל לבו לשוב ולתקן את אשר עותו וז"א כגונח מלבו הנה זה רע כלומר זה המקרה שאמרתי היא רע כולל בכל אשר נעשה תחת השמש כי אין ניצול זולתי מ"ה שלמעלה מן השמש הוא גלגל יומי הלא הוא כי מקרה אחד לכל הוא המות כלומר ולמה לא ישית איש על לבו כי גם עליו יעבור כוס וגם עכ"ז לב בני האדם מלא רע ולא תמנעם המות ואלו לא היה זה להם כי אם עודם במשבר בנים פחותים מבני י"ג שנה שאין להם אלא לב אחד היא היצה"ר אך אחרי כן בבא היצה"ט יתנו אל לבם אימת מות לתקן עצמם החרשתי אך הנה תחלה בהיות להם לב אחד הוא מלא רע כי היצר לב האדם רע מנעוריו וז"א וגם לב וכו' רע אך הקשה הוא כי גם בהיות להם ב' לבבות יצר הרע ויצ"הט שהוא מי"ג והלאה אז הוללות בלבבם שהוא בזמן היות להם ב' לבבות כנודע ההפרש שבין לב ללבב כי לבב הם ב' יצרים. כי אז יתהוללו ויתגאו כי ימשכו אחר טובות העוה"ז הנקרא הוללות כי יאמרו שחפצים לשמוח בחייהם ואחר מות ילכו אל המתים וז"א בחייהם יחזקו בהוללות ואחריו של המקר' הנזכר אל המתים כי בשמחת חייהם לא ישגיחו אל מה שאחר מות שהולכים אל המתים ולא עם צדיקים אשר הם במותם חיים:

4. (ד)כִּי־מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת

   מצודת דוד:כי מי. מבני האדם ואפילו הוא רשע וחוטא: אשר יחבר. אשר יתחבר עצמו אל כל החיים, ואפילו גם המה רשעים, מכל מקום כשעוד הוא חי יש לו בטחון לרשת עולם הבא אולי ישים על לבו וישוב לפני מותו: כי לכלב חי. על הכלב החי יאמר שהוא טוב יותר מן האריה המת, וכאומר כן הוא בבני אדם שהחי יותר טוב מן המת הואיל ולחי יש בטחון:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   כי מי אשר יבחר. אל כל החיים יש בטחון כי בעודו בחיים אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים כמו שנאמר אל כל החיים אפילו לרשעים יש בטחון שמא ישוב לפני מותו:

   כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. ושניהם רשעים טוב היה לו לנבוזראדן שהיה עבד רשע ונתגייר שלא הקדימתו מיתה מנבוכדנאצר רבו שנקרא אריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו ומת ברשעו בגהינם ועבדו בגן עדן, ורבותינו דרשו לענין מחתכין את הנבילה לפני הכלבים בשבת ומת המוטל בחמה אסור לטלטלו אלא אם כן הניחו עליו תינוק או ככר:

   אבן עזרא

   כי מי. זו מחשבת בני האדם שיאמרו כי כל מי שהוא מחובר אל החיים יש לו בטחון ופירוש אחר כי מי אשר יחובר מן המתים והענין שלא יתחבר עם כל המתפרדים ממנו אל כל החיים יש בטחון בלבד ולא למתים וכתוב יבחר וענינו המת לא יוכל לבחור:

   תרגום

   אֲרוּם מַן גַבְרָא דִי אִתְחַבָּר לְכָל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא וּלְמִקְנֵי חַיֵי עַלְמָא דְּאָתֵי אִית לֵיהּ סְבַר אֲרוּם כַּלְבָּא חַיָא הוּא טָב מִן אַרְיָא דִי הוּא מִית:

   אלשיך

   כי מי אשר יבחר וכו'. אמר הנה אשר אני מחליט לומר שאחר מקרה המות הם אבודים היא כי מי בהם אשר יבוחר שיהיה טוב ראוי לבחור בו כי הנה לכל החיים יש בטחון לומר כי יתוקנו כי אצ"ל למי שיש בו קצת כשרון כ"א גם לכלב עז נפש אם הוא חי טוב מן הארי הגבור לכבוש יצרו אחר שכבר הארי מת ומה שאני אומר שבני אדם אלו הם מתים בחייהם הוא כי הנה החיים יודעים שימותו וע"י כן שבים אל ה' אך והמתים אינם יודעים מאומה וע"כ אני גוזר ואומר כי אלו שאין זוכרים המות לא חיים הם כי אם מתים בלתי מרגישים ומהטוב שיש להם עתה שהם הולכים אחר היללות טובות העוה"ז הם אוכלים כל זכותם פה ואין נשאר להם עוד שכר על איזו מצוה שעשו כי אכלהו בעוה"ז ואח"כ נשכח אפילו זכרם כנודע מחכמי האמת שאפילו שמה הם שוכחים באותו העולם וזהו כי נשכח זכרם וש"ת משכר מצות אין להם עוד אך יהיה להם מאשר בחרו בזה העולם הנה אז כאשר נשכח זכרם גם אהבתם שאהבו טובות העה"ז כאכול ושתה ושמחות וגיל ואסוף זהב וכסף וכיוצא שהוא מה שבהם חטאו בין אדם למקום וגם מה שחטאו בינם לחבריהם שהיה ע"י קנאה ושנאה הנה הכל כבר בזמן ההוא כבר אבדה מתחלה כי מעת סלוקם נעזב הכל נמצא כלל הדברים וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש בעוה"ז לא ממצות ולא מטובת העולם הזה אשר בם בחרו:

   תורה תמימה

   אשר יחבר. א"ר אחא, יבחר כתיב, מי יבחר יצר טוב מיצה"ר אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים . (שם)

   אשר יחבר וגו'. א"ר יוחנן, יבחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה, מת – אבדה תקותו, דכתיב במות אדם רשע תאבד תקוה . (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)

   אל כל החיים. אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון , להחיותן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיהו נ״א:ל״ט) וישנו שנת עולם ולא יקיצו . (שם שם)

   כי לכלב חי וגו'. כשנח נפשיה דדוד ביום השבת שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת . (שבת ל׳ ב׳)

   כי לכלב חי וגו׳. אמר ליה אנדרינוס קיסר לר׳ יהושע בן חנניה, אנכי טוב ממשה רבך לפי שאני חי והוא מת, אמר ליה ר׳ יהושע, היש בכחך לגזור שלא יבעירו בני מדינתך אש שלשת ימים, אמר ליה, אין, אזיל וגזר, לערב עלו על בית חומה וראו עשן עולה, אמר ליה רבי יהושע מה זה, אמר ליה, שר אחד נחלה ואמר הרופא שכל זמן שלא ישתה חמין לא יתרפא, אמר ליה ר' יהושע, אתה עודך גוזר בטלה גזרתך, ומשה רבינו גזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועדיין לא נתבטלה גזירתו, ועורך אומר שאתה טוב ממנו . (מ"ר)

5. (ה)כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם

   מצודת דוד:יודעים שימותו. ומתפחדים אם כן מן הדין ומתחרטים על פשעם: אינם יודעים מאומה. רוצה לומר אין להם מה לדעת ואין תועלת בידיעה, כי אחר המיתה אין מועיל חרטה: ואין עוד להם שכר. אין מקום לעשות עוד מצות לקבל שכר פעולה: כי נשכח זכרם. אלא נשכח זכרם, כי כשהאדם חי ומתחרט על פשעו או עושה מצוה נזכר אז לטובה מה שאין כן המתים:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   כי החיים יודעים שימותו. ואולי ישובו אל לבם יום המיתה וישובו מדרכם אבל משמתו אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה שיעשו מן המיתה ואילך אלא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:

   אבן עזרא

   כי החיים. והחיים אפי׳ הם כסילים יודעים שימותו והמתים אפילו הם חכמים אינם יודעים מאומה ולא יש להם מה יקוו כי נשכח שמם וזכרם:

   תרגום

   אֲרוּם צַדִּיקַיָּא יָדְעִין דְּאִין יְחוֹבוּן עֲתִידִין לְמֶהֱוֵיהוֹן חֲשִׁיבִין כְּמֵתַיָּא לְעַלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כֵּן נַטְרִין אוֹרְחֵיהוֹן וְלָא חַיָיבִין וְאִין יְחוֹבוּן תָּיְבִין בִּתְיוּבְתָּא וְחַיָּבַיָּא לֵיתֵיהוֹן יָדְעִין מִדַעַם טַב עַל דְּלָא אוֹטִיבוּ עוֹבָדֵיהוֹן בְּחַיֵּהוֹן וְלֵיתֵיהוֹן יָדְעִין מִדַעַם טַב לְעָלְמָא דְּאָתֵי וְלֵית לְהוֹן אֲגַר טַב בָּתַר מוֹתֵיהוֹן אֲרוּם אִתְנְשֵׁי דָכְרָנֵיהוֹן מִבְּנֵי צַדִּיקַיָּא:

   תורה תמימה

   כי החיים וגו'. ר׳ חייא ורבי יונתן הוו אזלי בבית הקברות, הוו קשדיא תכלתיה דר׳ יונתן, אמר ליה ר׳ חייא דליי׳ כדי שלא יאמרו המתים למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו , אמר ליה, והכתיב והמתים אינם יודעים מאומה, אמר ליה, [אי אתה יודע מדרשו של פסוק זה], כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב כ״ג:כ׳) ובניהו בן יהוידע בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו, אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי, והמתים אינם יודעים מאומה – אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים, שנאמר על פי שנים עדים יומת המת, המת – והא חי הוא, אלא המת דמעיקרא . (ברכות י"ח א׳ וב')

6. (ו)גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:גם אהבתם וגו׳ כבר אבדה. רוצה לומר מעתה אין תועלת במה שיאהבו דעת וישנאו רשע ויקנא קנאת המקום להתקצף על עוברי רצונו: וחלק וגו׳. מעתה ועד עולם אין להם עוד חלק בכל הדבר אשר נעשה בזה העולם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   גם אהבתם. שאהבו פתי ולצון:

   גם שנאתם. ששנאו דעת:

   גם קנאתם. שהקניאו להקב"ה במעשה ידיהם:

   וחלק אין להם וגו'. בכל אשר נעשה וגו' לא הועיל להם זכות בן ובת לאותן רשעים שעבדו ע"א ואין להם כפרה לאחר מיתה:

   אבן עזרא

   גם אהבתם. כשהיו בחיים ושנאתם וקנאתם אין להם חלק בכל העולם לעולם:

   תרגום

   בָּתַר מוֹתֵיהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָּא לֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ אַף רְחִימְתְּהוֹן אַף סִנְאַתְהוֹן אַף קִנְאַתְהוֹן הִיא כְּבַר הוֹבְדוֹן מִן עַלְמָא וְחוּלַק טַב לֵית לְהוֹן עוֹד עִם צַדִּיקַיָּא לְעַלְמָא דְּאָתֵי וְלֵית לְהוֹן הֲנַיָיא מִן כָּל מַה דְּאִתְעֲבֵיד בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

   תורה תמימה

   גם אהבתם וגו'. גם אהבתם שהיתה לעבודת כוכבים שלהם גם שנאתם ששנואין להקב"ה במעשה ידיהם, גם קנאתם שקנאוהו בעבודת כוכבים שלהם, וחלק אין להם עוד לעוה"ב , אבל ישראל יש להם חלק ושכר טוב, שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. (מ"ר)

7. (ז)לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ

   מצודת דוד:לך אכול. רוצה לומר אין מהראוי לך להצטער ולסגף כי לך אכול וגו׳: כי כבר רצה. רוצה לומר וזהו אם כבר רצה האלהים את מעשיך על ידי שעשית הטוב והישר ומעשיך רצויים לפני המקום אז תתענג ותשמח:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   לך. הוא ענין זרוז:

   כי. אם:

   רש"י

   לך אכול בשמחה. אבל אתה הצדיק שכבר רצה הקב"ה מעשיך הטובים ותזכה לעולם הבא לך אכול בשמחה:

   רלב"ג

   ביאור דברי הפרשה: אמר לך אכול בשמחה לחמך ההכרחי לך לעמידת גופך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה׳ מעשיך כשיהיו בזה האופן רצוני שתהיה שמח בחלקך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. רוצה לומר שתהיינה מדותיך בטוב שבענינים כי המדות המגונות יוקשו לבגדים צואים והמדות היפות לבגדים לבנים. ושמן על ראשך אל יחסר. רוצה לומר השמן הרקוח כי הוא היה מיוחד לשמן המשחה וירצה בזה שלא יתעצל מהשגות המושכלות והנה המשיל המושכלות לשמן רוקח לסבה אשר זכרנו בבאורינו לשיר השירים. ראה חיים נצחיים ודרוך להם עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך והוא הנפש הדמיונית אשר תשלים השכל כשתאות לו כמו שבארנו בבאורינו לשיר השירים כי זה חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש וזה מבואר כי זה פרי האדם ותכליתו. כל אשר תשיג ידך לעשות בכחך עשה כל עוד בחיים חייתך כי אחר המות לא תדרוך לשום שלמות כי אין שם דריכה לכשרון המעשה ולא להשגת החכמות הלמודיות ולא להשגת חכמת הטבע והאלהות. שבתי לראות תחת השמש מה שיחזק מה שאמרתי והוא שיהיה האדם חרוץ אל שלמותו וזה שכבר מצאתי שמי שישתדל באלו החיים הגופיים לבד לא יגיע אל טוב החיים האלו ואף על פי שיהיו לו הכלים אשר בהם יתכן שינצל וזה כי האדם יהיה קל ולא ישלם לו החירוץ בעת הצורך ויכשל מפני זה כפי מה שיגזור מערכת הכוכבים ולא תהיה ההצלחה במלחמה למי שידע דרכי הגבורה ובאיזה מקום ראוי שיתגבר ובאיזה אופן ובאיזה עת אבל יכשל לפעמים בזה לסבה הקודמת וכן מי שהוא רב התחבולה למצוא דרכים ירויח בהם מזונו לא ימצא לפעמים לחם חקו ומי שהוא נכון בהמצאת תחבולות רבות יתכן בהם לאסוף ולכנוס נכסים רבים לפעמים לא ימצא לו עושר ומי שהוא יודע לרצות בני האדם לפעמים לא ימצא לו חן מהם כי עת ופגע יקרה את כלם מצד מערכת הכוכבים אותו לפעמים יבלבל תחבולתם וחכמתם ואין להם תחבולה להשמר מזה. כי לא ידע האדם את עתו כי כמו הדגים הנאחזים במצודה רעה שלא יוכלו להמלט ממנה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום ובהיות הענין כן הוא מבואר שראוי שלא יחשוק האדם להשתדל בטוב החיים האלו אבל יקח מהם הצריך וישלים נפשו כפי מה שאפשר. גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי והיא תביא לו להאמין שהוא ראוי שיניח האדם תענוגי זה העולם בעבור שלמות הנפש והוא שכבר ימצא בתחלת הענין קבוץ שכל האדם עם עוזריו עיר קטנה כי מה שנבנה בה הוא מעט ולו מן העוזרים מעט בתחלת הקנין כי האדם בתחלת עניינו ימצא נמשך לרדיפת התאוות ובא אליה מלך גדול והוא הכח המתעורר על אברי האדם וכליו להניעם למה שירצה והוא היצר הרע וסבב העיר הזאת הקטנה לתפשה ולהרסה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן וחכם והוא השכל ההיולאני. והוא מסכן להיותו נברא משולל מכל המושכלות וגם לא יגיע להם לקנותם כי אם בקושי ואולם שאר הכחות ישיגו משיגיהם בקלות כמו החוש והדומה לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו לא בכחו אבל מצד המעלה והחשיבות אשר לדבר יניע השכל אליו ימשול השכל להניע האדם אל מה שירצהו וזה ממה שיראה שהחכמה יותר מעולה מאלו החיים הגופיים עד שמעלתה וחשיבותה יכריח האדם להניח כל אותם הכחות המביאים אותו לאהבת התאוות הגופייות. ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה כי החכמה מושלת על זה המלך הגדול עם רב כחו וגבורתו ועם כל זה תמצא אצל רוב האנשים חכמת המסכן בזויה ודבריו בלתי נשמעים וג״כ הנה דברי חכמים יותר נשמעים בנחת למי שלא ימשול עליו יותר מהשמע זעקת המושל בכסילים לכסילים אשר ימשול בהם כי הם לא ישמעו לו מצד הדבר בעצמו אבל מצד משלו עליהם ודברי חכמים יהיו נשמעים לאנשים מצד הדברים ההם. ויתבאר מזה גם כן שטובה חכמה מכלי מלחמה וחוטא אחד שימצא בכחות הגוף יאבד טובה הרבה מהאדם ולזה ראוי לאדם שיכניע כחותיו להשמע אל השכל הנה כמו שזבוב מות יבאיש השמן הרוקח ויביע אותו כן יבאיש סכלות מעט האיש אשר הוא יקר מחכמה ומכבוד שנמצא בו. ועוד סבה אחרת תחייב להמשך אל החכמה והיא שבלב החכם בכל מה שיכוין אליו היא לימינו כי הוא דורך אל הדברים שיכוין אליהם בסבותיהם ולזה יתיישר תמיד בכח התכלית אשר יכוין אליו ואולם לב הכסיל הוא לשמאלו כי הוא כשיכוין לדבר יקרה לו לסכלותו שידרוך בו לפי מחשבתו ימצא לב הכסיל חסר כי הוא לא יתיישר כלו נכח תכלית אחד אבל יתיישר פעם לתכלית אחד ופעם הפכו ולזה להעדר הסדר בפעולותיו יתבאר לכל שהוא סכל. אם רוח המושל תעלה ותתגבר עליך והוא המלך הגדול שקדם זכרו לא תניח מקומך ומדרגתך מיראת החטא והחכמה כי זה המקום הוא לך מרפא לרפא אותך מזה החולי העצום ויניח חטאים גדולים ר״ל שישמור אותך מהם. יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט ר״ל שאין זה מכוון על הכוונה הראשונה והוא שכבר ימצא שבעל הסכלות והוא הסכל יעלה במרום ההצלחה הגופיים ועשירי הדעת ישבו בשפל המדרגה וזה בלתי ראוי שיהיה כן אבל יהיה זה במקרה ובזה יקרה גם כן מרוע הסדור שהעבדים יצליחו וירכבו על סוסים ואדוניהם ישפלו וילכו כעבדים על הארץ אלא שרוע זה הסדור הוא מיוחס אלינו לא אל ה׳ יתברך כי זה יהיה להעדר הדבקות בינו ובין ה׳ יתברך ובהתיר האדם זה הקשר אשר בינו ובין ה׳ יתברך אשר בעבורו הוא מושגח הוא דומה למי שחופר חפירה ויפול בה כי מידו היתה זאת לו ולמי שפורץ הגדר אשר הוא מונע הנחש מגעת בו וישכנו אחר זה הנחש מצד סור הגדר אשר היה מונעו מגעת בו ולא ידמה לזה לבד אבל גם למי שמסיע אבנים ממקום למקום ויוכה בהם בעצמם או למי שבוקע עצים ויכנס מהם קוץ בידו עד שבעצם מעשיו יוזק וזה הוא ההבדל אשר בין הענין והענין הקודם בפסוק שלפני זה רצוני כי הענין ההוא לא יהיה בו ההיזק מעוצם פעולתו אבל במקרה מה והסבה שיהיה הברזל קהה כי לא קלקל פניו ולטש אותם וכן השכל האנושי יהיה קהה ולא יצויירו בו המושכלות כשלא לוטש בכשרון המעשה ומי שיגבר חיילים ויתגבר על הכחות הגופיות יהיה לו יתרון הכשר חכמה ויהיה דבק בה׳ יתברך ויהיה נשמר מפני זה מן הרעות הנופלות בזה המציאות השפל כפי מה שאפשר. אם ישוך הנחש האדם המלחש מפני שלא לחש לחשו מה יתרון לאדם המלחש בזה הלחש אשר הוא יודע ולא נעזר בו בעת הצורך וכן הענין באלו הרעות וזה שאם יבאו אלו הרעות לאדם החכם בעת התירו הקשר בינו ובין ה׳ יתברך מה יתרון לו בחכמתו והוא לא נעזר בה בעת הצורך הנה לזאת הסבה יקרה לחכם שיגיעהו כמקרה הכסיל. והנה כאשר השלים להתיר זה הספק בזה האופן הנפלא שב לשבח החכמה ולגנות הסכלות ואמר שבדברי פי החכם ימצא חן בעיני האנשים כי דבריו יהיו מעטים ונאותים לשומעיהם וינצל מפני זה מהרבה מהרעות ושפתות הכסיל לא די שלא יצילוהו ממקומו׳ הסכנה אבל במקומות אשר הוא בוטח בהם ישחיתוהו ראשית דברי פיהו סכלות כי לא ידע להזהר מלדבר במה שיקשה לשומעו דבריו ואחרית פיהו לא יהיה להתנצל על שגגתו במה שדבר אבל יוסיף על סכלותו סכלות הנה הסכל ידבר דברים הרבה בזולת סדור לא ידע אדם מה שיהיה בפי הסכל ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו והנה הכסיל עצמו אינו יודע בראשית דבריו מה יהיו דבריו ואין סדור להם ולא הגבלה ולזה ימצא בהם מהחסרון הרבה בהכרח. עמל הכסילים תיגע האדם החושב להבין דבריהם כי הכסיל לא ידע ללכת אל עיר ר״ל שאין בדבריו התיישרות לשום תכלית כי לא ידע להתיישר בדבריו אל התכלית אשר יכוין אליו או ירצה בזה עמל הכסיל תיגע אותו כשירצה לדעת החכמה כי לא ידע לדרוך בזה הדרך הראוי ולזה ישאר עם תאוותו תמיד. אוי לו לאדם שהשכל ההיולאני שראוי שיהיה מלכו הוא משרת ועובד היצר הרע ושהכחות אשר ראוי שיעבדו השכל כמו החוש והדמיון והכח הזוכר יהיו רודפים אל התאוות. אשרי אדם שהשכל בו בן חורין ועוזריו הם בלתי רודפים אל התאוות אבל יקחו הצריך לבד מענייני זה העולם בגבורה על הכח המתעורר ולא ברדיפת התאוה אשר שתיית היין היא עניינה. בעצלות האדם ימך הבונה בניינו והוא השכל לא יוכל להשלים בניינו ולקרות אותו ובשפלות ידי האדם מהתעסק בדברים הגבוהים והם מושכלי הנמצאות האלו ישאר בבית בלתי מכוסה כראוי ולא יהיה לו למחסה ולמסתור מזרם הרעות וממטר פחי הזמן. הנה הכסילי׳ הרודפים התאוות עושים המזון לשמחה ולשחוק לא להעמיד גופם והיין לשמח חייהם והנה הכסף יענה את הכל בסוף הענין כי הם יאבדו קנייניהם בזאת ההנהגה או ירצה בזה שהכסף יתן ענין לכל הסכלים לרחף אחר התאוות ולזה אין ראוי שימשך האדם לשלמות הקנין. ולפי שכבר אמר דברי פי חכם השלים לבאר מה שראוי שישמור בו האדם בדבורו ואמר גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ולא תשען שלא ישמעו דבריך כי הרבה ימצא מי שישמע דבריך ויגיד להם עם שבזה המאמר גם כן כוונה להיישיר האדם שישמע אל השכל שהוא מלכו כמו שקדם ולא יקל בו גם בהתעסקו בצרכי הגוף אבל יהיה תכלית כוונתו בכל דרכיו לעבודתו. שלח לחמך ר״ל מזון שכלך והוא המושכלות על פני המים והוא מרוצת זה הנמצא הטבעי וקח התחלת דרושך ממנו כי ברוב הימים תמצאנו בזה האופן ובזולת זה לא תגיע אליו כי לא יתכן לקנות שום מושכל מזולת לקיחת ההתחלות מן החוש. ואמר ממשל תן חלק בזריעתך לחדש השביעי והוא תשרי וגם לשמיני שהוא מרחשוון כי באלו החדשים יהיו הרבה מהזרעים אשר יהיה מזון האדם בהם כי לא תדע איזה יצליח יותר כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ ואולי ילקה הקודם וישאר המתאחר או ההפך והנה אמר זה שראוי לאדם שישתדל בכל זמנו לקנין השלמות ולא יתרשל מזה. אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וישחיתו שטף המים קצת הזרעים והם אשר נקצרו בעת ההיא או ישחית הברד שירד מהעבים הזרעים אשר קניהם קשים וישאר השאר ואם יפול עץ בצפון או בדרום מחוזק הרוח הדרומית או הצפונית מקום שיפול העץ שם יהיו קצת הזרעים ההם ויפסדו ולזה ראוי שיזרע הקודם והמתאחר כי הקודם לא ישחיתנו הרוח והמאוחר לא ישחיתנו המים והברד. מי שיירא שהרוח ייבש זרעיו לא יזרע ומי שיראה בעבים ויפחד שיבא ויפסיד קצירו לא יקצור כי יתכן שיבא המטר במקום ההוא או במקום אחר קרוב לו ויפסיד קצירו. כאשר אינך יודע מה דרך הרוח אשר תעבור כי אין הרוח מוחש וכמו העצמים בבטן המלאה שומן שאינם נכרים באיש ההוא כן לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה ולזה אין ראוי שתמנע מלזרוע אבל ראוי שתזרע בבקר ולא תנח ידך מלזרוע בערב כי אינך יודע איזה מהם יכשר יותר או יהיו שניהם כאחד טובים ולזה אמר על צד המשל כי אין ראוי שיתרשל האדם מקנין המושכלות לא בעת בחרותו ולא בעת זקנותו. והנה ערב אור החכמה וטוב לעינים כי בו ישיגו מי שהוא התחלת זה האור והוא ה׳ יתברך כמו שישיגו השמש באמצעות אורו. הנה אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח אם ידרוך להשיג המושכלות כי אי אפשר לו שיגיע אל גבול לא יוכל עוד להוסיף על חכמתו ואף על פי שיש להשגות האנושיות קץ וגבול וזה מבואר למי שעיין בדברינו בראשון ממ״י ולזה ראוי שישתדל בקנין השלמות במושכלות תמיד כפי מה שאפשר ובכלם יזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו וכל מה שבא אחר מותו לו מהשלמות הוא הבל ולזה צריך שיזדרז לקנות מהשלמות כפי מה שאפשר לו בעת שיוכל על זה כי אחר המות אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה כמו שקדם:

   והכלל העולה מהדברים מבואר עם מה שהיישרנו אליו בבאור דברי זאת הפרשה ואין צורך באריכות עוד:

   אבן עזרא

   לך אכול. זה דבור לב בני האדם והוא הוללות והענין אחר שאין למת חלק בעולם כשאתה בחיים לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי אלה המעשים רצה האלהים שתעשה:

   תרגום

   אֲמַר שְׁלֹמֹה בְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עֲתִיד מָרֵי עָלְמָא לְמֵימַר לְכָל צַדִּיקַיָּא בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אֱזֵיל טְעוֹם בְּחֶדְוָא לַחְמָךְ דְּאִתּוֹסַף לָךְ עַל לַחְמָךְ דִי יְהִיבְתָּא לַעֲנִיָא וְלַחֲשִׁיכָא דַהֲווֹ כָּפִין וְשָׁתֵי בְּלֵב טָב חַמְרָא דְּאִצְטְנַע לָךְ בְּגַן עֵדֶן חֲלַף חַמְרָךְ דִּמְזַגְתָּא לַעֲנִיָא וַחֲשִּׁיכָא דַהֲווֹ צָחֵי אֲרוּם הָא כְּבַר אִתְרְעִית [קֳדָם] יְיָ עוֹבָדָךְ טָבָא:

   אלשיך

   אחר תתו דופי במתהלכים אחר טובות העוה"ז ותענוגיו בא ודבר בל' יחיד אלא אחד מתוך מרובים אשר יטה אוזן לדבריו ואמר לך אכל וכו' לומר וסור ממעשיך הנזכר ולא תקוץ באמור שאצוך סגופים ויסורין רע ואסיר ממך שמחה וטוב לבב כי לא תוכל לסבול כי הנה גם עתה אכול בשמחה לחמך כלומר ולא מותרות כ"א תסתפק בלחם איך שיהיה לחמך ולא מעושק כ"א יגיע כפיך כי תאכל ואז אכול בשמחה שמח בחלקך כי איזה הוא עשיר השמח בחלקו. עוד כיון לא תאכל לחמך בשחוק וקלות ראש כ"א בשמחה כאמור ולא כסעודת הרשות וגם מן היין לא אמנעך אך הזהר כי הרבה יין עושה שהוא תחלת המשך היצה"ר את האדם אבל שאולה אך שתה אותו אך בזאת שיהיה בלב טוב והוא כי לכל אדם יש ב' לבבות יצר רע ויצר טוב כשתשת' לא יהיה בצירוף היצה"ר בכוונה הנאות וכיוצא כ"א בצירוף הלב טוב היא היצה"ט וזהו ושתה בלב טוב יינך שהוא לענג שבתות וימים טובים וימי הפורים וסעוד' מצוה וגם במאכל לקיים בריאת גופך לעבוד את ה' שכל זה הוא בחברת יצה"ט ואף גם זה יהיה יינך שלך ולא יין ענושים ומעשקות וזה שאמרתי אכול בשמחה וכו' הוא כאשר כבר רצה אלהים את מעשיך ששבת בתשובה לפני קונך ע"י חרטה ווידוי כראוי שיהיה מאהבה ולא מיראה והוא מאמר רז"ל בגמרא כי השב מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות וזהו כי כבר רצה שהוא כאשר כבר היו לרצון וזכות כל מעשיך שהוא על ידי שובך מאהבה שמעשיך הראשונים רצה בם האלהים תחת אשר מאסתם נעשו רצון וזכות. או שיעור הכתוב לך בשמחה וכו' לומר לך וסור ממעשיך הנזכר מהוללות לבבך מטובות העוה"ז כי תשוב בתשובה מהם וא"כ תהפך המאכל ומשתה שהיית עושה להנאות העולם הזה תהפך לעבודת ה' לאכול פת לחם לבדו משלך בשמחה שמט בחלקך ושתה בלב טוב הוא היצה"ט כמדובר כי אז כבר רצה האלהים את מעשיך כי בלחם ויין שהיית חוטא בם נהפכת לטובה. עוד אפשר כיוון מה שאמרתי אכול בשמחה וכו' ולא אמרתי שתצום ותבכה על עונותיך היא כי אני מדבר כאשר כבר רצה האלהים את מעשיך בתשובה הראויה ותנאיה כי אחרי כן תשמח ותגיל בה':

   תורה תמימה

   לך אכל בשמחה וגו'. אמר רב הונא בריה דר׳ אחא, בשעה שהתנוקות נפטרין מבית רבן, בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך – נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחח , ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ובתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך – כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחח. (מ"ר)

   לך אכל בשמחה וגו׳ – זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך – זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלהים את מעשיך, זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר (פ׳ שלח) כי תבאו אל ארץ וגו׳ . (שם)

   לך אכל בשמחה וגו׳. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא באברהם אבינו, בשעה שקרא אליו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וגו׳, היה מהרהר בלבו שמא פסלות היה בבני ולא נתקבל לקרבן, יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם, לך אכול בשמחה לחמך וגו׳, כי כבר רצה האלהים את מעשיך – רצה האלהים את קרבנך . (שם)

   לך אכל בשמחה וגו׳. רבי לוי פתר קרא בראש השנה ויוהכ"פ, ערב ר"ה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוחל שליש עונות, ובימים שבין ר"ה ויוהכ"פ יחידים מתענין והקב"ה מוחל עוד שליש, וביום הכפורים מתענין כולם והקב"ה מוחל להם את הכל ובת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך וגו׳ כי כבר רצה האלהים את מעשיך – כבר נשמעה תפלתכם . (שם)

8. (ח)בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר

   מצודת דוד:בכל עת. גם תתענג במלבוש נקי, ובכל עת יהיו בגדיך לבנים ונקיים, ועל ראשך לא יחסר השמן, כי בכל עת תסוך ראשך בשמן למען התענג:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   בכל עת יהיו בגדיך לבנים. התקן עצמך בכל שעה במעשה טוב שאם תמות היום תכנס בשלום, ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה ולא קבע לו זמן אם חכם הוא או פקח מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך וכן עת מחר עד עת יקרא אל הסעודה יהיו כל שעה בגדיו לבנים והוא רחוץ וסך כך דרשוהו רבותינו במסכת שבת:

   אבן עזרא

   בכל עת. המפרשים הקדמונים פירשו על ענין אחד והוא אם ידעת שרצה האלהים את מעשיך לך אכול בשמחה לחמך וצריך אתה שיהיו בגדיך לבנים והענין שלא יהיו מעשיך מגואלים וענין ושמן על ראשך אל יחסר שיהיה לו שם טוב וצוהו שיקח האשה ולא ישגה בזרה וכל אשר תמצא ידך לעשות טוב בעוה״ז עשה כי העוה״ב איננו עולם מעשה כי אם עולם הגמול והפירוש הנכון שהפסוקים שיש למעלה ולמטה הם דבקים והוא דברו לב בני האדם כאילו מדבר עם נפשו ולבו הוא כנוי בעד נפשו והוא אכול ושתה ולבוש בגדים נקיים ותסוך תמיד שמן ושמח עם אשה שחשקת בה וכל אלה הם תענוגי הגוף לבדו:

   תרגום

   בְּכָל עִדָּן יֶהֶויָין כְּסוּתָךְ חִיוָרִין מִן כָּל סוֹאֲבוֹת חוֹבָתָא וּשְׁמָא טָבָא דִּמְתִיל לִמְשַׁח רְבוּתָא קְנֵי בְּגִין דִי יִמְטוּן בִּרְכָן עַל רֵישָׁךְ וְטִיבוּתָךְ אַל יֶחֱסַר:

   תורה תמימה

   בכל עת וגו׳. תנן התם, רבי אליעזר אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו תלמידיו, וכי אדם יודע באיזה יום ימות, אמר להו, כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר . (שבת קנ"ג א')

   בגדיך לבנים וגו'. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, א"ר יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים ובשמנים טובים הכתוב מדבר הרי כמה בגדים לבנים ושמנים טובים יש להם לעובדי כוכבים, הא אינו מדבר אלא במצות ובמעשים טובים, בכל עת יהיו בגדיך לבנים – מן העבירות ושמן על ראשך אל יחסר – ממצות ומעשים טובים . (מ"ר)

   בגדיך לבנים וגו'. דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית ושמן על ראשך אל יחסר – אלו תפלין . (שבת קנ"ג א׳)

9. (ט)רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

   מצודת דוד:ראה חיים. עכשיו אמר דרך כלל ראה שיהא חייך חיים, רוצה לומר להתענג בטוב, כי חיי צער לא יקרא חיים: עם אשה. גם אתה תתענג גם האשה אשר אהבת לקחת לך לאשה, לא תהיה עינה צרה בך לכן עמה תתענג כל ימי חיי ההבל אשר קצב ונתן לך המקום לחיות בעולם (וקורא לימי חיי האדם ימי חיי הבל לפי שאינם נצחיים). או רוצה לומר שב בשלום עם אשתך שתהא חייך חיים, כי חיי מריבה לא יקראו חיים: כל ימי הבלך. כן תתנהג כל ימי הבלך: כי הוא. הדבר הזה לבד הוא חלקך בימי החיים ולא יותר: ובעמלך. בכל העמל והטורח שאתה עמל בזה העולם, אין לך בהם חלק רק זה לבד:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   ראה חיים עם אשה אשר אהבת. ראה והבן ללמוד אומנות להתפרנס ממנו עם ת"ת אשר בידך:

   כי הוא חלקך בחיים. אם עשית כן יהיה חלקך זה חיים בעה"ז להתפרנס מן האומנות ובעה"ב שיגיעת שניהם משכחת עון:

   תרגום

   חֲזֵי חַיִין טָבִין עִם אִתְּתָא דִּרְחִימְתָּא כָּל יוֹמֵי חַיֵּי הֶבְלוּתָךְ דִי יְהַב יְיָ לָךְ בְּמַזָּלָא בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא אֲרוּם הוּא חוּלָקָךְ בְּחַיִין וּבְטוֹרְחוּתָךְ דִי אַנְתְּ טָרַחְתָּא בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

   אלשיך

   או יאמר ראה חיים כו' כי הנה לכל אדם ג' נשים נפש רוח נשמה והאהובה מכלן היא הנשמה ולא כל אדם זוכה אליה רק גדולי השלמות מאד וגם הם לא במהרה כ"א אחר רוב שנות' אמר הנה צויתיך על הכשרון מתמי' מתחלתך והנני מוסיף ואו' תעדיף יותר עד גדר שלא בלבד תאיר לך בעה"ב אחרי צאת נפשך מהעה"ז כ"א ראה חיים פה עם האשה אשר אהבת וחשקת בה היא הנשמה אם אפשר כל ימי חיי הבלך אל העה"ז כי בה יקראו ימי חיים מה שעד כה אשר נתן לך ה' שתחי' בעה"ז לא היו רק הכל ימי הבלך ולא ימי חיים כי יקנו חיות והויה כי בה יאמר עליך כי הוא חלקך כי הוא ית' יקרא חלקך והוא בשום לב אל פסוק חלקי ה' אמרה נפשי ופסוק חלקי ה' אמרתי וכו' כי נהפוך הוא כי הנה הוא ית' הוא הכל ונפש הצדיק היא חלק מאתו יתברך ואיך יאמר חלקי ה' אך הוא כן דרך החלק לחשוק ולמשך אחר הכל ולא יתהפך אמנם זה חסדו יתברך עם השלם שתאב יותר אל החלק מאשר החלק תאב אליו כי ע"כ אמרו רז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכן בענין קבלת תשובה והיות מצרף מחשבה טובה למעשה וכאלה אין מספר ועל זה אמר המקונן חלקי ה' אמרה נפשי שהוא יתברך רואה אני שהוא תאב אלי החלק אל הכל כאלו הוא חלקי ע"כ אוחיל ולא אתייאש מן הרחמים וכן בדוד הוא אומר חלקי ה' אמרתי כדי שמק"ו אשמור דבריך שעם היות הוא יתברך הכל חושק בי ומה גם אתה אני וע"כ אשמור דבריך בחשק ונבא אל הענין אמר שע"י היותר זוכה אל נשמה יהיה כ"כ חושק בך כי יתייחס לחלק לך וזהו כי הוא חלקך וזה החיבור שיהיה לו יתב' עמך שבין בהיות בחיים עוסק בתורה ומצות בין בהיותך עוסק בעמלך אשר אתה עמל בדברים שהם תחת השמש הם מילי דעלמא אשר איכותן תחת השמש בכולם תהיה דבק בנשמה ובו יתברך כל עוד שהוא עמלך הצריך לך ולא תעשה עיקר מעניני העולם הזה:

   תורה תמימה

   ראה חיים וגו׳. האב חייב ללמד את בנו אומנות, מנלן, אמר חזקיה, אמר קרא ראה חיים עם אשה וגו׳, אם אשה ממש היא [מקיש אומנות לאשה] כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, ואם תורה היא [מקיש אומנות לתורה] כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות. (קדושין ל׳ ב׳)

   ראה חיים וגו׳. אמר רבי משום עדה קדושה, ראה חיים עם אשה אשר אהבת – קנה לך אומנות עם התורה . (מ"ר)

   ראה חיים וגו׳. תנן התם, רבי יהודה אומר, מתה אשתו של אדם אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים זה אחר זה כנגד ג׳ פעמים חיים חיים חיים שכתוב כאן . (שם)

   ראה חיים וגו׳. א"ר יהושע בן לוי כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חיים, שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת . (שם)

10. (י)כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה

    מצודת דוד:כל אשר וגו׳. עודך חי עשה כל אשר תשיג ידך לעשות בכחך, הן מעשה המצות הן מעשה התענוגים: כי אין מעשה וגו׳ בשאול. כי כשתהיה בקבר אין שם מעשה התענוג ומחשבת בינה ודעת חכמה: אשר אתה הולך שמה. לפי שבכל עת מתקרב יום המיתה לבוא אל הקבר, לזה אמר אשר אתה הולך שמה, באלו הולך להתקרב אל הקבר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    תמצא. תשיג ותוכל:

    וחשבון. מחשבת בינה:

    בשאול. בקבר:

    רש"י

    כל אשר תמצא ידך לעשות. רצון קונך בעוד שאתה בכחך עשה:

    כי אין מעשה וגו'. בשאול לזכותך משתמות ואם עשית כן אין לך שום חשבון בשאול שתדאג ממנו, וכן המקרא מסורס, כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול לרשעים ולא חשבון לצדיקים כשיתנו החוטאים דין וחשבון וכך נדרש במדרש והבא לפותרו בלא סירוס כמשמעו פותר חשבון לשון מחשבה מה יוכל עוד לעשות להפטר מן הדין:

    רלב"ג

    כי אין מעשה וחשבון. הוי״ו היא ללא ענין כטעם וי״ו ורכב וסוס שהרצון בו רכב וסוס. והרצון בזה כי אחר המות אין לך שום מעשה בקניית מושכלות לא בחשבון שהם חכמות הלמודיות ולא בדעת שהיא חכמת הטבע ולא בחכמה שהיא חכמת האלהות כי היודע בה נקרא חכם כמו שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע או ירצה בזה ותהיה וי״ו מלת וחשבון לענין כי אחר המות אין שם כשרון המעשה ולא השגת אחת מאלו החכמות השלשה שזכרנו שהם חשבון ודעת וחכמה.

    אבן עזרא

    כל אשר. כל מה שתמצא לעשות מדברי תענוג עשה כי מעשה ולא חשבון על מעשה או מחשבה ודעת וחכמה בשאול שהוא הקבר כי ימצא שאול לצדיקים עמו כי ארד אל בני אבל שאולה:

    תרגום

    כָּל דִי מְסַפְּקָא יְדָךְ לְמֶעֱבַד טִיבוּ וּצְדַקְתָּא עִם מִסְכֵּינָא בְּכָל חֵילָךְ עֲבִיד אֲרוּם בָּתַר מוֹתָא לֵית לִגְבַר עוֹבָדָא וְחוּשְׁבַּנָא וּמַנְדְּעָא וְחוּכְמְתָא בְּבֵית קְבוּרְתָא דְּאַתְּ אָזִיל תַּמָּן וְלָא יְסַיְּעוּן לָךְ אֱלָהֵין עוֹבָדִין טָבִין וּצְדַקְתָּא לְחוֹדֵיהוֹן:

    אלשיך

    הנה הפסוק נראה חלילה מתיר הרצועה אך יאמר במה שידענו כי אמרו רז"ל שכשהצדיק נפטר מן העולם מעבירין אותו דרך גיהנם שיעלה עמו הקרובים לעלות בזכותו כנודע והנה לקצת צדיקים היה פחד פן מדי עוברם יהיה איזה התעוררות מדת הדין עליהם מאיזה דבר אשר חסרו משלמותם כי ע"כ אמר ריב"ז ועוד שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי ודוד המלך עליו השלום היה מתפאר שהיה בטוח מזה באומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וכו' ונבא אל הענין אמר פן תאמר בלבבך רבים אזהרותיך עלי אעסוק בכשרון כל ימי הבלי והנה מה אעשה ואירע כי לא יסכון לי כל זה כי הלא אין קץ לקיום המצות ומי זה האיש יוצא מן העולם ותרי"ג מצות בידו או כל דעת וחכמת התורה בידו ולא חציה ולא אחד מני אלף ממנה כי אין לה סוף וקץ דומה לאלקים אשר נתנה והן ידעתי כי אם אעבור דרך גיהנם שהוא מקום כל כחות הרוגז לא יתבעו ממנו רק מה שיכולתי עשות אך מדי עברי שם אולי יהיה התעוררות עלי מה ואאחז. אמר אל תירא כי הנה כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך כפי יכלתך וכח השתדלותך עשה ואל תירא כי הנה אין מעשה וחשבון שלא ישאלו ממך מעשה שתעשה תמיד מצות וגם חשבון כלם לומר שלמה לא השלמת חשבון כל המצות כי אחר שהוצאת ימיך במעשה המצות אינך מחויב להשלימם וכן אין שואלים ממך דעת וחכמה כי אם לא מצאה יד שכלך לשתיהן יחד כי אם לאחד מהם מה יכולת עשות וש"ת אם לא יעבירוני דרך שאול לא אירא כאמור לז"א בשאול בטעם זקף גדול כמגביה קול ואומר בשאול אתה מתיירא אין פחד כי אין כח לשאול לשלוט או להתעורר עליך רק כשמוליכין אותך שאולה אך לא כשאתה הולך שמה שהוא להיטיב לזולת וז"א אשרה אתה הולך שמה כי אחר שאתה הוא שמה ואין מוליכין אותך אל תירא:

    תורה תמימה

    כל אשר וגו׳. רבי מנחמא בשם ר' בון מסרס האי קרא – אם יודע אתה שאין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה . (שם)

11. (יא)שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם

    מצודת דוד:שבתי וראה. חזרתי וראיתי בעולם אשר הרדיפה לא הועילה לקלי המרוץ, כי לא נמלטו בנוסם מפני הרודף: ולא לגבורים המלחמה. הגבורה לא הועילה לגבורים להיות להם נצחון המלחמה: לא לחכמים לחם. לא הועיל החכמה לחכמים להשיג לחם מאכלם: לא לנבונים עושר. התבונה לא הועילה לנבונים להשיג העושר: לא ליודעים חן. הידיעה לא הועילה אל היודעים ידיעות רבות מוחלפות למצוא על ידם חן בעיני הבריות: כי עת ופגע. עת רעה ופגיעות מות יקרה את כולם הקלים והגבורים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    כי. אשר:

    המרוץ. מלשון ריצה ורדיפה:

    ופגע. ענינו מכת מות כמו גש פגע בו (ש״ב א טו):

    יקרה. מלשון מקרה:

    רש"י

    שבתי וראה. כמו זכר ווי"דונט בלע"ז:

    לא לקלים המרוץ. לא עמדה לעשאל קלותו משהגיע פקודתו:

    ולא לגבורים המלחמה. לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו:

    וגם לא לחכמים לחם. כגון אני שהיה לחמי ליום (מלכים א ד) ששים כור סולת וגו' ועכשיו זה חלקי מכל עמלי מקלי ומקידה:

    וגם לא לנבונים עושר. כגון איוב בתחלה (איוב א) ויהי מקנהו וגומר כשבאה שעתו אמר (שם יט) חנוני אתם ריעי:

    ולא ליודעים חן. הרי משה אין יודע ונבון ממנו בישראל ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ:

    כי עת ופגע. כמשמעו, ד"א כי עת יקרה אותם והפגיעה והתחינה יהיו רגילין בהם שלא יבואו לדברים הללו:

    רלב"ג

    לא לחכמים לחם. ר״ל היודעים להשתדל באסיפת די מחסורם בחכמה.

    ולא לנבונים עושר. רוצה לומר הממציאים בתבונה תחבולות רבות לאסיפת הקניינים.

    ולא ליודעים חן. רוצה לומר היודעים בחכמות המדינות המיישרת האדם אל המדות החשובות.

    אבן עזרא

    שבתי. אמר שלמה שבתי וחזרתי בי ששבחתי השמחה וכי הטוב שיבקש האדם התענוג בעבור שלא יוכל אדם לשמוח בהונ״ז ולא יתענג בו כי ראיתי קלים יכשלו ושאין להם כח לרוץ יברחו וימלטו:

    ולא לגבורים המלחמה. כענין וגבור לא ינצל ברב כח:

    וגם לא לחכמים לחם. שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים והדבר הפוך ברוב:

    וגם לא ליודעים חן. בענין הממשלה שיאהבו אותו ויסורו אל משמעתו:

    כי עת ופגע יקרה את כלם. ענין כלם החכמים והכסילים והגבורים והחלשים והנכון בעיני כי כלם ישוב על אלה הנזכרים לבדם והענין כי אין יכול׳ ביד בן אדם לעשות זה והראיה כי החכמים בעלי הדעות אבות המלאכו׳ אין להם לחם והאומרים כל אשר תמצא ידך לעשו׳ בכחך עשה הוללות ודבר לא יקום ופירוש עת מה שיש במתכונת המערכת העליונה הראשונה ופירוש פגע פגיעת אחד מן המערכת באחד מהשבעה שהוא החצי וחציו לפניו ואחריו ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו ודע כי מלת עת חסרת נו״ן ועתה אבאר דע שאין בלשון הקדש אות מתהפך ומתחלף ומובלע ונוסף ונעד כי אם אותיו׳ אהו״י כאשר פירש ר׳ יהודה ברבי דוד בעל הדקדוק ז״ל ואות הנו״ן ימצא בראש מובלע וחסר וכן באמצע ובסוף כמו נסע שבולע הנו״ן בדגש ויסע וכן וישא ויתן ויטע וידר ויפול ויגוף ויבול עלהו ובפועל יראו הנוני״ם כלם נוסע נושא נותן נוטע נודר נופל נוגף נובל ובציווי יחסרו הנוני״ן כמו קומו סעו שאו את ראש תנו יד לה׳ ופעמים ישארו הנוני״ן על מתכונתם כמו נפלו עלינו ובאמצע ימצא מובלע בנו״ן שני במלת שתי כי הוא מן ולא אשנה לו וכן בת חסרת נו״ן בן וכן עת הוא ענת וכמוהו בדברי קדמונינו ז״ל עונה וכן בלשון ארמית וכעץ וכענת ודגשו׳ תי״ו עתו להתבלע הנו״ן כדגשו׳ תי״ו התו ונו״ן אני במלת אתה וכן חטים ושניהם נראים בארמי׳ ותי״ו אמתו כי שרשו מן אמונה והתי״ו לשון נקבה ויורה עליו ותהי האמת נעדרת וכן תי״ו עת לשון נקבה ויורה עליו ועל זה הדקדוק ישאר לעות את יעף לבדו ולא יהיה לו חבר במקרא:

    תרגום

    אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא כַּד הֲוֵיתִי יָתִיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתִי אִסְתַּכָּלִית וַחֲזִית בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא אֲרוּם לָא גּוּבְרִין דְּאִנּוּן קַלִּילִין כְּנִשְׁרִין מִסְתַּיְּיעָן לְמִרְהַט לְאִשְׁתֵּיזָבָא מִן מוֹתָא בִּקְרָבָא וְלָא גִּבָּרַיָּא מִסְתַּיְּעִין בַּאֲגָחוּתְהוֹן קְרָבָא בִּגְבוּרָתֵיהוֹן וְאַף לָא חַכִּימַיָּא מִסְתַּיְּעִין בְּחוּכְמַתְהוֹן לְמִסְבַּע לַחְמָא בְּעִדָּן כַּפְנָא וְאַף לָא סוּכְלְתָנִין מִסְתַּיְּעִין בְּסוּכְלְתָנוּתְהוֹן לְמִכְנוֹשׁ עַתְרָא וְאַף לָא יָדְעֵי בִּינָה מִסְתַּיְּעִין בְּמַנְדָּעוּתְהוֹן לְמִשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי מַלְכָּא אֲרוּם עִדָּן וְעַרְעִיתָא בְּמַזָּלֵיהוֹן יֶעְרַע יָת כּוּלְּהוֹן:

    אלשיך

    שבתי וכו' הנה היה אפשר לפרש כי הנה השגת המבוקשים אפשר לייחס אל החריצות והשתדלות או אל הטבע או אל החכמה ובה שלש בחינות חכמה תבונה ודעת האמורים בבצלאל וימלא וכו' ועל השתדלות אמר לא לקלים המרוץ ועל הטבע אמר ולא לגבורים המלחמה ועל החכמה אמר גם לא לחכמים לחם ועל הבינה וגם לא לנבונים עושר ועל הדעת וגם לא ליודעים חן בעני היוצר להשלים מבוקשם על שהגיעו לכלל דעת שהוא אחר החכמה ובינה כי עת וכו' אך לפי המשך הענין יצדק יותר לפרש על דבר תיקון האדם אל שלמותך לתת דין וחשבון לפני קונו והוא כי הנה מה שמקבל האדם מרבו נקרא נחמה של תורה שהוא העיקר אך אין זה מספיק עד ישתלם בבינה דבר מתוך דבר ולמעלה ממנו הוא המשיג מדרגה שלישית והיא האחרונה שבמעמד שלשתן אשר נמצאו בבצלאל כד"א וימלא וכו' בחכמה בתבונה ובדעת והם הג' שבהם הוא יתברך ברא את העולם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו וכו' ונבא אל הענין והוא כי בני אדם הבאים אל העה"ז יש בא להשתלם במצות עשה שהוא הצריך להשלים בגלגול הזה ויש להשתלם בהשמר ממצות לא תעשה ויש להשתלם בחכמה הוא לחמה של תורה ויש בתבונה להשיג רבוי עצום מפרטי התורה ונקרא עושר כמו שכתבנו על והשבע לעשיר אננו מניח לו לישון ויש בא להשתל' במדרג' הג' והוא הדעת כאשר הי' בצלאל שהוא השגת מדרגה שלמעלה מחכמה ובינה והיא השגת סודות עליונים שבהם הוא לחן בעיניו יתברך על דבקותו בעצם והנה על החלוקה הא' והיא אשר איננו צריך רק מצות עשה שאינו מן החוטאים במל"ת וצורך שלמותו הוא מצות עשה יש בלתי יגע בהם בבחרות כי הוא סומך על זריזותו שבבא ימי הזקנה אז יחרץ וימהר יחישה ויהיה רץ כצבי לצבור כעפר מע"ט ואשר שלמותו שצריך לו הוא להלחם עם יצרו לפרוש מעבירות אשר הורגל בם יש גם בזה סומך ומתעלל מלהלחם עם יצרו במל"ת עד רוב ימיו באומר כי גבור כארי הוא להלחם ביצרו גם כי עתה לא יעשה כן עוד חזון למועד ויעשנו ואשר מה שצריך לפי בחינת נפשו הוא להשתלם בחכמה ומתחיל בעצלות באומר כי מעתה עד ימי שנותינו ע' שנה ישיג ויבא עד קצו וכן הנבון עד בא אל השגת בינה עד יתייחס לעושר וכן אשר ענינו היא הדעת אומר בלבו כי כבר השיג אך לבא עד קצו להיות לחן בעיניו יתברך לאט לו יהיה עד גבול חיי האדם ועל כל אלה בא שלמה לומר כי אין גם א' מאלה הולך מהעולם וחצי שלמותו בידו כי על הא' לא לקלים המרוץ לעשות מצות בנחיצות בשלהי ימיו שמא לא יפנה וכן לא לגבורים המלחמה עם יצרם ע"כ צריך מיד לבלתי הניחם להשתרש כי יוכל אחרי כן וכן לחלוקה הב' לא יפנה להיות לחכמים לחמה של תורה כי לא ישלים חוקו הצריך לו לפי בחינת נפשו וכן לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן היא החמישית כי לא יפנה להגיע אל גדר זה כי הנה עת הוא עת למות וגם ופגע הוא כי טרם זמנו יפגע בו המשחית כענין כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' נמצא כי א' משתים לא יבצר ממנו ולא יאריכו כי אין יודע מדת ימיו ולפעמים מה שחושב לע' שנה והוא למ' וכיוצא נמצא שגם העת נעשה לו כמקרה בערך המת מע' והלא' וזה אומר הקרה את כלם כי כמו עת כמו פגע שניהם יתייחסו למקרה גם העת בערך שלא הגיע אל ימי שנות ע' שנה באופן שלכל הה' הנזכר יחסר זמן להשתלם לעצלותם:

    תורה תמימה

    כי לא לקלים וגו׳. [יש אומרים ביעקב אבינו הכתוב מדבר], כי לא לקלים המרוץ – אתמול וישא יעקב רגליו, והיום – ויאסוף רגליו אל המטה, ולא לגבורים המלחמה – אתמול ויגש יעקב ויגל את האבן, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית , והיום – וישאו בני ישראל את יעקב אביהם – בגופו , וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויזבח יעקב זבח בהר ויאכלו לחם, והיום – שובו שברו לנו מעט אוכל, וגם לא לנבונים עושר – אתמול ויפרץ האיש מאד מאד, והיום – ויכלכל יוסף את אביו, וגם לא ליודעים חן – אתמול ידעתי בני ידעתי, יודע אני מעשה יהודה בתמר, מעשת ראובן בבלהה, והיום – אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים . (מ"ר)

    כי לא לקלים וגו׳. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ זה עשהאל, אתמול (ש"ב כ׳) ועשהאל קל ברגליו, והיום – (שם) ויכהו אבנר באחרי החנית. ולא לגבורים המלחמה – זה אבנר, דכתיב (שמואל א כ״ו:ט״ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והיום – (שמואל ב ג׳:ל״ג-ל״ד) הכמות נבל ימות אבנר, וגם לא לחכמים לחם – זה שלמה, אתמול (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח, והיום – (קהלת ב׳ י׳) וזה חלקי מכל עמלי, יש אומרים בקדרה ויש אומרים במקל , וגם לא לנבונים עושר – זה איוב, אתמול – (איוב א׳:ג׳) ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ומקנהו פרץ בארץ, והיום – (שם י"ט) חנוני חנוני אתם רעי , וגם לא ליודעים חן – זה יהושע, דא"ר אחוה בריה דר׳ זירא, שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, אחד במנוי הזקנים שאמר לו משה המקנא אתה לי ואחד במעשה העגל שאמר לו אין קול ענות גבורה וגו' . (מ"ר)

    כי לא לקלים וגו'. דבר אחר כי לא לקלים המרוץ – זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר ומשה עלה אל האלהים, והיום – כי לא תעבור את הירדן הזה, אפילו חבל של נ׳ אמה לא היה יכול לעבור, ולא לגבורים המלחמה – אתמול (תהילים ס״ח:י״ג) מלכי צבאות ידדון, ואפילו מיכאל וגבריאל היו ייראין ממנו, והיום – (פ׳ עקב) כי יגרתי מפני האף והחמה, וגם לא לחכמים לחם – אתמול ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל – שהיתה גדולתו להפנים ולהוציא , והיום – קראן לו ויאכל לחם, וגם לא לנבונים עושר, אתמול מחצב של ספיר גלה לו הקב"ה בתוך אהלו וממנו נתעשר , והיום – בשעת גזר מיתה כל העושר הזה לא עמד לו , וגם לא ליודעים חן – אתמול כי מצאת חן בעיני, והיום אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה . (שם)

    כי עת ופגע וגו׳. כי עת ופגע יקרה את כולם – עת היא שפוגעת באדם ומערערת בו כל הדברים האלה, מה יעשה ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא נצול . (שם)

    כי עת ופגע וגו׳. רב הונא שאל לשמואל, מהו זה דכתיב כי עת ופגע יקרה את כולם, אמר ליה, פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה ופעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך מי שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו , ולבסוף נאמר לו הן קרבו ימיך למות . (שם)

12. (יב)כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

    מצודת דוד:כי גם. טרם בוא העת והפגע לא ידע האדם עת בואם, כי פתאום יבואו: כדגים. כמו הדגים שנאחזים פתאום במצודה רעה ומכאיבה, וכמו הצפרים האחוזות פתאום בפח: כהם. כמו אלו כן בא פתאום מוקש על בני האדם לעת בוא הרעה, כשתפול עליהם פתאום:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    שנאחזים. מלשון אחיזה ולכידה:

    במצודה. מלשון צייד, והוא כעין רשת שצדין בו:

    רעה. רוצה לומר מכאיבה:

    בפח. הוא הרשת:

    כהם. כמותם:

    יוקשים. מלשון מוקש:

    רש"י

    כדגים שנאחזים במצודה. כדגים גדולים שנאחזים במצודה גרועה וחלוש' ופירשו רבותינו היא חכה שאינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה:

    כהם יוקשים בני האדם. במכשול קטן וחלש כמו המצודה הרעה והפח נכשלים בני אדם בעת פקודת רעתם כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום במצודה רעה מלאווי"שה בלעז:

    כהם. כמותם:

    אבן עזרא

    כי גם. אמר כי העת והפגע ימנענו שיעשה מה שיחפוץ ועוד דבר אחר קשה שיתכן שיגיע אליו המות פתאום והוא לא ידע ודמה בני אדם לדגים ולצפרים שלא ידעו עד שנפלו ולא יוכלו להנצל:

    ומלת יוקשים. שם התואר אמר רבי יהודה בעל הדקדוק ז״ל ארבעה מלות במקרא ואין להם חמישי׳ שהם על משקל פועלים והם פעולים ואלה הם והסנה איננו אוכל אם אותי לוקח מאתך ורגל מועדת כהם יוקשים בני האדם והוסיף ר׳ יונה נ״ע מלה אחרת חמשי׳ והיא לנער היולד ואמר רב שמואל הנגיד כי ה״א היולד במקום אשר כה״א ההוללה ובא פועל עבר במקום עתיד אמר רבי משה הכהן נ״ע כי ארבעה הם בלבד לכן תוסר מלת מועדת מן החשבון ותהיה תחתיה מלת היולד בעבור היו׳ בחשבונם יוקשים ותוכל ולוקח ויולד מהפעלים היוצאים ומועדת מהפעלים העומדים ואמר כי השור״ק במקום חול״ם והיה ראוי להיות על משקל ובחומה היא יושבת ומ״ם פתאום נוסף וממנו פתאים וכן שלשום ויותר נכון היות המ״ם סימן היום ותמול:

    תרגום

    אֲרוּם אַף לָא אִשְׁתָּמוֹדַע לִגְבַר יָת זִמְנֵיהּ בֵּין טָב לְבִישׁ מִן מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בְּעַלְמָא וּלְמֵיתֵי עֲלוֹי כְּנוּנֵי יַמָּא דְּמִתְאַחֲדִין בְּחַכָּה וּכְצִפָּרֵי שְׁמַיָּא דְּמִתְאַחֲדִין בְּתִקוּלָא כְּוָתְהוֹן מוּתְקְלִין בְּנֵי אֱנָשָׁא לִזְמַן בִּישָׁתָא דְּאִתְעַתְּדַת לְמֶהֱוֵי נָפְלָא עֲלַוֵיהוֹן רִגְעָא חֲדָא מִשְׁמַיָּא:

    אלשיך

    אמר גם דרך כלל יש עוד רעה חולה לאדם גם למגיעים לזקנה והוא כי גם לא ידע האדם את עתו והוא תוכחת מגולה לכל האדם כי כמה וכמה מתעצלים מלשוב עד ה' ולתקן מעשיהם באומרם עוד חזון למועד כי רחוקה המותה בעיניהם באופן כי גם אם ע' שנה יחיה תבא עליו פתאום וגם אומרים קצתם בלבם כי כאשר יראו עצמם נוטים למות אז יתודו וישיבו מדרכם הרעה ואל על יקראוהו יקבל תשובתם בהחפזם והנה יש שלפעמים לא יזכו להתודות קרוב למיתתם כי תבא אסכרה ודומה לה החונקת גרונו ולא יוכל להתוודות ויש יוכל לדבר אך לא זו התשובה בחר לו יה כי היא מאימת מות ואינו. דומה למקדים תפלה לצרה וזה מאמר שלמה והוא כי הנה ארז"ל כדגים וכו' ונבא אל הענין אמר צר לי עליך אחי התתרפה מלשוב ולתקן מעשיך עד עת למות כי הלא גם לא ידע האדם את עתו והיה לך לשוב היום שמא תמות מחר או אחר שעה ולא תאמר שתתודה ותשוב ביום המות כי הלא ב' הנה קורות בני האדם יש נאחזים כדגים במצודה רעה היא חכה שנתפסים במזלג בגרונם כן הוא המת במיתת אסכרה ודומה לו שנאחז בגרונו ואין יכול להתוודות כלל ונמצאת יוצא מן העולם בלי שום תשובה וש"ת הלא ח' מני אלף ימות באופן שלא יוכל להתודות לז"א וכצפרים האחוזות בפח כי אז דרכם לצפצף ביותר במר נפשם כן גם כן יקרה לאדם יחלה את חליו אשר ימות בו ופיו וגרונו פתוחים להתודות אך גם זה איננו מספיק כי כאשר הצפרים מצפצפים אחר היותם אחוזו. בפח כי אז דרכם לצפצף ובראשונה היו שותקים ולא יועיל למו כי כבר הם מטים להרג כן יקרך גם עתה כי טרם תאחז שתקת ועתה תצפצף במר נפשך שנאחזת ואינה תשובה שלימה להנצל מיד שאול סלה כי לא תעדר מהם דינה של גיהנם זמן מה מש"כ אם שבו מקודם למות נאטם כראוי בכל יום ובכל שעה הנה כהם הם ב' הסוגים יוקשים בני האדם בשני הדרכים האלה כי גם השנית לא טוב ומה גם הא' וזהו עם היות לעת רעה הוא עת קצבת המות כשתפול עליהם פתאום שלא היה המות נגדו תמיד שהוא פתאום כי שכחה ותפול עליהם פתאום מש"כ לזולתם אשר לא שכחוה. או יאמר כי גם לא ידע וכו' לומר הלא אמרתי לך כי עת ופגע יקרה את כלם והנה הלא תתאנה ותאמר כי לא ידע האדם את עתו וע"כ שונה באולתו עד אין מספר ומתעצל מלשוב אך לו עשה ה' ידע האדם את עתו הלא היה מרחוק תכין צידה לדרכו ומתקן עותו בפרוזדור ליכנס לטרקלין אמר גם על זאת לא צדקת אענך הלא הוא כי גם לא ידע האדם את עתו של עצמו הלא יביט את אשר יקרם אל זולתו ויראה ויקח מוסר כי הלא כדגים שנאחזים וכו' וכצפרים וכו' כהם יוקשים בני האדם זולתו לעת רעה ולמה לא יקח מהם מוסר השכל כי מתים בלי חמדת שלמות כי שטוף חמדת העה"ז מנער והוא לפעמים ישיגו טוב העה"ז ותחתיו תעמוד בהרת איבודו כדגים שנאחזים במצודה רעה שהיא חכה כמש"ל והיא כי בפי מזלג החכה יש מאכל אשר יאכל ויחמדהו ולא ידע כי תחתיו יעמוד המזלג ויתחב בגרונם וימות כן לחמדת טובות העה"ז הטובים למאכל ימות אחרי כן ויש שטרם יהנה מהטובות ימות והוא כצפרים האחוזות בפח שקושרים בו גרגיר חטה או שעורה ובא הצפור לנקר בו ולא יאכלנו ויתפס ולא נהנה הנה כהם יוקשים בני האדם מבלי משים לב אל המות ויתייאשו ממנה עד בואה אליהם פתאום. עוד אפשר כי לא ידע האדם את עתו גם כשנופל למשכב בחליו אשר ימות לא ידע עתו שמת מהחולי ההוא ולא ישוב ויתודה בתשבו כי אין זה כ"א מה שאכל מאכל שהזיק לו ויעשה תרופה להריק אותו והוא כדגים הנאחזים בחכה כי בחודו של מזלג נתון אוכל והדג בולעו וכשנאחז תושב שהמאכל הזיק ולא ידע כי תחתיו יעמוד המזלג ומתחזק למשוך עצמו לאחור וכל מה שמתחזק הוא מסתכן יותר שעי"כ נתחב המזלג יותר בחכו כמו כן חושב האדם שמהמאכל הוא חולה ולא ידע כי תחתיו יעמוד העון והוא הבא להמיתו וכל מה שעושה תקונים להרפא מהמאכל ולא להסיר העון הוא מכביד יותר ויש יתלה בלאות ויגיעה שהלך למקור פלוני לבקש מזונו ויגע או אויר אותו המקום הזיקו ולא ישית לב כי העון הוא והוא כצפרים האחוזות בפח שהל' ברגליו לרדוף אחר חטה ושעורה שבפח ונלכד ברגליו וחושבת שההליכה לשם גרם ולא ידע כי מלאך המות מה ליה הכא מה ליה התם:

    תורה תמימה

    במצודה רעה. א"ר ברכיה, וכי יש מצודה רעה ומצודה טובה, אלא זו חכה, לפי שיש לך מצודה שהיא צדה בים ולא ביבשה, ביבשה ולא בים, אבל החכה צדה בים וצדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונה של דג וחונקתה . (שם)

13. (יג)גַּם־זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי

    מצודת דוד:גם זה ראיתי. על שאמר למעלה לא לחכמים לחם, חזר להלל את החכם וכאומר אף שאין החכמה מועיל להשיג את הלחם, עם כל זה אין להשליך את החכמה מנגד, כי גם זה ראיתי מדבר חכמה בזה העולם: וגדולה. החכמה הזאת חשובה היא אצלי:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    אבן עזרא

    גם זו. בעבור שאמר וגם לא לחכמים לחם אמר הפך הדבר להלל החכם:

    תרגום

    אַף דֵּין חֲזֵיתִי דְּהִיא חוּכְמְתָא בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא וְרַבְּתָא הִיא לְוָתִי:

    אלשיך

    אמרו רז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו אבריו ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ולמה קורא ליצר הרע גדול שהוא גדול מיצר הטוב י"ג שנה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר הטוב ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו ומלט הוא את העיר בחכמתו וכו' והנה קשה מאד כי יראו דבריהם סותרים זה את זה כי אמר שהיצר הרע קדם י"ג שנה ואיך יאמר אח"כ שהמלך הוא היצר הרע ומצא את המסכן הוא היצר טוב והלא נהפוך הוא כי היצר הטוב הבא באחרונה הוא מצא את הקודם לו ועוד איך יאמר שלמה בחכמתו גדולה היא אלי האם מה שהוא לכל צדיק שכובש היצר הטוב את היצר הרע יפלא בעיני. אמנם לבא אל הענין נשים לב אל לשון המקרא שהיה ראוי יאמר מסכן וחכם בו"יו ולא מסכן חכם אך הנה אמר למעלה כי לא לקלים המרוץ וכו' שענינו כאשר כתבנו ללמדנו דעת לבל נניח הכשרון לעת זקנה באמור כי במרוצה בימים מועטים נהגו הרבה בקלות זריזותנו כי אחר שיושרש ויתחזק היצר הרע הרבה מי יוכל לו והנה ממוצא דבר יצא עתק מפי איש אשר הפליג ברעה לדבר ולומר מה בצע כי אשוב ואערוך נגד היצר הרע אחר שהמלך והתחזק על כל האברים שני' רבות מאד והפליג עבירות אשר כל א' נעשה מלאך משחיתוהם העומדים כמגדלי עוז נגד היצר הטוב והן הם עזר כנגדו להחטיא אח האדם כי עבירה גוררת עבירה ועל כן מייאש מן התשובה חלילה וכן לא יעשה לתת מורך בלב הבאים לשוב ?והלא מיתה וכמה נראו בארץ שהרשיעו עד בלי די ויתאזרו נגד יצרם ויכלו עם היותו בכל כחותיו הרבים והעצומים כרבי אלעזר בן דורדיא ויוקים איש צרודות ומנשה בן חזקיהו ודומה להם על כן שב ויאמר גם שאמרתי לבלתי הניח עד יגדל היצה"ר מאד אל תתייאש מן הרחמים כי הנה ג"ז ראית חכמ' יצה"ט הילד מסכן וחכם תחת השמש אך לא שמתיה בגדר חלוקה למה שגדולה היא אלי אך לזולתי לא תגדל כ"כ כי גדול יצרי מזולתי כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ופירש מה היא חכמת היצר הטוב הגדולה והיא כי הגוף עיר קטנה ואנשים בה העט הם אבריו ובא אליה מלך הוא היצר הרע וסבב אותה מכל כחותיו ובנה עליה מצודים גדולים ועצומים הם רבוי עצום ממשחיחים שהפליג לעשות בעבירות רבות וגדולות שהם כמצודים ומגדלים עצומים לבלתי נתין את היצר הטוב עבור בגבולו והנה איזה הדרך יוכל היצר הטוב להאבידו ולנתוץ ולהרוס כל בניינו ואמר כי ראה תחת השמש שאירע שמצ' היצר הרע את היצר הטוב המסכן משולל עזר אברים ומצות מצאו חכם כל כך עד גדר שעם כל חזוקי היצר הרע מילט הוא את העיר מידו בחכמתו והוא פליא באופן שאין הכוונה שמצא היצר הרע את מציאות היצר הטוב כי הלא הוא קדם אלא שמצאו כל כך חכם שנצחו בחכמתו ומלט את העיר מידו והוא כר' אלעזר בן דורדיא וכיוצא בו ושמא תאמר אם כ"כ כח היצר הטוב המסכן יפה איך ירבו רשעים בעולם ולא יעצר כח יצרם הטוב להתהפך אל הרודף ולהאבידו אל תתמה כי הנה האדם לא זכר את האיש המסכן ההוא והוא כי אין כח חכמת היצר הטוב להתנדב כ"כ בחכמתו אם לא לבא להטהר מעצמו שזוכר בלבו את יצרו הטוב ומעורר אותו שאז מסייעין את יצרו הטוב מן השמים אך ואדם לא זכר את המסכן ההוא כי אם שוכחים אותו לגמרי ועל ידי כן מתישים כחי:

    תורה תמימה

    חכמה תחת השמש. א"ר שמואל בר אימי, זו מחשבתן של רמאים ברמאותם, כגון המערב מים ביין, עושים קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה . (מ"ר)

14. (יד)עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים

    מצודת דוד:עיר קטנה. ראיתי עיר קטנה, ודבר קל הוא לכבוש עיר קטנה הואיל ואפשר לסבבה: ואנשים בה מעט. להלחם מול האויב הבא עליה: ובא אליה. לכבשה: מלך גדול. רוצה לומר בעם רב: ובנה עליה. ממעל לה וגבוהים ממנה בנה מבצרים גדולים בקומה, למען יעלו עליהם להשליך למטה לתוך העיר אבנים וכלי משחית וכאומר בהיות כן אין ספק שתלכד העיר:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    מצודים. כמו מצדות סלעים (ישעיה לג טז):

    אבן עזרא

    עיר קטנה. המפרשים הקדמונים אמרו כי זה על דרך משל ועיר קטנה גופו של אדם ואנשים בה מעט בעלי כח התולדות משרתי הנפש ומלך גדול יצה״ר והאיש המסכן הוא השכל והנכון שאינו מדבר על דרך משל כי אם כמשמעו וענינו על החכם שאין לו לחם והוא בעצמו מה לעני יודע אע״פ שלא תועילנו חכמתו בעוה״ז ע״ד הרוב גם יש פעמי׳ שתועיל חכמתו יותר ממלכות אמר עיר קטנ׳ כנגד וסבב אותה מלך גדול בעם רב ואנשי׳ בה מעט והיא במקו׳ נמוך שיוכל לבנו׳ עליה מצודי׳ וגבוהי׳ ממנה והנה אין ספק שתלכד ואין מציל:

    ומלת מצודים. כמו למצד דוד מצודת ציון והמ״ם שרש:

    תרגום

    גּוּף בַּר נְשָׁא דִּמְתִיל לְקַרְתָּא זְעֵירְתָּא וְגִבָּרִין גַבְרֵי חֵילָא זְעֵיר בְּגַוַּהּ הֵיכְמָא דְּקַלִּילִין זְכוּתֵיהּ בְּגוֹ לִבָּא דֶּאֱנָשָׁא וְיֵעוּל לְוַת גּוּפָא יִצְרָא בִּישָׁא דִּמְתִיל לְמֶלֶךְ רַב וְתַקִּיף לְאִתְכַּנְעָא וְאַסְחַר יָתֵיה לְמִטְעֵי יָתֵיהּ וּבְנָא עֲלוֹהִי אֲתַר לְמֵיתַב עַל דִי יִצְבֵי לְאַסְטָיוּתֵיהּ מִן אוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָם יְיָ לְאַחָדָא יָתֵיהּ בִּמְצוֹדִין רַבְרְבִין דְּגֵיהִנָּם לְאַדְלָקוּתֵיהּ שְׁבַע זִמְנִין עַל חוֹבוֹהִי:

    תורה תמימה

    עיר קטנה וגו'. א"ר אמי, מאי דכתיב עיר קטנה וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אבריו, ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע [ולמה נקרא מלך גדול, שהוא גדול מיצ"ט י"ג שנה] , ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר טוב [ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו] , ומלט הוא את העיר בחכמתו – זו תשובה ומעשים טובים , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא – דבשעת יצה"ר לית דמדכר ליה ליצ"ט . (נדרים ל"ב ב')

    עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זה העולם , ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול , ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה נח , ומלט היא את העיר בחכמתו, שהיה אומר להם, הוי, ריקים, למחר מבול בא עשו תשובה ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו ואנכי אזכרנו, שנאמר ויזכר אלהים את נח . (מ"ר)

    עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה – זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו המצרים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה פרעה הרשע, ובנה עליה מצודים גדולים, ומצא בה איש מסכן חכם זה יוסף , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר לפרעה ויפקד פקידים וגו׳, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא , אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ . (מ"ר)

    עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך נחל וסבב אותה – זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים אלו ג׳ גזירות שגזר, שלא יכנס עבד למצרים ולא יכנס אדם בשני חמורים ולא יכנוס אדם מבלי שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו , ומצא בה איש מסכן חכם זה יהודה , ומלט הוא את העיר בחכמתו שאמר אנכי אערבנו , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, שנאמר ואת יהודה שלח לפניו . (שם)

    עיר קטנה וגו׳. דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו ישראל שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ובא אליה מלך גדול זה פרעה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזירות קשות, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה, שנאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה וגו', ומלט הוא את העיר בחכמתו שנאמר ולקחו מן הדם וגו' , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו שנאמר (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכר ימי עולם משה עמו . (שם)

    עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני , ואנשים בה מעט אלו ישראל , ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים אלו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה [שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם] , ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר לא תגע בו יד , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו, דכתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי . (מ"ר)

    עיר קטנה וגו'. דבר אחר עיר קטנה זה סיני, ואנשים בה מעט אלו ישראל , ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים שנאמר אלה אלהיך ישראל, ומצא בה איש מסכן חכם זה משה שנאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך וגו' , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו, אנכי אזכרנו, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ . (שם)

    עיר קטנה וגו׳. דבר אחר, עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור ׳ ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם – זה הזקן החכם או החזן , ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה, אתם לא זכרתם אותו אנכי אזכרנו – מפני שיבה תקום וגו׳ . (שם)

15. (טו)וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהּוּא

    מצודת דוד:ומצא בה. ונמצא בתוך העיר איש דל שהיה חכם ביותר, והוא בחכמתו מלט את העיר מיד המלך הבא עליה: ואדם. קודם שמלט את העיר לא זכר מי מבני האדם את האיש המסכן ההוא, כי היה נבזה בעיני כל ולא עלה זכרונו בפי אנשים, וכאומר אם היה נחשב מתחלה בעבור החכמה לא היה פלא כל כך מה שמלט את העיר, כי החשיבות הועילה אל החכמה, אבל הואיל ולא היה נחשב לכלום, אם כן החכמה לבדה עשתה את זאת:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

    מצודת ציון

    מסכן. עני ורש כמו ילד מסכן (לעיל ד יג):

    רש"י

    ואדם לא זכר. לא היה חושבו לכלום:

    אבן עזרא

    ומצא בה איש מסכן. הוא שם התואר ומסכנו׳ הוא השם והמ״ם נוסף וזו הלשון ידוע׳ בארמי׳ וענין ואדם לא זכר שלא היה לאותו החכם המסכן זכר בפי אנשי העיר לפנים קודם שימלט אותם יש מדקדקים אמרו כי הזכר אינו בפה והענין כי כל זכר ויזכור הוא זכירת הלב ומלת אזכירה שהוא מן הבנין הכבד הוא בפה והוצרכו לפרש כן ולא זכר שר המשקים שלא עלה על לבו ומלת וישכחהו ענין כפול ויותר נכון הוא בעיני להיות מלת זכירה פעם בלב ופעם בפה ויורה עליו ומשא ה׳ לא תזכרו עוד שענינו ולא תזכרו עוד לי בפה משא ה׳ כי מה ענין לא יעלה על לבבכם זכר משא:

    תרגום

    וְאִשְׁתְּכַח בְּגוֹ גּוּף יִצְרָא טָבָא מַכִּיךְ וְחַכִּים וְאִתְגַּבַּר עֲלוֹהִי וּכְבַשׁ יָתֵיהּ בְּחוּכְמְתֵיהּ וְשֵׁיזֵיב יָת גּוּפָא מִן דִּינָא דְּגֵיהִנָּם בְּתוּקְפֵיהּ וּבְחוּכְמְתֵיהּ הֵיכְמָא דְגַבְרָא עֲבִיד לִקְרָבָא וּמְשֵׁיזִיב יָת יָתְבֵי קַרְתָּא בְּחוּכְמַת לְבָבֵיה וֶאֱנָשׁ לָא דְּכַר בָּתַר כֵּןֵ לְיִצְרָא טָבָא דְּשֵׁיזְבֵיהּ אֱלָהֵין יֵימַר בְּלִבְבֵיה זַכָּאָה אֲנָא הֵיכְמָא דְּיָתְבֵי קַרְתָּא הַהִיא לָא דְּכִירוּ יָת עַנְיָא הַהוּא דְּשֵׁיזִיב יָתְהוֹן:

16. (טז)וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים

    מצודת דוד:ואמרתי. בראותי כן אמרתי טובה החכמה יותר מן הגבורה, הואיל ועל ידי החכמה נמלטה העיר מיד המלך הגבור: וחכמת המסכן בזויה. כאשר הנה החכמה לבדה עשתה את זאת, כי חכמת המסכן היא בזויה ודבריו אינם מקובלים ולא קנה החשיבות בעבור החכמה, ואם כן לא היה בו חשיבות שתועיל אל החכמה למלט את העיר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    רש"י

    ואמרתי אני. בראותי כן טובה חכמה מגבורה והרי חכמתו של זה בזויה לכולם ועכשיו כולם נמלטו על ידו, ומדרש אגדה עיר קטנה זה הגוף:

    ואנשים בה מעט. אלו איבריו של אדם:

    מלך גדול. זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו:

    איש מסכן. יצר טוב:

    אבן עזרא

    ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה. אע״פ שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעי׳ לכן בשע׳ הצורך תעשה החכמ׳ מה שלא יוכלו לעשו׳ הגבורי׳ ותהי׳ מלת וחכמה חסרת אם כאילו אמר ואם חכמת המסכן בזויה כמו וצמית והלכת אל הכלים ואם צמית ורבים כמו הם:

    תרגום

    וַאֲמָרִית אֲנָא בְּמֵימְרִי טָבָא חָכְמַת צַדִּיקַיָא מִכֹּחַ גְּבוּרַת רַשִּׁיעַיָא דְּחוּכְמַת צַדִּיקַיָא וּזְכוּתֵיהּ מְשֵׁיזְבָא לֵיהּ וְלֶאֱנָשֵׁי דָּרֵיהּ וּתְקוֹף רַשִּׁיעָא דְּקָאִים בְּתוּקְפֵיה דְּלִבֵּיהּ בְּדִיל דְּלָא לְמֶהֱדַּר בִּתְיוּבְתָּא מְחַבְּלָא לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹהִי וְחוּכְמַת צַדִּיקָא עַנְיָא מִזְדַּלְדְלָא בְעֵינֵי רַשִּׁיעֵי דָּרֵיהּ וּבְעִדָּן דְּיוֹכַח יָתְהוֹן עַל עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וּפִתְגָמֵיה אוֹכַחְתֵּיה לֵיתִנּוּן מִתְקַבְּלִין:

    אלשיך

    אמר דרך מווכח אמרתי אני שלמה בלבי בחינת רוח הקדש מה זה שהאדם נוטה אחר עצת היצר הרע מאחר עצת היצר טוב עם היות שהוא בחכמה ודברי היצר הרע פתיות ובל ידע מה כי מי לא ידע שמועצותיו להאבידו אך הוא מב' טעמים א' כי חכמת המסכן בזויה כי לא ייעץ את האדם כי אם בזיון שיהיה נבזה בעיניו נמאס כי בא מטיפה סרוחה ושהולך למקום עפר רמה ותולעה ושילבש שק ואפר יציע ויענה בצום נפשו ויבכה יומם ולילה על אשר חטא על הנפש והנה גבר יהיר לא יערב חכמה זו כי הוא של בזיון אך היצר הרע אמור יאמר אליו אכול משמנים ושתה ממתקים ולבוש שני עם עדנים בגאוה ובגודל לבב כי מי כמוך ועל כן יטו אליו ועוד טעם ב' והוא כי הנה דבריו אינם נשמעים והוא כי אלו היצר הטוב היה מפציר ורודף אחר האדם ישמע עצתו ככל אשר יעשה היצר הרע שלא ישקוט עד אם כלה הדבר היו כל העם צדיקים אך הנה היצר הטוב ירמוז בלבד כלאחר יד אך היצר הרע נעשה כבעל הבית משתרר גם השתרר על כל האברים אנשי עצתו כמעט צועק וגוער בם וז"א ודבריו אינם נשמעים כי אם כמעט ברמז הפך היצר הרע ע"כ משיבה לו רוח הקדש ואומרת אל תאמר כי דברי היצר הטוב אינם נשמעים כי מה שאינם נשמעים הוא בהתבהל האדם מיד אחר עצת יצרו הרע אך אם היה האדם אומר מה החפזון הלז טוב טוב הוא אנוח ואתיישב בדעת ואדע' אם אעשה ואם אחדל אז הייתי שומע דברי היצר הטוב בעצם כי דברי חכמים בנחת נשמעים כשהוא בנחת הם נשמעים יותר מזעקת מושל היא היצר הרע בכסילים הם האברים הפתאים הנפתי' אחריו שאמרת שקולו נשמע כגוער וצועק על האברים שהם עבדיו לעשות רצונו הפך היצר הטוב שלא ישמע קולו דע כי ע"י נחת יהיה נשמע יותר מאשר יושמע זעקת מושל במשועבדים אליו ושמא תאמר הלא גם שאנוח ואתיישב לראות מה ידבר בי היצר הטוב האם יבצר מהיצר הרע מהיות עמו כלי קרב להלחם עם היצר הטוב הם כל כחות טומאה אשר נעשו בעונותיו העוזרים אותו כי עבירה גוררת עבירה שהיא על ידי הכחות ההם כמפורש אצלנו במקומו אל תחוש כי הנה טובה חכמה של יצר הטוב מכלי קרב של שכנגדו ומה הוא החכמה הלא הוא כי חטא אחד יאבד טובה הרבה והוא משז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי וכאלו כל העולם חציו חייב וכו' עבר עבירה א' אוי לו שהכריע את כל העולם לכף חובה עשה מצוה א' אשריו שהכריע את כל העולם וכו' וזהו ישית היצר הטוב בלב האיש למען יעמוד נגד כל כלי הקרב שות שתו השערה להחטיאו והיא עצת חכמה.

    תורה תמימה

    וחכמת המסכן בזויה. א"ר יוחנן, וכי חכמתו של ר׳ עקיבא שהיה מסכן בזוית היתה , אלא זקן שהיא יושב ומסכן דבריו, כגון זקן שדורש לא תכירו פנים במשפט והוא מכיר, לא תקח שוחד והוא לוקח, לא תלוה ברבית והוא מלוה . (שם)

17. (יז)דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים

    מצודת דוד:בנחת נשמעים. אף כי ידבר בנחת מבלי זעקה, המה נשמעים ומקובלים: מזעקת. יותר מדברי זעקת מושל הנחשב בין הכסילים, רוצה לומר אחד מהכסילים (הדבר הנאמר בזעקה מזרז יותר מדבר הנאמר בנחת ובשפלות קול):

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    בנחת. רוצה לומר בשפלות קול:

    רש"י

    בנחת נשמעים. מקובלים הם לבריות:

    מזעקת מושל בכסילים. מלכי האומות ע"א, משה נפטר זה כמה שנים ועדיין גזירותיו מקובלים על ישראל וכמה מלכי האומות גוזרים גזירות על ישראל ואין דבריהם מתקיימין:

    אבן עזרא

    דברי. יש מפרש הפסוק הראשון כך טובה חכמה מגבורה ואילו היתה חכמת המסכן בזויה אף כי יותר נשמעי׳ דבריו שהוא מדבר בשפלו׳ קול ונחת מדברי מושל בכסילים בצעקה כי דברי החכם כמסמרו׳ נטועים בנפש וי״א דברי חכם אחד אינם נשמעים עד שיתחברו וי״א כי אלה החכמים הם עשירים והנכון בעיני שאינו מדבר על על עת אחת כמו שפירשתי ואם חכמת המסכן בזויה יש עת שישמעו דבריו יותר מדברי המלך:

    תרגום

    מִלֵּי דִּצְלוֹתָא דְּחַכִּימַיָּא בַחֲשַׁאי מִתְקַבְּלִין קֳדָם מָרֵי עָלְמָא יַתִּיר מִקִבְּלַת גַבְרָא רַשִּׁיעָא דְּהוּא שָׁלִיט עַל שָׁטְיָן דְּפַגִין וְלֵית מְקַבֵּיל:

    תורה תמימה

    דברי חכמים וגו׳. דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים, מזעקת מושל בכסילים – אלו המתורגמנים שעומדים על הצבור . (שם)

    דברי חכמים וגו׳. דבר אחר דברי חכמים בנחת נשמעים, זה עמרם ובית דינו שאמרו מה הנאה יש לנו שאנו יולדים ומשליכים ליאור ונמנו וגמרו אחר השער והגדר עד כאן העולם יתקיים – מזעקת מושל בכסילים, זה פרעה שהיה גוזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אשגחו על גזירתו. (מ"ר)

18. (יח)טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה

    מצודת דוד:טובה חכמה. יותר תועלת בא מן החכמה, ממה שבא מכלי קרב, כי על ידי החכמה יוכל יותר להנצל מן המיתה ממה שינצל על ידי כלי קרב: וחוטא אחד. אם מבעלי החכמה נמצא חוטא אחד, אזי רבים מושכים ידיהם מן החכמה באומרם מה הועילה החכמה לזה החוטא, אם כן החוטא הזה יאבד טובה הרבה, כי על ידו רבים משכו ידיהם מן החכמה המביא טובה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    מכלי קרב. כלי מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (תהלים קמד א):

    רש"י

    טובה חכמה מכלי קרב. חכמתה של סרח שנאמר (שמואל ב כ) ותבא האשה אל העם בחכמתה עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם עם יואב:

    וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. אילולי שהרגה לשבע בן בכרי היו כולם אבודים על ידו, ד"א וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, הרי שהיו ישראל מחצה צדיקים ומחצה רשעים ובא אחד וחטא ועשאן מרובים נמצא שהכריע את כולם לחובה:

    אבן עזרא

    טובה. החכמה אינה צריכה לכלי קרב וכבר אמר טובה חכמה מגבורה מגבורת הלב ויותר תציל ותגן מכלי קרב לגבור והנה נמצאת החכמה תציל בעליה ואחרים עמו כמו אנשי עיר קטנה והפך זה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה וישוב על מושל בכסילים:

    תרגום

    טָבָא חוּכְמַת חַכִּימַיָא בְּעִדָּן עָקְתָא יַתִּיר מִן מָנֵי קְרָבָא בְּעִדָּן אַגִיחוּת קְרָבָא וְגַבְרָא חַיָּבָא חַד דְּאִיתֵיהּ בְּדָרָא גָּרֵים לְהוֹבָדָא טַבְתָּא רַבְּתָא מִן עַלְמָא:

    תורה תמימה

    טובה חכמה וגו׳. טובה חכמה – זו חכמתו של יעקב אבינו, מכלי קרב – של עשו הרשע . (שם)

    טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרב – של יואב, שנאמר (שמואל ב כ׳:ט״ז) ותקרא אשה חכמה אל יואב , אמר לה, ואת מי היא, אמרה ליה, אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, מיד ויען יואב ויאמר חלילה וגו׳. (שם)

    טובה חכמה וגו׳. דבר אחר טובה חכמה – זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה מכלי קרב – של סנחריב, שהיה מכין את העם לתפלה ולדורן ולמלחמה. וחוטא אחר יאבד טובה הרבה זה סנחריב – דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ב) וישב בבושת פנים . (שם)

    וחוטא אחד וגו׳. ת"ר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – בשביל חטא אחד יחידי שחטא אבד ממנו טובות הרבה . (קדושין מ׳ ב')

    וחוטא אחד וגו'. רבי אליעזר ב"ר שמעון אומר, לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם מחצה צדיקים ומחצה רשעים וכאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי, לפי שהעולם נדון אחר רובו, לפיכך, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה . (שם שם)

    וחוטא אחד וגו'. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה עשו הרשע שאבד כל הטובות ומתנות של עוה"ב . (מ"ר)

    וחוטא אחד וגו׳. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה – זה שבע בן בכרי . (שם)