קהלת פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא

   מצודת דוד:מי כהחכם. מי בעולם חשוב כאדם חכם: ומי יודע. הכ״ף של כהחכם משתמש בשתים, כאלו אמר ומי כיודע, רוצה לומר מי בעולם מאושר כאדם יודע פתרון כל דבר והוא כפל ענין במלות שונות: תאיר פניו. כי בעבור החכמה כולם מחבבים אמריו ונשמעין לו, והוא דבר המרחיב לב האדם ומצהיל הפנים: ועוז פניו. חוזק מראית פניות נשתנה לשבח משאר בני האדם והוא כפל ענין במלות שונות:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   פשר. ענין פתרון ופירוש כמו מפשר חלמיין (דניאל ה יב):

   ועוז. חוזק:

   ישנא. מלשון השתנות:

   רש"י

   מי כהחכם. מי בעולם חשוב כאדם חכם:

   ומי יודע פשר דבר. פשרון של דבר, כמו שמצינו בדניאל מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים נתגלו לו רזי פשרין, מי כמשה עושה פשרים בין ישראל לאביהם שבשמים:

   ועוז פניו ישונא. משאר הבריות עד (שמות לד) כי יראו מגשת אליו כי קרן עור פניו:

   אבן עזרא

   מי כהחכם. יש מלה מושכת עצמה ואחרת עמה כמלת אל בקצפך תוכיחני יחי ראובן ואל ימות מתן בסתר יכפה אף וכן ימצא אות מושך אחר כמו מאל אביך ויעזרך ואת שדי הוא ומאת שדי והוא דבר הפסוק שלמעלה מידי אביר יעקב כל זה בא לך מאל אביך והוא יעזרך לעולם ואמר הגאון רב סעדיה ז״ל שענינו אשאל מאל אביך ויעזרך ועל שני הפירושי׳ צריכה תוספת מ״ם על את וכן מישרים אהבוך ומישרים הוא תואר היין וכמוהו יתהלך במישרים וכן כיין הטוב הולך לדודי למישרים וישוב אהבוך על העלמו׳ הנזכרו׳ בפסוק הראשון וכן מי כהחכם ומי כיודע פשר דבר ויתכן היות פירוש מי כהחכם מי שהוא יודע פשר דבר ומלת פשר ממשפחת ארמית והענין למה יתעסקו בני אדם לחשוב חשבונו׳ רבים שלא יועילו ואין מי שהוא על דרך ישרה כמו החכם המבקש חכמה וידרוש לדעת פשר כל דבר מה חפץ יש בו ולמה כן ויתכן היות פשר הפוך סופו בתוכו מן כי לא פורש וענין חכמת אדם תאיר פניו תשים אור בפניו והענין תסיר כעס כענין באור פני מלך חיים:

   וענין ועז פניו ישונא. סור עזות פנים ממנו כי החכמה תוליד הענוה כי בהתגבר הנשמה על הרוח יסור הכעס ועזות מצח:

   תרגום

   מַאן הוּא חַכִּימָא דְיָכִיל לְמֵיקָם קֳבֵיל חוּכְמְתָא דַּיָי וּלְמֵדַּע פְּשַׁר מִלַּיָּא בִּנְבִיאַיָּא חוּכְמְתָא דִּגְבַר חַכִּים תַּנְהַר זִיו אפּוֹהִי בֵּינֵי צַדִּיקַיָּא וְחַצִּיף אַפִּין מִתְחַלְּפָן כָּל אוֹרְחָתֵיהּ מִטָּב לְבִישׁ:

   תורה תמימה

   מי כהחכם וגו׳. א"ר המנונא, מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו, חזקיהו אמר ליתי ישעיה לגבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב, ישעיהו אמר ליתי חזקיהו לגבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע, מה עשה הקב"ה, נחלה חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה . (ברכות י' א׳)

   מי כהחכם וגו׳. תניא, בשעה שמת משה היה מוטל בכנפי השכינה והקב"ה אומר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר . (סוטה י"ג ב')

   מי כהחכם וגו'. ד"א מי כהחכם – זה הקב"ה דכתיב ביה (איוב ט׳:ד׳) חכם לבב, יודע פשר דבר – שפירש את התורה למשה , חכמת אדם תאיר פניו – א"ר שמעון, גדול כח הנביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה , ועוז פניו ישונא – שהיא משתנה ממדת הדין למדת הרחמים על ישראל. (מ"ר)

   מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה אדם הראשון דכתיב ביה (יחזקאל כ״ח:י״ב) אתה חותם תכנית , ומי יודע פשר דבר – שפירש שמות לכל , חכמת אדם תאיר פניו – יופיו תאיר פניו , ועוז פניו ישונא – כשטרדו הקב"ה מגן עדן. (שם)

   מי כהחכם וגו׳. ד"א מי כהחכם אלו ישראל דכתיב בהו עם חכם ונבון, ומי יודע פשר דבר שהיו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, ועוז פניו ישונא – שכשעמדו על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע ניתן עליהם מזיו השכינה, וכשחטאו נשתנו פניהם , ואף הקב"ה שינה עליהם את הדברים ואמר (תהלים פ"ב) אכן כאדם תמותון . (שם)

   מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר – שיודע לפרש משנתו , חכמת אדם תאיר פניו – בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא – בשעה שהיא נשאל ואינו יודע להשיב. (שם)

   מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה משה, דכתיב (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם , ומי יודע פשר דבר – שפירש את התורה לישראל , [ועוז פניו ישונא – בשעה ששאל מאת הקב"ה ולא השיבו] . (שם)

   ועז פניו ישנא. אמר רב נחמן בר יצחק, כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לשנאתו, שנאמר ועוז פניו ישֻנא אל תקרא ישונא אלא ישָנא . (תענית ז' ?')

2. (ב)אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים

   מצודת דוד:אני פי מלך שמור. הוא מקרא קצר, וכאלו אמר אני מזהירך ומלמדך פי מלך שמור לבל תמרה אמרי פיו: ועל דברת. אבל כשמצותו היה אצל דבר השבועה שהשבענו האלהים, רוצה לומר שלא יהיה הפך מצות המקום אשר עליהם נשבענו לו בחורב לעשותם ולקיימם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ועל. ואצל כמו והחונים עליו (במדבר ב יב):

   דברת. מלשון דבור:

   רש"י

   אני פי מלך שמור. לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן:

   ועל דברת שבועת אלהים. שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו, ד"א אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות, ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום, ועל דברת, ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים, כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אומר עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין:

   רלב"ג

   ביאור המלות: פי מלך שמור. הוא מקור והרצון בו אני אשתדל לשמור דבר המלך וצוואתו והוא ה׳ יתברך שישמור מצות התורה.

   אבן עזרא

   אני. כאשר השלים להוכיח החכם שישמר מפח החשק שב להזהירו שלא ישען על חכמתו ויבזה מצות מלך מקומו בעבור היותו כסיל כנגד וענין אני אני אצוך או אזהירך על שני דברים שלא תמרה אותם האחד מה שיצא מפי המלך והשני מה שיצא מפיך גם אתה כנגד השם הנכבד והנורא כי המלך לא ינקה כל אשר ימרה את פיו ומלך האמת לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא:

   תרגום

   הֲוִי זָהִיר יָת פּוּמָּךְ עַל גְּזֵירַת מַלְכָּא לְמֵיטַּר מָה דִי פַקְדִנָך וְעַל עֵיסַק מוּמְהָא דַּיָי אִזְדְּהַר דְּלָא תֵימֵי בְּשׁוּם מֵימְרֵיהּ עַל מַגָּן:

   תורה תמימה

   אני פי מלך וגו׳. [דבר זה אמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר], אני פי מלך שמור, פי מלך מלכי המלכים הקב"ה שאמר אנכי ה׳ אלהיך, ועל דברת שבועת אלהים – על דברת – לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שבועת אלהים – לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא . (ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ה)

3. (ג)אַל־תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה

   מצודת דוד:אל תבהל. אל תהיה נבהל לומר שתלך ותברח מפניו לבל ישיגך לעשות עמך רעה, אני מזהירך אל תעמוד בענין רע להמרות פי מלך בבטחון זה, כי כל מה שיחפוץ המלך יעשה, ואם יחפוץ ברעתך ישיגך במקום שברחת:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   בדבר רע. בענין רע:

   רש"י

   אל תבהל מפניו תלך. אל תהי נבהל לומר שתלך ותברח מפניו למקום שאינו שליט שם שבכל מקום הוא שליט:

   ואל תעמוד בדבר רע. אל תעמיד עצמך עוסק בדברים רעים:

   כי כל אשר יחפוץ. להפרע ממך רשות ויכולת בידו לעשות:

   אבן עזרא

   אל תבהל תלך. מצאנו בלשון הזאת ונדעה נרדפה אל תרבו תדברו ועיקרם ונדע לרדוף אל תרבו לדבר ויותר נכון הוא שיחסר שי״ן שהוא במקום אשר ויהיה כן ונדעה שנרדפה אל תרבו שתדברו וכן זאת מלת תלך אל תבהל מפניו ללכת או אל תבהל מפניו אל ימהר לבך שתחשוב שתוכל ללכת מפניו פני המלך פן תעמוד על דבר שהוא רע בעיניו כי כרצונו יוכל לעשות לך:

   תרגום

   וּבְעִדָּן רוּגְזָא דַּיָי לָא תְנוּחַ לְּצַלָּאָה קֳדָמוֹהִי אִתְבְּהִיל קֳדָמוֹהִי אִיזֵיל וְצַלִּי וְתִבְעִי רַחֲמִין מִנֵּיהּ בְּגִין דְּלָא תְקוּם בְּפִתְגָם בִּישׁ אֲרוּם רִבּוֹן כָּל עַלְמַיָא יְיָ כָּל דְּיִצְבֵי יַעֲבִיד:

   אלשיך

   יתכן להמשיך פסוקים הבאים עם פסוק הקודם זולת מה שכתבנו בו והוא דרוש גדול האיכות הלא הוא לסלקנו משגיאות דעות נפסדות אשר יפול לב אדם עליהם ולהעמידנו על אשר יתחמץ לבב אנוש בראות את מעשה האלהים אשר עשה בהשביעו אותנו על התורה ועל עבודה באמת באמור האם הורע חלילה כח מלך מלכי המלכים ממלך ב"ו כי הלא כל העובר על הפקודים והמצות אשר יצוה מלך הארץ על עבדיו הלא בן מות אשר ימרה את פיו מבלי יאסור איסור על נפשם בשבועה ומה גם עתה מלך מלכי המלכים היעלה על לב שמבלי ישביענו לא נתחייב על עבודתו ואל משאו ובן מות יהיה אשר לא יקים את כל היוצא מפיו ע"כ בגלל הדבר הזה היה מקום לאשר לא נגע אלהים בלבו ליפול אל פחת א' משתי סברות רעות וזרות א' לסלק חלילה השגחה בפרטית ושעל כן הוצרך הוא יתברך להשביע לכל א' בפני עצמו כי הוא יתברך לא ידע חלילה רק מתוך הכללות והניח הדבר אל הוברי השמים ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וגם את הטוב נקבל מהם. או סברא שנית והוא לומר כי משגיח הוא יתברך בפרטים אך היתה השבועה למה שהוא יתברך נמשך אחר רצונו ועושה בעולמו כל אשר יחפוץ בלי השקפה אל שכר ועונש לפרטים כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומה גם אם החפץ עצמו הוא הפועל כי בעלות הדבר על רצונו לא ישוב ממנה או אם לא יאמר שהחפץ הוא הפועל כ"א הדבור אשר יצא מפיו יתברך ע"י הדבור נעשה הדבר כמבואר אצלנו על פסוק בדבר ה' שמים נעשו כי הדבור עצמו היה הפועל והוא אומר בעשרה מאמרות נברא העולם כי המאמרות עצמן היו הבוראים ומהוים כל מאמר את עניינו והוא אומר וברוח פיו כל צבאם כי הבל פיו יתברך היה המהוה הכל וע"כ לקתה מדת שכר ועונש בזה העולם כ"א על פי רצונו יתברך אשר עלה על רצונו לעשות דבר ויעשה ע"י הרצון או הדבור לא ישוב מפני כל ולוקה לפעמים הצדיק וייטב לרשע בעה"ז ועל כן היה מקום לומר כי על כן היתה שבועתו יתברך לבלתי ימנע איש מעבוד את ה' על אשר יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וידע כי השכר הוא לעתיד לבא והנה סברה זו הב' שקועה ומרגלא בפומא דהמון עם הארץ בראותם אשר לא יכשר בעיניהם כענין צדיק ור"ל כשכול ואלמון כי יאמרו הקב"ה עושה מה שחפץ בעולמו ומי יאמר לו מה תעשה מורים כי אין הענין רק עשות חפצו בלי השקפה אל משפט צדק חלילה והוא הדבר אשר כתבנו בחבצלת השרון שהיה בלב נ"נ ושב ממנו ויקרב אל פנת קדושת תורתינו המכרזת כי כל דרכיו משפט על כן אומר כי על זה פקח עיניו שלמה בחכמתו ואמר הן אמת כי אני מצד עצמי שחכמתי מכל האדם פי מלך שמור בלי השקפת שבועה אמנם אתה השומע את דברי ירא אני פן ועל דברת שבועת אלהים אל תבהל על מה שהוצרך להשביענו ויצא עתק מפיך לומר כי מפניו תלך כי לא לפניו הוא התהלכך ועסקך כי אם מפניו מסולק מהשגחתו יתברך שהוא ע"י מערכות השמים שהוא מפניו והלאה כי את הטוב ואת הרע ישפטו הם ואם לא תצא כ"כ כ"א עודך עומד בהודעת השגחה אל תהיה עמידתך בדבר רע דבק בה וזהו ואל תעמוד בדבר רע והוא לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כלומר בלי השקפה אל צער הצדיקים והטבה לרשעים בפרט לפרטים בקרב הכלל ואם לא תרצה להאריך הדבר כ"כ תאמר כי באשר דבר מלך שלטון והוא מאמר ר"י במ"ח ובמ"ר אמר ר' יוחנן כל דבור ודבור שיוצ' מפי הקב"ה נבר' מלאך והוא נמשך ממה שכתבנו שהדבור עצמו הוא הפועל כי כח ואל לו וזה יאמר שלמה פה אל תאמר כי באשר דבר מלך הוא מלכו של עולה הדבור עצמו הוא מלאך הוא שלטון מי יאמר לו מה תעשה באופן שע"י כן אם דבר יצא להיטיב צדיק והרשיע לעשות לא ישוב ויטיב לו ואם יצא דבר מלכות להצר לרשע ושב מרשעו לא תשוב רעתו מעליו ונמצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו וע"כ תאמר כי זאת היתה סיבת ודברת שבועת אלהים פן בראות בני אדם הנהגה הפכיית אל היושר יפרשו מעבוד אלהים ע"כ אסרם יתברך בשבועה ויהיה השכר אמונה עד עה"ב כי דע איפה כי כל הסברות אלו שקר הנה כ"א הכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך והראיה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע והוא כי ימצא איש נגזר עליו מיתה משונה ויעשה מצוה שלא במתכוין ותנצל נפשו וכעובדא דבת ר' עקיבא שאמרו לו האצטגנינים כי בליל חפתה תמות ומצאה בבוקר מחט תכשיטיה תחובה בראש נחש בריח ואמרה לה אביה מה עשית וסיפרה לו כי בא עני ושאל פת לחם ולא היה שום א' משגיח עליו קמה היא מחוכתה ותתן לו יצא ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות וכו' וכן בעובדא דשמואל ואבלט על ההוא חוטב עצים שיצא שמואל ודרש וצדקה תציל וכו' ואין השגחה גדולה מזו נגד הוברי שמים ובזה יפלו בנופלים כל אותן הסברות וז"א שומר מצוה לא ידע דבר רע וש"ת עדיין אין ראיה מזה רק נגד הסברא הראשונה כי לא מסר הוא יתברך ההנהגה למזלות כ"א בהשגחה שהרי ע"י מצוה שודד המזל אך אולי לא על חטא נגזרה מיתה על האיש ההוא כ"א על פי עת לידתו נמשך שבעת פלוני ישכנו נחש וכיוצא המאורעות רעות ונתבטלה ע"י המצוה וא"כ איפה הלא נקשה אם לא בעון היה נלכד אם לא היה עושה מצוה והיה מת על גרמת מזלו הנה היה נספה בלא משפט ולמה ימות מה עשה הנה כי עדין נחזור לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כי רצה ילד איש בזמן יגזר עליו מות בעת ידועה ע"פ מזלו ובלי עון ימות בלא עתו כי הנה כל אשר יחפוץ יעשה ומי יאמר לו מה תעשה ע"כ אמר אם נעלם ממך בעת שע"פ המזל יגרום לו רעה היה ג"כ מחויב על עון והיה נספה במשפט הנה אשר הוא חכם יודע כי נוסדו יחד עת ומשפט עת המזל ומשפט עונו וזהו ועת ומשפט שהוא היות עת ומשפט יחד ידע לב חכם וש"ת הלא העון המחייב את האיש תלוי בבחירה והעת תלוי בתנועת הגלגל ואיך יפגעו יחד רגע א' לז"א לכל חפץ הוא לכל בחירת האדם להתחייב יש עת ומשפט יחד כי בעת שהמזל מחייבו הוא צודק עם המשפט וש"ת אם זה חטא ימים או עשור קודם לעת גזירת המזל איך יבואו יחד בעת ההיא לז"א דע כי האדם נידון על פי הרוב אם רבו עונות על הזכיות וגם שאפשר שהעון אשר מת בו היה קודם לא נגזר עליו עד שהגיע עת שהכריע כף העונות והיה בעת ההיא וז"א כי רעת האדם רבה עליו כי לכל יש עת ומשפט והוא כאשר רעתו רבה עליו והיא כי הוא יתברך מאז כונן שמים הבין את כל מעשיהם ויכונם באופן יצדקו גזירותם עם המשפט כמפורש אצלנו בשער המזלות באר היטב וזה אפשר גם כן לפרש באומרו ועת ומשפט ידע לב חכם שחוזר אליו ית' כי הוא ידע ליחד עת עם משפט ופירש כי לכל חפץ וכו' כמדובר וש"ת הלא על זה יש ב' קושיות א' אם עת ומשפט על עון גזרו עליו מיתה משונה ובעשותו מצוה היה בה כח נגד העון אשר חייבו ולא בלבד להסיר להיות מיתתו משינה וימות כמות כל האדם כי על כן שיבח רבי עקיבא את הקב"ה כי לא ממיתה משונה מצלת כי גם ממיתה עצמה א"כ לא ימותו אנשים לעולם כי בעת ומשפט שיקרבו ימיו למות יעשה צדקה וינצל ממות ועוד שנית כי אשר סידור הוא ית' דרך יתאחדו עת ומשפט ע"פ ידיעתו עת כל אשר יעשה האדם למה סידר גזירת עת המזל אחרי שידע כי זה יעשה מצוה ויבטל הגזירה וטוב טוב היה כי מאז לא יסדר דרך יבא לידי שפיטת המזל הרע ההוא לז"א על הראשון כי איננו יודע מה שיהיה לומר כי גדול כח מצוה זו לבטל העת ומשפט למה שאינו כמי שיודע שהוא מת ועושה צדקה שלא ימות כי אין זה רק ע"פ שעושה מצוה שלא במתכוין על דבר פתאומי אשר לא ידע שיהיה וזהו אומר כי אינו יודע מה שיהיה כי הם ב' דברים א' שהוא פתאומי ולא כמות הטבעית הידוע ב' כי יותר זכות הוא העושה מצוה מעצמו על מה שלא ידע שהוא מאהבה למכוין לזו מן חייו שהיא מיראת המות ועל השנית אמר כי כאשר יהיה מי יגיד לו כ"א לא היתה העת גוזרת הרע ההוא לא היה ניכר הנס כי כאשר יהיה מי יגיד לו אך עתה בהבטל הגזירה ידע הדבר ויכיר הנס וגודל זכות המצוה כאשר ידע ר' עקיבא הגזירה לפי העת וראה המעשה ויצא ודרש ויהלל את ה' בקהל רב:

   תורה תמימה

   אל תעמד בדבר רע. כדתניא, הפותח בתורה פותח בדבר טוב והחיתם חותם בדבר טוב, וכן הקורא בברכות בתורה קורא ומפסיק, אבל הקורא בקללות אינו מפסיק אלא קורא את כולן . (מ"ר)

4. (ד)בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה

   מצודת דוד:באשר. בעבור אשר דבר מצות מלך הוא מושל בכל מקום ולא נמצא מי שימחה בידו לומר לו למה תעשה כזאת, וקשה אם כן להנצל מידו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   באשר דבר מלך שלטון. בשביל אשר דבר הקב"ה מושל הוא ומי יאמר לו מה תעשה, ואם שומר מצוה אתה לא תדע דבר רע ולא תבואך:

   אבן עזרא

   באשר. בכל מקום שדבר המלך שם שלטון הוא עליך ואין מי יוכיחנו להצילך מידו כי הכל יפחדו ממנו א״כ לבשר ודם אף כי למלך האמת שמלא כבודו מעלה ומטה:

   תרגום

   בְּאָתַר דְּאִית גְּזֵירַת מֵימְרָא דְּמַלְכָּא דְּשָׁלִיט עַל כָּל עַלְמָא מִתְעַבְדָא בִּבְהִילוּ וּמָן הוּא גַבְרָא דְמַחֵי בִּידֵיהּ וְיֵימַר לֵיהּ מָה עָבַדְתָּא:

   תורה תמימה

   דבר מלך שלטון. א"ר חנינא, כל העושה מצוה כמאמרה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע . (שבת ס"ג א׳)

   דבר מלך שלטון. אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור, איך זה כתיב אל קנא ונוקם ה׳, אמר להו, נוקם אני לעובדי כוכבים, דכתיב נקום נקמת בני ישראל, לקיים מה שנאמר באשר דבר מלך שלטון . (מ"ר)

5. (ה)שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם

   מצודת דוד:ועת ומשפט. רוצה לומר אם אמנם אין לשמוע לעבור על אחת ממצות ה׳ אין כל העתים שוות, כי יש עת שהשעה צריכה לכך לעבור על המצוה למען שמוע דבר המלך לעשות גדר ומשמרת, וכן יש דבר מנהג המלכות הגוזר על כל אנשי המדינה, שמהראוי לשמוע לה ואם היא לעבור על המצות, כי דינא דמלכותא דינא:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ומשפט. ענין מנהג כמו ומשפט הכהנים (ש״א ב יג):

   רש"י

   ועת ומשפט ידע לב חכם. החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת רשעים ומשפטי' יש לפני הקב"ה שסופו להפרע מהם, משפט יוסטי"צא בלעז והיא הפורענות:

   אבן עזרא

   שומר מצוה לא ידע דבר רע. כי לא יבא לו ברוב:

   ועת ומשפט ידע לב חכם. יש מפרשים עת במקום הזה כמו חכמה ויאמרו כי כמוהו לעות את יעף דבר ביד איש עתי יודעי העתים יודעי בינה לעתים וזה איננו נכון כי פירוש לעות את יעף לשום לו עת והוא יעיר בבוקר בבקר בבקר ואיש עתי שיהיה מזומן ללכת לאותה העת ולא יתעכב או יהיה פירושו שמנהגו ללכת בכל עת בשנה למדבר הנזכר וענינו כמו רגיל ויודעי בינה לעתים כבר פירשו רז״ל שהיו מחשבי עבורי השנים ויודעי העתים הם אנשי המזלות ופי׳ אחר שומר מצוה לא ירצה לדעת דבר רע וענין עת ומשפט דבק עם הפסוק שלאחריו:

   תרגום

   גְּבַר דִי נְטִיר פִּקוּדַיָּא דַּיָי לָא יִנְדַּע מִדָּעַם בִּישׁ לְעַלְמָא דְּאָתֵי וְעִדָּן צְלוֹתָא וְדִין וּקְשׁוֹט אִשְׁתְּמוֹדַע בְּלֵב חַכִּימַיָא:

   תורה תמימה

   שומר מצוה וגו'. א"ר חנינא בר אידי, כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע . (שבת ס"ג א׳)

   שומר מצוה וגו'. שומר מצוה לא ידע דבר רע – זו אסתר, שהיתה עסוקה [ביום גזירתו של המן] במצות בעור חמץ , ועת ומשפט ידע לב חכם – זה מרדכי, דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה . (מ"ר)

6. (ו)כִּי לְכָל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   כי. כאשר:

   רעת. ענינו מחשבה כמו בנתה לרעי (תהלים קלט ב):

   רבה. גדולה:

   רש"י

   כי לכל חפץ. שהאדם עושה חפצו ועובר על דת יש עת להפרע ומשפט ופורענות מוכנת:

   כי רעת האדם רבה עליו. כאשר רבה רעת האדם ושאתו גדושה אז באה פקודתו, וכי משמש בלשון כאשר כמו (שמות יח) כי יהיה להם דבר בא אלי:

   אבן עזרא

   כי לכל. ידע החכם כי לכל חפץ יש עת ולא יכנס להלחם עם איש שהשעה משחקת לו וענין כי רעת האדם אע״פ שידע כי עת לכל חפץ ולא ידע מתי תגיע העת וזו רעה רבה:

   תרגום

   אֲרוּם לְכָל עִסְקָא אִית עִדָּן טָב וּבִישׁ וְעַל דִּין וּקְשׁוֹט אִתְדָן כָּל עַלְמָא וְכַד אִתְגְּזַר מִן קֳדָם יְיָ לְמֶהֱוֵי פוּרְעֲנוּתָא בְּעַלְמָא עַל חוֹבַת אֱנָשִׁין עַבְדֵי בִּישָׁא דְּסַגִּיאִין עֲלַוֵיהוֹן:

   תורה תמימה

   לכל חפץ וגו'. לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ, לפי שבעולם הזה כל מה שחפץ אדם לעשות עושה, אבל בעולם הבא עתיד לתת דין וחשבון . (שם)

7. (ז)כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה־שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ

   מצודת דוד:כי איננו יודע. רוצה לומר כי בתחלת המחשבה אין האדם יודע להשכיל מה שיהיה לאחרונה למען דעת ממנו העת והמשפט: כי כאשר יהיה. רוצה לומר ואף אם ישכיל מה בתחלת המחשבה מדבר שיהיה לאחרונה זהו דרך כלל אבל מי יגיד לו פרטי הדברים כאשר יהיו באמת בעת היותן כי מחשבת הלב לא תגיד כל זה לאדם בתחלת המחשבה כי אם אחר העמקת המחשבה בעיון רב, אז ישכיל ויבין את כל אלה, ולפיהן יוכל לדעת העת והמשפט:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, תרגום

   רש"י

   כי איננו יודע מה שיהיה. כשהרשע עובר עבירה איננו נותן לבו למה שעתיד הקב"ה להביאו במשפט ואוי לו בכך:

   כי כאשר יהיה. הפורענות מי יגיד לו להמלך בו וליטול בו עצה וליטול רשות כי פתע פתאום יבואנו:

   אבן עזרא

   כי איננו. לא ידע מה יהיה ואם ידע ידע דברים על דרך כלל או נסיונות שנסה מי יגיד לו בפרט כאשר יהיו הדברים:

   תרגום

   אֲרוּם לֵיתוֹי חַכִּים מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בְּסוֹפֵיהּ עֲלוֹהִי אֲרוּם בְּעִדָּן דִי יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ מַאן הוּא דִי יְחַוֵי לֵיהּ:

8. (ח)אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו

   מצודת דוד:שליט ברוח. איננו מושל על רצון שליח המקום הבא ליטול את הנשמה, כי לא יוכל לבטל את רצונו לכלוא את הנשמה בתוך הגוף לבל יוכל לקחתה: ואין שלטון. אין הממשלה מועלת ביום המות להנצל על ידה מן המיתה: ואין משלחת במלחמה. הנשק המוכן בעת המלחמה אין מועיל להציל מן המות: ולא ימלט רשע. החרדה והבלבול מה שבעל זרוע מחריד ומבלבל את העומד עליו, החרדה ההיא לא ימלט את בעליו מיד שליח המקום הבא לקחת את הנפש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   ברוח. ברצון:

   לכלוא. מלשון בית הכלא ומאסר:

   הרוח. ענינו נשמת רוח האדם:

   משלחת. ענינו נשק וכלי זיין כמו ויעש שלח לרוב (דהי״ב לב ה):

   רשע. ענינו חרדה ובלבול כמו ובכל אשר יפנה ירשיע (ש״א יד מז):

   רש"י

   אין אדם שליט ברוח. ברוחו ויצרו של שלוחו של מקום לכלוא ולמנוע ממנו את הרוח שבגופו שלא יטלנו מלאך המות:

   ואין שלטון. של שום מלך ניכר ביום מותו בכל מקום אתה מוצא והמלך דוד וביום מותו (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לא הוזכר מלכות כאן:

   ואין משלחת במלחמה. זו לאמר אשלח בני או עבדי במקומי:

   רלב"ג

   משלחת. כמו שלח והוא החרב אשר יכו בה במלחמה.

   ולא ימלט רשע את בעליו. הרצון ברשע עושר והוא כמו הפוך וכן אוצרות רשע.

   אבן עזרא

   אין אדם. ואילו היה יודע מתי ימות מה יועילנו כי אין אדם שיש לו יכולת לכלוא את הרוח וזה הפסו׳ יורה שהרוח דומ׳ לאסור בבית כלא כאשר החלתי בתחלת דברי:

   ואין שלטון. לא תועיל המלכות למלך ולא הנשק המוכן למלחמה ומשלחת כמו נשק וכמוהו וחיתו מעבור בשלח וענינו משלחת המלחמה ויש מפרשים במלחמה מלחמת המתכונת השומרת הגוף עד עת קץ עם החלי הנכנס בגוף ואם תחלש המתכונת ימות בן אדם:

   ופירוש רשע. רוב התנועה והנצוח כענין והוא ישקיט ומי ירשיע ובכל אשר יפנה ירשיע ויש מפרשים שהוא ממון שרובו הוא מקובץ מרשע:

   תרגום

   לֵית אֱנָשׁ דְּיִשְׁלוֹט בְּרוּחַ נִשְׁמְתָא לְמִמְנַע יָת נִשְׁמְתָא דְּחַיֵי בְּגִין דְּלָא יִפְסוֹק מִן גּוּפָא דֶּאֱנָשָׁא וְלֵית שִׁלְטוֹנָא בְּיוֹם מוֹתָא לְשֵׁיזָבָא גְּבַר לְחַבְרֵיהּ וְלֵית מָנֵי זְיָנָא מְסַיְּעָן בִּקְרָבָא וְלָא יְשֵׁיזִיב חוֹב יָת מָרוֹהִי בְּיוֹם דִּינָא רַבָּא:

   אלשיך

   אחר אומרו כי אין המזל מעלה ומוריד כי אם המשפט אלהי לפי מעשה בני האדם אמר עתה ד' הכרחיות לבטל שליטת המזלות הלא המה א' כי הנה אין טענת האומר כי העולם מתנהג אחר משפטי המזלות כי אם שעולה על רוחם שרם ה' מהיות על הארץ כבודו שאלו נודה כי אמנם ישב כבוד אלקים על הארץ לא היו מחליטים ההנהגה אל המזלות ועוד ב' טענות כתבם בעל העיקרים לשלול החלט ההנהגה אל הוברי השמים מד' פנות העולם היא המה הא' כי אם המזל הוא המושל למה כאשר יש דבר בעיר ימותו אנשים אין מספר והיתכן כי איש לא נעדר מכל המתים במגפה כקטון כגדול אשר לא תם לחות שרשו ומדת ימיו לפי מזלו ולמה ימותו ולשמא תאמר אולי מזל הרוב הכריח את המיעוט למות גם הם כאחיו על כן הביא עוד ראיה שנית מהמלחמה כי אם יחייב מזל המלך שהיא איש א' ליפול למה יפלו עמו מחילו ועמו אלפים ורבבות אשר עדין לא הגיע זמנם ליאסף ולמה יתבטל שפיטת המזלות של מרובים בעד מזל של א' אך אין ספק שהכל בידי שמים עוד טענה רביעית כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' משמונה פרקיו של מסכת אבות הלא היא כ"א הכל תלוי במזל בהחלט חלילה א"כ תבטל התורה והמשפט כי יצא משפט מעוקל כי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה כי הלא יפטור את עצמו מן הדין באמור אם איש הרגתי לפשעי לא פשעי ולא חטאתי כי המזל הכריחני כי נולדתי במזל אשיד דמא והאיש המוכה נולד במזל ימות בחרב והדין עמו כי אנוס רחמנא פטריה והנה אחשוב כי הטענו' האלה ארבעתן אמרם שלמה במקראות האלה על הראשונה להכריח היות מלא כל הארץ כבודו אמר אין אדם שליט ברוח וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב וז"ל הנשמה שבאדם בכל שעה היא עולה ויורדת והיא מבקשת לצאת אלא שרואה את הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו וחוזרות לאחורי' ע"כ. והנה במקומו ביארנו המאמר הלז אמנם תוקף הכונה היא כי למה שכל דבר שואף ומשתוקק לידבק בשרשו ויסודו יחוייב בל תתעכב נפש אדם אשר מתחת כסא הכבוד תוך גוף חומר עכור ואיך לא תעלה לה השמימה אלא שרואה את הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו וחוזרת לאחוריה והוא כי למה שגם כבודו יתברך מלא כל הארץ נמצא כי גם בהיותה פה לא רחוקה היא משרשה כי גם כבודו יתברך היתה בזה שאל"כ לא היתה יכולה להשאר הנפש כה שלא במקום כבוד אלקים שממנו חוצבה וזה יהיה מאמר שלמה לומר ראה כי לא עזב ה' את הארץ כי אם מלא כל הארץ כבודו שאל"כ אין אדם שהוא אדם מן האדמה שליט ברוח שבקרבו לכלא את הרוח מלשוב אל מקורה אך אין ספק כי מלא כל הארץ כבודו ואם כן איך יאמרו שרם ה' ועל השמים כבודו כי הוברי השמים הם שליטים על הארץ אם טוב ואם רע ישפטו הם ועל ב' הטענות שכתבנו בשם בעל העיקרי' אחד מהמתים במגפ' והב' ממתי מלחמה על האחד אמר ואין שלטון ביום המות לומר כי ביום הידוע למות הוא יום מגפה יום מות כולל אין שלטון היא מזל של איזה מהם להציל ממות נפש אחד מהנמצאים שם אם חייו ארוכים על פי מזלם אך אין זה כי אם גבוה מעל גבוה גוזר ומקיים ומי יעמוד לפניו מכוכבי השמים וכסילהם להציל נפשות אשר לא תמותינה בזמן ההוא על פי מזלם ועל הטענה הב' אמר ואין משלחת במלחמה כי אין פיטור ומשלחת במלחמה בכח מזלם לשום אחד כי אם יפלו עם רב ואם חיי הכל תלוים במזל למה לא ישתלחו חפשים אשר חלקם בחיים עדין לפי מזלם אך אין זה כ"א שהכל מאתו ובידו יתברך הנה הכריח על ג' טעמים הנזכר' ועל הד' והוא טעם הרמב"ם ז"ל שאם הכל בידי המזל יפטור עצמו כל הורג נפש וימלט ברשעו לכן אמר ולא ימלט רשע את בעליו שאם היה המזל מחייב בהמית ראובן את שמעון היה ראוי שהרשע בעצמו ימלט את בעליו באמור לולא נולדתי במזל אשיד דמא לא הרגתיו ולמה צותה תורה להמית את הרוצח אך אין זה כי אם שאין המזל מחייב רק בחירת האדם להרע או להיטיב והנה כהתימו לדבר את כל הראיו' האל' אמר את כל זה ראיתי ועכ"ז מה שינתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש שאינו ממשפטי הככבי' הוא על ראיה אחרת והיא עת אשר שלט האדם באדם לרע לו והוא עת אשר לפי העת נגזר ישלוט האד' באדם וראיני שהיה לרע לשולט שעי"כ היה איבודו ד"מ ענין המן שנשאו' המלך וישם את כסאו מעל כל השרים ועי"כ ערב לבו להשמיד את כל היהודים והיה לרע לו שעי"כ תלו אותו ואת בניו על העץ והלא לא מן המזל היה לי כי אין המזל מרים את האדם מעלה מעלה ומורידו כמו רגע כי המזל משפיל או מרומם לאט לאט על פי תנועתי ולא מרום רקיעא עד תהומא דארעא בתכיפות ומה גם שהרוממות עצמו היתה סיבת מפלתו ואין זה מן המזל שמה שמרוממו הוא להפילו כי אין המזל עושה בערמה אך אין זה כי אם שהכל מאתו יתברך ומרומם את הרשע להפילו מגבוה כפי רשעתו:

   תורה תמימה

   אין אדם שליט ברוח. רבנן אמרי, אין אדם שליט ברוח של מלאך המות לכלותו ממנו, ומניין שהמלאכים נקראו רוחות, שנאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות . (שם)

   אין אדם שליט ברוח. רבי נחמיה אומר, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותו ממנו , שנאמר (ירמיהו כ׳:ט׳) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ונלאיתי כלכל לא אוכל . (מ"ר)

   אין אדם שליט ברוח. רבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של גליות לכלותן ממנו . (שם)

   אין אדם שליט ברוח. יש אומרים אין אדם שליט ברוח – ברוח עצמו לכלותו ממנו . (שם)

   ואין שלטון ביום המות. רבנן אמרי, אין אדם שליט לומר למלאך המות המתין לי עד שאחשוב חשבנותי ואחר כך אני בא. (שם)

   ואין שלטון ביום המות. רבי נחמיה אומר, ואין שלטון ביום המות – דכתיב (ירמיהו ט״ו:ב׳) אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו' . (שם)

   ואין שלטון ביום המות. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין שלטון ביום המות, שנאמר (תהילים י״ח:ו׳) קדמוני מוקשי מות . (שם)

   ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך דוד, וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד למות, מאי טעמא, משום ואין שלטון ביום המות . (שם)

   ואין שלטון ביום המות. אמר ר׳ לוי, שתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו, מנלן, דכתיב (פ׳ בהעלותך) ותקעו בהן ונועדו אליך , וכתיב (פ' וילך) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם, והחצוצרות היכן הם , אלא שנגנזו בימי משה, מאי טעמא, אמר הקב"ה, הוא מת ובניו יהיו תוקעין לפניו בהם, והלא אין שלטון ביום המות . (שם)

   ואין משלחת במלחמה. אין אדם יכול לומר הרי בני או עבדי או בן ביתי תחתי . (שם)

   ואין משלחת במלחמה. רבי נחמיה אומר, אין משלחת במלחמה, דכתיב (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו . (מ"ר)

   ואין משלחת במלחמה. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ואין משלחת במלחמה דכתיב (תהלים ע"ח) משלחת מלאכי רעים . (שם)

   ולא ימלט וגו׳. ולא ימלט רשע את בעליו – [אין אדם יכול לתת לפניו פסק דין ואין אדם יכול לומר לפניו, כתוב לי פסק דיני] . (שם)

   ולא ימלט וגו׳. רבי יצחק אומר, לפי שהיו ליצנים שבדורו של ירמיהו ממללין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם ואומרים החזון אשר הוא חוזה וגו׳ , אמר להם נביא לישראל, חייכם, כי בימיכם בית המרי . (שם)

   ולא ימלט וגו'. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ולא ימלט רשע את בעליו – אלו עשו תשובה, פשרו . (מ"ר)

9. (ט)אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת־לִבִּי לְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ

   מצודת דוד:את כל זה. האמור למטה כל המעשה אשר נעשה, ראיתי בעיני ושמתי לבי עליהם להבינם: תחת השמש. רוצה לומר בזה העולם: עת. והנה ראיתי והבנתי אשר הזמן היא שבני האדם שולטים זה על זה לעשות רעה זה לזה, על כי היכולת נתון ביד הרוצה להרע אל הזולת:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   רש"י

   את כל זה ראיתי. האמור למעלה:

   ונתון את לבי לכל מעשה. וגם לכל מעשה בני אדם נתתי את לבי וראיתי עת אשר שלט אדם בחבירו וגבר עליו וסופו נהפך לרעתו עמלק נתגבר על ישראל וסופו (במדבר כד) ואחריתו עדי אובד כך פרעה כן נבוכדנצר וכן סנחריב:

   אבן עזרא

   את כל זה. עודנו בענין להזהיר החכם שלא ימרה פי המלך והוא שאני ראיתי אחר שנתתי לבי עת ששלט האדם באדם כמוהו לרע לו ועשה רע לו וזה הענין דבק עם כי לכל חפץ יש עת ומשפט:

   תרגום

   יָת כָּל דֵּין חֲזֵית דִי הֲוָה בְּעַלְמָא וִיהָבִית יָת לְבָבִי לְמִדַּע יָת כָּל עוֹבָדָא דְּאִתְעֲבִיד בְּעַלְמָא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעִדָּן דִי יִשְׁלוֹט אֱנָשׁ בֶּאֱנָשׁ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ:

   תורה תמימה

   עת אשר שלט וגו'. עת אשר שלט האדם באדם לרע לו – עת היא לרע לו לשולט ועת היא לרע לו לנשלט . (שם)

   שלט האדם באדם. א"ר אלעזר, אין לך שהוא מתחייב ע"י אדם זה אלא אדם כיוצא בו, שנאמר עת אשר שלט האדם באדם . (שם)

10. (י)וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ גַּם־זֶה הָבֶל

    מצודת דוד:ובכן ראיתי. ואז ראיתי בנופלים רשעים שהיו בשפל המצב, ובני אדם חשבו שלא יוסיפו עוד לקום לחזור לקדמותן כאלו כבר היו קבורים בארץ: ובאו. ואחר כך כאלו חזרו ובאו מקברם ושבו לקדמותן: וממקום קדוש יהלכו. והצדיקים המתהלכים ממקום קדוש אשר כל דרכם מקדושה לקדושה: וישתכחו בעיר. והם כאשר נפלו לא קמו עוד ונשתכחו מן הלב בהעיר עצמה אשר עשו בה האמת והראוי: גם זה הבל. רוצה לומר אף שבזה יש מה מן התועלת, כי בהיות כן יש שכר הרבה לאוחז במעשי הצדק, בראות תקומת הרשעים אחרי נפלם ואבדן הצדיקים הנה עם כל זה להבל יחשב, וכמו שמפרש במקרא שלאחריו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ובכן. ואז כמו ובכן אבוא אל המלך (אסתר ד טז):

    וישתכחו. מלשון שכחה:

    כן. ענינו אמת וראוי כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז ז):

    רש"י

    ובכן. ואז:

    ראיתי רשעים קבורים. בנבואה זו ראיתי רשעים קבורים שהיו ראוים להטמן בעפר שהיו נבזי' בין שאר אומות שנאמר עליהם (ישעיה כג) זה העם לא היה ושלטו בביתו של הקב"ה שהוא מקום קדוש ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם אשר כך וכך עשו בביתו של מקום אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, כך דרשוהו רז"ל ולעניין השכחה כך נדרש באגדה וסופו שישתכח שמם וזכרם מן העיר עצמה אשר כן עשו בה שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט במקום שניאצו לפניו יפרע מהם וכן הוא אומר (תהלים עג) ה' בעיר צלננם ותבזה:

    גם זה. אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב"ה ממהר להפרע בעושי הרעה והבריות סבורים אין דין ואין דיין:

    רלב"ג

    אשר כן עשו. ר״ל אשר טוב עשו וכמוהו לא כן אנחנו עושים.

    אבן עזרא

    ובכן. המפרשים השתבשו בפסוק הזה ויש מפרש קבורים שמורים בארמונם ויפרשו ובאו ויהלכו שיעשו רצונם ויפרשו וישתכחו מתרגום וימצאו ואחרים אמרו כי ובאו נעלמו כמו ובא השמש גם זה איננו נכון כי לא ימצא זה הענין כי אם בשמש בעבור היותו הפך יצא וכן הוא אומר השמש יצא על הארץ ומפרשים אמרו בא בשכרו שהוא כמוהו ואיננו כן רק בא לו זה הדבר שלא ישולם לו בעבור שכרו וכן טעו פייטנים רבים שיאמרו מאורה וישלימו קומי אורי כי בא אורך ודבריהם סותרין זה את זה אם לא ישלימו הפסוק וזה פירושו כי נעלם אורך הקדמון וזרח עליך כבוד ה׳ וכן יפרש לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וזה פירוש הפסוק ובכן כמו תרגום אז והענין כשנתתי את לבי אז ראיתי רשעים ששלטו באדם והרעו להם מתו בלא יסורין קבורים בקברם כענין כי אין חרצובו׳ למותם ובאו לעולם שנית והענין שיבואו בניהם ויעמדו במקומם ויעמוד זכרם ואשר ממקום קדוש יהלכו והענין כי הקדושים שימותו בלא בן וישתכחו בעיר שהיו שמה והם אשר עשו כן האמת כמו כן הנות צלפחד דוברות תמה איך נכרת זכר הצדיק ונשכח כל טוב שעשה והרשע מת בשלוה והניח בנים במקומו גם זה הבל:

    תרגום

    וּבְקוּשְׁטָא חֲזִית חַיָּבַיָּא דְּאִתְקָבְרוּ וְאִשְׁתְּיצִיאוּ מֵעַלְמָא מֵאֲתַר קַדִּישׁ דְּצַדִּיקַיָּא שַׁרְיָן תַּמָּן וַאֲזָלוּ לְאִתוֹקְדָא בְּגֵיהִנָּם וְאִתְנַשְׁיָן מִבֵּין יָתְבֵי קַרְתָּא וְהֵיכְמָא דַּעֲבָדוּ אִתְעֲבִיד לְהוֹן אַף דֵּין הֲבָלוּ:

    אלשיך

    אחר אומרו את כל זה ראיתי וכו' שהוא במראת רוח הקדש אמר ובכן במראה ההיא ראיתי עוד רשעים וכו' והוא כי הנה עד כה דבר למצ' תיקון אל האדם להשיג שלמותיו וגזר אומר כי אין כחכמה והלא היה מקום לומר כי הנה יש תיקון זולת זה הכרחי אל כל אדם והוא הגלגל אשר אמרו רז"ל שלא יבצר מכל איש להתגלגל פעמים שלש והוא יתברך יבינהו בכל פעם לתקן את אשר עוות בראשונה לז"א כי ראה מראה אשר בם הכי' כי גם זה הבל כי לא יהיה התיקון בטוח כי הנה ראיתי רשעים שאחר שהיו קבורים שבו ובאו בגלגול אל העה"ז ובמקום שהיה להם לתקן אדרבא קולקלו כי הנה ידוע כי כאשר יחטא איש מתחיל לפרוש ממקור הקדושה וכל מה שהוא הולך וחוטא הוא הולך ומתפרד יותר שורש נפשו מהקדושה וע"כ הוא הגלגול לחזור להתקרב אל הקדושה בשובו פה לתקן את אשר עותו ואמר שראה רשעים שאחר שמתו והיו קבורים ובאו בגלגול אל העה"ז ובמקום שהיה לתקן ולהתקרב אל הקדושה אדרבא יוסיפו לחטא וממקום הקדוש יהלכו ויפרשו ממנו ומי גרם להם רעה זו הוא כי אלו בבואם שנית היו זוכרים מעשיהם הרעים שעליהם שבו לתקנם היו מתקנים אך הנה וישתכחו בעיר הוא בבואם אל עיר קטנה הוא הגוף אשר כן עשו בראשונה כמעשיהם שעושים עתה א"כ גם זה הבל שאינו תיקון בטוח לכל:

    תורה תמימה

    רשעים קברים. באיזו רשעים איירי, א"ר לוי (איוב ט״ו:כ׳) כל ימי רשע הוא מתחולל – מת וחלל, כמש"נ (יחזקאל כ״א:ל׳) ואתה חלל רשע . (שם)

    רשעים קברים. דבר אחר רשעים קבורים – בגרים איירי, שהם באים ועושים תשובה , וממקום קדוש יהלכו – על ידי שהלכו במקום קדוש – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וישתכחו בעיר – וישתכחו מעשים רעים אשר כן עשו, וישתבחו במעשיהם הטובים אשר עשו בעיר , גם זה הבל – שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה . (שם)

    רשעים קברים וגו'. תני, בשעה שבא טיטוס לביהמ"ק נטל את הפרכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בה והשיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרא קבורים אלא קבוצים ואל תקרא וישתכרו אלא וישתברו , ואיכא דאמרי קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן איגליא להון . (גיטין נ"ו ב')

11. (יא)אֲשֶׁר אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל־כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי־הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע

    מצודת דוד:אשר אין נעשה. עתה יפרש למה נחשב להבל ואמר כי בעבור שלא נעשה מהרה כי עודו חי לא נעשה בו דבר תשלום גמול מעשה הרעה, לזה נתמלא מחשבת לב בני האדם בקרבם לעשות רע בחושבם שאין השגחה ואין דין:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    פתגם. ענינו כמו דבר וכן ונשמע פתגם המלך (אסתר א כ):

    רש"י

    אשר אין נעשה פתגם. משפט מעשה הרעה מהרה שאין הקב"ה ממהר להפרע מעושי הרעה ועל כן הם סבורים אין דין ומלא לבם בקרבם לעשות רע:

    אבן עזרא

    אשר. בעבור שלא נעשה דבר נקמה ותשלום ותגמול על מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם חפץ בנפשם לעשו׳ רע כי סר הפחד מהם:

    תרגום

    וּמִן בִּגְלַל דְּלֵית מִתְעֲבֵיד פִּתְגָם בִּישׁ פּוּרְעֲנוּת רַשִּׁיעָא בִּפְרִיעַ עַל עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא בְּגִין כֵּן אִתְמְלֵי לִבָּא דִּבְנֵי אֱנָשָׁא בְּהוֹן לְמֶעֱבַד בִּישׁ בְּעַלְמָא הָדֵין:

    אלשיך

    אשר וכו' אחרי בקשו עד כה דרכים לתקן האדם אם לכת אל בית אבל או שמוע גערת חכם או הדבק בחכמה ראה והנה נוכל לומר הלא אתה אמרת כי אין פחד מהיצ"הר כי טוב ילד מסכן וחכם הוא היצ"הט ממלך וכו' ושקרוב לשמוע את היצר הטוב מאת היצר הרע וכי יש עמו הכנות להיות מעיר לעזור ליצר הטוב וגם שדבריו דברי חכמה הפך היצר הרע שכל דבריו פתיות ובל ידע מה ואם כן למה תירא ממנו שתחתור היבשה להמלט ממנו לז"א הנה יש לו עזר כנגדו הלא הוא כי אשר אין נעשה פתגם וגזרת מעשה הרע מהרה שמניחים ענשו לאחר מות מלא לב בני האדם בהם כלומר משני הלבבות הלב אשר היא בהם מתחלתם מעצמם הוא היצר הרע הוא מלא לעשות רע כי בא מחמת טענה נגד היצר טוב וש"ת אין טענתו טענה כי מה שמאריכין לו הוא אולי ישוב כי הבחירה חפשית הלא נגד זה יש טענה כי אלוהיה עובר עבירה אחת פעם ושתים הלא יש תקוה ישוב ממנה אך אשר עושה רע מאת פעמי' שזוהו סמיכות התיו לסמוך אל תיבה שבע"פ כד"א אשת יפת תואר שהוא אשת איש וכן שנת לעיני שהוא שנת קבע ודומה להם אשר החוטא ושונה עד סך זה לא ישוב עוד מהרע הוא כי נעשה לו היתר גמור ועכ"ז מארי' לו על כן יתפקרו לעשות הרע ושמא תאמר הלא גם לזה יש תירוץ והוא כ"א היה היא יתברך פורע לאלתר היו כל העם רואים ויראים מהעינש ההוא נמצא' עבודתם את ה' מחמת העונש ולא מלפניו יתברך למה שהוא אלהי אמת על כן לא יעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן אמר מה שאמרתי שעל שלא נעשה פתגם הרעה מהרה שמלא וכו' לא נעלם ממני תשובה זו שהוא יתברך חפץ יעבדוהו לשמה למה שהוא ה' יתברך לעד ולא מפני היראה כי הלא גם יודע אני תשובה זו שטוב ליראי האלהים שלא יראו מחמת העונש כי אם מלפניו למה שהוא אלהי אמת אך לא חששתי לזה והוא כי הלא אם תספיק טענה זו יהיה לבל ילקה ביסורין בהעותו אך לפחות גם חוב לא יקבנו גם ברוך לא יברכנו וזהו וטוב יהיה לרשע לפחות לא יהיה לו רעה וגם לא יהיה לו טוב ולא יאריך ימים כיון שאינו ירא אפילו ממדת העונש וזהו אשר איננו ירא מלפני אלהים ושמא תאמרו הנה יש תשובה אחרת אל טובות הרשעים בעולם הזה והוא למען האכילם שכר מצותיהם וילכו נקיים מהן וכמאמר הכתוב בפרוח וכו' להשמדם וכו' והוא דבר תורה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו הפך יסורי הצדיקים שהוא למרק אשמותם ויצאו נקיים מעונותם אך גם זה איננו שוה אל תירוץ זה כי הלא אלו כל הצדיקים היו בעלי יסורין וכל הרשעים ישבעון טוב החרשתי כי אומר אין זה כי אם חפץ ה' להאכיל לרשעים זכיותיהם בעולם הזה ולמרק אשמות הצדיקים ועל כן לצדיק רע לו פה וייטב לרשעים אך מה שאני דואג הוא כי בכל כת יש ב' הדברים כי יש צדיקים שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ולא כלם כי אם יש שהוא מקצתם וכן יש רשעים שמגיע עליהם טובה כמעשה הצדיקים אך לא כלם כאמור יש ולפי הדרך הזה היה ראוי טוב לכל איש רשע ויסורין לכל צדיק ע"כ אמרתי כי גם זה הבל כי גם תשובתם זו איננה מעלה את הקושיא אשר הקשיתי:

    תורה תמימה

    על כן מלא וגו׳. מרו אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע – ע"י שאדם חוטא ואין מדת הדין פוגעת בו, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע – שהם חושבים שבגדולה באים ובגדולה יוצאים . (מ"ר)

12. (יב)אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לוֹ כִּי גַּם־יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה־טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו

    מצודת דוד:אשר חוטא. גם בעבור כי יראו אשר חוטא אחד שולט ועושה רע למאה אנשים והאלהים מאריך לו אף ואינו משלם לו גמול, והרשע כזה המאבד נפשות רבות לא יתכן כל כך בעיני הבריות שהמקום יאריך לו אף וכאשר התלונן איוב באמרו מעיר מתים ינאקו וגו׳: כי גם יודע אני. כאומר לא יחשוב מי, שאני כאחד מהם שבעבור זה גם לבי בקרבי מלאה לעשות רע, כי לא כן הוא, כי כמו שהמשכילים המבינים דרכי ה׳ יודעים אמתת הדבר, כן גם אני יודע אשר בעולם הנצחי יהיה טוב רק ליראי האלהים ובגמול אשר ייראו מלפניו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, תרגום

    רש"י

    אשר חוטא וגו'. לפי שרואים שהחוטא עושה רע מאת אלפי וריבואות ומאריך לו הקב"ה ואינו נפרע ממנו:

    מאת. מקרא קצר ודבוק לפניו לומר מאת ימים מאת שנים מאת אלף וכן (ישעי' כא) ושכורת מקרא קצר וחסר שכורת כעס ולא מיין כשאר שכרות:

    כי גם יודע אני. כי אף בכל זאת שאינו ממהר להפרע מן הרשעים ולהיות הפרש בין צדיקים לרשעים יודע אני שסוף כל אחד ואחד ליטול שכרו וליראיו יהיה טוב, וטוב לא יהיה לרשע לפי אשר איננו ירא לפני האלהים:

    אבן עזרא

    אשר חטא. כי יראו חוטא אחד יעשה רע מאת פעמים ומאריך לו האלהים אע״פ שידעו המבינים בבני אדם וגם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים ואם לא היה מהרה:

    תרגום

    וּבִזְמַן דְּחַיָּבָא יַעֲבֵיד בִּישׁ מְאָה שְׁנִין וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְיְהִיבַת לֵיהּ אַרְכָּא בְּגִין דְּיָתוּב אֲרוּם אִתְגְּלֵי לֵיה בְּרוּחַ קוּדְשָׁא וִידָעִית אֲנָא דִּיהֵי טָב לְעַלְמָא דְּאָתֵי לְדַחֲלַיָּא דַּיָי דְּדַחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי וְעָבְדִין רְעוּתֵיהּ:

13. (יג)וְטוֹב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים

    מצודת דוד:וטוב לא יהיה לרשע. בעולם הנצחי לא יהיה טוב לרשע ומהר יוכרת נפשו ולא יאריך שם ימים, ויהיה כצל הזה שאינו מאריך להיות במקום אחד כי מהר ינטה ממקומו על ידי נטיית השמש: אשר איננו. זה יהיה לו בגמול אשר איננו ירא מלפני אלהים:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    אבן עזרא

    וטוב לא יהיה לרשע. באחריתו ויש מהם שלא יאריך ימים כצל ובעבור היות רשע לענינים רבים פירש זה הרשע הוא אשר איננו ירא מלפני האלהים:

    תרגום

    וְטָב לָא יְהֵי לְרַשִּׁיעָא וְלָא יְהֵי לֵיהּ אַרְכָּא לְעַלְמָא דְּאָתֵי וּבְעַלְמָא הָדֵין אִתְקְטָעוּן יוֹמֵי חַיּוֹהִי וִיעַרְקוּן וִיחַלְפוּן כִּטְלָלָא בְּגִין דְּלֵיתוֹהִי דָּחִיל מִן קֳדָם יְיָ:

    תורה תמימה

    אשר איננו ירא. א"ר אלעזר, כל תלמיד חכם שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים, מורא זו איני יודע מהו, [נאמר כאן איננו ירא מלפני, ונאמר התם מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך] הרי מורא זו קימה . (קדושין ל"ג ב')

14. (יד)יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל

    מצודת דוד:על הארץ. בזה העולם: כמעשה הרשעים. מה שהיה ראוי להגיע אל הרשעים על מעשיהם: כמעשה הצדיקים. מה שהיה ראוי להגיע אל הצדיקים על מעשיהם: אמרתי שגם זה הבל. רוצה לומר אף כי אם רק מעט מן הזמן מגיע טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים ויש בזה מה מן התועלת, כי אם היה מגיע טובה לצדיקים ורעה לרשעים בכל זמן, היה כמעט בטל הבחירה, כי היה כאלו האדם מוכרח במעשה הצדק בעבור עונש הרשע וגמול הצדק והיה אם כן שכר הצדיק כמעט קט עם כל זה גם זה להבל יחשב כי על כל פנים בזמן, , ההוא כל מעשה הצדק המה רפויים ביד האנשים בראותם אז טובת הרשעים ורעת הצדיקים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    יש הבל. דבר המבהיל את הבריות:

    אשר יש צדיקים. שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם טובה כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם ורבותינו דרשו לצד אחר במסכת הוריות ואינו מיושב לי על שיטות דבור שסיים החכם לומר שגם זה הבל:

    אבן עזרא

    יש הבל. מתחלת זה הפסוק עד פסוק גם זו ראיתי חכמה הם ששה עשר פסוקים בענין אחד דבקים גם זה הפסוק הוא מן הענין של מעלה יש צדיקים שמגיע אליהם מה שהיה ראוי להגיע לרשעים כל מעשיהם והפך הדבר וכאשר ראיתי זה אמרתי הכל הבל בין צדיק ורשע כענין ואני כמעט נטיו רגלי כי קנאתי בהוללים:

    תרגום

    אִית הֲבָלוּ דְּאִתְגְּזַר לְמֶהֱוֵי מִתְעֲבִיד עַל אַפֵּי אַרְעָא דְּאִית צַדִּיקַיָּא דְּמָטֵי לְהוֹן בִּישׁ כְּאִלּוּ אִנּוּן עָבְדִין כְּעוֹבָדֵי חַיָּבַיָּא וְאִית חַיָּבִין דִמְטֵי לְהוֹן טַב כְּאִילּוּ אִנּוּן עָבְדִין כְּעוֹבָדֵי צַדִּיקַיָּא וַחֲזֵית בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּבִישָׁא דְּמַטֵי לְצַדִּיקַיָּא בְּעַלְמָא הָדֵין לָא עַל חוֹבֵיהוֹן אֱלָהֵן לְמִגְבֵי מִנְּהוֹן חוֹבָא קַלִילָא לְמֶהֱוֵי אַגְרֵיהוֹן שְׁלִים לְעַלְמָא דְּאָתֵי וְטַב דְּמַטֵי לְחַיָּבַיָּא בְּעַלְמָא הָדֵין לָא עַל זְכוּתֵיהוֹן אֱלָא לְמִפְרַע לְהוֹן אַגְרָא עַל זְכוּתַיָא קַלִּילָא דַּעֲבָדוּ לְמֶהֱוֵיהוֹן אָכְלִין אַגְרֵיהוֹן בְּעַלְמָא הָדֵין וּלְהוֹבָדָא חוּלָקֵיהוֹן לְעַלְמָא דְּאָתֵי אֲמָרִית בְּמֵימְרִי דְּאַף דֵּין הֲבָלוּ:

    תורה תמימה

    אשר יש צדיקים וגו'. אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עוה"ז בעוה"ז, ואוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עוה"ז בעוה"ז . (הוריות י׳ ב׳ )

15. (טו)וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין־טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:ושבחתי אני את השמחה. משבח אני את ענין השמחה, אשר אין טוב לאדם בעולם כי אם לאכול ולשתות כאות נפשו: לשמוח. על ידי כי האכילה והשתיה מביאים את השמחה: והוא. השמחה יתחבר עמו בעת יעמול לבל יצטער הרבה בטורח העמל: ימי חייו. השמחה יתחבר עמו בעמלו בכל ימי חייו אשר נתן לו האלהים לחיות בזה העולם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ילונו. ענין התחברות כמו גם אשור נלוה עמם (תהלים פג ט):

    רש"י

    את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש:

    לאכול ולשתות. ממה שחנן לו הקב"ה ולשמח בחלקו, ומדרש אגדה כל אכילה ושתיה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה כענין שנאמר (ישעיה כח) לכו שברו ואכלו וגו':

    והוא ילונו. יתחבר עמו כעניין שנאמר (שם נח) והלך לפניך צדקך:

    ימי חייו אשר נתן לו האלהים. יעשה כך וסוף המקרא מוסב על ראשו ומקרא מסורס הוא אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו:

    אבן עזרא

    ושבחתי. אז שבחתי את השמחה כי אין טוב לאדם רק האכילה והשתיה ופירוש ילונו בעמלו ילוה עמו זה הדבר שישמח ויתענג:

    תרגום

    וְשַׁבָּחִית אֲנָא יָת חֶדְוַת אוֹרָיְתָא אֲרוּם לֵית טַב לֶאֱנָשׁ בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא אֲרוּם אֱלָהֵין לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּלְמֶחֱדֵּי בְּטוֹרְחֵיהּ וּבְחוּלְקֵיהּ דְאִתְיְהִיב לֵיהּ מִן שְׁמַיָּא וְלָא יוֹשִׁיט יְדֵיהּ בַחֲטוּפִין וְאֲנִיסָא וְהוּא יַלְוִינֵיה לִשְׁלָם לְעַלְמָא הַהוּא וִיקַבֵּיל אֲגַר שְׁלִים עַל טוֹרְחֵיהּ דִי טָרַח בִּשְׁלָמוּתָא כָּל יוֹמֵי חַיּוֹהִי דִּיהַב לֵיהּ יְיָ בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא:

    אלשיך

    הלא אמרתי אשר יהיה נבוך השם לבו אל אשר יראה צדיקים שמגיע אליה' כמעשה הרשעים ורשעים שמגיע אליהם וכו' אמר הנה שבחתי אני את הבלתי שם לבו אל חקירות ודרישות אלו כי יתעצב אל לבו על ראותו הפכים אלו וזולת צרת הרהורו גם לא יעבוד את ה' בשמחה מרוב עצבונו כי טוב לגבר השמחה מבלי משים אל לבו כי אם לאכול ולשמוח והוא ילינו כלומר והוא אך בזאת שילונו האד' הנזכר את העונג וטוב הנזכר ויחברנו בעמלו המיוחד לו הוא עמל עסק התורה דשמעתא בעיא צילותא ושמחה והיא עמלו סתם המיוחד לו כמאמר התנא אם עסקת בתורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ואל תאמר החנם ניתן לאדם שכל ולב לדעת אם לא לחקור עד מקום שיד שכלו מגעת לעמוד על בוריין של דברים אל תטעה כי תלאה כי נבול תבול ולא תמצא וממני תראה ותשא קל וחומר כי הנה כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה שחכמתי מכל האדם וגם נתתי את לבי לראות והסתכל אל הענין אשר נעשה על הארץ מצדיק ורע לו רשע וטוב לו עד גדר כי גם ביום ובלילה לבי הנזכר שינה בעיניו הם עיני העיון אינני רואה כי היו תמיד עיני ולבי פקוחות כבלתי ישן יום ולילה לא ישבות וראיתי אחר היגיעה הגדולה בחכמתו את כל מעשה האלקים והנפקותא שהעלתי היא כי לא יוכל האדם במה שהוא אדם מן האדמה למצא את מעשה אשר נעשה תחת השמש סיבה אל צרת הצדיק וטובת הרשע והיות גם כן צדיק וטוב לו בקצתם וקצת רשעים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים והם ד' חלוקות שארז"ל שאל מרע"ה להקב"ה וכו' ולא אמרתי שאין טעם בדבר בצדק משפטו יתברך חלילה רק בשל אשר יעמל האדם לא ימצא כי למה שהוא אדם בבחינה שאשר יעמול להשיג הדברים ולא יוכל למצא הוא מה שאמרתי שטוב לו לבלתי יתעצב אל לבו בחקירות ושבחתי את השמחה וכו' אך לפניו יתברך טעם נכון באמת ומשפט על כל דבר ודבר ושמא תאמרו הלא לאלקי' פתרונים ויוכל האדם לדעת טוב טעם על ידי סברא נכונה וכמ"ז בגמרא שהשיב הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק רשע ור"ל רשע בן רשע צדיק ור"ל צדיק בן רשע רשע וט"ל רשע בן צדיק שאחשוב שהכוונה היה שאל הגלגול הראשון קורא אב לנמשך ממנו ובא בפעם שנית וזהו צדיק וט"ל צדיק בן צדיק כי נפשו בפעם הראשונה לא חטאה ובא להשלים איזה דבר צדיק בן רשע שהיה רשע בפעם הראשונה ועתה ממרק חלאת נפשו אשר הוטמאה בראשונה והן הן תנחומי אליהוא לאיוב באמור אליו אל יתמה אם צדיק ורע לו כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ועתה אפשר ממרקין חלאת טומאתו שבראשונה וכן ע"ד זה רשע ור"ל שהוא על מה שחטא בראשונה שאל"כ היו מאריכין לו עד ישוב בתשובה רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיה אשר נפשו בו בראשונה איש צדיק ועוד אמרו בגמרא דרך אחרת שאמר לו הוא יתברך צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור רשע וטוב לו שאינו גמור הנה כי יש טעמים ודרכים להשיב על הדבר ולמה תחלט הגזירה לומר שיעמול האדם לבקש טעם ולא ימצא לז"א הן אמת כי יש טעם ודעת אך הוא בחינת ידיעה שיאמר איש חכם אחד מהטעמי' הנאמרים באמת למשה אך אם נאמר לחכם ההוא לפי הדרך האחד על צדיק וטוב לו שהוא כי האיש אשר היתה נפשו בו בראשונה היה צדיק האם ימצא החכם בפירוש שהי' צדיק הראשון כ"א שיסמוך על ה' לומר שמן הסתם כך הי' וכן בצדיק ורע לו מי זה יוכל למצא שהיה רשע בגלגולי הראשון וההיקש בשני החלוקות האחרות וכן בדרך השני שצדיק וטוב לו צדיק גמור האם ימצא החכם כי זה צדיק גמור הלא האדם יראה לעינים וכן צדיק ורע לו שהוא צדיק שאינו גמור ורשע ורע לו שהוא רשע גמור ורשע וטוב לו רשע שאינו גמור מי חכם ויבן לבות וכליות שידע כי כן הוא נמצא שעדין צריך להניח הדבר אליו יתברך א"כ גם מעתה טוב להניח הדבר אליו בלי חקירות ודרישות וזה מאמר שלמה הן ידעתי כי יש טעם אך אמנם גם כי יאמר החכם לדעת טעם שהוא הטעם הנזכר אין זה רק לדעת שהוא מציאות ידיעת טעם אך לא יוכל למצא ממש שכך הוא כי ימצא הדבר בעצם איך נתחייב הטוב והרע לצדיק או לרשע כמדובר לכן טוב טוב הוא להניח הדבר לאדון הכל יתברך מבלי חקור דבר כי הנה את כל זה שהוא גם למצא בעצם איך נמשך הטוב לזה ורע לזה אני שחכמתי מכל האדם את כל זה נתתי אל לבי כלומ' ועכ"ז הוצאתי המסקנא לבלתי חקור ולבור וללבן את כל זה אומר לך סברא אמיתית שיתברר לך הדבר והוא כי כל הצדיקים בעלי מעשה והחכמים עוסקים בתורה ומעשיה' הם עובדיהם הן מעשים טובים הן רעים ביד האלהי' לפניו בעצם ולא בפני זולתו יתברך והם הסניגורים הנעשים במעשים הטובים והקטיגורים הנעשי' במעשים הרעים כלם לפניו ועל כן להיות הכל לפניו על פיהם יתנהג להרע או להטיב מש"כ אנו בני אדם כי לא נדע את מעש' הצדיק והרשע להשכיל הראוי לכל האדם ודון ורא' מכל אשר לפניך כי הנה גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם כ"א ישבו אנשי' יחדו האם יכיר מי הוא שבלבו אהבה על חברו או מי אשר לו שנאה לא יודע כי אפשר זה יכסה שנאה וזה לא יגלה האהבה וזהו גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם עם היות שהכל לפניהם כאוהב כשונא לפני בני אדם ועכ"ז אין אדם יודע מה שבלב האיש אשר לפניו בין הנאהב בין השנאוי בין העומדים אצלם לא ידעו אם ראובן או שמעו שונאו עם שהכל לפניהם ומה גם עתה שיוכל איש לדעת זכיות או עונות אשר אינם לפניהם כ"א לפני ה' ולדעת מעשיו בגלגול הראשון שאינו לפניהם כלל באופן שטוב טוב הוא להניח הדבר אל אלהי עולם ה':

    תורה תמימה

    ושבחתי אני את השמחה. זו שמחה של מצוה . (שבת ל׳ ב')

    לאכל ולשתות. וסמיך ליה והוא ילונו בעמלו ימי חייו, בעמלו – בעולמו, בעולם הזה , ימי חייו – לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו, אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם . (מ"ר)

16. (טז)כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה

    מצודת דוד:כאשר. מוסב למעלה לומר מתי שבחתי את השמחה, ואמר כאשר שמתי את לבי לדעת חכמה ולהתבונן בה ולראות במוחש דבר הנעשה, למען השכיל מהם הנהגת האדם: כי גם. כל כך חשבה לבי הרבה מחשבות, עד כי נדדה שנתי מעיני ביום ובלילה: בעיניו איננו רואה. מוסב על הלב, רוצה לומר עיני ולבי ואמר בדרך שאלה והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    כאשר נתתי את לבי. אין כאשר זה משמש לשון דוגמא כמו כאשר עשה כן יעשה אלא לשון זמן (בראשית לו) כמו כאשר בא יוסף כאשר (שם מג) כלו לאכול וגומר אף זה כן כשהייתי נותן לבי לדעת ולתור וגומר, אז וראיתי כל מעשה האלהים:

    שנה בעיניו איננו רואה. הרשע השטוף אחר הממון והעריות:

    אבן עזרא

    כאשר. כמעט שבחתי את השמח׳ כאשר נתתי את לבי לדעת זה הענין ולמה יגיע לצדיק כמעשה הרשע עד נדדה שנתי מעיני ביום ובלילה ברוב המחשבו׳ וי״ו עיניו שב אל לבי:

    תרגום

    כְּמָא דִי יְהָבִית יָת לְבָבִי לְמִנְדַּע חוּכְמַת אוֹרַיְתָא וּלְמֶחֱזֵי יָת גַוָון דְּאִתְעֲבִיד עַל אַרְעָא אֲרוּם אַף חַכִּימָא דְּיִצְבֵי לְמֶעֱסַק בְּאוֹרַיְתָא וּלְאַשְׁכָּחָא חוּכְמְתָא טוֹרְחָא הֲוָה לֵיהּ אֲרוּם אַף בִּימָמָא לָא יְנוּחַ וּבְלֵילְיָא שֵׁינָתָא בְעֵינוֹהִי לָא חֲזֵי:

    תורה תמימה

    שנה בעיניו איננו רואה. אינו רואה יום המיתה ואינו עושה תשובה . (שם)

17. (יז)וְרָאִיתִי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם־יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא

    מצודת דוד:וראיתי. אז הסתכלתי והתבוננתי את כל מעשה האלהים, והשכלתי אשר לא יוכל האדם למצוא ולדעת אמתת המעשה הנעשה בזה העולם: בשל. בעבור אשר אם יעמול האדם לבקש ולדעת לא יוכל למצוא: וגם. ואפילו אם חכם לבב יחשוב לדעת, לא יוכל למצוא עם רוב חכמתו ומוסב למעלה לומר כאשר שמתי לבי לדעת חכמה וראיתי את זה אז שבחתי את השמחה, הואיל ובענין זולתו יעמול האדם ולא ישיג תוחלתו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    בשל. ענינו כמו בעבור וכן בשלי הסער הגדול (יונה א יב):

    רש"י

    את כל מעשה האלהים. שמסר לבריות: כי לא יוכל האדם למצוא וגו' אין הבריות יכולין לעמוד על סוף דרכו של הקב"ה מה שכר כל המעשה שנעשה תחת השמש שרואין רשעים מצליחים וצדיקים יורדים:

    בשל אשר יעמול האדם לבקש. בשביל אשר ראיתי הרבה עמלים לבקש ולמצא את סוף המדה ואינן יכולין:

    וגם אם יאמר החכם. שהוא יודע לא יוכל שהרי מרע"ה לא עמד על הדבר באומרו (שמות לג) הודיעני נא את דרכיך:

    אבן עזרא

    וראיתי. קצות מעשה האלהים והבינותי עיקרם לכן זה המעשה הרע שנעשה תחת השמש לא אוכל להבינו בעבור שהוגיעו נפשם ועמלו חכמי האדם למצוא הענין ולמה זה לא מצאו ופירוש בשל כמו בעבור וכן כי בשלי הסער הגדול ועל זה הענין צעק איוב הצדיק:

    תרגום

    וַחֲזֵית אֲנָא יָת כָּל עוֹבַד גְּבוּרְתָּא דַּיָי אֲרוּם דְּחִילָא הוּא וְלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לֶאֱנָשׁ לְאַשְׁכָּחָא יָת עוֹבַד גְּבוּרְתָּא דַּיָי דְּאִתְעֲבֵיד בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא כַּד יִטְרַח אֱנָשׁ לְמִתְבַּע מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי וְלָא יַשְׁכַּח וְאַף אִם יֵימַר גְּבַר חַכִּים בְּמֵימְרֵיהּ לְמִנְדַּע מַה דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בְּסוֹף יוֹמַיָּא לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִשְׁכַּח:

    תורה תמימה

    לבקש ולא ימצא. א"ר חייא בר אבא, הרבה שאלו לעשות ולעמוד על דברי תורה ולא יכלו מאי טעמא, בשל אשר יעמוד האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם – זה שלמה, יום שאמר יכול אני להרבות נשים ולא יטו את לבבי . (שם)