איוב פרק ל״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְאוּלָם שְׁמַע־נָא אִיּוֹב מִלָּי וְכָל־דְּבָרַי הַאֲזִינָה

   מצודת דוד:ואולם שמע נא. ר״ל אל תחשוב הואיל ומרובים הם אמרי לא בדעת אדבר ומה לי בהם יותר משל שלשת הרעים כי אולם שמע עתה מלי ואת כולם האזינה ואל תקוץ בהם לרבויים כי לא דברי ריק המה:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ואולם שמע נא איוב מלי, שהם המליצות והמלות הפרטים, וגם כל דברי האזינה, שהוא כל הוכוח עד סופו, כי עקר תשובתו בא בסוף דבריו:

2. (ב)הִנֵּה־נָא פָּתַחְתִּי פִי דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי

   מצודת דוד:הנה נא. עתה אפתח פי ומעצמה תדבר לשוני בנגיעתה בחיך כדרך המדבר וכאומר הנה כבר ערכתי אמרים ותמהר לשוני לדבר צחות מבלי המתנה ועכוב:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הנה נא פתחתי פי, עתה רק פתחתי הפה להוציא לחוץ מה שכבר דברה לשוני בחכי הלשון כבר דברה בחכי כ"ז מאז ביני לבין עצמי, ועתה פתחתי פי להוציא הדברים לחוץ:

3. (ג)יֹשֶׁר־לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ

   מצודת דוד:יושר לבי אמרי. הנה אמרי המה ביושר הלב לא בדבר שפתים להטעות ולרמות ודעת שפתי ברור מללו. הוא הפוך כמו ודעת ברור שפתי מללו ר״ל שפתי יאמרו דעת ברור ונקי מבלי הטעאה וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   ישר לבי אמרי, ואמרי לא נאמרו כדי לנצח רק הם יושר של לבי, (ור"ל שלא לבד שהם מוסכמים עם שכלי, כי הם מוסכמים גם על לבי, שהלב מציין החפץ והרצון, ולפעמים יושר של השכל אינו יושר של הלב, שלב האדם וחפצו ירצה דבר ששכלו לא יסכים עליו, אבל אמרי הם יושר לבי ג"כ), ודעת, שיעורו ושפתי דעת ברור מללו, שלפעמים לא יוכל להמתיק בשפתיו כל אשר במחשבתו, וביחוד בהשגות הבלתי ברורים כ"כ ובדברים הנעלמים משכל האדם, שמוכרח לדבר בם במשלים וחדות, כמ"ש הרמב"ם בהקדמת המורה, אבל שפתי הם מללו דעת ברור, ורצה לומר,

   • א) שהדברים מסודרים אצלו גם טרם יוציאם בשפתיו,

   • ב) שלבו מסכים עם דבריו,

   • ג) שלא ילביש דבריו במשלים רק ידבר דברים ברורים:

   אבן עזרא

   ברור מללו דבר ברור.

4. (ד)רוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי

   מצודת דוד:רוח אל. רצון האל ברא אותי ומאמר פיו תחייני ומוטל א״כ עלי לטעון עבורו ולהצדיקו:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   רוח. רצון כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳):

   ונשמת. מל׳ נשימה ונשיבה והוא ענין מאמר הבא בהפחת הרוח:

   רש"י

   רוח אל עשתני. ואיני חזק יותר ממך:

   מלבי"ם

   (ד-ה) רוח, אחר שבאר מעלת דבריו עצמם שב אל מעלת המדבר, ולפי שטתו המדבר בו הוא האל עצמו, שהוא נטע בנפשו האמתיות מתולדתה מראשית, והדעים האלהיים שתולים בטבעה, לא מוצאים ע"י החוש והבחינה, ובזה הוא עומד במקום האל ותחתיו, עפ"ז משיב לו על מה שבקש בסוף הוכוח הראשון (י"ג כ"א), כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני, ע"ז משיב לו הנה אנכי אעמוד להתוכח עמך ולהשיב לך תחת האל ובמקומו, כי אנכי ראוי לטעון תחתיו,

   • א) מצד שאני יציר כפיו כי רוח אל עשתני,

   • ב) מצד שגם קיום חיי והתמדתם הוא רק ע"י ה' המחיה אותי בכל רגע, וזה ונשמת שדי תחייני, באופן כי רוח ה' נטוע בי בין מצד בריאתי בין מצד חיי והתמדתם שנשמתו אשר בי היא תחייני, (גם היה דעתו שהרוח חל באדם בעודו בבטן, והוא העושה וגומר את הגוף ומלביש אותו לפי מדת הרוח כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, וא"כ נשמת ה' שהיא הנשמה האלהית האצולה ממרום והיא בת אלהים תחייהו) ובה נטועים הדעים האלהיים וההשכלות האמתיות אשר הם בה מתולדה מצד האלהות שלה, ומצד זה היא כאלהים, וחכמתו היא חכמת אלהים, ופיו כפיו ודבורו כדבורו, ויוכל לעמוד תחתיו ולהשיב תשובה במקומו, כי מה שאמרת שאתה רוצה שבעת שיתוכח האל עמך לא יבעתוך לא יראת הרוממות ולא פחד ענשו כמ"ש כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני, זה לא יצוייר אם יתוכח עמך ה' בעצמו אשר לא יראהו האדם וחי, משא"כ אם אתוכח אנכי עמך, אז.

5. (ה)אִם־תּוּכַל הֲשִׁיבֵנִי עֶרְכָה לְפָנַי הִתְיַצָּבָה

   מצודת דוד:אם תוכל. אם תמצא ידך די השיב על מאמרי השיבני: ערכה. ערוך טענותיך לפני והתיצב למולי ר״ל כל מה שתוכל להשיב אמור:

   עוד פירושים על פסוק ה: רלב"ג

   רלב"ג

   ערכה. ערוך דבריך:

6. (ו)הֵן־אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם־אָנִי

   מצודת דוד:הן אני כפיך לאל. הנני נשפט עמך בעבור האל כמאמר פיך שאמרת לא איש כמוני אעננו נבוא יחדיו במשפט (לעיל ט) עתה הנני איש כמוך כי מחומר קורצתי גם אני כמו אתה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קורצתי. נחתך ונחטב צלמי והוא מל׳ קרץ מצפון (ירמיה מז):

   רש"י

   הן אני כפיך לאל. כמו ששאל פיך להתווכח למי שלא יבעתך הן אני במקומו של הקב"ה ובשבילו לדבר דבריו:

   מלבי"ם

   הן אני כפיך לאל, ר"ל כדבר פיך לאל, הדבר שבקשת בפיך שהאל המתוכח עמך יהיה מורגש לחושיך ובלתי מפחידך לא באימה ולא בפחד עונש, כן אני בעבור האל, אנכי העומד תחת האל אהיה מורגש לחושיך, כי מחומר קרצתי גם אני, וכן.

   רלב"ג

   קורצתי. נבראתי ונוצרתי:

   אבן עזרא

   הן אני כפיך כדבריך ומחשבותיך עם האל, והעניין כפי איש ואיש לפי מהללו, כאילו אמר: אני כמוך.

   קורצתי נחתכתי, מן: קרץ מצפון.

7. (ז)הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא־יִכְבָּד

   מצודת דוד:הנה אימתי. לא תהיה נרעד מפחדי להסתם טענותיך: ואכפי. הכפיה והנגישה ממני לא יכבד עליך ר״ל אין לי חוזק עליך כי כמוני כמוך:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תבעתך. מל׳ בעתה ורעדה:

   ואכפי. מל׳ כפיה ונגישה כמו כי אכף עליו פיהו (משלי ט״ז:כ״ו):

   רש"י

   ואכפי. כפייתי כמו אכף עליו פיהו (משלי יז):

   מלבי"ם

   הנה אימתי לא תבעתך שהיא יראת הרוממות ואכפי עליך לא יכבד שהוא יראת העונש:

   רלב"ג

   ואכפי. כמו וכפי והרצון בו כמו ידי ומכתי והוא כנגד מה שאמר איוב כפך מעלי הרחק ואימתך אל תבעתני:

   אבן עזרא

   ואכפי יש אומרים: כי פירושו דבר קשה וכמוהו: כי אכף עליו פיהו. ויש אומרים: שהם שתי מלות כמו: אכזר וחלכאים.

8. (ח)אַךְ אָמַרְתָּ בְאָזְנָי וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָע

   מצודת דוד:אך אמרת באזני. כאומר אם לא דברת אלי כ״א לרעיך אך באזני באה ושמעתי גם אני: וקול מלין. קול דברים בעלמא מבלי השכל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אך מה שאמרת באזני, (הוא מ"ש שם באותו סימן כמה לי עונות ופשעים וכו' ותשם בסד רגלי), וקול מלין אשמע, ר"ל ואני מבין שהיה כונתך בזה, שאתה אומר.

9. (ט)זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֺן לִי

   מצודת דוד:חף אנכי. מנוקה אני מעון והוא כפל במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זך. מלשון זכות ובהירות:

   חף. נגרד ומנוקה ובדרז״ל למסמך לחפיפה טבילה (נדה סו):

   רש"י

   חף. טהור ומשופשף כמו נזיר לא יחוף ראשו וכמו בכל חפין את הכלים:

   מלבי"ם

   זך,

   • א) שלא פשעתי בפועל,

   • ב) שגם אם היה במחשבתי איזה עון, אין העון מתיחס אלי, כי הידיעה הקדומה מכרחת את הבחירה והאדם מוכרח במעשיו, וא"כ חף אנכי והעון אינו מתיחס לי, רק.

   רלב"ג

   זך. נקי וכן חף והוא מענין מה שאמרו חז"ל נזיר לא יחוף את ראשו:

   אבן עזרא

   חף אנכי יש אומרים: שהוא כמו: כסוי חטאה והוא קרוב. ואחרים אומרים: שהוא חפוף בצדק כענין צדק לבשתי וילבשני. ורובי המפרשים פרשוהו: לפי העניין כמו: זך.

10. (י)הֵן תְּנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ

    מצודת דוד:הן תנואות. הנה מצא עלי עלילות דברים וחושב אותי לו לאויב וכאלו ינקום בי:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תנואות. עלילות ודברים המבוטלים וכן וידעתם את תנואתי (במדבר י״ד:ל״ד) ויתכן שהוא הפוך מן תואנה הוא מבקש (שופטים י״ד:ד׳):

    רש"י

    תנואות. עלילות ל' תואנה (שופטים יד) לשוב מן המקום:

    מלבי"ם

    (י-יא) הן תנואות עלי ימצא, שישים לי עלילות, כאילו יש לי בחירה להניא ולבטל את ידיעתו וגזרתו הקדומה, וע"כ ויחשבני לאויב וישם בסד רגלי, וכ"ז הוא הלשון שאמר שם באותו מאמר, למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך ותשם בסד רגלי:

    רלב"ג

    תנואות. עלילות והסרות ממצותיו ר"ל שלא יעליל אותו שסרתי ממצותיו או ירצה בזה שהוא ימצא בעבורי מה שיסיר אותי ממבוקשיו עד שלא אוכל לעשו' אחד מהם:

    אבן עזרא

    הן תנואות כמו: וידעתם את תנואתי.

    ימצא המקום.

11. (יא)יָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָי יִשְׁמֹר כָּל־אָרְחֹתָי

    מצודת דוד:ישם בסד. שם רגלי בכבלי עצים סגורים ועוד הוסיף לשמור כל ארחותי לבל אברח עם כי רגלי סגורים וא״א לי ללכת ור״ל הרבה עלי מכאובות עד בלי די והנה הדברים האלה שמעתי אותך מדבר:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בסד. הם כבלי עצים לסגור בהם רגלי התפוס וכן ותשם בסד (לעיל יג):

    רלב"ג

    בסד. הוא מאסר יושמו בו רגלי הנאסר:

    אבן עזרא

    בסד כמו: ושדת אותם בשיד.

12. (יב)הֶן־זֹאת לֹא־צָדַקְתָּ אֶעֱנֶךָּ כִּי־יִרְבֶּה אֱלוֹהַ מֵאֱנוֹשׁ

    מצודת דוד:הן זאת וגו׳. ר״ל הנה זאת אשר אענך שלא תצדק בתרעומותיך הוא על כי ירבה אלוה במעלה מן האנוש ואם האיש השלם אינו מבקש עלילות כ״ש המקום ב״ה אשר יגדל מאד ממעלת האבות וכאומר לא אשיב לך כמו שהשיבו רעיך שלא תצדק בעבור כי אתה מלא עון כי יתכן שאתה צדיק ועכ״ז לא תתרעם בצדק כי בודאי הדין עם המקו׳ וכאשר יפרש אמריו למטה במענה הזאת חשבת למשפט וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ירבה. יגדל כמו ורבי המלך (ירמי׳ מא):

    רש"י

    כי ירבה אלוה מאנוש. אין המקום צריך כל כך לדקדק אחר האדם כי הרבה יש להקב"ה צדקות יותר מאנוש:

    מלבי"ם

    הן זאת לא צדקת אענך, ר"ל אענך כי לא צדקת בזאת, במה שאתה אומר כי ירבה אלוה מאנוש, מה שאתה אומר שהאלהים יבקש מן האדם דברים רבים וגדולים רב מכדי כחו ויכלתו, זה אינו אמת, כי באמת העבודה שיבקש ה' מן האנוש לא ירבה ממנו, שלא יבקש ממנו דברים רבים ועצומים, רק כפי כח האדם, כפי מה שיוכל לעבדהו מצד שהוא בעל חומר, ולא יעליל עליו עלילות שיעבדהו כאחד מצבא מרום, וכ"ש שיענישהו על ענינים שאין בכח האדם לעשותם, כפי דעתך שהאדם מוכרח במעשיו, ובכ"ז יענישהו ה' עליהם, בכ"ז לא צדקת:

    רלב"ג

    ירבה אלוה מאנוש. מגזרת רבים ונכבדים והרצון שהש"י יותר נכבד מאד מהאדם:

    אבן עזרא

    ירבה יגדל, והעניין כי תאמר כי גדול האל מאנוש, ועניינו בעבור, שלא צדקת אענך שאראה לך גדולת המקום.

13. (יג)מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ כִּי כָל־דְּבָרָיו לֹא־יַעֲנֶה

    מצודת דוד:מדוע אליו ריבות. מדוע טענת למולו על אשר לא יענה לאדם כל דבריו ר״ל לא יגלה אוזן האדם במה חטא ואשם למען יחדל מהם וימהר לשוב וזהו מה שאמר פשעי וחטאתי הודיעני (לעיל יג):

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מדוע, ומה שריבות אליו וטענת נגדו, כי כל דבריו לא יענה, מדוע לא יענה ויודיע את דבריו, וכמ"ש וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני למה פניך תסתיר, גם זה אינו אמת,

14. (יד)כִּי־בְאַחַת יְדַבֶּר־אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה

    מצודת דוד:כי באחת. הנה לא כן הוא כי האל ידבר בענין אחת ועוד בענין שני למי אשר לא יראנה את הראשונה ולא יבין בה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישורנה. יראנה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד):

    מלבי"ם

    כי באחת ידבר אל, שה' ידבר אל האדם ויודיעהו את הגזרה החרוצה עליו על ידי עונותיו כדי שיזהר וישוב בתשובה, שהוא ההודעות שיבואו ע"י חלום, כמו שיבאר, ובשתים ידבר, אם לא ישורנה, מי שלא יראה וישים לב על הדבור האחד, ידבר עמו באופן אחר, שהוא ההודעה ע"י חולי ומכאוב, שהוא ג"כ אזהרה שישוב בתשובה, ומבאר הדבור הראשון הוא.

    רלב"ג

    ישורנה. יראנה:

    אבן עזרא

    לא ישורנה על הנפש. ועניין ובמוסרם יחתום, אחר שייסרם יחתום גזר דינם.

15. (טו)בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב

    מצודת דוד:בחלום. האחת הוא כי בחלום מראות הלילה או בעת נופלת תרדמה על אנשים והיא שינה עמוקה או בעת התנמנם על המשכב והיא שינה קלה לכ״א לפי הכנתו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בחלום חזיון לילה, וזה בשתי פנים או בחלום אמתי שתחול ההודעה האלהית על הכח המדמה להודיעהו את העתיד לבא עליו, או בחזיון לילה, שרואה איזה חזון ומראה בעת השינה, המורה על העתיד, ומפרש החלום בא בנפול תרדמה על אנשים, שהוא בעת השינה העמוקה, והחזיון לילה בא בתנומות עלי משכב בעת שאינו בתרדמה עמוקה רק בתנומה קלה נים ולא נים, שאז יראה איזה מחזה:

16. (טז)אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם

    מצודת דוד:אז יגלה. בחלום יגלה אוזן אנשים כי מראה לו בחלום דבר ידמה לאשר נגזר עליו שהיא מדה במדה לדבר אשר חטא ואשם: ובמוסרם יחתום. ואם לא ישכילו לדעת ע״י החלום ולא ישובו לה׳ אז יגמור ההודעה במה שישלח עליהם יסורים הראוים להם הדומים אל פשעיהם להשכיל מהם ולשוב לה׳ ואלה הם האמירה לגבוה וכמ״ש תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ):

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ובמוסרם. מוסר יסורים:

    יחתום. ענין גמר והשלמה וכן ועל החתום (נחמיה י) ובדרז״ל כל חותמי ברכות (ברכות סג):

    רש"י

    אז יגלה אוזן אנשים. כמו שעשה לאבימלך בחלום הלילה:

    ובמוסרם יחתום. חותמן ואוסרן ביסורין על עוונם:

    מלבי"ם

    אז, שע"י החלום והחזון יגלה אזן אנשים, להודיעם הגזרה השמיימיית, ובמוסרם יחתום, ר"ל בכח המוסרי המוטבע בנפש האדם, והיא כח נפשי אשר תעוררהו אל המוסר (דאס מאראלישע געפיהל), על ידי כח זה יתעורר להתפעל מן החלום ולבקר את מעשיו, שהרגשת המוסר הנטוע בנפשו תנבא לו ע"י התפעלות החלום, שיצא מגדרי המוסר, ובזה ידמה כאילו החלום כותב את הדברים על לוח נפשו, וכדי שיאמין שהמכתב הלז מכתב אלהים חרות על הלוחות, יניח הכח המוסרי שבנפשו את חותמו עליו לאשר ולקיים את אמתת המכתב, ר"ל שירגיש בטבע נפשו שחטא ושהוא מותרה ממעל:

    רלב"ג

    ובמוסרם. במאסרם ויסוריהם:

17. (יז)לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה

    מצודת דוד:להסיר. ר״ל מתחלה יגלה אוזן בחלום למען הסיר את האדם מן מעשה הגזירה כאשר ישוב לה׳ ולמען יהיה נכסה הגאוה מן האדם לבל יוסיף להתגאות עוד ולמרוד בה׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וגוה. כמו וגאוה:

    רש"י

    להסיר אדם. בחליו:

    מעשה. שהיה בדעתו לעשות:

    וגוה מגבר יכסה. ביסוריו למען הכניעו ולהשפילו לשוב כדי שיחשך נפשו ממיתה גמורה:

    גוה. כמו גאוה:

    מלבי"ם

    להסיר, ובהחלום הזה יעוררוהו מלמעלה,

    • א) שהאדם יסיר ויעזוב איזה מעשה לא טוב,

    • ב) שגוה מגבר יכסה, שאם יתגלו ויעלו על הלב ציורים רעים מתכונות ומדות הטבועים בעומק הנפש, שנפש האדם טבועים בה כל המדות טובים ורעים, והם טבועים במצולותיה, והרוח יעלה הציורים מעומק הנפש אל הלב ואז יתעורר לעשות ולפעול כפי מדה או תכונה זו, ואם יעלו מגוה היינו מפנימית הנפש ציורים רעים, כמו גאוה כעס נקמה אכזריות וכדומה, והוא נמשך אחרי המדות רעות האלה להתנהג כפי מדתם, יעוררהו החלום שיעזוב המדות הרעות האלה ויטביע אותם אל מצולות תהום הנפש וישארו מכוסים ממנו בל יעלו עוד על לבו, ויכסה מן הגבר את הגוה, שהיא המדה שמשכנה בגו הנפש, ותשאר רק תכונה לא מדה לפעול על פיה:

    רלב"ג

    וגוה. וגוף או ירצה בו וגאוה:

    אבן עזרא

    וגוה כמו: ותאמר גוה והוא כמו גאה ויכסה הפך יראה, כי עיקר הגאוה ראיית העין.

18. (יח)יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח

    מצודת דוד:יחשוך נפשו. ובזה ימנע נפשו מן הקבר וגם חייו יציל מעבור בחרב ר״ל גם בימי חייו ינצל מן היסורים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשלח. בחרב כמו ויעש שלח לרוב (דה״ב לב):

    רש"י

    וחיתו מעבור בשלח. בשלחו וחרבו של מלאך המות כלומר לטובתך הביא עליך יסורין:

    שלח. כלי זיין וכן (נחמיה ד׳:י״א) ידו אחת מחזקת השלח:

    מלבי"ם

    יחשך ועי"כ יחשוך נפשו הרוחניית מני שחת בל תשחת נפשו, והיא הצלת הנפש מעונש נפשי, וחיתו יחשוך מעבר בשלח, הוא מיתת הגוף:

    אבן עזרא

    וחיתו הנפש החיה.

    בשלח נשק, כמו: ואין משלחת במלחמה.

19. (יט)וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּבוֹ וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָן

    מצודת דוד:והוכח במכאוב. וכאשר הוכח במכאוב על כי לא השכיל בהודעת החלום ולא שב לה׳ ובא לו ההודעה השניה שנתייסר במכאוב לשכוב חולה על משכבו הנה מתחילה עדיין רוב עצמיו איתן וחזק כי אולי ישכיל במעט מן המכאוב:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והוכח. ענין גמול עונש וכן והוכחתיו בשבט אנשים (שמואל ב ז׳:י״ד):

    איתן. חזק כמו איתן מושבך (במדבר כד):

    רש"י

    והוכח. ל' תוכחה שישוב מעונו:

    ורוב עצמיו. שהוא איתן מוכיחן במכאוב:

    מלבי"ם

    והוכח, עתה מבאר מ"ש ובשתים לא ישורנה, שמי שלא שר והביט את החלום ולא שת לבו אל הודעה זאת, ידבר עמו ה' ע"י הודעה אחרת, כי אז הוכח מה' (בא לו תוכחה ומוסר) על ידי מכאוב על משכבו, וריב של עצמיו הוא ריב איתן, שנשבת שלום הגוף, ויתגברו כחות המתפעלים על הכחות הפועלים, עד כי.

    רלב"ג

    ורוב עצמותיו איתן. וברוב עצמיו מכאוב איתן והרצון בו וברוב איבריו מכאוב חזק:

    אבן עזרא

    ורוב עצמיו במכאוב איתן, כי הראשון ישמש עצמו ואחר עמו והעניין כפול כמנהג.

20. (כ)וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה

    מצודת דוד:וזהמתו. ואם עדיין לא השכיל אזי תכבד החולי עד כי נפשו החיוני תמאס את הלחם: מאכל תאוה. תמאס אף מאכל ערב שכל אדם תאב לה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וזהמתו. ענין מיאוס ותיעוב ובדרז״ל ואין מעבירין הזוהמא (חולין קה) ור״ל המאוס והלכלוך:

    רש"י

    וזהמתו חיתו לחם. ממאסתו נפשו וחייתו של חולה כל מאכל:

    ונפשי. מזהמת כל מאכל תאוה:

    מלבי"ם

    וזהמתו חיתו לחם, שגם לחם חייתו מזוהם ונתעב בעיניו, ר"ל לחם הצריך אל חייתו, ונפשו (תזהם) גם מאכל תאוה, מאכל שהיה מתאוה אליו תמיד:

    רלב"ג

    וזהמתו. מענין מיאוס והרצון שנפשו תביאהו למאוס בלחם:

    אבן עזרא

    וזהמתו כעניין יתעב ויבאש לו, וכן הוא בלשון קדר ואין לו חבר במקרא.

21. (כא)יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ

    מצודת דוד:יכל בשרו. אז משמן בשרו ירזה ויכלה מן הראיה ר״ל תמהר לכלות כאלו יראה לעין כליון הבשר ואף עצמותיו יכותתו עם כי לא רואו לעין האדם כי מבפנים המה מ״מ כן היא באמת:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ושפו. ענין כתיתה כמו הוא ישופך ראש (בראשית ג׳:ט״ו):

    רש"י

    יכל בשרו מרואי. יחשך בשרו ממראה כמו כלו בדמעות עיני (איכה ב׳:י״א) מכלות עינים (ויקרא כו):

    ושופו עצמותיו. מתנתקין ממקומו, ושופו כמו דשף מדוכתיה (חולין מב):

    לא רואו. אין להם מראה ותואר:

    מלבי"ם

    יכל, בשרו יכלה למראית העין, כאלו העין רואה כלות בשרו שמתמעט כל רגע, ושפו, יעתקו ממקומם, עצמותיו אשר לא נראו עד הנה שהיו מכוסים בבשר, עתה יעתקו מן הפנים אל החוץ, שע"י הרזון נראו עצמותיו לחוץ:

    רלב"ג

    מרואי. ממראה:

    ושפו. וגבהו:

    ראו. נראו:

    אבן עזרא

    יכל כמו יכלה.

    מראי עד שלא יראה.

    ושפו כמו ואכות אותו טחון תרגום: ושפית יתיה.

22. (כב)וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים

    מצודת דוד:ותקרב. וכאשר עדיין לא השכיל קרבה נפשו לבוא אל הקבר כי יסתכן מאד: וחיתו. נפשו החיונית קרבה לבוא על ידי שלוחי מלאך המות הממיתים את האדם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    ותקרב, עד יגיע קרוב אל המות, בין הנפשי שתקרב לשחת נפשו, בין הגופני שחיתו תקרב לממיתים:

    אבן עזרא

    לממיתים למלאכים הממיתים.

23. (כג)אִם־יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי־אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ

    מצודת דוד:אם יש עליו. כאשר יהיה נדון אז בב״ד של מעלה אם ימצא עליו מלאך מלמד זכות ומליץ טוב להגיד על האדם יושר מה אשר עשה ואף אם המלאך הזה הוא אחד מן אלף כי תתקצ״ט מלמדים עליו חובה והוא לבדו מלמד זכות:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אחד מני אלף. במגידי פשעו והוא יליץ ישרו:

    מלבי"ם

    אם יש, אז יש לו תקנה להנצל מן המות באחד מג' פנים,

    • א) ע"י זכיות, אם יש עליו מלאך, אם נמצא לו בעצמו זכות ע"י מעשיו הקודמים שעשה איזה מצוה שראוי שינצל בעבורה ממות, והזכות הזה קורא מלאך, כי הוא ילך במלאכות ושליחות ללמד זכות עליו, ואם המלאך הזה מליץ אחד מני אלף, ר"ל שהמצות שהזמין ה' לפני האדם שהם יליצו עליו טובות הם כמה אלפים, ואם מן האלף מליצים וזכיות שהכין ה' אל האדם לזכות בהם ימליץ המלאך אחד מהם (ר"ל הגם שקיים רק מצוה אחת ממצות ה' הרבים מאד), והמלאך ימליץ להגיד לאדם הזה החולה את ישרו וזכות שלו, עי"כ.

    אבן עזרא

    אם יש עליו מלאך להגיד לאדם. בעד אדם כמו: אמרי לי אחי הוא, מזה הפסוק תלמוד כי המלאכים הממיתים המבקשים נפש האדם רבים ומלאך אחד הוא פקיד עליו לשמרו, והמבין סוד מערכות הצבאות יודה כן.

24. (כד)וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר

    מצודת דוד:ויחוננו. עכ״ז יחנן אותו המקום ויאמר אל המלאך המליץ פדה אותו מרדת שחת כי בהזכות והיושר ההיא מצאתי די פדיון נפשו עם כי רבו מלמדי החוב וכי היושר ההיא לגודל ורב יחשב ויכריע את הכל:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    פדעהו. כמו פדהו:

    רש"י

    ויחוננו. המקום:

    פדעהו. כמו פדאהו אל"ף מתחלפ' בעיי"ן והענין מוכיח מצאתי כופר והוא פדיון:

    מלבי"ם

    ויחננו ה', ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, שהזכות הזה הוא כופר נפשו ועל ידו יפדה ממות, ואז.

    רלב"ג

    פדעהו. מענין פדיון:

    אבן עזרא

    ויחוננו המקום ויאמר אל המליץ פדעהו, כמו פדהו בענין ואין לו חבר במקרא. וכן: רטפש. ועניינו רך.

25. (כה)רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו

    מצודת דוד:רוטפש. ואז ירוטב בשומן ויתרבה בשרו יותר מימי נעוריו כי דרך האדם להיות אז רטוב וממולא בבשר: ישוב לימי עלומיו. בחוזק ובבריאות:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    רטפש. הוא מלה מורכבת מן רטוב ומן פש שהוא ענין רבוי כמו פשה תפשה (ויקרא יג):

    עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש״א יז):

    רש"י

    רטפש בשרו. רוטפש אשקוש"א בלע"ז:

    מנוער. נתעורר בשרו מן הנוער שהוא מנוער ומשונק (בייסורי) חליו ואין לתיבה זו דמיון במקרא ולפי העניינים הוצרכנו לפרשו כמשמעות הענין והפותרו בלשון רפש ואומר הטי"ת נתוספ' בו כמו (בראשית מד) נצטדק טועה הוא מאוד כי אין טי"ת מתוספת בתיבה כי אם בלשון מתפעל או נתפעל ובתיבה שיסודה צד"י ולא בשאר תיבות כמו צדק ונצטדק וכמו צרוע (ויקרא יג) נצטרע, ציר נאמן, וילכו ויצטיירו, צדה הצטיידנו (יהושע ט׳:ד׳):

    ישוב. בכחו וברפואה לימי בחרותו:

    מלבי"ם

    רטפש בשרו מנער, בשרו יטפש וירבה מנוער, כאלו תתעורר עליו הנערות, כאילן השב לצמוח שנית מחדש בכח חדש, כאלו יתחילו ימי הנעורים שבם צמח הגוף, ומן הנוער ישוב לימי עלומיו ובריאתו:

    רלב"ג

    רטפש. התלחלח ונרטב:

    עלומיו. נעוריו:

26. (כו)יֶעְתַּר אֶל־אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ

    מצודת דוד:יעתר. וכאשר יעתר אל אלוה וירצה אותו בתפלה וירא פניו להודות לפניו בתרועה על שגאל נפשו מן המות: וישב. ואז עוד ישיב לו המקום גמול צדקתו ולא ינכה בעבור מה אשר גאל נפשו מן המיתה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יעתר. ענין מרבית התפלה כמו ויעתר יצחק (בראשית כה):

    רש"י

    בתרועה. בתפילה:

    מלבי"ם

    יעתר,

    • (אופן ב') יזכה ע"י תפלה, אם יעתר אל אלוה וירבה בתפלה עד שירצהו, וירא בפניו בתרועה, שנפשו תתרועע ותתחבר אל האלהים בדבקות הנפש, וגם בזה ישיב לאנוש צדקתו, הגם שעד עתה היה רשע בדינו, ישוב להיות צדיק, ויצא זכאי בדינו כמו שהיה קודם שחטא, ע"י תשובה ותפלה:

    רלב"ג

    בתרועה. בשמחה או בתפלה וצעקה:

    אבן עזרא

    וירא פניו בתרועה כמו בשמחה.

27. (כז)יָשֹׁר עַל־אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא־שָׁוָה לִי

    מצודת דוד:ישור. וכאשר יצעד וילך אצל מרבית אנשים ויתוודה ברבים ויאמר הנה חטאתי ועויתי את דרך הישר ולא אחזתי דרך השוה והישר ובעבור זה באה עלי המכאוב ולא על חנם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ישור. יצעד וילך כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט׳:ו׳):

    העויתי. העקמתי והוא מל׳ עון ועיות:

    רש"י

    ישור על אנשים. יעשה שורות של אנשים כשניצול מחליו ויתודה ליוצרו:

    ולא שוה לי. לא נהיה לי שכר בדבריו:

    מלבי"ם

    ישור,

    • (אופן ג') אם חטא בדברים שבין אדם לחברו, שבזה אין מועיל תפלה וחרטה על החטא, בזה יש לו תקנה אם ישיב את הגזלה אשר גזל וכל מה שחטא נגד חברו, וז"ש ישור על אנשים, שצריך לישר העולה והעוות שעוות נגד אנשים, שנגד העולה יעשה נגדו את הישר, להשיב עשקו וגזלתו, ואח"כ יאמר חטאתי, שיתודה בין על החטא ובין על הזדון שהוא המחשבה ועוות השכל שנקרא עון, שעז"א חטאתי, שחטאתי בפעולות, וישר העויתי בשכל ובמחשבה, ועי"כ ולא שוה לי, שכמו שהייתי עקום ונלוז ונוטה מן השיווי ויושר, כן לא נמצא השיווי בגופי, ונחליתי ע"י נטיית שיווי הגוף ושיווי מזגו וכחותיו, וע"י שלשה אופנים אלה תשובה תפלה וצדקה שהם מעבירים את הגזרה, עי"כ.

    רלב"ג

    ישור. הוא מענין הבט' והשגחה:

    אבן עזרא

    ישור יסוב כמו ישור כשך יקושים על כן נקראת החומה שור, כמו: בנות צעדה עלי שור, בעבור שהם סובבות המדינה.

    ולא שוה לי ולא עשיתי השוה והעניין שיתודה נגד אנשים בפרהסיא.

28. (כח)פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה

    מצודת דוד:פדה נפשו. בהוידוי הזה פדה נפשו מעביר בשחת הקבר ונפשו החיוני תראה באור החיים ר״ל הצלת המות יחשב על מעשה הוידוי אבל לא ינוכה מה מצדקתו:

    עוד פירושים על פסוק כח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    פדה נפשו מעבור בשחת, היא הצלחת הנפש הרוחנית, וחיתו באור תראה היא חיי הגוף באור החיים:

29. (כט)הֶן־כָּל־אֵלֶּה יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם־גָּבֶר

    מצודת דוד:הן כל אלה. כדברים האלה יפעל האל פעמים שלש עם האדם ר״ל כאשר ישוב ויחטא עד שלש פעמים יעורר לבו לתשובה בחלום ואם לא ישכיל יוכח במכאוב:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    פעמים שלש. מייסרו על עונותיו בחליו שלא להשחיתו ואם יותר יכעיס לפניו ידאג מן גיהנם ומן המיתה שנאמר ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס א):

    מלבי"ם

    (כט-ל) הן כל אלה, ההודעה ע"י החלום, וההודעה ע"י חולי, יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ר"ל כמה פעמים, על התכלית כדי להשיב נפשו הרוחנית מני שחת, ולאור באור החיים הגופנים:

30. (ל)לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים

    מצודת דוד:להשיב. בכדי להשיב נפשו מן הקבר ולהיות עוד נפשו מאירה באור החיים הנצחיים בעוה״ב:

31. (לא)הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְׁמַע־לִי הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר

    מצודת דוד:הקשב איוב. כאומר הנה השבתי לך על מה שאמרת שלא יענה המקום לבני אדם כי לא כן הוא כי החלום והמכאוב הן הן אמריו והקשב עוד ושמע אלי ושתוק ואנכי אדבר להשיב על יתר דבריך:

    עוד פירושים על פסוק לא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הקשב איוב שמע לי, כי גם לאיוב הגיעו הודעות כאלה תחלה ע"י חלומות, כמ"ש כי פחד פחדתי ויאתיני, שראה כבר בחלום את העתיד לבא עליו ויפחד ממנו, ואח"כ ע"י חולי, החרש ואנכי אדבר, רק.

32. (לב)אִם־יֵשׁ־מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי דַּבֵּר כִּי־חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ

    מצודת דוד:אם יש מלין. אם יש מה עמך להשיב על הדברים שכבר אמרתי השב עליהם ודבר כל אשר בלבבך כי כל חפצי להצדיק אותך וטוב לך לדבר כל מה שבלבבך על כולם אשיב להיישירך בדרך האמת והצדק כ״א תחדל מלדבר ותשמור הדברים בבטנך תשאר א״כ בדעת כוזבת ולא תצדק עוד:

    עוד פירושים על פסוק לב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אם יש מלין אם יש לך תשובה על דברי, דבר, כי חפצתי צדקך, שאיני רוצה לחייבך דוקא, כי רצוני הוא שתזכה בהשפטך, אבל רק אם יש מלים ותשובה נכונה, אבל.

33. (לג)אִם־אַיִן אַתָּה שְׁמַע־לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה

    מצודת דוד:אם אין. אם אין בידך מה להשיב שמע אתה אלי והחרש ואלמדך חכמה ביתר הדברים (העולה מהמענה ההיא אשר אמר לאיוב הנני איש כמוך כאשר שאלת ואני אשיב לך במקום האל ועל מה שהתלונן איוב לומר מדוע לא יענה המקום לגלות לאיש פשעו ישיב לאמר לא כן הוא כי בחלום ידבר בו ויוכיחו במכאוב וזו היא האמיר׳ לגבוה ויספר עוד חסדי המקו׳ ואף יבטיחו להשי׳ עוד על יתר דבריו):

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואאלפך. אלמדך כמו יאלף עונך פיך (לעיל טו):

    מלבי"ם

    אם אין. אם אין לך תשובה נכונה, טוב יותר שתחרש ואני אאלפך חכמה:

    רלב"ג

    ואאלפך. ואלמדך: ביאור דברי המענה ענה אליהוא בן ברכאל הבוזי על קצת דברים זכר בזה המענה שאמרם איוב ואמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן יראתי מהגיד דעי לכם, כי אמרתי שארך הימים יתן דעה לאנשים לענות הראוי בדברי' ורוב שנים יודיעו חכמה, אכן לפי מה שאמצא מכם הוא מבואר שאין הענין מצד הישישות אכן רוח והבנה היא באנוש עד שיחכם איש מאיש לזאת הסבה והשפע הבא לאנשים מהש"י תבינם ותשימם חכמים לא אורך הימים והישישות, לא הנכבדים יחכמו ולא יבינו זקנים משפט ר"ל שאין סבת החכמה והבינה הישישות והכבוד, ובהיות הענין כן נשענתי להשיב על דבריך ואם אני צעיר לימים ואמרתי לך שמעה לי ואחוה דעי אף אני, הנה המתנתי לדבריכם אאזין ואשמע דבריכם מזולת שאענה עד שאשמע תבונותיכם ותחקרון מלים להשיב לאיוב, ועדיכם אתבונן לראות אם תענו אותו והנה אין מכם שיענה על דברי איוב, אולי תתנצלו ותאמרו מצאנו חכמה בשתיקתנו אל ידפנו לא איש ר"ל לא יצטרך לאדם שירדפנו ויהדפנו על חטאיו כי די במה שיהדפנו השם, הנה איוב לא ערך אלי מלים ובאמריכם במה שזכרתי והוא אמרכם אל יהדפנו לא איש ראוי לי שאשתוק ולא אשיבנו ולי התנצלות יותר מכם בשתקי כי לא ערך אלי מלים לדבר עמי ואפשר שיהיה הרצון באמרו ובאמריכם לא אשיבנו שאני אשיבנו במאמרים אינם כמאמריכם כי לא אבא אליו בטענות כוזבות כמו שעשיתם והיה זה סיבה שלא מצאתם מענה, יראו רעי איוב מהשיב לו העתיקו והסירו מהם מלים, והוחלתי זמן מה אולי ידברו גם לא ידברו ושתקו ולא ענו מזמן ארוך התעוררתי לענו' חלקי כי מלאתי מלים וטענות להשיב אל איוב לרוב תאותי להשיב לו כאילו אני במצוק ובצער עד שאשיב, הנה בטני כאוב יין אשר לא נפתח עדיין שהוא מלא וכאובות חדשים שהם נבקעים בקלות כן יבקע נפשי בקלות להוציא הטענות והראיות אשר לבי מלא מהם ותאר זה הענין בבקיעה להראות שהוא כאילו יכריחהו הידוע אליו בזאת השאלה להשיב אל איוב כי טבע המושכלות כן הוא בטבע ר"ל שלא יובל להמנע המשיג להודיע מה שישיג לזולתו, לא אשא פני איש להחניף אותו ואל אדם לא אכנה ר"ל שלא אכנה שמו להחליפו שלא אומר בבירור דבר כנגדו כי לא הורגלתי בזאת התכונה הפחותה מיראתי שאם אתנהג בה ישרפני השם ויכלני, והנה אמר זה כנגד רעי איוב שלא רצו לומר בבירור מה שאמרו כנגד איוב אבל כינו והעלימו כמו שתמצא שאמר בלדד ברצותו לומר שלא השתדל איוב להשיג ולדעת השם כראוי אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל, ואמר צופר ברצותו לומר שכבר חטא איוב כשהטיח דברים כנגד השם זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל ולא רצו לומר בביאור שאיוב חטא באלו הדברים, ואולם שמע נא איוב מלי הנה נא פתחתי פי לדבר אליך והיה מאמרי היושר המצוייר בלבי והדעת אשר יגידו שפתי יהיה ברור ונקי מן ההטעאה ר"ל שלא אבא אליך בטענות אשר תוכל לומר בהם שהם כוזבות כמו שהיו עושים רעיך ועל זה כעסת עליהם והראית שמאד יכבד עליך הויכוח עמהם מזה הצד והיית חושק שיהיה אפשר בשם ית' שיתווכח עמך כמו שיתווכח אדם עם רעהו ויסיר ממך כפו ואימתו אל תבעתך הנה הגעת אל מה שהיית חושק שאני אדם כמוך ורוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני ולא אבא אליך כי אם בטענות צודקות, אם תוכל השיבני על דברי ערוך דברי ריבך והתיצב לפני, הנה אני כפיך לדבר בעבור אל ולהתווכח עמך ר"ל שאני אדם כמוך ונבראתי מחומ' כמוך ואין לך אימה ויראה ממני וכפי מכתי לא יכבד עליך כי לא אכה אותך, אך אמרת באזני שאתה זך ונקי בלי עון ובלי פשע, הנה הש"י ימנעני ויסירני מכל מה שאני חפץ להגיע אליו ר"ל שגדר דרכי ויחשבני לאויב לו למנוע ממני מבוקשי כמו שישתדל האדם למנוע מאויבו מבוקשו, ישם בסד רגלי וישמור כל אורחותי לבלתי אוכל להשיג אחד מהדברים אשר אשתוקק אליהם ועל זה נתרעמ' מהש"י בסדרו מציאות האדם בזה התואר שימצא בו בזה האופן מרוע הסידו' עד שאמרת שיותר טוב היה אחר שאי אפשר מזולת רעות מצד המערכ' שיסבב השם שימותו האנשים הקשי יום מרחם ויחסת זה לש"י לקיצור או לליאות, הן זאת הטענה לא צדקת בה לפי מה שאענה אותך כי הש"י נכבד מאד יותר מהאדם ולזה ראוי שנתבונן בזה ולא נשלח דברינו בתחלת המחשבה לגנותו על מה שסידר מזה כי בזה מהחכמה והשלימות מה שלא יעלם וזה כי למה שהיה האדם היותר שלם שבאלו הנמצאות יחויב שישגיח בו הטבע יותר ולזה נשתתפו כל הגרמים השמימיים בשמירתו ובסידור הנהגתו ואם כבר יקרה מזה רע מה במקרה וזה הרע ג"כ ישתדל השם להסרתו לפי היכולת ולזה ברא האדם בעלי שכל וזה כי השכל ימשול על זה הסידור המסודר מהמערכת וממנו תהיה הבחיר' אל הטוב כאשר היה שלם והנה הבחירה אשר תהיה ממנו תנצח הבחירה אשר תהיה מצד המערכת אם ירצה האדם להמשך אחר שכלו, ועוד כי מי שישלים השכל עד שיהיה לו דבקות מה עם השכל הפועל כבר ישגיח בשמירתו מאלו הרעו' השכל הפועל אם בשיודיעוהו אלו הרעו' טרם בואם כדי שישמר מהם אם בצד אחר כמו שיזכור אליהו אחר זה, מדוע אליו ריבו' האם מפני שלא הודיע אותך זה הרע כדי שתקח עצה להנצל ממנו אחר שאתה ישר לב הנה כל דבריו שיודיע לאדם הישר כדי שינצל מהרע הנכון לכוא עליו מצד המערכת לא ידבר בהם אך תהיה בזאת ההורעה מדרגות לפי התחלפות מדרגות המקבלים, כי בדרך אחת ידבר אל והוא שתגיע ההודע' בחלום לאשר יגיע מדרגת' מהתאחדו' בשכל הפועל אל שיוכל לקבל ההודעה בזה האופן ובדרך ידבר לאשר לא יראה דרך הראשונה מצר מיעוט התאחדותו בשכל הפועל והוא ביאר שני אלו הדרכים אחר זה, הנה בחלום ובחזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בעת שישן על משכבו כי אז תנוח הנפש המרגשת מפעלותיה ויהיה אפשר מפני זה באיש השלם להתבודד שכלו מבין שאר כחות הנפש ויתאחד בשכל הפועל, אז יגלה הש"י אוזן אנשים ובמוסרם ויסוריהם אשר יחתום לפי המערכ' לבא עליהם כדי שינצלו מהם בלקחם עצה עליו כי הבחירה האנושית מושלת בזה הסידור כמו שקדם ויהיה ג"כ סבה שיראו מהש"י יותר וישובו אליו בכל עוז, ואמנם היה זה הגילוי בעת השינה להסיר אדם מעשה הנפש המרגשת אז ולהסיר פועל החומר אשר מגבר יכסה ויעלים שפע השכל הפועל ר"ל כי החומר לא יערבב השכל אז להיות הנפש בלתי טרודה בהשגות החושיות, ובזה האופן יחשוך הש"י נפש הישר מן שחת ויחשוך נפשו מעבור בחרב ואולם הדרך השני' הוא שמי שלא תגיע מדרגתו אל שיקבל שפע השכל בשיודיעוהו הרע הנכון לבוא עליו הנה השכל להתאחדותו בו התאחדות מה יצילהו מזה הרע באופן אחר רחוק מזה, והוא שיוכיחהו במכאובות לשמרו שלא ילך בדרך אשר היה נכון ללכת בה ולמות ועל זה הדרך אמר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני וביארו ז"ל על צד המשל במי שרצונו ללכת במדבר או בים עם שיירה מה וגגף באבן רגליו ועודו בדרך ונשמר מההליכ' שם וזאת השייר' טבע' בים או אבדה באופן אחר הנה הוא מבואר שזה הרע בא אליו לטוב לו והנה כמו שהטבע שם כחות טבעיות בקצת בעלי חיים לשמרם ואם לא השיגו שהם נשמרים בזה כמו ששם כח בקצת בעלי חיים לברוח מהבעלי חיים המזיקים אותם בראותם אותם ואם לא יקדם להם ההרגש בשהם מזיקים אבל שם ריחם דרך משל מגונ' אצלם שינוסו מפני זה ויגע להם התועלת המכוון אשר לא נסו בעבורו והיא השמירה מהטרף כן האדם להיותו בתכלית השלימות ביחס אל שאר הבעלי חיים כאשר היה לו התאחדות מה בשכל הפועל מצד הטבע האישי ישגיח בו ויסבב סיבות להצילו מרעתו ואם לא ירגיש וישער שהם להצלתו ואפשר שיהיה ראש סיפורו הדרך השנית אמרו להסיר אדם מעשה ויהיה הביאור בעבור מה שיסיר האדם מעשה השכל הפועל להיות טרוד בעניינים הגופיים ובהשגות שאר כחות הנפש כמו החוש והמחשבה והדמיון והחומר יכסה ויעלים ממנו זה האופן מן ההגדה למיעוט התאחדותו בשכל הפועל הנה יחשוך אותו מן הרע הנפלא הנכון לבא עליו כשיוכיחוהו במכאוב על משכבו על ערש דוי כמו שקדם או אפשר שיהיה פירוש אמרו להסי' אדם מעשה כי זה ההודעה תהיה כדי שיסיר האדם המעשה הרע אשר היה מתנהג בו ויכסה ממנו גאותו ויסתירה ר"ל שיכנע לבבו בראותו הרע הנכון לבא עליו עד שלא יסתבך האיש הישר במעשים המגונים אשר החל להתנהג בהם ויסור ממנו שלימותו והביאורים הראשונים יותר נאותים ונכונים מצד הענין ואם זה נאות יותר לפי מה שיחשב מצד הלשון ויוכיחהו במכאוב על משכבו וברוב איבריו יהיה מכאוב חזק ותתעב נפשו הלחם בסבת החולי ונפשו תתעב מאכל נתאו לבריאים, יכלה בשרו מרואי ר"ל שלא יראה בו בשר מרוב הכחישות ויגבהו ויבלטו העצמות אשר לא היו נראים קודם החולי, הנה זאת ההודעה בזה האופן תהיה לאדם אם יגיעהו התאחדות מה בשכל הפועל בדרך שיהיה עליו מלאך מליץ הקטנה שבהלצות להגיד לאדם מה שיתיישר בו וישמר מן הרע ובזה האופן יחון אותו ויאמר להציל אותו ולפדותו מרדת שחת מצאתי כפר והוא הסרת זה המכאוב, והנה בסוף הענין יבריא וישוב רענן ורטוב יותר ממה שהיה בעת הנוער וישוב בכחו ובבריאותו שהיה בימי נעוריו, וימשך לזה מן התועלת ג"כ שבעת חליו יתן אל לבו להתפלל אל הש"י וירצה אותו ויראה הש"י פניו בזאת התפלה והצעקה מפני שהוא משתדל לדבק בשם ית' ולשוב אליו ובזה האופן ישיב הש"י לאדם צדקתו כי אע"פ שהרע נכון לבא לצדיק מצד המערכת אשר אי אפשר מזולתו והשם יתב' שם בו כלי אל שינצל מהרע ההוא וישיב לו צדקתו, ישגיח השם על האנשים ואשר יאמר חטאתי והעויתי הדרך הישר ולא שוה לי, ויישר דרכיו אל השם יתברך פדה נפשו ממות ותראה נפשו באור החיים, הנה כל אלו ההודעות יעשה הש"י שתי פעמים או שלש עם גבר להשיב נפשו ממות כדי שיאור באור החיים ר"ל להוכיחו כאשר יתחיל לדרוך בדרכים בלתי נאותים כי השכל הפועל כמו שישגיח על המתאחד עמו להצילו מהרעות הנכונות לבא עליו מצד המערכת כן ישגיח בו להצילו מהדרכים אשר ימנעוהו מהגעה אל השלמות והם פעולות הרשע שכל מי שיחזיק בהם ירחיקוהו מהשם ית' לפי שהם ג"כ מוגבלות מצד המערכת ולא ישגיח בו להביא עליו ייסורין לשמרו מפעולות הרשע יותר מג' פעמים כי אחר כן שבה לו זאת התכונה קנין חזק ולא יותר ממנה לעולם, הקשב איוב שמע לי החרש ואנכי אדבר אם יש לך מלי' להשיב על דברי השיבני דבר כי אני חפץ שתצדק אם יהי האמת אתך, ואם אין לך טענות להשיב על דברי שמע לי החרש ואני אלמדך החכמה והידיעה האמיתית בזה הדרוש: והכלל העולה מהדברים שאליהו יראה שהטובות והרעות הם מוגבלות ומסודרות מצד המערכה ובזה יותר הספק בהצלחה הנמצאת לרשעים כי אין ראוי שנפלא אם יסבב הש"י מצד זה הטבע אשר שם בגרמים השמימיים שיגיעו טובות לאנשים היו רשעים או צדיקים כי אם היה אפשר שלא יגיע רע מהם לנמצאות השפלות לא היה מקצר הש"י מזה לפי שכוונתו הראשונה במה שהמציא היא הגעת הטוב כמו שלא יפלא איש על מה שישגיח הש"י בשמירת הבעלי חיים הפחותים והמציא להם המזון והכלים אשר בו ישיגוהו עם היותם טורפים ומשחיתים זולתם והיותם בלתי ראויי' להגיע טוב להם מפני צדקם לפי שהם בלתי מתוארים בצדק כן אין ראוי שיפלא אם יגיעו טובות מהש"י בזה האופן לאנשים היו צדיקים או רשעים כי הם יותר נכבדים משאר בעלי חיים אלא שהתיר זה הספ' בזה האופן מדברי אליהוא הוא בלתי מבואר כלל מדבריו כאילו לא השתדל להתיר הספק בו לחשבו שהענין מבואר בתחלת העיון שלא תהיה מזה הצד טענה על הש"י ולזה נשאר זה הספק לאיוב כמו שנבאר במה שאחר זה במה שדבר עם השם ית' והנה הרע לא יחוייב מפני זה שיבא לצדיקים כי הש"י שם בהם כלי ישמרו בו מאלו הרעות והוא השכל אם יתנהג בו לפי הראוי בדרך שיתאחר אחרות מה בשכל הפועל בו כי כשהיה הענין כן תגיע הודעה לאדם בדרך שישמר מאלו הרעות בפנים שונים לפי מדרגתו בהתאחדות המדרגה היותר גבוהה היא שתגיע לו זאת ההודעה בחלום ובזה ג"כ מדרגות רבות לא זכרם והמדרגה היותר שפלה היא שלא יהיה בכח זה האדם שיגיע לו ממנו שום הודעה לרוב הקשר שכלו בכחות החמריות ולא יגיע לו ההתבודדות מבין שאר חלקי הנפש הראוי למי שאפשר בו זאת הידיעה כמו שנזכר בספר החוש והמוחש אבל תהיה תכלית ההודעה לו שיסבב השכל הפועל אם לשמרו מרע מוחש מסודר ומוגבל מצד המערכת אם לשמרו מרע נפשו שיבואו עליו מכאובים וחליים ישמרו מהנפילה ברע ההוא אם יהיה מוחש או יכנע בהם לבבו אם היה נפשי ואמר שזה אשר יהיה לשמיר' מרע נפשי לא יהיה מהש"י יותר משלשה פעמים והוא מבואר שכמו אלו האנשים יחשבו צדיקים אחר שהם בתחלת הדריכה אל הרשע ולא יאחזו דרכו עדיין ויקרו להם מהרעות על צד התוכח' שלא יקרה לרשעים ולזה יפול ספק ומבוכה בהמצא כמו אלה הרעות יותר לצדיקים ממה שתמצאנה לרשעים ובזה היתר אליהו הספק במה שספק איוב מהצלחת הרשעים ומעונש הטובים המוגבל להם לפי המערכת כי אין זה עול בחק הש"י אחר שהוא המציא להם כלי להנצל מזה הרע ואין ראוי ג"כ שימנע הש"י מבריאת האדם בזה התואר אשר היא נפלאה בשמירתו מפני רע מה יקרה ממנה עם שהוא הערים להמציא בנו כלי נוכל להנצל בו מהרע מצורף לזה שאליהוא יראה שבזה הרע ג"כ תועלת מה והוא תוכחת הרשעים וכלות' כמו שיתבאר וזה ג"כ נמצא במאמר השם לאיוב ובמאמר שלמה עליו השלום אמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה ואחשב שתהיה המדרגה האמצעית בין שתי אלה המדרגות שיקרה לאדם פחד על ענין מה היה ראוי לבא עליו רע מה ולא ישיג בו יותר מזה השיעור ומפני זה השיעור מההודעה יהיה נשמר מעשות הדבר ההוא וינצל מהרע אשר היה נכון לבא עליו וכמו זאת ההודעה מפורסמת מאד מן החוש ואמרו רבותינו ז"ל בסבתה אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי וראוי שתדע אתה המעיין שבכמו זה האופן יותר הספק הזה במה שזכרה תורה בהגעת הרעות לנו בשלא נלך בדרכי השם ובהגעת הטובות בשנלך בהם כמו שזכר בברכות וקללות וזה שכלל האומה יהיה מושגח כשילך בדרכי הש"י וכאשר יחל לצאת מהדרך הטוב אז יהיה נכון לבא עליו רע מצד המערכת תגיע ההודעה לכללה ההוא באחד משני אלו הדרכים אשר זכר וזה שאם היה ביניהם נביא תגיע אליו ההודעה והוא יגיעה לכלל האומ' ואם לא הנה יביא על הכלל ההוא יסורין מה ומכאובות אם להצילם מהרע הגופיי הנכון לבא עליהם אם להצילם מן הפחיתות הנפשיי אשר החלו להסתבך בו ולזה ביארה התורה שכשיבאו על הכלל כמו אלו הרעות לא ייחסוה אל הקרי אבל יאמינו שהכל בא מהש"י להוכיחם ולהעתיקם מהרע אמר אם תלכו עמי קרי וגו' ובזה האופן התקיים בוא הטובות לנו כאשר נלך בדרכי הש"י ונדבק בו על דרך ההשגחה לא מצד מערכת לבד ובוא הרעות לנו כאשר נסור מהם וכבר ביארה התורה שבסוף הענין יהיה העונש בהסתר פנים ר"ל סור ההשגחה האלהית אבל לא יגיע אלינו רע אז אם לא הרע הנכון לבא מצד המערכת אמר והסתרתי פני מהם וזה שהגעת הרעות על דרך ההשגחה להוכיח האנשים לא יהיה תמיד כמו שזכר אליהוא בזה המענה: