אסתר פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש רש"י; בלחיצה על "עוד פירושים" – מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת־בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי־הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא־לָהּ

   רש"י:מה הוא לה. איך הוא קרוב לה:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

   מלבי"ם

   השאלות: למה נתן בית המן לאסתר, ומהו הרבותא שמרדכי בא לפני המלך שאין בזה גדולה כ"כ כי כל אדם היה יכול לבא בעת הצורך ולמה קראו להמן פה צורר היהודים:

   ביום ההוא, כבר היה החק מימי קדם, כי הרוגי מלך נכסיהם למלך, ואם היה המן נהרג בשביל שמרד במלך היה ביתו ונכסיו מגיעים אל המלך, אבל המלך רצה להראות שלא עבור מרדו במלך נתלה רק עבור מה שמרד בהמלכה ובעמה היהודים, לכן נתן בית המן לאסתר, כי אחר שנהרג בשבילה נכסיו מגיעים אל המלכה, ולכן קראו פה צורר היהודים לגלות הטעם שלכן נתן בית המן לאסתר יען שהריגתו היה על שהיה צורר היהודים, ומרדכי נראה שתיכף גדלו המלך ונתן לו רשות לבא לפני המלך כל עת שירצה ובל יצטרך להמתין עד שיקרא לו ויושיט לו השרביט:

   רלב"ג

   את בית המן צורר היהודים. ידמה שנתנו לה מפני היותו צורר היהודים:

   אבן עזרא

   מה הוא לה. שהוא דודה.

   תרגום

   בְיוֹמָא הַהוּא מָסַר מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר מַלְכְּתָא יַת בֵּיתָא דְהָמָן מְעִיק יְהוּדָאֵי וְיַת אֱנָשֵׁי בֵיתֵיהּ וְיַת כָּל עָתְרֵיהּ וּמָרְדְכַי עַל קֳדָם מַלְכָּא אֲרוּם חֲוִיאַת לֵיהּ אֶסְתֵּר מָן הוּא לָהּ:

   אלשיך

   ביום ההוא וגו'. ראוי לשים לב מה ענין אומר ביום ההוא ומהראוי יאמר ויתן המלך לאסתר את בית המן ועוד מה יתן ומה יוסיף לה בית המן האם בתים היתה חסרה ומה לה עוד מהיותה מלכה ועוד כי בחיי המן לא קראהו צורר היהודים ועתה אחרי מותו אמר על בית המן צורר היהודים וגם מה ענין הטבעת שנתן למרדכי וגם למה הודיענו שהוא אשר העביר מהמן ומה היה ענין אסתר לשים את מרדכי על בית המן. אמנם הנה כתבנו בסוף פסוק הקודם וחמת המלך שככה אך לא חמת מלכו של עולם וחמת מרדכי ואסתר על צרת ישראל כי עדיין לא הטהרו מכתב אשר נכתב בשם המלך וגו' להשמיד להרוג וגו' ואין להשיב עד ממכון שבתו ישגיח הוא ית' להשיב את הספרים מחשבת המן כי גם המלך עודנו מחזיק בגזרתו כדת מדי ופרס די לא להשניא כי לא שב מדעתו עד שותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו וכל חפץ המלך ביום אשר שברו את המן לא היה רק להציל את אסתר מתוך הפכת הגזרה אשר לא כדת המלכות לינצל מכללות הגזרה וזהו ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן לומר כי הלא למה שהיא אסתר המלכה לא היה צריך ינתן לה דבר כי בהיותה מלכה הכל שלה ומה חפץ לה בבית המן אך למה שהיה ביום ההיא הוא יום תליית המן המפיל מוראת היהודים על אויביהם אז הוסיף ויתן לה את ביתו ולמה עשה כן הלא הוא להיותו עדיין צורר היהודים ולא אמר אשר צרר את היהודים להורות כי גם שנתלה עודנו צורר היהודים כי הוא נאבד וגזרתו עומדת כדת למדי כי כל כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב וע"כ להורות כי היא איננה בקרב צרת הגזרה נתן לה את בית המן לומר כי נהפוך הוא כי היא תירשנו כי גבירתו היתה ולא היתה בכלל המכר וכן מה שמרדכי בא לפני המלך לא על שנתבטל גזרת המן על היהודים וע"כ בא לפני המלך כי אם עודנו מרדכי היהודי בכלל הגזרה ומה שבא לפני המלך לא היה רק על כי הגידה אסתר מה הוא לה אלא שאחרי כן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי למען לא ישלחו הרשעים במרדכי ידיהם באומרם המלך אחשורוש העביר שררת המן למרדכי והטבעת שעל ידו מכר את היהודים להמן הנה נתנו למרדכי אין זה רק להורות כי חזר בו לגבי מרדכי במה שזיכה אותו והנה עדיין לא היה הדבר מפורסם ע"כ ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שיתפרסם גלוי לכל העם הנמצאים בשושן כי גדול מרדכי בעיני המלך ואשר השליט את המן על כל היהודים שבכללם מרדכי הנה נהפך הדבר כי ישלוט מרדכי על בית המן: עוד אפשר כוונה אסתר בשום מרדכי על בית המן למען הציל את היהודים אשר בשושן כנ"ל כי בכל עיר ועיר מדינה ומדינה לא ניתן דת בגלוי רק להיות עתידים ליום הזה אך לא להשמיד כי אם בספרים המגיעים לשרי המדינות בהסתר עד יום מועד אך בשושן ניתן דת להשמידם בפירוש מן הטעם הנ"ל ע"כ למען תפול חתת אלקים על כל הגוים אשר בשושן עשתה פרסום בשום את מרדכי על בית המן למען תת מורך בלבם לבלתי התקומם ומה גם למז"ל על והעיר שושן נבוכה כי מעת הגזרה התקוממו על היהודים אשר בשושן אומר להם מחר נחנוק אתכם ונטול ממונכ' והנה למשז"ל על וכאשר אבדתי אבדתי שאמרה אסתר כאשר אבדתי וגומר אבדתי ממך כי עד כה הייתי אנוסה ועתה ברצון והוא כי מתחלה היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי אך מאז הלכה היא אל המלך נאסרה לו כי היתה כהולכת ברצון ולא כאנוסה ובזה יאמר מה שהגידה אסתר הוא מה הוא לה עתה שאין לה רק היותה דודה אך לא מה שהיתה לו מתחל' שהיה בעלה. ובגמרא רבי אבא בר כהנא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן ע"כ. וראוי לשים לב מה ראה לדרוש פסוק זה על מרדכי והמן ועוד כי השמחה גם לכל היהודים היתה ולא למרדכי לבדו ועוד כי גם תבונה היתה למרדכי ולמה לא הזכיר רק חכמה ודעת ועוד למה לאדם שטוב לפניו פי' על מרדכי ואח"כ אומר לתת לטוב לפני האלהים פירש על מרדכי ואסתר אך הנה הוקשה לו בכתוב איך יאמר שלמי שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה והלא כמה וכמה הם טובים לפניו יתברך ולא ניתן להם שמחה וכמה אינן טובים ויש להם שמחה ודעת וחכמה ועוד כי הלא אין שמחה מסוג דעת וחכמה ויותר היה צודק יאמר חכמה ודעת ותבונה ועוד כמה חוטאים אין אוספים וכונסי' הון ואם יאספו אין ניתן לטוב לפני האלהים ע"כ גזר אומר כי על מרדכי והמן ידבר כי לזה ניתן חכמה להבין עצת בגתן ותרש על ידי יודעו ע' לשון ואח"כ ניתן לו דעת והוא כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה והוא מאמרם ז"ל שע"י אליהו ידע אשר נעשה בשמים ואשר מרע"ה שלח אליו יתפלל ויתקן הדבר שהוא ע"י תשובה וע"י כן ניתנה לו שמחה קודם לכל ישראל שהרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגו'. והמן כנס הון רב ומה גם למחז"ל שמצא אוצרות נ"נ וכל זה לתת לטוב לפני האלהים שנתן המלך אחשורוש את בית המן וגו' ויהיה הענין שהוקשה לו לא ימנע או היה מרדכי ראוי לקבל הכבוד ההוא אשר נתכבד שהרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגו'. או לא היה ראוי עד הוסיף זכות אחרי כן אם מתחלה למה לא גלגל הוא יתברך מאז נודע דבר בגתן ותרש למרדכי ויבוקש הדבר וימצא למה לא גלגל הוא יתברך מאז ישלמו לו גמולו ויכובד הכבוד ההוא והיה אז טוב לישראל כי לא יערב אחרי כן המן אל לבו להשטין על ישראל ולהכתיב עליהם להשמיד להרוג ולאבד כי יפול פחד מרדכי עליו כי הלא גם עתה לא שת לבו על היהודים לאבדם אם לא על כעס מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה שעל כן ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו' ואם אין הכבוד ההוא ראוי למרדכי גם אז לא יותן לו עד בא גאולת כל ישראל יחד ויהי ליהודים אורה ושמחה ישמח גם הוא עמהם ולא מקודם על כן אמר כי לטוב לפניו נתן חכמה להבין עצת בגתן ותרש ומאז היה ראוי אל כל הכבוד ההוא וז"א מרדכי הצדיק כי בצדקתו היה ראוי לו אך היו ב' עכובים אחד שא"כ לא היה המן מיצר לישראל והיה עונם צרור על שכמם בלתי מתמרק ונתקן על כן נתן לו הוא יתברך תחלה דעת שידע את אשר נעשה ויצא ברחוב העיר צועק שב ומשיב את ישראל בתשובה ואז נתן לו שמחה קודם לישראל אחר שתקן עוותם למרק עוונם בצומות על צרת המן למרק אשמתם ועוד טענה ב' והוא כי ולחוטא נתן וגו' כ"א מתחלה היה נעשה יקר וגדולה למרדכי לא היה מתגלגל תבא כל אסיפת הון המן לידי מרדכי ואסתר. ואומר אח"כ מרדכי ואסתר ולא מרדכי בלבד הוא כי למעלה באומר לטוב לפניו אמר על מרדכי ועתה הוקשה לו שאם אומר לטוב לפני האלהים הוא מרדכי הנרמז באומרו לטוב לפניו למה האריך והל"ל לתת לו וידוע שעל הטוב לפניו הנז' ידבר אך הוא למה שלא נזכר למעלה נותן כי אם לאסתר והיא נתנה לו ע"כ חזר ואמר לטוב לפני האלהים שהוא לרבות את אסתר כי טובה וצדקה היתה לפני האלהים ולא לפני האדם כי לא יבצר מבני אדם כי ברצון בחיר' נשוא' לאחשורוש ומסתכנ' בעד עמה. עוד יתכן בא רבי אבא ללמדו דעת תבל יעלה על לב איש לו' כי טובות וכבוד העה"ז תלויין בחכמת אדונם או בהשתדלות כי כל זה איננו שוה בלעדי רצונו והשגחתו יתברך וז"א לטוב לפניו נתן חכמה לו כי הכל מאתו ית' כי הלא לטוב לפניו יתברך נתן חכמה הוא מרדכי להבין את בגתן ותרש ואם היקר וגדולה יושג ע"י החכמה למה לא נעשה לו יקר וגדולה מיד ע"י חכמתו אך לא שוה לו חכמתו עד שנתן לו הש"י ג"כ דעת שידע את כל אשר נעשה והחזיר את ישראל בתשובה ואח"כ ושמחה שהיא היקר וגדולה ולא מאז מצא חכמה להורות כי אין החכמה היא העיקר וגם לא ההשתדלות כי הלא ולחוטא נתן לאסוף ולכנוס וכו' והוא מה שקרה לב' מווכחים א' אמר שהצלח' תלויה בהשתדלות ושכנגדו אמר שהכל מן השמים בא הא' הזה ועלה לראש האילן וליקט ביכורה בתאנה בראשיתה והביאה בידו ואמר לחבירו ראה נא כי הכל תלוי בהשתדלות כי אני יגעתיו והשתדלתי ללקוט ביכורה תאנה זו ואוכלנה ולא כן אתה שישבת במקומך עודנו מדבר עמו ותפול הבכורה מידו בא חבירו ונטלה ואכלה ואמר הנה כי אין השתדלות מועיל כי הנה אתה השתדלת ואני אכלתי כן הדבר הזה כי הנה המן נתן עיניו לאסוף ולכנוס ומרדכי ואסתר אכלוהו וזה הוא שאמר הכתוב ולחוטא נתן לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר. והנה ממוצא דברי רבי אבא ז"ל למדנו כי אומר נתן המלך לאסתר את בית המן ואומר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן לא על מציאת הבתים ידבר כי אם גם על כל הון אשר אסף וכנס המן ובזה אפשר לפי ענין אומר ביום ההוא נתן וגו' לומר שלא יעלה על לבנו שמה שנתן המלך לאסתר היה על אשר הציל את נפשו ממות ע"י בגתן ותרש כי בזמן ההוא לא עשה לה דבר יען חשב כי המן היה ראוי לכל הכבוד כי הוא היסב תלקח אסתר אל המלך שאמרה למלך בשם מרדכי והצילה ממות נפשו על כן גדל המלך את המן אחר הדברים ההם כנ"ל אך לאסתר לא נעשה דבר כי אמר המלך איזה יקר וגדולה יעשה לאסתר יותר מהיותה מלכה אך עתה שאמר חרבונה שאדרבה על שדבר מרדכי טוב על המלך עשה לו העץ בביתו אז אמר אם כן איפה אשר גדלתי את המן נעשה לאסתר ואתן לה את ביתו וכן את מרדכי אשר דבר טוב על המלך הביאה לפניו ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה לו על כי הוא החפץ חיי המלך יירש את החפץ מיתתו אמר כי לא כן הוא רק מה שביום ההוא נתן המלך לאסתר את בית המן לא היה רק על היות המן צורר היהודים וקשה לו למלך על אשר שלח ידו ביהודים ולהורות נתן את כל ביתו והונו לאסתר לומר שאם מה שאותו תלה לא היה רק על הנוגע אל המלך היה ממונו למלך ככל הרוגי מלכות שממונם למלכות אך ביום ההוא שינה את דרכו ויתן לאסתר את בית המן להורות כי על הנוגע אליה הרגו על אשר היה צורר היהודים שבכללם היתה אסתר על כן תהיה לה אשר לו וכן מה שומרדכי בא לפני המלך לא על שדבר טוב על המלך כ"א על כי הגידה אסתר מה הוא לה ולמענה ויסר המלך יגו' למען הציל אותו מיד מבקשי נפש ישראל המחזיקים בספרי האף אשר נכתב על היהודים לאבדם ואז ותשם אסתר וגו' כמדובר למעלה:

2. (ב)וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־בֵּית הָמָן

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: אשר העביר מהמן מיותר, ולמה מספר מה ששמה אסתר את מרדכי על בית המן:

   ויסר, המשנה היה נושא טבעת המלך מעת שנתן המלך הטבעת להמן, ומספר כי תיכף נתן הטבעת למרדכי מבלי הפסק, ולא נתנה על ידו, רק מיד המן ליד מרדכי, ותשם אומר הנה שני דברים שבהם התהלל אותו רשע כבוד עשרו ואת אשר גדלו המלך, עתה כרגע הסבו למרדכי הצדיק יכין רשע וצדיק ילבש, נגד גדולתו ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן, ונגד עשרו ותשם את מרדכי על בית המן:

   רלב"ג

   ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. עשתה אותו פקיד וממונה על קנייני הבית ההוא רוצה לומר לשמרם לה:

   אבן עזרא

   העביר. מלה יוצאה בעבור שהוסר מאחד ונתן לאחר וכמוהו ואת העם העביר אותו. ומרדכי מושל על בית המן כי עושר רב היה לו גם עבדים ושפחות כי אין אחר המלך גדול ממנו. וטעם ותוסף אסתר בעבור כי כל שאלתה היתה להשמיד המן.

   תרגום

   וְאַעֲדֵי מַלְכָּא יַת סְטוּמְתָּא דְעִזְקָתָא דִי אַעֲבִיר מֵהָמָן וִיהָבָהּ לְמָרְדְכַי וְשַׁוִיאַת אֶסְתֵּר יַת מָרְדְכַי רַב וְסַרְכָן עַל גְנִיסֵיהּ דְהָמָן:

   תורה תמימה

   ויסר המלך את טבעתו. א"ר בנימין בר לוי, בניה של רחל גדולתן שוה, התם כתיב (פ' מקץ) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וכאן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי [מ"ר פרשה ג' פסוק א'].

   ותשם אסתר וגו'. רבי אבא בר כהנא פתח לה למגילת אסתר מהכא (קהלת ב׳:כ״ו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה – זה מרדכי הצדיק, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס – זה המן. לתת לטוב לפני האלהים – אלו מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן . (מגילה י' א')

3. (ג)וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת־רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל־הַיְּהוּדִים

   רש"י:להעביר את רעת המן. שלא תתקיים עצתו הרעה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, רלב"ג, תרגום, אלשיך

   מלבי"ם

   השאלות: למה הוסיפה עתה לחנן יותר מאשר חננה קודם, ומה הכפל שכפל במלות שונות, ומה הכפל רעת המן ומחשבתו:

   ותוסף אסתר, פי' המבארים כי אסתר אחרי ראותה שנתן לה המלך ענינים אחרים ועל גוף הבקשה לא ענה לה מאומה, אז עלה מורא על ראשה, כי כבר התיאש המלך מתת לה שאלתה זאת, וע"כ רוצה לדחותה במתנות אחרות, כדרך מי שאינו רוצה למלאות שאלת אוהבו שמבטיח לו ענינים אחרים, כי אם היה רוצה למלאות שאלתה הלא היה צריך להבטיח לה תחלה על גוף בקשתה שזאת העיקר אצלה טרם יתן לה דברים אחרים, ולכן עתה דוקא פחד ורחב לבבה להפציר בתחנונים, והנה לא הניחה מלעשות כל הפעולות אשר יסבבו שימצא המבקש את בקשתו, כי לפעמים ימצא את בקשתו ע"י שירבה דברים ומליצות להראות כי המבוקש ראוי להעשות מצד היושר והצדק, וע"ז ותדבר לפני המלך בדברי טעם ודעת, ולפעמים ימלאו שאלת השואל מצד שיעורר בכי ותחנונים וירחמו על השואל, וע"ז ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן הנה אסתר בקשה שהמלך ישלח רצים לקחת את הספרים בחזרה ולבטל את הגזרה, כי אם ימתין עד זמן המוגבל, והמלך ירצה לשלוח ספרים אחרים חתומים שיונחו ג"כ עד זמן המוגבל, שיהיה כתוב בהם הפך הספרים הראשונים, כמו שעשה המלך אח"כ באמת, יראה מצד שני דברים, א. כי עד בוא הזמן המוגבל שיפתחו הספרים ויראו שבטל את הגזרה, בתוך כך יעברו על היהודים צרות רבות, וכל אותו הזמן יתעוללו במו מוניהם באשר כבר נתפרסם כי נמכרו להשמיד. ועז"א להעביר את רעת המן, הוא הרע שהוא בהווה עתה ב. כי גם בבוא הזמן הלא בהספרים ששלח המן הרבה להבאיש ריח היהודים וגם בבוא ספרים אחרים, לא יאמינו לקול האות האחרון רק לקול האות הראשון, ועז"א ואת מחשבתו אשר חשב, גם כללה בדבריה שני טענות לעומת שידעה כי חק מלכי פרס שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, עז"א פיה פתחה בחכמה, שאין להמלך לשים לבו על זאת, אם מצד המלך, אם מצד השרים, אם שהמלך בעצמו אין לו לחוש שעובר על דת המלוכה להשיב פקודתו, אחר שבאמת לא מאתו יצאו הדברים האלה, והמלך יודע האמת כי לא חשב כזאת על עם ה', רק זאת היתה מחשבת המן לא מחשבת המלך, ואם מצד השרים שאין להמלך להתירא שימרדו בו בני מלכותו אם יראה שמשנה דת המדינה להשיב את פקודת המלך, ע"ז טענה הלא הספרים עדיין חתומים ולא נפתחו, כמו שבארתי למעלה שהיו ספרים חתומים שלא נפתחו, ובהם היה כתוב מחשבת המן בפרטות להשמיד את כל היהודים, אבל בפתשגן שהיה גלוי לכל העמים לא נכתב תוכן מחשבתו רק שיהיו עתידים ולא נתבאר על מה ולמה, ולכן יעצה שישיב רק הספרים שבהם כתוב מחשבת המן שהם הספרים החתומים, שמצד הספרים האלה אין לו להתירא אחר שהם רק מחשבת המן, שנשארו במחשבה ולא נתפרסמו עדיין לשום אדם, ואם ישיבם וישלח אחרים תמורתם לא יודע לאיש כי השיב פקודתו:

   רלב"ג

   ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וגו'. הנה השתדלה עתה להפר עצת המן ועל זה הוצרכה להתיר עצמה למות להכנס אל החצר הפנימית ואם לא נקראת כי בזולת זה לא הועילו לה מעשיה כלל להצלת ישראל.

   וראוי שתדע שכבר יתבאר מזה המקום כי האותיות הראשונות אשר שלח המן בשם המלך לא היו לצוות שישמידו ויהרגו היהודים ויאבדום ויבוזו שללם אבל היתה לתת רשות לצריהם ולמבקשי נפשם להשמידם ולאבדם ואחשוב שאלו שהיו אויבי ישראל היו כלם מזרע עמלק והם היו משתדלים בהשמדת ישראל מראש כמו שנזכר בתורה ועתה כשמצאו ישראל בשפלו' היה השתדלותם לכלותם ובעבור שנגלה להש״י רצון עמלק בהשמדת ישראל לכן צוה בתורה למחות זכרו ולולי השגחתו יתברך כבר היה עמלק מנצח תמיד כמו שבארנו בסוף פרשת ויהי בשלח. וידמה שעל זאת המלחמה נתנבא יעקב אבינו ע״ה באמרו על בנימין בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל (בראשית מט, כז). והנה היה הבקר מלחמת שאול עם עמלק כי אז התחלת המלכות לישראל והערב היה בימי מרדכי שערבה ושקעה מלכותן של ישראל. ולפי שכתב אשר נחתם בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב הוכרחו לקחת עצה למלט היהודים מיד שונאיהם ביום ההוא כשנתן המלך להם רשות שיתקבצו היהודים להציל נפשם מיד הצרים אותם הקמים עליהם להרגם ונתן להם רשות אז להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז כאלו היה זה מהמלך לתת רשות לשני החלקים להלחם זה עם זה ולבוז זה את שלל זה. וידמה כי לרוב כעס המלך על דבר המן לא השתדלה אסתר לשוב לפניו עד אחר זמן יתכן בו שתשוך חמת המלך או אולי המתינה עד ראותה אם תקרא לפני המלך וכאשר ראתה שעבר זמן רב ולא נקראה לבא לפניו הוכרחה להתיר עצמה למיתה לדבר עמו להשיב מחשבת המן או נתקבצו אלו שתי הסבות. והנה יראה כי בשלשה עשר בניסן נתנה הדת בשושן הבירה להשמיד היהודים ובו ביום ידע זה מרדכי והודיע אותו לאסתר והצומות היו לפי זה בארבעה עשר ויום ראשון של פסח ומחרתו וביום השלישי של פסח נתלה המן ונתחדשה הגדולה למרדכי וביום שלשה ועשרים לחדש סיון נעשו הספרים השניים להשיב מחשבת המן. ולפי שהיה הזמן קצר לשלוח זה בכל המלכות הגדול הזה הוצרכו לשלוח הספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש והם ממין הסוסים והם היותר קלי המרוץ וכבר נתבאר בענין סוסי שלמה שהרכש הוא ממין הסוסים כמו שבארנו בספר מלכים ונשלחו גם לזאת הסבה אלו הספרים ביד הרוכבים בפרדים בני הסוסיות כי הם חזקים ומתמידים מאד ההליכה בזולת עייפות. והנה העתקת הספרים האלו היתה בכל מדינה ומדינה בדרך שיהיה גלוי עניינם לכל העמים כדי שיהיו היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם ולזה השתדלו שידעו היהודים זה קודם הזמן ההוא באופן שיכינו עצמם לזאת המלאכה:

   תרגום

   וְאוֹסִיפַת אֶסְתֵּר וּמַלְלַת קֳדָם מַלְכָּא וּנְפָלַת קֳדָם רִגְלוֹי וּבְכִיאַת וּפַיְיסַת לֵיהּ לְבַטָלָא יַת בִּישַׁת הָמָן דְמִן יִחוּס דַאֲגַג וְיַת זִמְיוֹנֵיהּ דִי חֲשִׁיב עַל יְהוּדָאִין:

   אלשיך

   ותוסף אסתר וכו'. ראוי לשים לב אל ד' פעולותיה אלה ותדבר ותפול ותבך ותתחנן וכן אומר ואת מחשבתו אשר חשב כי הלא רעתו ומחשבתו אחד הן ועוד כי גם פועל עשה בהכתיב הספרים ואיך ייחסנו אל מחשבה וכן בד' אופני בקשה אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר וטובה אני בעיניו. ועוד או' להשיב את הספרים איך תקשה לשאול האם לא ידעה כי כתב אשר נכתב וגומר אין להשיב ועוד אומר אשר כתב לאבד והלא לא זו בלב' כתב כ"א גם להשמיד להרוג ולאבד ועוד אומר אשר בכל מדינות המלך מי לא ידע כי על כל מדינות המלך היה הדבר ועוד מה זה כפל ואמר איככה אוכל וראיתי זה פעמים ומה זה השנוי שבא' אמר' ברעה אשר ימצא את עמי ובשני אמר' באבדן מולדתי. אמנם הנה המן מתחלה לא חשב רק לאבדם כי כה אמר אל המלך יכתב לאבדם כי אם שאח"כ ראה את לב המלך טוב לעשות רצונו והותר באומר והעם לעשות בו כטוב בעיניך ואז מצא מקום וכלה הרעה והכתיב להשמיד להרוג ולאבד והוא מאמרנו למעלה כי אמר ל' היולי באו' לאבדם שאפשר לפרשו על אבוד נפשות או על אבוד ממון ובראו' אשר השליטו המלך בכל הטוב בעיניו אז העדיף כרצונו והנה אסתר יראה פן לא תועיל בקשתה רק להחסיר אחד ממשפטיו הרעים או תרי מגו תלתא אך לא לבטל מעמד שלשתן או גם כי יודה לבטל הכתב שהוא להשמיד להרוג ולאבד הוא רעתו אשר כתב לפחות ישאיר מחשבתו הראשונה אשר דבר אל המלך שהוא לאבדם לפחות איבוד נכסים ע"כ ותדבר ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לומר השלשה ראשונות על מה שנכתב שהם ג' ענינים להשמיד להרוג ולאבד ועל הד' שעליה ותתחנן לו הוא על המחשבה הא' שהיתה לאבדם שהוא לפחות אבדן נכסים בל יאמר המלך לקיים מאמר המן אליו ע"כ ותתחנן לו להעביר אותה גם הוא וזהו שפי' ואמר להעבי' את רעת המן האגגי שהוא רעתו אשר הרשיע לעשות ככתבו והוא על השלש ראשונות ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים הוא ענין המחשבה ראשונה שאמר למלך יכתב לאבדם אז נכמרו רחמיו ויושט את שרביט וגו' שהוא סימן מציאת חן כענין לבד מאשר יושיט לו המלך וגו' וחיה וגם לרמוז לה שתקום מעל הארץ אז ותקום ותעמוד לפני המלך אז אמרה בלבה הן אמת שנהפך לבו להטיב ע"י אשר התחננתי אך מה אעשה וגם כי יצוה עתה שלא ישלחו יד ביהודים לא יסכון כי כתב אשר נכתב בשם וגו' לא יתבטל ועוד ב' פן יאמר המלך הלא אמרתי מה בקשתך עד חצי המלכות וארז"ל שהוא פן תשאל בנין ב"ה שהוא מחצי המלכות והלאה ועד"ז אפשר יאמר ג"כ להשיב גזרת היהודים שעד חצי המלכות בלבד ע"כ שבה ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן וגו' שהם ד' מיני תחנה לכלול הד' דברים ג' על רעת המן להשמיד להרוג ולאבד ואחד על מחשבתו אשר חשב שהוא לאבדם ולמען יתבטל הדבר מאליו יכתב להשיב את הספרים והוא ע"פ הקדמתנו שהכרחנו למעלה והוא כי ב' מיני כתבי' נכתבו אחד לינתן דת בראש הומיות גלוי לכל העמים ובהם לא היה רק להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו על מה היה ב' ספרים אל השרים שבכל עיר ומדינה כתב מפורש להשמיד וגו' להצניעם עד עת מועד להראותם להמון קריה להודיעם על מה נועדו. ונבא אל הענין והוא כי אמרה בלבה הלא דת למדי ופרס די כל אתר וקיים די מלכא יהקם לא להשניא כדבר שנאמר בדריוש המדי אבי אחשורוש הלזה ע"כ אמרה עשה זאת איפה ולא תכתוב שאתה חוזר ממאמרך פן תהיה לבוז ודת למדי ופרס די לא תעדי כ"א כתוב לשרים להשיב אליך הספרים ששלחת אליהם ובעת מועד בבא המון קריה לשאול על מה היה היעוד לא ימצאו הספרים אשר כתוב בהם ביאור הגזרה ותבא הצלה מאליה כי השרים יערימו סוד לבלתי גלות מה שהיה כתוב בספרים ואין למלך העדר כבוד בדבר כי אין הגזרה חוזרת רק הספרים אשר לא נודע אשר היה בהם וז"א להשיב את הספרים וגו' ועל זה השיב המלך ואמר כי לא בלבד אשר נכתב בשם המלך אין לשנותו כ"א אף אין להשיב הכתב עצמו גם שלא נתפרסם מה שכתוב בו וגמרה מאמרה ותאמר אשר בכל מדינות המלך לבל יאמר לה המלך עד חצי המלכות ותעש אך לא לכל היהודים שמחצי המלכות והלאה עכ"א אשר בכל מדינות המלך ולהיות שבדברה אל המלך לא אמרה רק לאבדם אלא שהמן הכתיב להשמיד וגו' ע"כ חששה פן טרם ימלך המן להכתיב להשמיד וגו' אולי נכתב איזה ספר לאחד מהמקומות לאבדם בלבד כמאמרו אל המלך וע"כ אם יכתב להשיב הספרים שבהם להשמיד וגו' לא ישיבו אשר בהם לאבדם עכ"א מחשבת המן היא מחשבתו הראשונה וכ"ש אשר בהם להשמיד וגו' ועל רעת המן שהיתה להשמיד וגו' אשר בדה מלבו אמרה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר וגו' ולבל יאמר המלך לא כרעתו אשר הכתיב להשמיד וגו' רק כמחשבתו אשר דבר אלי שהוא לאבדם בלבד כי בזה שהסכמתי עמי תתקיים הגזרה לזה אמר ואיככה אוכל וראיתי וגו': או יאמר אל יעלה על רוחך שאין צרת עמי נוגעת אלי כי דע איפה כי הצלת עצמי ומולדתי היא בית אבי תלויות בהצלת עמי ע"י והוא מאמר מרדכי אליה כי אם החרש תחרישי וגו' והוא מאמרנו למעלה כי קולר רעת המן היה תלוי על צואר שאול אבי אביה שהשאיר את אגג לילה אחת והטיל זוהמה בשפחה אשר יצא משם המן עכ"א לה מרדכי אם על ידך יגאלו ישראל תכפרי בעדו אך אם תחרישי בעת הזאת ריוח והצלה יעמוד להם ממקום אחר ע"י זולתך ולא על ידך ועון שאול לא יכופר וע"כ ואת ובית אביך תאבדו בעונו ובזה יהיה מאמרה אל המלך הנני מבקשת תהיה הצלת עמי ע"י כי לא ימנע או יאבדו או יגאלו ע"י זולתי אם לא תעשה בגיני אם יאבדו איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואם לא יאבדו וינצלו ע"י זולתי איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי והוא מאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת וגו' כמדובר:

4. (ד)וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, תרגום

   מלבי"ם

   ויושט, הוא רשות שתקום ותדבר דבריה בפרטות:

   תרגום

   וְאוֹשִׁיט מַלְכָּא לְאֶסְתֵּר יַת תִּיגְדָא דְדַהֲבָא וְאִזְדְקָפַת אֶסְתֵּר וְקָמַת קֳדָם מַלְכָּא:

5. (ה)וַתֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם־מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום

   מלבי"ם

   השאלות: הכפל בדברי אסתר מבואר, מלות מחשבות המן מיותר:

   אם על המלך טוב, ר"ל כי הממלא בקשת חבירו, יהיה או מפני המבקש או מפני המבוקש, וכל אחד יהיה בא' משני פנים, אם מפני שהמבקש או המבוקש מצא חן בעיניו, או מפני שמקוה להשיג איזה תועלת או הנאה מן המבקש בשימלא שאלתו, או מן המבוקש עצמו בשיעשהו, ותחלה אמרה אם רצה למלאות שאלתה מצד שהיא או המבוקש עצמו מצאו חן בעיניו, וז"ש אם על המלך טוב הוא שהמבוקש טוב ויפה בעיניו, ואם מצאתי חן לפניו הוא שהמבקש נושא חן, והוסיפה אופן השני אם רוצה למלאות שאלתה מצד שישיג הנאה ותועלת מן המבקש או המבוקש, ועז"א וכשר הדבר לפני המלך היינו שישיג תועלת מן הדבר בעצמו כי היושב על כסא עמים ימצא תועלת בשיעשה צדק ויושר, וטובה אני בעיניו הוא שמוצא תועלת ממנו, ובזה ימלא שאלתי מצדי לבל אמות בראותי צרת עמי, וכוונה בזה שצריך הוא למלאות שאלתה מצד ארבעת הפנים האלה יחד שכולם כאן נמצאו וכאן היו, יכתב להשיב, עתה פרטה עצתה הנ"ל בפרטות שישלח המלך רצים לקחת את הספרים החתומים שבהם כתוב מחשבת המן בחזרה, כי השרים אין יודעים עדיין מה כתוב בהן, ולא יהיה בזה בזיון אל המלך:

   אבן עזרא

   וכשר הטעם טוב וכמוהו איזה יכשר בכושרות. כ"ף איככה אוכל כפול ויש אומרים שהם שתי מלות כמו איכה כי מצאנו איכה תרה טעמו כטעם איכה איככה אוכל להיות. נו"ן באבדן במקום מ"ם או הוא לשון נקבות והטעם באבדן נפשות מולדתי. ויותר טוב היות באבדן שם הפועל כמו מכת חרב והרג ואבדן והנו"ן נוסף כי משקלי שמות הפעלים משתנים.

   תרגום

   וַאֲמָרַת אִין עַל מַלְכָּא שַׁפִּיר וְאִין אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמוֹהִי וְתַקִין פִּתְגָמָא קֳדָם מַלְכָּא וְטָבְתָא אֲנָא קֳדָמוֹי בְּעֵינוֹי יַפְקֵד מַלְכָּא וְיָשִׂים טְעֵם לְמִכְתַּב לְמֶהֱוֵי תַיְבִין פִּטְקַיָא זִמְיוֹנֵי דְהָמָן בַּר הַמְדָתָא דְמִן יִחוּס אֲגַג דִי כָּתַב לְהוֹבָדָא יַת כָּל יְהוּדָאִין דִי בְּכָל פִּלְכֵי מַלְכָּא:

6. (ו)כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר־יִמְצָא אֶת־עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, תרגום

   מלבי"ם

   השאלות: הכפל מבואר:

   כי איככה, נתנה טעם על שא"א לכתוב ספרים אחרים חתומים שיונחו ג"כ ביד השרים עד בוא מועד, ויהיו כתוב בהן הפך הראשונים, כי בזה יש שני ריעותות: א. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי תיכף עד שיגיע הזמן המוגבל, כי בתוך הזמן הזה יהיו נכונים למשסה וחרפות, ב. עקר הדבר כי בהגיע הזמן לא ישמעו לקול הספרים האחרונים, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי, והם ממש הדברים שדברה בפסוק ג':

   תרגום

   אֲרוּם אֵיכְדֵין אֵכוּל לְסוֹבָרָא וּלְמֶחְמֵי בְּבִישְׁתָּא דִי תִתְדָן יַת עַמִי וְהֵיכְדֵין אֵכוּל לְמִתְעֲתָּדָא וּלְמֶחֱמֵי בְּעִידָן דְיוֹבְדוּן גְנִיסַת יַלְדוּתִי:

7. (ז)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית־הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל־הָעֵץ עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים

   רש"י:הנה בית המן וגו'. ומעתה הכל רואים שאני חפץ בכם וכל מה שתאמרו יאמינו הכל שמאתי הוא לפיכך אין צריכין אתם להשיבם אלא כתבו ספרים אחרים כטוב בעיניכם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, תרגום, אלשיך

   מלבי"ם

   הנה בית המן, ואתם כתבו הנה המלך לא הסכים לעצתה להשיב את הספרים החתומים בחזרה, כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, אולם יעץ להם עצה נכונה בהשכל ודעת, שישארו הספרים הראשונים ביד השרים, ובכל זאת יבטח לבם מכל נזק. והנה היה בענין זה שתי עצות: א. כי בכתבים הראשונים היה כתוב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ובזה יש לבאר מלת היהודים לנושא המאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל, ומי יהיה המשמיד, היהודים, הם יהיו המשמידים, ובזה חסר הפעול, כי לא פירש באגרת הראשונים את מי ישמידו, וזאת יבארו האגרות האחרונות שהוסיף בהם מלת עם ומדינה הצרים אותם להשמיד להרוג את כל חיל עם ומדינה הצרים, ומי ישמיד, היהודים ישמידו את כל חיל עם ומדינה, ומעתה האגרות האחרונות לא ישיבו ויבטלו את הראשונות רק יבארו אותם, וכל שהכתב השני אינו מגרע מן הראשון רק מוסיף בו דברים לבארו אין זה נקרא שמשיב דברי המלך, וזאת כוונה אסתר בעצת המלך, ועז"א ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם, ר"ל על מות היהודים תוכלו לכתוב הבאור כטוב בעיניכם, לבארו שהיהודים יהיו המשמידים לא הנשמדים: ואת שנית כי הגם שזה רק באור רחוק, ובפרט אחר שהאגרות הראשונות נכתבו בכמה לשונות הלא ימצאו הרבה לשונות שלא יסבלו הבאור הזה, ומ"מ הטיב עצתו להסיר כל החששות, כי זאת מבואר שאם יאמר האומר ראובן יתן מעות לשמעון, ראובן לא יתן מעות לשמעון, ראובן יכה את שמעון, ראובן לא יכה את שמעון, הם משפטים סותרים אחד את חבירו, אבל אם יאמר ראובן יתן מעות לשמעון ושמעון יתן מעות לראובן, ראובן יכה את שמעון ושמעון יכה את ראובן, אין זה בגדר הסתירה, כי שניהם יוכלו להתקיים, וכן אם היה אחשורוש חוזר וכתב שהעמים לא ישמידו את היהודים היו האגרות האחרונים סותרים את הראשונות, אבל אחר שכתב שנית שהיהודים ישמידו את הצרים אותם, אין זה סתירה כי שניהם יוכלו להתקיים, שנתן לשני הכתות רשות להלחם זה בזה, אולם הלא בזה עדיין היהודים בסכנה, דאחר שיש גם לצורריהם רשות להרוג בם, ומי יודע מי מהם תגבר ידו, ע"ז הקדים לאמר הנה בית המן נתתי לאסתר וכו', ר"ל הנה בצאת האגרות האחרונות יש שני חששות: א. מן העמים שקבלו כתב הפתשגן הגלוי להיות עתידים ליום הזה, ושמעו קול השמועה בעל פה, כי הגזרה היא על היהודים, ואף שיגיעו אגרות להפך הלא ילחמו עם היהודים וירעו להם, אך זה תקן בקל דאחר שהפתשגן הגלוי לכל העמים לא נכתב בו רק להיות עתידים ליום הזה ולא נכתב לא מי יהיה עתיד, ולא על מה יהיו עתידים, ועתה בפתשגן השני נכתב בבאור, א. מי יהיו עתידים, להיות היהודים עתידים, ב. על מה יהיו עתידים, להנקם מאויביהם, ממילא הפתשגן השני הוא רק באור להראשון, ואין להם להרים ידם ורגלם לעשות רע ליהודים, כי גם הפקודה הראשונה מפורשת ע"י השניה, שאדרבה היהודים ינקמו מאויביהם, ובזה תקן חששות אסתר שיראה שעד שיגיע יום המוגבל יעשו רע עם יהודים, כמ"ש איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, והחשש השני שיש להם לירוא מן הסכנה שיעבור עליהם בהגיע היום המוגבל שאז יפתחו האגרות הראשונות והאחרונות החתומים, ויראו מבואר בהאגרות הראשונות שניתן דת לאבד היהודים, ואף שבהאחרונות נכתב שרשות גם ליהודים להנקם מאויביהם, הלא יש חשש, אם מצד הצוררים, שיגבר ידם על היהודים, אם מצד השרים פן יעזרו להצוררים, אחר שרשות בידם לעשות כאחד משתי האגרות, ע"ז הקדים לאמר, הנה מה שבית המן נתתי לאסתר ומה שתלו אותו על העץ היה מפני ששלח ידו ביהודים, וזה דבר ידוע ומפורסם, כי מטעם זה נתתי ביתו לאסתר על שמרד במה שרצה לאבד עמה ומולדתה, וממילא כבר ידעו השרים כי האגרות הראשונות נכתבו נגד רצון המלך, ובודאי בבוא יום המוגבל ויפתחו שני האגרות יסתירו את האגרות הראשונות מפני האחרונות, כי יראו לנפשם בל יגיע להם כמו שהגיע להמן, ובודאי יעזרו אל היהודים, והעמים לא ידעו כלל מה היה כתוב באגרות הראשונות, כי השרים יסתירו אותם, ובזה אין שום חשש וסכנה:

   תרגום

   וַאֲמַר מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר מַלְכְּתָא וּלְמָרְדְכַי יְהוּדָאֵי הָא בֵית הָמָן יְהָבִית לְאֶסְתֵּר וְיָתֵיהּ צְלִיבוּ עַל קֵיסָא בְּגִין דִי אוֹשִׁיט יְדֵיהּ בִּיהוּדָאֵי:

   אלשיך

   ויאמר המלך אחשורוש וגו'. הנה כתבנו למעלה כי ב' מיני כתבים היו באגרות ראשונות אשר בהם כתב מפרש נשתלחו אל שרי עם ועם מדינה ומדינה והיו למשמרת אתם עד י"ג לאדר שיראום אל עם הארץ לדעת פי' הדת שניתנה סתם להיות עתידים ליום הזה אך בשושן הדת ניתנה בפירוש להשמידם באומר ואת פתשגן וגו' וע"כ גם בשושן הוכרח לשוב להכריז להיות היהודים עתידים לינקם מאויביהם כבשאר מדינות המלך שאל"כ מאז ניתן דת שם להשמידם היתה העיר שושן נבוכה שהי' כל עם הארץ חונקים את כל איש ישראל ואומרים לו מחר אהרוג אותך ואטול ממונך כמו שארז"ל ועכ"ז עדין היו שם בסכנה פן יתקוממו עם הארץ לאמר הלא דת למדי ופרס דלא להשניא ואתמול הוכרז להשמידם ועתה ניתן דת לישראל להנקם מאויביהם ויחזיקו המון קריה בקודם אך אפשר לבלום פיהם לומר כי זה וזה קיים כי יתקוממו להשמידם והם רשאים להנקם מאויביהם ואם כה יעשו אולי יאספו אסיפת עם רב על ישראל ולא ירימו ראש ויפלו בנופלים חלילה מה שאין פחד מזה בשאר מדינות המלך כי לא פורש בהנתן דת גלוי לכל העמים מה שהיה כתוב בספרים להשמיד להרוג וגו' וע"כ לא הרגישו השנוי לכן למען לא יתקוממו בני העיר שושן עשה המלך הוראות יכירו כל עם הארץ כי באגרות שניות חפץ מאד ההוראה האחד במה שהרצים וגו' יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך מש"כ באגרות ראשונות כ"א דחופים בלבד וגם לא נתן דת בשושן עד שראו יושביה כי הרצים יצאו מבוהלים ודחופים ואח"כ ניתנה הדת וז"א הרצים וגו' והדת נתנה וגו' עוד עשה המלך למען תפול פחד היהודים על כל הנמצאים בשושן והוא כי כאשר הדת נתנה בשושן מיד ומרדכי יצא:

8. (ח)וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב

   רש"י:אין להשיב. אין נאה להשיבו ולעשות כתב המלך בזיוף:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, תרגום

   אבן עזרא

   ונחתום. שם הפעל והטעם ונחתום נחתם במשקל כי נכסוף נכספת. יש לשאול למה כתב מרדכי להרוג שונאי היהודים ורב לו ולהם שימלטו, דע כי חכם גדול היה והנה אחשורוש אמר לו עם כל מה שתוכל כדי למלט עמך כי הספרים הראשונים שכתב המן נכתבו בשמי ונחתמו בטבעתי לא אוכל להשיבם כי כן דת מדי ופרס, והעד בדברי דניאל שלא היה יכול דריוש להצילו, והנה היצרך מרדכי לכתוב כן דעו שהמלך צוה להמן שהיה משנה למלך שיכתוב כתב בשם המלך ונתן לו המלך טבעתו לחתום בה שיהרגו היהודים את אויביהם בשלשה עשר לחדש אדר, והנה המן הפך הדבר שיהרגו היהודים ביום הנזכר ובאשר ידע הלך מחשבתו הרעה תלהו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים הפך רצון המלך. וזה פי' ובבאה לפני המלך כאשר אפרש, והנה העד הנאמן שנתל' המן וצוה המלך להכתב ספרים אחרים ונחתמו בטבעתו כרצונו הראשון וזהו ונפוך הוא.

   תרגום

   וְאַתּוּן סַרְהִיבוּ כְּתוּבוּ בְגִין יְהוּדָאִין כַּד שַׁפִיר בְּעֵינֵיכוֹן בְּשׁוּם מֵימְרָא דְמַלְכָּא וּסְטִימוּ בְּעִזְקְתָא דְסִיטוּמְתָּא דְמַלְכָּא אֲרוּם פִּטְקָא דְמִתְכְּתִיב בְּשׁוּם מֵימְרָא דְמַלְכָּא וּמִסְתַּתֵּם בְּעִזְקְתָא דִסְטוּמְתָא דְמַלְכָּא לָא יְתוּב רֵיקָנוּ:

9. (ט)וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי־הַמֶּלֶךְ בָּעֵת־הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא־חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל־הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים־וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל־הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם

   רש"י:ככתבה. באותיות שלה: כלשנו. הוא הדיבור:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: למה המתין עד כ"ג סיון:

   ויקראו, פי' מהרא"א שהמתין עד כ"ג סיון מפני שרצה שהרצים בעצמם שהובילו אגרות המן יובילו גם אגרות האלה ובזה יאמינו את דבריהם, והם לא שבו עד כ"ג סיון, וטעם נכון הוא והנה מרדכי הוסיף לכתוב גם אל היהודים, ובזה נתן תוקף אל האגרות האחרונות כי השרים אשר הגיעו אליהם שני הספרים, ממילא נתן להם רשות לעשות כמו שירצו, כי שתי הפקודות נשארו בתקפם, אבל אחר שהגיעו הספרים האחרונים אל אנשים אשר לא הגיעו אליהם הספרים הראשונים, גלה דעתו שלא נתן ברירה לעשות כמו שירצו, כי האנשים שלא השיגו הספרים הראשונים אין בידם רק הפקודה השנית ובזה ממילא הפקודה השנית קיימת ומבטלת הראשונה:

   אבן עזרא

   מהדו. סוף שמאלית מלכותו.

   תרגום

   וְאִתְקְרִיאוּ לַבְלָרִין דְמַלְכָּא בְּעִידָנָא הַהוּא בְּיַרְחֵי תְלִיתֵי הוּא יֶרַח סִיוָן בְּעַסְרִין וּתְלָתָא יוֹמִין בֵּיהּ וְאִכְּתִיב כְּכָל דִי פַקֵיד מָרְדְכַי לְוַת יְהוּדָאִין וּלְוַת אִסְטַרְטִילוֹסִין וְהֵפַרְכִין וְרַבְרְבָנִין דְמִתְמַנָן אַרְכוּנִין עַל פַּלְכַיָא דְמִן הִנְדְיָא רַבָּא וְעַד כּוּשׁ לִמְאָה וְעַסְרִין וּשְׁבַע פַּלְכִין פִּלְכָא וּפִלְכָא כְּרוֹשָׁם כְּתָבָהָא וְעַמָא וְעַמָא כְּמַמְלֵל לִישָׁנֵיהּ וּלְוַת יְהוּדָאִין כְּרוֹשָׁם כִּתְבֵיהוֹן וּכְמַמְלַל לִישָׁנֵהוֹן:

   תורה תמימה

   ככתבם וכלשונם. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, כתב עברי לא נשתנה כל עיקר, שנאמר ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה . (סנהדרין כ"ב א')

   וכלשונם. [הקורא את המגילה תרגום או בכל לשון לא יצא, שנאמר וכלשונם] . (ירושלמי מגילה פ"ב ה"א)

10. (י)וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים

    רש"י:ביד הרצים. רוכבי סוסים שצוה להם לרוץ: האחשתרנים. מין גמלים הממהרים לרוץ:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום

    מלבי"ם

    השאלות: למה שלח רצים בסוסים, והמן שלח רגלים:

    והנה שלחם בסוסים, או מפני שהיו עיפים מן הדרך, או מפני כי בתוך כך היו היהודים בצרה גדולה ומהר לעצתם מצר ומציר:

    אבן עזרא

    רכבי הרכש. מרכוש המלך שאין כמותם.

    האחשתרנים. י"א הפרדים.

    הרמכים. הן הסוסיות וכן בלשון ישמעאל שרוב מתכונתה כדרך לשון הקדש ובני הסוסיות חזקים מבני האתונות.

    תרגום

    וְאִכְּתַב בְּשׁוּם מֵימְרָא דְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְאִסְתְּתַם בְּעִזְקַת סְטוּמְתָּא דְמַלְכָּא וּשְׁלַח פִּטְקִין בִּידָא דִרְהִטָנִין רָהֲטֵי סוּסְוָן וְרִכְבֵי רִכְסָא עַרְטוּלְיָנֵי רַמָכִין דְאִתְנְטִילוּ טְחוֹלֵיהוֹן וְאִתְקַדַרוּ פִּסַת כַּף רִגְלֵיהוֹן:

11. (יא)אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־עִיר־וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל־נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז

    רש"י:ושללם לבוז. כאשר נכתב בראשונות והם בבזה לא שלחו את ידם שהראו לכל שלא נעשה לשם ממון:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם, תרגום

    מלבי"ם

    השאלות: המן אמר להשמיד ביום אחד ושללם לבוז, משמע הבזה תהיה אח"כ, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד שגם הבזה תהיה בו ביום:

    והנה מה שהמן אמר בפקודתו להשמיד להרוג ביום אחד ושללם לבוז, ומרדכי אמר ושללם לבוז ביום אחד, כי באמת מרדכי רצה שהיהודים לא יקחו מן השלל, כי לא לתפארת יהיו להם שיתראה כאלו עקר מגמתם היה לשלול שלל ולבוז בו, אבל אחר שהאגרות האחרונות נכתבו באופן שיהיו באור והוספה אל מה שחסר בהראשונות, בהכרח לא יכלו לגרוע דבר ממה שכתוב בהראשונות רק להוסיף עליהם, כי כתב המלך אין להשיב, וע"כ הוכרח לכתוב באגרותיו ושללם לבוז בל יתן מגרעת בפקודת המלך, והתחכם בזה ששנה לכתוב שהשמדה והבזה תהיה ביום אחד, וזאת ידע שאחר שלא נתן להם רשות לשלול רק ביום אחד יום י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העקר לעשות נקמה באויבי ה' בשביל השלל, ובזה יבינו שהוזהרו מקחת מן השלל מאומה, אבל המן אם היה פוקד שהשלל יהיה רק ביום אחד ידע שיעטו כולם אל השלל ולא ישמידו, ולכן צוה שביום י"ג לא יבוזו רק יהרגו והשלל יהיה אח"כ:

    תרגום

    דִיהַב מַלְכָּא לִיהוּדָאֵי לְסַיְעָא דִי בְּכָל קִרְוָא וְקִרְוָא לְאִתְכַּנְשָׁא וּלְקַיָמָא יַת נַפְשֵׁיהוֹן לְשֵׁיצָאָה וּלְקַטָלָא וּלְהוֹבָדָא יַת כָּל חֵילְוַת עַמָא וּפִלְכָא דִמְעִיקִין יַתְהוֹן טַפְלִין וּנְשִׁין וּשְׁלָלֵיהוֹן לְעַדָאָה:

12. (יב)בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, תרגום

    מלבי"ם

    השאלות: מרדכי אמר בכל מדינות, והמן לא הזכיר זה:

    וגם מרדכי, הודיע שההשמדה והבזה תהיה בכללות מדינות המלך, והמן העלים זה, כי חשש פן בהודע להשרים שהיא גזרה כוללת תחוס עינם מלאבד אומה שלימה, ולכן רצה שכ"א יסבור שרק במדינתו היא הגזרה ומרדכי רצה בהפך שידעו כי נהפך הפור ליהודים לששון ושמחה בכל המדינות:

    תרגום

    בְּיוֹמָא חַד בְּכָל פִּלְכָא דְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְלַת עֲסַר יוֹמִין לְיֶרַח תְּרֵי עֲסַר הוּא יַרְחָא דַאֲדָר:

13. (יג)פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם

    רש"י:פתשגן. אגרת מפורש:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, תרגום

    מלבי"ם

    פתשגן כבר מבואר למעלה:

    תרגום

    דִיטַגְמָא דִכְתָבָא לְאִתְיְהָבָא גְזֵרַת דִינָא בְּכָל פִּלְכָא וּפִלְכָא בָרִיר לְכָל עַמְמַיָא דִיהוֹן יְהוּדָאֵי אַטְמוֹסִין לְיוֹמָא הָדֵין לְאִתְפְּרַע מִבַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן:

14. (יד)הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה

    רש"י:מבהלים. ממהרים אותם לעשות מהרה לפי שלא היה להם פנאי שהיה להם להקדים רצים הראשונים להעבירם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, תרגום

    מלבי"ם

    השאלות: למה הוסיף פה מבוהלים:

    הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים, כי לא ידעו מדוע נשלחים פעם שנית, וגם מרדכי התחכם שלא לתת הדת בשושן עד צאת הרצים, מאותו הטעם שחשש גם המן פן בהודע זאת לאויבי היהודים יעמידו מליצים אצל המלך לשנות את הדת:

    תרגום

    רַהִטָנִין דִרְכִיבִין עַל רִכְסָא עַרְטוּלְיָנֵי נְפָקוּ זְרִיזִין וּסְחִיפִין בְּפִתְגָמָא דְמַלְכָּא וּגְזֵירַת דִינָא אִתְיְהִיבַת בְּשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא:

15. (טו)וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה

    רש"י:ותכריך בוץ. מעטה בוץ טלית העשוי להתעטף:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

    מלבי"ם

    השאלות: והעיר שושן משמע חוץ היהודים:

    וספר שמרדכי יצא להודיע צדקת מרדכי שלא קבל על עצמו שום גדולה עד שנכון לבו בטוח שהיתה אורה ותשועה לאחיו האומללים שאז יצא בלבוש מלכות לא קודם, וספר שהעיר שושן שמחה, לקיים דברי החכם (לי כט) ברבות צדיקים ישמח העם, שגם העמים כולם שמחו ברבות מרדכי הצדיק:

    רלב"ג

    ותכריך בוץ וארגמן. אחשוב שזה התכריך היה על ראשו והיה משש ובגד אדום:

    והעיר שושן צהלה ושמחה. רוצה לומר היהודים אשר בשושן. או שב זה לכל אנשי העיר והוא היותר נכון:

    אבן עזרא

    ותכריך. זאת הלשון יודעה בדברי קדמונינו ז"ל והטעם כאדרת שיעולף בה.

    בוץ. הוא הבד והוא מין ממיני פשתים במצרים והוא דק ויקר.

    והעיר שושן. ששם היהודים.

    תרגום

    וּמָרְדְכַי נְפַק מִן קֳדָם מַלְכָּא בִּלְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא דְתִכְלָא כַּד חָדֵי וְשַׁפִּיר לִבֵּיהּ בִּיקָרָא סַגִי וּבִרְבוּ יַתִּירָא לְבִישׁ לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא מֵילָא כַרְפְּסָא וּתְכֶלְתָּא שֵׁיר בִּדְהַב טָב דְאוֹפִיר וּמַקְבְּעִין בֵּיהּ מַרְגְלִין וְאַבְנִין טָבָן לְגוֹ מִן סַרְבְּלָא לְבִישׁ מִיַנְקָא דִכְרוּם יַמָא מַעֲרָבָא לְגוֹ מִנֵיהּ לְבוּשָׁא כִתּוּנָא דְאַרְגְוָן דְצָיְרִין עֲלָהּ כָּל צִפַּר גַדְפָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָא וַהֲוָן דְמֵיהּ דְכִתּוּנָא אַרְבַּע מְאָה וְעַסְרִין כִּכְּרֵי דְדַהֲבָא וְהֶמְיָנָא מָחֵית בְּחַרְצֵיהּ דִי מַקְבְּעִין בְּאַרְכוֹהִי אַבְנֵי בּוּרְלָא מוּקֵי פַרְתִּיאִין רְמֵי בְרִגְלֵיהּ מַחְתִין בְּמוֹקְדוֹנִין דְדַהֲבָא וּמִתְחַתְמִין בִּזְמַרְגְדִין וְסַפְסְרָא מָדָאָה תְּלֵי בְחַרְצֵיהּ מָחִית בְּחוּלַת חוֹלִית דְדַהֲבָא וְצָיִר עֲלָהּ קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם וְעַל יְדֵיהּ דְסַפְסְרָא צָיִר עֲלָהּ גָדָא דְמָחוֹזָא חִידָא מָדָאָה מָחִית בְּרֵישֵׁיהּ דְצַיָר בְּצִבְעוֹנִין וַעֲבִיד לְעֵילָא מִנֵיהּ כְּלִילָא רַבָּא דְדַהֲבָא מוּקְדוֹנָא וּלְעֵילָא מִן כְּלִילָא טוֹטְפָן דְמַקְבְּעִין בְּדַהֲבָא דְיָדְעִין כָּל עַמְמַיָא אוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא דִי הוּא מָרְדְכַי יְהוּדִי לִמְקַיְמָא קַרְיָא דִכְתִיב וְיֶחֱזוּן כָּל עַמָא דְאַרְעָא אֲרוּם שְׁמָא דַייָ אִתְקְרֵי עֲלָךְ וּבְמִפְקֵיהּ מָרְדְכַי מִן תַּרְעָא דְמַלְכָּא שׁוּקַיָא בְאַסַיָא מַכִּיבִין וְדָרְתָא בְאַרְגְוָנָא נְגִיד טוּלָא בְחַבְלֵי בוּצָא עוּלֵמָן מָחֲתָן בְּרֵישֵׁיהוֹן כְּלִילָן וְכַהֲנַיָא נָקְטִין בִּידֵיהוֹן חֲצוֹצַרְתָּא וּמַכְרִיזִין וְאָמְרִין כָּל דְלָא יֵתוּן לִשְׁלָמָא לְמָרְדְכַי וְלִשְׁלָמָא לִיהוּדָאֵי הַדְמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵיהּ נְוָלֵי יִשְׁתְּוָה וְעַסְרָא בְּנֵי הָמָן פְּכִירִין יְדֵיהוֹן וְאָזְלִין וְזָמְרִין קֳדָם מָרְדְכַי צַדִיקָא וְאָמְרִין וּמְשַׁבְּחִין לְמָן דִיהַב אַגְרָא לִיהוּדָאֵי וּמְשַׁלֵם אַגְרְהוֹן דְרַשִׁיעַיָא בְּרֵישֵׁיהוֹן וְהָדֵין הָמָן אָבוּנָא טִפְּשָׁא דְאִתְרְחִיץ בְּעָתְרֵיהּ וְעַל יְקָרֵיהּ. מָרְדְכַי עִנְוְתָנָא תַּבְרֵהּ בְּצוֹמֵיהּ וּבִצְלוֹתֵהּ וְאֶסְתֵּר צַדִיקְתָּא מַדִיקָא מִן חֲרַכָּא דְלֵית אֶפְשַׁר לְמַלְכְּתָא לִמְהַלְכָא עִם בְּנֵי נְשָׁא בְשׁוּקָא חָזַר מָרְדְכַי עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָתָהּ וַאֲמַר לָהּ בָּרוּךְ יְיָ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵיהֶם מְתִיבָא אֶסְתֵּר וַאֲמָרַת לֵיהּ עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ סַגִיאִין מִבְּנֵי נְשָׁא הֲווּ חַדְיָן עַל מַפַּלְתֵּיהּ דְהָמָן רַשִׁיעָא וּמוֹדִין וּמְשַׁבְּחִין עַל פּוּרְקָנָא דַהֲוָה לוֹן לִיהוּדָאֵי וּמְשַׁבְּחִין עַל פּוּרְקָנָא וִיקָרָא דַהֲוָה לֵיהּ לְמָרְדְכַי צַדִיקָא בְּזִמְנָא הַהִיא דְהָכֵן כְּתִיב וּמָרְדְכַי צַדִיקָא נְפַק מִן קֳדָם מַלְכָּא בִּלְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא תִּכְלָא וּמֵילָא וּכְלִיל דְדַהֲבָא רַבָּא מִכְרִיךְ בּוּצָא וְאַרְגְוָנָא וְקַרְתָּא דְשׁוּשָׁן צָהֲלָה וְחֶדְיָא:

    אלשיך

    ומרדכי יצא וגו'. הנה כתבנו למעלה כי למה שהוא ית' אינו מקפח שכר כל בריה ע"כ הטעים את מרדכי בעה"ז פרי מעלליו ולעומת צאתו ברחוב העיר בלבוש שק הביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וכנגד האפר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ועל צאתו ברגליו עלה בסוס אשר רכב עליו המלך. ועל צעקו צעקה גדולה ומרה וקראו לפניו וגו' אך אמנם אין ספק כי לא ערבה לו שמחתו ויהיו כל אלה לו כשר בשירים על לב רע בכל עת אשר היה רואה את ישראל בקרב צרה כי עדיין לא נושעו ומה גם לרז"ל כי שב לשקו ולתעניתו ועוד לו כי היתה לו גדולתו עוברת וגם פאר כתר אשר תחת אפר לא היה לו כתר בפועל רק סוס אשר ניתן כתר מלכות בראש המלך כאשר רכב עליו ע"כ רצה הקב"ה כי בהושע יהודה וישראל ישכון לבטח ע"י כח מעשיו אשר שב והשיב את ישראל עד המכהו להטעימו מעין כל פרי גודל מעשיו בעת ישראל מצרה נחלץ כי אז יערב לו מש"כ טרם הצמיח תשועת ישר' מיד צריהם וגם תהיה לו גדולה מתמדת ועטרת תפארת ממש בראשו תחת אפר וגם אשר לא זכה אז בחלופי קריעת בגדיו אשר קרע כמאמרנו למעלה יען ע"י זקנו קרעו בגדיהם יחד שבטי ישראל אך עתה בצאת ישראל מתוך ההפכה לגמרי גם את הכל ניתן לו חלף כל ענותו באופן שלם ומתמים תחת צאתו לבוש שק ברחוב העיר עתה יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגם פאר עטרת זהב גדולה תחת אפר מקלה ותחת צאתו קרוע בגדים בלתי עטוף בעצם מחמת הקרעים יצא בתכריך בוץ וארגמן הוא לבוש הכורך אותו ובהוד והדר יתעטף ולעומת צעקתו עתה גם כל עיר שושן צהלה בקול מצהלות על גדולתו ולעומת מרירות לבו היתה גם שמחה וזהו צהלה ושמחה וביוחסו הדבר אל העיר כיון עוד כי גם לעומת והעיר שושן נבוכה נהפך להיות העיר שושן צהלה ושמחה והוא כמשז"ל כי היתה העיר שושן נבוכה שהיו העו"ג מתקוממים על ישראל ואומרים לכל אחד ואחד מחר אהרוג אותך ואטול ממונך ויהפך ה' שאדרב' ישמחו לראות בגדולת ישראל ותהי העיר שושן צהלה ושמחה כי ה' נתן את חן מרדכי בעיני כל העו"ג יושבי הארץ ויהיו עליזי גאותו והנה היה מקום לעלות על לב כי אשר היתה העיר שושן צהלה ושמחה לא היה רק ליהודים אשר בשושן אך לא לעו"ג ע"כ אמר ליהודים בטעם רב"יעי כמגביה קול ואומ' לא זה בלבד היה להם כי ליהודים גדול מזה היה להם והוא אורה ושמחה וששון ויקר:

16. (טז)לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    וביחוד ליהודים היתה שמחה כפולה וששון בגלוי וכבוד גדול:

    רלב"ג

    ליהודים היתה וכו'. ואחר זה ביאר כי ליהודים אשר שם היתה אורה ושמחה וששון ויקר והנה האורה הוא רוב השמחה והרווחה אשר היתה להם כי בעת הצרות ידמה לאדם כאלו הוא בחשך והיה להם יקר וכבוד שהיו מכבדים אותם העמים אשר שם מפני גדולת מרדכי בבית המלך:

    אבן עזרא

    ליהודים היתה אורה. פירוש צהלה כטעם אורה כאדם שהוא יושב בחושך ויצא לאויר העולם שהוא הפך בלא אמצעי כן היה דבר ישר'.

    תרגום

    לִיהוּדָאֵי הֲוַת רְשׁוּתָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרַיְתָא וּלְמִיטַר שַׁבַּיָא וּמוֹעֲדַיָא וּלְמִגְזַר עוּרְלַת בְּנֵיהוֹן וּלְאַחֲתָא תְּפִילִין עַל יְדֵיהוֹן וְעַל רֵישֵׁיהוֹן:

    אלשיך

    ליהודים היתה וגו'. ראוי לשים לב לא יבצר או או' ליהודים יכלול גם כל אשר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה או אשר בשושן בלבד אם גם את הכל יכלול איך אומר אחרי כן אשר היה בכל עיר ועיר מדינה וגו' שמורה כי עד כה לא עליהם ידבר ואם גם הפסוק הב' ידבר דרך כלל גם על של שושן איך יאמר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע כי אין הגעה צודקת בשושן כי ממנה יצא דבר המלך ודתו מאת המלך כי שם ביתו ועוד כי מהראוי לכלול ולומר ולכל היהודים שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה היתה אורה ושמחה וגו'. ועוד מה היה כי בפסוק זה שנאמר היתה אורה ושמחה וגו' לא נזכר משתה ויום טוב הנז' בפסוק הב' ובשני אינו מזכיר אורה וכו' אך ושמחה וששון הנאמרים בראשון חזרו ונשנו בשאחריו ואם אומר ליהודים וכו' היא על אשר בשושן בלבד ראוי לדעת על מה הוזכרו בפני עצמן וישנה תוארי שמחתם לא ראי זה כראי זה בזה אורה כו' ולא משתה וי"ט ונהפוך בפסוק הב'. ועוד למה על שושן לא נאמר שהיו עם הארץ מתייהדים כאשר בשאר מדינות המלך ועוד למה לא נאמר בהן יקר כאשר בשושן שנאמר ששון ויקר. אמנם הנה הכרחנו למעלה כי בכל מדינות המלך נשתלחו ב' מיני כתבים שניין דא מן דא המין הא' סתומים להנתן דת בגלוי בכל עיר ומדינה להיות עתידים ליום הזה ולא נודע על מה נועדו והמין הב' ספרים אל כל שרי המדינות כתב מפורש להשמיד וגו' ביום מועד ההוא. אך בשושן גם הדת ניתנה בפירוש להשמידם כמאה"כ ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו כמדובר טעם הדבר למעלה נכון ואמת ע"כ בהתהפכות הספרים יכלו לשלוח פתשגן לינתן דת גלוי לכל העמים ע"י כרוז להיות היהודים עתידים ליום הזה לינקם מאויביהם כי לא תשיגנ' בזיון שמהפך דעתו בגזרותיו אך בשושן ניתן דת מאז באר היטב גלוי להשמידם על כן בהתהפכות הגזרה ותנתן דת בשושן להיות היהודים עתידי ליום הזה לינקם מאויביהם הלא מורה יעלה על ראש כל איש ישראל פן יתקוממו המון עם להחזיק בדת הראשונה אשר ניתנה להשמידם באומר כי דת למדי ופרס די לא להשניא וישלחו העו"ג בעולתה ידיהם על ישראל והמלך לא יוכל להצילם כי את דתי המלך הם עושים כי על כן הפליא לעשות הוראת המורות לעיני הכל כי רצון מלך שלא ישלחו ביהודים את ידם כי כל ישעו וכל חפץ להשכיל להטיב לישראל והוא במה שנתן את בית המן לאסתר ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי וגם הושם על בית המן ויצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' על כן עדיין לא נמשך ליהודים אשר בשושן מהשמחה וששון ששמחו על סימני ביטול הגזרה ומפלת המן לא משתה ולא י"ט וגם לא נפל פחד היהודים על עם הארץ בעצם להיותם מתייהדים כ"א מיקרים ומכבדים אותם בלבד ובזה נבא אל ביאור הכתובים וניישב ע"פ דרכנו או' היתה אורה ולא אמר היו כי ד' דברים המה והוא כי הנה קרה להם ליהודים אשר בשושן כמו שהם באישון לילה ואפלה ושומרים לבקר והבקר אור טרם צאת השמש בגבורתו ישמחו לראות מציאות אורה ועוד מעט בהנץ החמה ישמחו אז יותר וכאשר השמש יצא על הארץ אז ישישו בשמחה יתירה הנה כי כן קרה ליהודים אשר בשושן בימים ההם בזמן ההוא והוא כי אשר בכל מדינות המלך לא גדלה אפלתם כי סתומים וחתומי' היו הדברים עד עת מועד כמדובר כי היו כל עו"ג משמרים הבלי שוא ליום ההוא אשר התעתדו לשאול מאת כל שרי כל עיר ומדינה יעידון ויגידון כל הנמצא כתוב בספריהם על מה התעתדו ליום ההוא וגם ליהודים היה להם כדברי הספר החתום באופן כי היתה אפלתם מעוטה וארוכתם מהרה הצמיחה כי בטרם יבינו רעתם באה בשורתם וינתן דת גלוי לכל העמים ליהודים להנקם מאויביהם ואין מכלים ותהי להם כיושב בבית אפל בצהרי' כי בצאתו ממנו ראה אור גדול בפעם א' אך אשר בשושן היו כיושבי חשך וצלמות וכאור בקר יאיר אורה קו לקו כן בהנתן דת בשושן בראשונה ברור מללו להשמידם גליי לכל יושביה וע"כ גם בהתהפך הגזרה ותנתן דת ליהודים לינקם מאויביהם עוד יד המון עם הארץ נטויה להחזיק במעוז דת למדי די לא להשניא ויאמרו להשמידם כדת ניתנה בראשונה כי גם המלך לא יוכל לרפא להם כי את דתי המלך הם עושים באופן כי לא שמחו בעצם בכרוז הב' כי עוד פחדם בלבם מהתקוממות עם אך בא להם בטחון גאולתם קו לקו כאור בקר שהולך ואור מעט מעט עד נכון היום וזהו ליהודים הם אשר בשושן שעליהם ידבר היתה תחילה אורה בלבד שהאיר חשכם ועדיין לא באו לגדר שמחה מפחד לבבם כי עדיין לא הטהרו ממוראם וזה אמרו היתה אורה כי עדיין לא היו ג' אחרונות ואח"כ ושמחה וכו' הוא כי ראשונה ביקר וגדולה אשר נעשה למרדכי בלבוש והסוס אשר לבש בו המלך והרכיבוהו ברחוב העיר ויקראו לפניו ככה וגו' אז היתה להם אורה מה מחשך אפלת מוראם ויחלו מעט לפקוח עיני הבטחון ואחרי כן בראותם את המן תלוי ועומד תחת העץ אשר הכין למרדכי אז גדל בטחונם ויגיעו עד גדר שמחה ואחרי כן בתת המלך לאסתר את בית המן ותשם אסתר את מרדכי על בית המן אז הגיע בטחונ' עד גדר ששון באומר כי אחרי ראות כל אשר בשושן את כל האותות האלה לא יערבו אל לבם להרים את ידם ואת רגלם נגד ישראל כי ראו כי המלך אהבם ואחר שלש אלה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' אז זולת מה שלא היה לבבם למרע על ישראל גם היו מיקרים אותם והיא מדרגה רביעית והוא אומר ויקר אך עדיין לא הגיעו לגדר היות פחד היהודים עליהם כאשר בשאר מדינות המלך כי שם פחדו פחד אך בשושן לא היה פחד והוא מהטעם האמור כי בעת רעת המן ניתן דת בשושן להשמיד מש"כ בשאר מדינות המלך וע"כ בשושן לא הגיע בטחונם עד גדר עשות משתה וי"ט כאשר בכל עיר מדינה ומדינה זולתה מן הטעם שכתבנו שעל כל ארבעה אלה עדין לא הטהר מורך לבבם על אשר ניתן דת בשושן להשמידם כמדובר. וע"כ לא נפל פחד היהודים בשושן להיות מתייהדים כאשר בעמי הארץ אשר בשאר מדינות המלך ואחרי אומרו ענין היהודים אשר בשושן אמר ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך הוא אשר בספרים אל השרים ליקהל ולעמוד על נפשם ודתו מגיע הוא פתשגן הכתב להנתן דת להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם היה להם משתה וי"ט כי אשר נגזר בתחלה גלוי לכל העמים לא היה להשמידם רק להיות עתידים להיום הזה סתם מש"כ בשושן שניתן דת גלוי להשמידם ותהי להם שמחה על דבר המלך בספרים לעמוד על נפשם להציל עצמם מהבאים להורגם וששון על הדת שניתנה בגלוי להנקם מאויביהם גם מהבלתי באים להורגם ככתוב טעם החילוק למעלה וע"י כן על סיבת השמחה עשו משתה ועל סיבת הששון עשו י"ט וזהו שהפסיק בין ששון למשתה במלת ליהודים וזה הוא מז"ל שהוזכרנו למעלה כי צרת ישראל באה סתומה להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה ובבא הטובה באה מפורשת ולהיות וגו' להנקם מאויביהם ואין זה רק בכל עיר ומדינה זולת שושן כי בה בפירוש אתמר פתגם מעשה הרעה כמ"ש ואת פתשגן כתב וגו' להשמידם נתן לו ועל כן שם פחדו פחד ישראל מכל שאר מדינות המלך. וטעם לפגם אשר נפגמו בני שושן בסער הגדול הזה מהשאר ולבלתי היות שמחתם שלמה מהרה כשאר היהודים הלא הוא כי המה באו אל שלחן המלך אחשורוש אל משת' וי"ט עשה לאוהביו ויהנו מסעודתו על כן גם ה' העביר שמחה שלמה מהם מראשית השנה ועד אחרית שנה. וע"פ דרכנו למדנו גודל חסדו יתברך ורב טוב לבית ישראל כי נפלינו מכל גויי הארץ כי בני ישראל בכל צרתם להשמיד וגו' לא אחד בהם המיר כבודו חלילה מפחד רעה כי אם אבל גדול וצום ובכי ומספד אך בהתהפך הגזרה בכל מדינה ומדינה רבים מעמי הארץ מתיהדים וממירים דתם עם היות שזולת הגזרה שהיתה ביום מועד גם מאז היו מוכים ורדופים מן העמים כמשז"ל על העיר שושן נבוכה שהיה הפרסי מכה איש עברי בכל המקום אשר ימצאנו ואומר לו מחר אהרוג אותך ונוטל ממונך ועל כל זה דבקו במלכם ובתורתם לא כאלה חלק אל גויי הארץ כ"א בכל מדינה ומדינה שעל היות ליהודים משתה וי"ט מבלי שיצר לגוי הנזכר היו רבים מעמי הארץ מתייהדים על כי בשב ואל תעשה נפל פחדם על העמים מבלתי היות עליהם גזרת מות רק במבקשי רעתם בלבד. ובאו' כי נפל פחד היהודים ולא אמר כי פחדו מהיהודים אפשר כיון לומר כי לא אשר מזרע עמלק בלבד ודומיהם אשר חשבו יהרגום ישראל היו מתייהדים כ"א דרך כלל ואין זה כ"א שמן השמים נפל עליהם אימתה ופחד כענין ומוראכם וחתכם תהיה על כל חית השדה וז"א נפל כי אין נפילה כ"א מלמעלה למטה והוא משמים ממעל. או יאמר כי נפל פחד היהודים כי הפחד אשר היה ליהודים שלחו ה' ביעקב ונפל בעו"ג הנזכר. ובגמרא ליהודים היתה אורה זו תורה כד"א כי נר מצוה ותורה אור. ושמחה זה י"ט כד"א ושמחת בחגך וששון זו מילה כד"א שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין שבראש שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ע"כ. וראוי לשים לב וכי האם עד כה חסרו ישראל תורה וי"ט ומילה ותפילין שבראש. ועוד האם לא היו להם זולת אלו ואיה איפה כל תרי"ג מצות ועוד כי בכלל תורה הם י"ט ומילה ותפילן שבראש. ועוד שאם כן שהיו להם ד' דברים אלה למה לא נאמר היו כ"א היתה. ועוד איך באומר שש אנכי על אמרתך יש שם מילה וכן באומר ויקר אלו תפילין שבראש איך נלמד מפסוק וראו וגו'. והנה טרם בא אל מכוון כללות המאמר נבאר הנוגע אל הבנת פשוטו באומר ששון זו מילה שנאמר שש אנכי וגו' והוא כי אחד מהדרכים שהאגדה נדרשת היא ג"ש כענין אומר שמחה זה י"ט מג"ש של ושמחת בחגך כן נאמר כאן ששון ונאמר להלן שש אנכי מה ששון האמור שם מילה שהרי נאמר כמוצא שלל רב ואיזה מצוה מצא ושש עליה זו מילה כמאז"ל על למנצח על השמינית כשנכנס דוד במרחץ ראה עצמו ערום מן המצות וגו' הסתכל במילה שמח ואמר למנצח על השמינית על שניתנה בשמיני. או יהיה כמז"ל שש אנכי על אמרתך זו מילה כד"א כי שמרו אמרתך מה להלן מילה שנאמר ובריתך ינצורו אף כאן היא מילה ובזה אמור מעתה נאמר כאן ששון ונאמר להלן שש אנכי מה להלן מילה שהרי נאמר אמרתך אף כאן מילה ויש סעד לזה מהנוטריקון כי אמרתך במספר קטן עולה י"ג כמספר מילה במספר קטן וכנגד י"ג בריתות שנכרתו עליה ונבא אל ענין כוונת המאמר דרך כלל והוא כי הנה הוקשה לרז"ל או' ליהודים היתה אורה כי כמשמעו לא יתכן כי לא נמנע מכולם אורה וכן אומר ושמחה כי בכלל אומר דרך כלל והעיר שושן צהלה ושמחה היא. ועוד אומר היתה אורה ולא אמר היו כי ד' דברים הם ועוד שאם אורה הוא העדר חשך הצרה בכלל שמחה וששון הוא ע"כ גזרו אומר כי רמז ד' דברים תורה וכו'. והוא כי הנה בד' הדרגות העלם הוא ית'. א' ממות לחיים. ב' שאשר רצו שונאיהם לעשות להם נהפוך היה ויעשו הם כן בשונאיהם. ג' שלא בלבד ניתן להם החיים כ"א גם חירות העבדות שהי' מקום לומר כי הלא דבר מלך ממכרו לא ישוב ריקם ואם תתבטל המכירה בבחינת המות תתקיים בבחינת עבדות. ד' שגם שתפול פחד היהודים על העמים ויכבדום מהיכן זכו לד' מעלות טובות אלו זו למעלה מזו עכ"א אל תתמה כי הלא ד' זכיות היו בידם והם שעמדו להם. אחד אורה זו תורה כי היא הנותנת חיים כי עץ חיים היא וגם היא שעמדה לפניו יתבר' בעת נגזרה הכליה כמאז"ל במדרש חזית שלבשה בגדי אלמנות ותצעק מר ועל הב' שראו המותה לאויביהם ושמחם ה' במיתת המן הרע המבקש את נפשם עמדה להם על זה זכות שמחת י"ט שהיו מקיימים המועדות כי ע"כ שמחם ה' במטיל עין רעה במועדיהם ויעש להם מועד חדש והוא מאז"ל כי זה היה קטרוג המן לשני אחשורוש שהיו מטילים מאירה בממונו של עולם בחגים ומועדים שבת היום פסח היום וארז"ל כי אז בא מיכאל השר הגדול ואמר לפני הקב"ה ראה אין בניך מקוטרגין אלא על שמקיימים תורתך ומועדיך וא"ל הקב"ה חייך לא שבקית ולא אשבוק וכו' הנה כי זכות שמחת המועדות עמדה להם נגד המן. והמדרגה הג' שזכו והיא היות להם גם חירות מעבדות היה על זכות המילה שהיא חותם אות ברית קדש הוא חותם היותנו עבדים להקב"ה היא שעמדה לנו לבל נהיה עבדים לאדונים זולתו ית'. והד' שהוא היותם מיקרין מפחדם את היהודים היה בזכות מה שנקרא יקר הן תפלין שבראש שנאמר בהם ויראו ממך כי ע"כ ממוראם היו מיקרים אותם והוא כי היקר שהיו מיקרים אותם היה מחמת מוראם באומר כי נפל פחד היהודים עליהם ובתפילין נאמר ויראו ממך וז"א ליהודים היתה וגו' ולהיות כי כל ג' אחרונות מהתורה הם ע"כ לא נאמר היו כ"א היתה כי ממנה היו כולן: עוד יתכן כי אחרי אומר היקר שקנה מרדכי ע"י תשובתו הרמתה וכל ענותו. אמר וישראל מה קנו חלף צומותיה' ותשובת' לז"א ליהודים היתה אורה וגו' לומר די להם שקנו ד' קנינים טובים תורה וי"ט ומילה ותפלין שבראש והוא כמז"ל במסכת שבת ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגת ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם והקשו בגמרא א"כ מכאן מודעא רבא לתורה ותירצו חזרו וקיימו בימי אחשורוש שנאמר וקיימו וקבלו קיימו מה שכבר קבלו ופי' מאמר זה רז"ל בתנחומא פרשת נח כי מה שלא רצו לקבל בסיני עד ימי אחשורוש היא תורה שבעל פה ובזה יאמר כי ליהודים היתה אורה זו תורה מה שאין כן עד הזמן ההוא כי לא קיבלוה כי אם באונס ויהיה הוראתם כי תורה שבעל פה נתנה להם חיים וכמשז"ל מתלמידי מרדכי שהיו כ"ב אלף עוסקים בתלמוד וזכותם עמדה או במה שכתבנו למעלה מהמדרש כי התורה לבשה שק לפני הקב"ה ובא אליהו וסיפר הדברים למרדכי ומשם נודע אח"כ לישראל ע"כ בסבר פנים יפות קבלו כל חלקיה וגם היה להם י"ט מחדש הם ימי הפורים והוא מז"ל כי כשקטרג המן על מועדות ישראל אמר הוא יתברך חייך כי עליך יעשו מועד אחר הוא יום פורים משתה וי"ט וגם זה יהיה על ראותם כי הפיל הוא יתברך המטיל עין רע במועדיהם וכן על ראותם כי זולת החיים גם חירות מהיות עבדים ניתן למו התחזקו מאז יותר על מצות מילה באמור כי לה' הם עבדים חתומים בחותמו ולא לאחר ושהיא עמדה להם וגם קנו חמוק במצות תפלין שבראש ולא יבושו לעיני העמים כי ראו מופת כי היה פחד היהודים עליהם ומיקרים אותם ע"כ קנו חוזק על המצוה ההיא:

    תורה תמימה

    ליהודים וגו'. רבא פתח למגילת אסתר מהכא, ברבות צדיקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח עם (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר, ישמח עם כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו', ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר , ובמשול רשע יאנח עם זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. (מגילה י"א א')

    ליהודים וגו'. רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא היו מהלכין בדרך וחזו אילת השחר שבקעה אורה, אמר ליה ר' חייא לר' שמעון, כך היא גדולתן של ישראל קימעא קימעא, וכל מה שהולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא, דכתיב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי כך בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר . (ירושלמי ברכות פ"ח ה"א)

    אורה ושמחה וגו'. א"ר יהודה, אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ג) ותורה אור, שמחה זה יו"ט, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זה מילה וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך , ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (פ' תבא) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש . (מגילה ט"ז ב')

17. (יז)וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי־נָפַל פַּחַד־הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם

    רש"י:מתיהדים. מתגיירים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

    מלבי"ם

    השאלות: אצל המן לא כתיב בכל עיר ועיר ופה הוסיף בכל עיר ועיר:

    ואמר פה ובכל עיר ועיר, כי פתשגן הכתב היו מבואר על מה יהיו עתידים, משא"כ אצל המן לא נודע מהו, רק מפי השמועה ולא נודע בערים הפרטיים כנ"ל:

    רלב"ג

    ובכל מדינה וכו'. וזכר כי בכל העיירות ג״כ שהיה דבר המלך ודתו מגיע היה ששון ושמחה ליהודים והיו עושים משתה ויום טוב מרוב השמחה:

    ורבים מעמי הארץ מתיהדים. רוצה לומר שהיו מראים עצמם שהם יהודים או ירצה בזה שהם מתגיירים ושבים לדת היהודים:

    אבן עזרא

    מגיע. מבנין נוסף רק הוא פועל עומד וכן הגעת למלכות.

    מתיהדים. מלה זרה ויאמר רבי יונה המדקדק כי מזאת המלה נלמוד כי מלת תורמין נכונ' כי יו"ד יהודה איננה עיקר והנה שב במלת מתיהדים שורש גם הוסיף ואמר מוח ומלוח הנו כמו את מוצאך ואת מובאך כי היה רואי להיותו מבואך רק בא על דרך חביריו ולא אמר כלו' כי וי"ו מובאך אם נוסף אינני תמה כי אותיו' אהו"י נמצאו נוספים בין בראש המל' ובין באמצע ובין בסוף גם יעדרו ואין כן מם מליח ותשוב' על מלת תורמין מה שאמרו רבותי' ז"ל לשון מקרא לחוד ולשון גמרא לחוד ויתכן היות מתיהדים שיתיחסו על שבט יהודה יהוד' והנה יהיה בדקדוק יפה.

    תרגום

    וּבְכָל פִּילְכָא וּפִילְכָא וּבְכָל קִרְוָא וְקִרְוָא אֲתַר דִי פִּתְגָם מַלְכָּא וּגְזֵירַת דִינֵיהּ מְטֵי חֶדְוַת וּבְדִיחַת לִבָּא לִיהוּדָאִין וּמִשְׁתַּיָא וְיוֹמָא טָבָא וְסַגִיאִין מֵעַמָא דְאַרְעָא מִתְגַיְירִין אֲרוּם נְפַל פַּחְדָא דִיהוּדָאֵי עֲלַוֵיהוֹן:

    אלשיך

    ובכל מדינה ומדינה וגו'. שעור הכתוב מקום אשר דבר המלך הוא אשר שלח לשרים בספרים ליקהל ולעמוד על נפשם ודתו מגיע הוא הדת שהוכרז גלוי לכל העמים בפירוש להיות היהודים עתידים להנקם מאויביהם כמפורש למעלה באר היטב חלוקי האגרות על דבר המלך הכתוב בספרים שלא היה כ"א לעמוד על נפשם להנצל מהקמים עליהם שהוא דבר המלך הכתוב בספרים אל השרים כנ"ל על זה היה שמחה ועל מה שגם זולת זה ינקמו מאויביהם שהוא הדת שניתנה שהוא אומר ודתו היה ששון נוסף על השמחה ולא אמר ומשתה וי"ט כ"א משתה בלא וי"ו והוא כי מה שמחה נמשך משתה ומהששון שעל הדת שניתנה נמשך י"ט ושאר ענין הכתוב מפורש לעיל פ' הקודם ובגמרא רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. באש בימי נ"נ הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן ע"כ. וראוי לשים לב כי באומר הרכבת אנוש לראשנו אינו דורש כלום ועוד שמזכיר צרתנו בימי נ"נ ובימי פרעה ולא הישועה שהושיענו ה' בימיהם ובענין המן מזכיר התשועה ולא הצרה ואם כל כונתו הוא על מה שבימי המן למה מזכיר הקודמים לו אמנם הנה בספר חבצלת השרון כתבנו דרוש נלמד מספר הזוהר הלא הוא כי אינו דומה הנלכד בשחת ?ב"ס ממוסי' כאריות ונחשים ודומיהם או אם יושלך בדומם הממית בטבעו כבא באש או במים אל הניתן בידי אדם בעל בחירה כי הנה הבחינות הראשונות נקל בעיני ה' להציל מהם צדיק כצדקו אך ההצלה מידי אדם רע יקר בעיני ה' יתברך כי הלא אחד ממדותיו יתברך הוא לבלתי הסיר בחירת אדם מכל אשר יחפוץ לעשות דאל"כ בטלי שכר ועונש והן זאת היתה עם לב ראובן באומר אל אחיו אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור כי הלא מה הועיל בתקנתו אחרי כי בבור ישכנו נחש או עקרב כמז"ל אם הבור ריק אינו יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו אך היתה כוונת ראובן להסירו מתחת יד בעל בחירה ולשומו תחת יד ב"ח כי מהם תקל הצלתו וז"א למען הציל אותו מידם לומר כי אומר השליכו אותו אל הבור לא היה רק למען הציל אותו מידם של בחירה להשיבו אל אביו בודאי ע"י כן מש"כ בהיותו תחת בעלי בחירה: ובזה נבא אל הענין והוא במ"ש למעלה כי המשתה נתקן על שמלבד שהצילנו הוא יתברך מצרינו גם נתנם בידינו ככל הנמצא כתוב בספרי ההתהפכות להקהל ולעמוד על נפשם וכו' שאם לא היה רק הצלת עצמנו הלל היה מספיק כאשר בימי חנוכה או קריאת המגילה כי קריאתה זו הלולה כמאמר בגמרא. ונבא אל הענין אמר הנה גדלה מאוד ההצלה בימי המן מהצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש והצלת התינוקות שהשליך פרעה ביאור והוא כי אש ומים אינם בחיריים כאשר היה המן שבקש להרוג בחרב אנוש בעל בחירה ועכ"ז גם כי לא היה עושה עמנו רק הציל ממות נפשנו היה עלינו לשבח לאדון הכל אך הפליא חסדיו כפול ומכופל שגם חרבם הביא בלבם וז"א הרכבת אלהינו בעונינו אנוש בחיר' לראשינו שהוא קשה לינצל כי מה שהצלת את חנני' וחבריו מכבשן האש ואת המושלכים ביאור בימי פרעה שלא מתו כמז"ל הנה לא יפלא כ"כ כי אז באנו באש ובמים בלתי בחיריים ואינו דומה למה שהרכבת אנוש בעל בחירה לראשנו הוא המן ותקטן זאת בעיניך ה' להציל עצמנו בלבד כאשר באש בימי נ"נ וכאשר במים בימי פרעה כי אם גם ותוציאנו לרויה שהוא עד היות כוסינו רויה הוא המשתה אשר הוא הוראת תתו יתברך גם את אויבינו בידנו כמדובר: