אסתר פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש רש"י; בלחיצה על "עוד פירושים" – מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת־סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

   רש"י:נדדה שנת המלך. נס היה, ויש אומרים שם את לבו על שזמנה אסתר את המן שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו: להביא את ספר הזכרנות. דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם, ורבותינו אמרו מתוך שנתן לבו על המן ואסתר אמר אי אפשר שלא ידע אדם עצתם שהוא אוהבי ויגלה לי וחזר ואמר שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו ואין חוששין עוד לי, לפיכך ויאמר להביא את ספר הזכרונות:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מה היא סבת נדידת השינה, מדוע כפל ספר הזכרונות דברי הימים:

   בלילה, אין ספק כי המלך בראותו את כל החרדה שחרדה אסתר לבא אליו, ידע כי בקשה גדולה יש לה לבקש, כי בעבור זה אמר עד חצי המלכות, ויען שכפלה בדבריה אם מצאתי חן, ואם על המלך טוב, הבין שהשאלה שתבקש הוא דבר הטוב לפני המלך בעצמו, והראוי אליו מצד ישרו באשר הוא מושל עמים והוכן בחסד כסאו, ובזה עלה בלבו כי אין ספק נתחייב לשלם איזה גמול למטיב עמו, ולא שלם פעלו, וע"כ צוה להביא ספר הזכרונות והנה המפרשים כתבו כי דברי הימים היה הד"ה הגדול שבו כתוב הכל באורך, והיה עוד לוח המפתחות שהיה כתוב בו ראשי דברים וע"י היו מחפשים בד"ה הגדול. ולי נראה כי היו שני דברי הימים, א. דברי הימים שנכתב לזכרון לדור אחרון קורות המלך ומעשיו ועלילותיו הן טוב והן רע, וד"ה הזה לא היה ביד המלך רק ביד המשנה, ב. דברי הימים שנכתב לפני המלך שיהיה לזכרון אל המלך עצמו, וזה נקרא ספר הזכרונות דברי הימים שהיה תכליתו למזכרת דברים, וכבר כתבתי כי מן המלך נשכח מי היה המגיד על בגתנא ותרש, ועי"כ גדל את המן, כי לא ידע למי ישלם גמול בעד הטובה הגדולה הזאת, אם לא למי שסבב שישא את אסתר שעל ידה ניצל ממות, וגם שאח"כ השתדל המן שידמה להמלך שהוא היה המגיד, ועי"כ גדלו ורוממו, ובודאי מספר דברי הימים שהיה ביד המן נמחק שם מרדכי ונכתב שם המן במקומו שהמן היה המגיד, אבל בספר הזכרונות שהוא הדברי הימים אשר היה תחת יד המלך שם היה כתוב האמת, שמרדכי היה המגיד, ועז"א,

   רלב"ג

   בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו'. ידמה שזה סבב מסבב הסבות להשגחה על ישראל ועל מרדכי עם שדברי אסתר סבבו גם כן לאחשורוש מבוכות ומחשבות כי לא היה יודע על מה ועל מה תשתדל אסתר בזה האופן לבקש מהמלך במשתה בקשתה ועל מה הצטרכה לקרוא להמן עמו שתי פעמים ולפי שהיה נהוג בעת שתדד שנת המלך להביא לפניו ספר הזכרונות דברי הימים לפי ששם ספורים תשמח הנפש בשמיעותם ויהיה זה סבה להביא השינה עם שזה גם כן יביא למלך להזכיר מה שקרה וילמד בזה דעת לעתיד ויתיישר גם כן לתת גמול טוב לאשר גמלו וההפך להפך:

   אבן עזרא

   בלילה ההוא. בדרש שנת מלכו של עולם, והטעם שהשם לא ישן רק שומר ישראל וסבב סיבתה זכירת מעשים שעברו בעבור שנדדה שנת המלך. יש אומרים כי טעם להביא ספר דברי הימים להתענגו בשמיעת דבריו שעברו, ויש אומרים בעבור שנדדה שנתו שמא ענוש הוא על דבר שנדר ולא הקימו וזה קרוב אלי.

   תרגום

   בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁינְתָא דְמַלְכָּא בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נְפַק פּוּרְקָנָא לִיהוּדָאֵי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אִדַבָּרַת שָׂרָה לְבֵיתֵיהּ דַאֲבִימֶלֶךְ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אִתְקְטָלוּ כָּל בּוּכְרֵי דְמִצְרָאֵי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא אִתְגַלְיָין נְבוּאָן לִנְבִיאָן וְחֶלְמִין לְחֶלְמֵי חִזְוַיָא בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא אִתְרְגִישׁ עַלְמָא כוּלֵיהּ מְדִינָן וְכָל דַיָרֵהוֹן אֶבְלָא רַבָּא בְּכָל כְּרַכַּיָא מִסְפְּדָא וִילָלָא בְּכָל מְדִינָתָא עוּלֵמִין אֲסִירִין בְּסַקִין סָבִין וְסָבָן שָׁקְפִין עַל לִבְּהוֹן וְכוּלוֹן צָוְחִין בְּמֶרֶר וּבְקָל רַב מְיַלְלִין וְאָמְרִין וַי דְחָזִינָן עָקָא עַל עָקָא וּתְבִירָא עַל תְּבִירָא וּמִתַּבְרָנָא קַדְמָאָה לָא אִתָּסֵינָן וּמַחֲתָנָא לָא אִתְיְהִיבַת אָסוּ וּמִמַדְוָנָא לָא אִתְנְחַמְנָא וְכֵיבֵי לִבָּנָא לָא עֲבָרוּ מִנָנָא דְקִרְיַת אַבְהָתָנָא רְטִישָׁא עַל אַרְעָא וּמַקְדְשָׁא סְגַר סָנְאָה וַעֲזָרָתָנָא דַשִׁישׁוּ בַּעֲלֵי דְבָבָנָא וּפַרְעֹה וּמִצְרָאֵי לָא עֲצוּ עֲלָנָא כַהֲדָא עֲצָתָא וּמַלְכֵי עַמְמַיָא לָא חֲשִׁיבוּ עֲלָנָא כְּמַחֲשַׁבְתָּא הָדָא לְמֶהֱוֵי עֲתִידִין לְיוֹמָא הָדֵין לְשֵׁצָיוּתָנָא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא גְלֵי רָזִין גְלָא לֵיהּ רָזָא דְנָא לְמָרְדְכַי דִי גְזֵרַת מוֹתָנָא אִתְגַזְרַת עַל דְבֵית יִשְׂרָאֵל וְאוּף לְעַבְדִין וּלְאַמְהָן לָא זַבִּינוּ יָתָנָא. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁנְתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִמְרוֹמָא וְאִין לָא כְתִיב הָדֵין קְרָא לָא הֲוַת אֶפְשַׁר לְמֵימְרֵיהּ דִכְתִיב עוּרָה לָמָה תִישָׁן יְיָ חַס וְשָׁלוֹם לֵית קֳדָמוֹי שֵׁנָה אֶלָא כַּד חָטְיָן בֵּית יִשְׂרָאֵל עֲבַד גַרְמֵיהּ דִכְוָת דָמִיךְ בְּרַם כַּד עָבְדִין רְעוּתֵיהּ לָא נָאֵם וְלָא דָמִיךְ נְטַר יִשְׂרָאֵל. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נְדַת שִׁנְתֵיהּ דְמָרְדְכַי צַדִיקָא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ דַהֲוָן בֵּית יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְשִׁין וְיָתְבִין קֳדָמוֹי וְאָמְרִין לֵיהּ אַתְּ גָרַמְתָּ לָנָא יַת כָּל בִּישְׁתָּא הָדָא וְאִין אַתְּ קַמְתָּא מִן קֳדָם הָמָן רַשִׁיעָא וְכָרַעְתָּ וּסְגִדְתָּא לֵיהּ לָא אֲתַת עֲלָנָא כָל עַקְתָא הָדָא מְתִיב מָרְדְכַי וְאָמַר לוֹן לְבוּשָׁא דִיהֲוָה לָבַשׁ הָמָן רַשִׁיעָא צַיְירִין עֲלוֹי תְּרֵין צַלְמִין חַד מִן קֳדָמוֹי וְחַד מִן בַּתְרוֹי וְאִין קָמִית וּסְגִידִית לֵיהּ אִשְׁתַּכָּחִית דְאֶפְלַח לְטַעֲוָתָא וְאַתּוּן יָדְעִין מַן דְפָלַח לְטַעֲוָתָא יֵאבַד מִן עַלְמָא הָדֵין וּמִטְרַד מִן עַלְמָא דְאָתֵי וּשְׁתַקוּן מִנֵיהּ כּוּלוֹן. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא נָדַת שִׁינְתָא דְהָמָן רַשִׁיעָא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ מֵחֵימַת דַהֲוָה מְתַקֵן יַת צְלִיבָא לְמִצְלַב יַת מָרְדְכַי עֲלוֹי וְלָא הֲוָה יְדַע דִי לְנַפְשֵׁיהּ הֲוָה מְתַקֵן יָתֵיהּ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁינְתָא דְאֶסְתֵּר צַדִקְתָּא דַהֲוַת עֲבָדַת לַחְמָא לְאַעֲלָא יַת הָמָן בְּשֵׁירוּתָא עִם מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא נָדַת שִׁנְתֵיהּ דְמַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ טִפְּשָׁא דַהֲוָה שָׁהִיד וְלָא שָׁכִיב וַהֲוָה שָׁכִיב וְלָא דָמִיךְ דִי נְקַט יָתֵיהּ רוּחָא דִנְקָטָא לְמַלְכֵּי וְחַבְטַת יָתֵיהּ כּוּלֵי לֵילְיָא עָנֵי וְכֵן אָמַר לְכָל רַבְרְבָנוֹי מַה דַאֲכֵלִית לָא הֲנָאָה לִי וּמַה דְשָׁתִית לָא אִתְקַבֵל עָלַי שְׁמַיָא רַעֲמִין עֲלַי וּשְׁמֵי שְׁמַיָא מְרִימִין בְּקָלֵיהוֹן הֵידָא מַתְּנָן אֲמָרִית לְמִשְׁבַּק לִמְדִינְתָא וְלָא שַׁבְקִית לוֹן אוֹ אֶסְתֵּר וְהָמָן מְכַוְנִין לְמִקְטַל יָתִי דְלָא אָעֲלַת אֶסְתֵּר לְשֵׁירוּתָא עִמִי אֶלָא הָמָן בִּלְחוֹדוֹי. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא הַהוּא עָל דָכְרָן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב קֳדָם אֲֲבוּהוּן דִי בִשְׁמַיָא דְאִשְׁתְּלַח מִן מְרוֹמָא מַלְאָכָא הוּא מִיכָאֵל רַב חַיָלָא דְיִשְׂרָאֵל וִיתֵיב בְּרֵישֵׁיהּ דְמַלְכָּא וּנְדַד יַת שִׁנְתָא מִנֵיהּ כּוּלֵי לֵילְיָא עַד דִי אָמַר לְאָעֲלָא קֳדָמוֹי יַת סֵפֶר דָכְרָנַיָא מִלֵי דְיוֹמָא וַהֲוָן קַרְיָן בֵּיהּ קֳדָם מַלְכָּא עַבְדֵי דִינֵיהוֹן דְמַלְכֵי קַדְמָאֵי דַהֲוָן מִן קֳדָמוֹי וִיתִיב לְעֵיל מִן עֵינוֹי דְמַלְכָּא וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל מַלְכָּא וַחֲזֵי כִּדְמוּת גְבַר עָנֵי וְאָמַר לֵיהּ לְמַלְכָּא הָמָן בָּעֵי דְנִקְטְלָךְ וְנַמְלִיךְ יָתֵיהּ חִלוּפָךְ וְהָא מַקְדִים בְּצַפְרָא וּבָעֵי לְמִשְׁאַל מִנָךְ גַבְרָא דְפַרְקָךְ מִן מוֹתָא וּבָעֵי לְמִקְטְלֵיהּ אֶלָא אֱמָר לֵיהּ לְהָמָן מַה לְמֶעְבַּד לְגַבְרָא דְמַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ וְתֶחֱזֵי דְלָא שָׁאֵל מִנָךְ אֶלָא לְבוּשִׁין דְמַלְכָּא וְכִתְרָא דְמַלְכוּתָא וְסוּסְיָא דִי רָכֵיב עֲלוֹי מַלְכָּא:

   אלשיך

   בלילה ההוא וכו'. הנה יצדקו וינעמו האומרים מרז"ל כי בלילה ההוא רעיוניו על משכבו סליקו או' בלבו מי יודע אם אסתר תסתיר עצה עם המן ועלי יתלחשו ויאכלו וישתו מאהב' מסותרת וכורים שוחה ללכדני ואנכי לא ידעתי ותדד שנתו מעיניו אמר בלבו מה זה כי אין גולה את אזני וזאת השיב אל לבו אולי מבלתי הייתי גומל טובה תחת טובה אין חולה מעבדי עלי ואין גולה את אזני על כן ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים לדרוש ולראות אם הטיב איש עמו או גלה סודו ולא השיב לו גמולו וע"כ ימאן איש מהיות מגלה סוד ובכלל דבריהם הוא כי עתה ישלם גמול אל אשר ימצא גלה סודו וישמע השומע ואשר ידע דבר סתר אסתר והמן אז ידלג כאיל להגיד דבר ובדרך הזה נמשך מקראות שאחרי זה כאשר יבא בס"ד. ולבא אל הביאור נשים לב אל שנותו את טעמו כי למעלה נאמר ויבוקש הדבר וימצא ויכתב בספר דברי הימים ולא נאמר בספר הזכרונות דברי הימים כאשר נאמר פה ועוד אומר ויהיו נקראים בפתח הוא"ו שמורה שכבר קראו כל הזכרונות ואיך אחרי כן וימצא כתוב ועוד מה זה היה שלא נמצא כתוב הגדת אסתר כאשר היה מהראוי כי מהראוי היה יכתב אשר הגידה אסתר למלך בשם מרדכי וגם מלשון אומר וימצא כתוב יורה כי זה הלשון הוא הנמצא כתוב בספר ולא יתכן יכתב רק מעשה שהיה כאשר היה כסדרו איך היו מתלחשים ב' הסריסים ושם נמצא איש יהודי ויגד לאסתר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבוקש הדבר וגו' ולא הקיצור הנמרץ ההוא אשר הגיד מרדכי וכו'. אך יאמר ראו נא גדולת השגחתו ית' כי רבה היא מאד כי הלא בלילה ההוא הוא הלילה שהיו ישראל בשינת רעבון צומותיהם המעבירים שינה הפך המלך שקם ממשתה היין המפיל חבלי שינה ואעפ"כ נדדה שנת המלך לבדו וזה יאמר בלשון נדדה לומר כי שינה היתה לא בטבע כ"א שנדדה ממנו בהשגחתו יתברך והיה בלבו כאש בוערה על העדר הגלה סוד אסתר והמן ויאמר להביא וגו' לדרוש היש עושי טוב אל המלך ולא שלם לו גמולו כמדובר והנה דרך מלכים גדולים כמוהו ליכתב ספר דברי הימים לפניו מכל אשר יקרנו יום יום והנה למלך גדול שגדלו ורבו קורותיו יגדל ספר דברי הימים אשר לו עד גדר יעף ויגע איש עד אשר ימצא א' מהפרטים אשר בו בקרב רבים מאד אשר שם ומה גם אם מעט וקצר ענין מבוקשו שנשמט בין רבי הכמות מעיני הקורא בו וע"כ דרך המלך לעשות ס' קצר שהוא מפתחות לספר דברי הימים וההוא יקרא ספר הזכרונות של דברי הימים והיה כל מבקש דבר קטון או גדול יקרא מעל ספר הזכרונות ולא יבצר ממנו ממצא חפצו כמו רגע וממנו יראה איה מקום כבודו בספר ד"ה והנה הדבר הלז הנכתב בספר ד"ה כנ"ל באורך מעשה שהיה כאשר היה אך בס' הזכרונות של ד"ה למען יאונה לידו קל מהר זכרון טוב כל הנעשה קנצי למלין למען ירוץ קורא בו עכ"א להביא את ספר הזכרונות למען ימצא בו טוב מבוקשו בנקלה ואחשיב כי למה שספר ד"ה בעצמו מצוי לפני המלך יום יום למען הכתיב בו כל אשר יקרה דבר יום ביומו כמאמר הכתוב למעלה ויכתב בספר ד"ה לפני המלך שיורה כי שם נכתב ושם היה וע"כ לבל נקשה ונא' מה זה אומר להביא את ספר וגו' והלא ספר ד"ה הוא לפני המלך עכ"א כי מ"ש להביא הוא את ספר הזכרונות של ד"ה הוא ספר המפתחות וזהו את ספר הזכרונות של ד"ה הטעם כי הלא ד"ה הזה שהזכרתי ויהיו כבר נקראים לפני המלך ולא נמצ' כתוב בו דבר כי נשמט מהקורא בקרב עניני' אין מספר כי ספר גדול הוא ומה גם לרז"ל שהיה סופר המלך משמיט הדבר כי ילידי המן היו על כן הוצרך להביא את ספר הזכרונות הקצר כי שם לא ישמט ממנו וע"י כן וימצא כתוב מש"כ בספר ד"ה הארוך הנז' שהיה נשמט ולא נמצא עוד יכוון על פי הדבר הזה לומר שע"י בקשו בספר זכרונות ולא בספר ד"ה לא נמצא כתוב ותאמר אסתר בשם מרדכי כאשר היה בספר ד"ה עצמו כל המשך המעשה איך אמר מרדכי לאסתר ואסתר למלך אך בספר הזכרונות שהיה בקיצור נמרץ לא נזכר רק התחלת הענין והמכוון בלבד כי הגיד מרדכי על בגתנא וגו' ולא מה שהיה בינתים שמרדכי הגיד לאסתר ואסתר למלך והאלהים עשה למען יעשה עיקר החזיק הטובה למרדכי כעת לבל תזכר לפניו אסתר ומה גם למ"ש לעיל שלא החזיק טובה למרדכי בשעת מעשה על כי לא הגיד הוא למלך ואלו שתקה אסתר היה המלך מסתכן ע"כ מה' יצא ממ"ש אשר הגיד מרדכי סתם. ועוד ב' שמלשון הספר ההוא יובן שכל ישעו וכל חפץ מרדכי היה להציל ממות נפש המלך כי כן נראה המשך הלשון כי הגיד וגו' וטעם הגדתו היה על אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש וע"כ התעורר לומר מה נעשה יקר וגו' כאשר נבאר בס"ד. והיות' אומר ספר הזכרונות הוא ספר מפתחות של ד"ה מורה באצבע לשון הכתוב אשר הגיד וגו' שהוא טבע לשון מפתח לומר אשר הגיד הרדכי וגומר הוא בחלק וסימן פלו' של ד"ה ואינו כלשון בספר המאורע רק כמספר זכרון מה שמפורש באורך במקום אחר. עוד יכוון באומר וימצא כתוב בשום לב אל אומר כה בגתנא באל"ף והנה שמעתי אומר שהכתיבו הסופר כן ומה גם אם היו ילידי המן בגתן או תרש ושהכונה היתה למען יחשוב הקורא בו כי היה הדבר מסופק אם היה המגיד מרדכי על בגתן או אם היה תרש המגיד הדבר והנה ק' מאד כי נודע היה כי תרש היה א' משניהם ואיך יהיה הוא המגיד וגם איך היה אומר אשר בקשו לשון רבים אם על בגתן לבדו היה הדבר ותרש היה המגיד על אחשורוש כי הן אמת כי סופרי המלך זייפו למעט בזכות מרדכי. אמנם היה עם לבבם להורות שלא היתה טובת מרדכי שלמה שעם ששניהם בקש לשלוח יד במלך לא הגיד מרדכי רק על א' מהם על בגתן או על תרש אך על הב' הגיד זולתו באופן שהיה נכתב בגתן או תרש והאלהים עשה ככל נפלאותיו ולא נמצא כתוב רק בגתנא ותרש כי מה' יצא הדבר להפריד בין האל"ף והוי"ו ולעשות מהנו"ן פשוטה נו"ן כפופה וז"ש וימצא כתיב כי מציאה חדשה היתה ולא ככתבה וכלשונה שנכתב מתחלה בגתן או תרש רק בגתנא ותרש. או יאמר נמשך אל או' ויהיו נקראים לפני המלך דרך המלך לצוות על איש מסופרי המלך יקרא בספר נוכח המלך והוא שומע ובוטח בסופר בל ישמיט דבר כי אימת המלך עליו אך לא יתן בספר עינו להביט במכתב אם ישמיט או יהיה בודה מלבו אמר כי לא בטח המלך בסופר רק ויהיו נקראים ע"י אחר אך לפני המלך שבפיו יקרא הסופר והמלך רואה בספר שלפניו ועי"כ וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי שאלו לא היה כן לא נמצא כי היו מטמינים הדבר כמז"ל שהיו משתדלים להסתיר דבר בכל מאמצי כח:

   תורה תמימה

   נדדה שנת המלך. רבי תנחום אומר, נדדה שנת המלך – שנת מלכו של עולם, ורבנן אמרי – נדדו עליונים נדדו תחתונים . (שם שם ב')

   נדדה שנת המלך. למה נדדה – נפל ליה מילתא בדעתיה, אמר, מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן, דלמא עצה קא שקלי למקטלי, הדר אמר, וכי לא הוי גברא דרחים לי דהוי מודע לי, הדר אמר, דלמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיו, משום הכי ממנעי אינשי ולא מגלו לי, מיד – ויאמר להביא את ספר הזכרונות. (שם שם)

   נדדה שנת המלך. למה נדדה – לפי שראה בחלומו את המן נוטל סייף להרגו ונבהל והקיץ משנתו . (מ"ר)

   ויהיו נקראים. מלמד שנקראו מאליהם . (מגילה ט"ו ב')

2. (ב)וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל־בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, תרגום, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מלשון וימצא כתוב משמע שהיה חידוש שנמצא כתוב ולא נמחק:

   וימצא כתוב, כי משם לא נמחק שם מרדכי רק נמצא כתוב כי לא המן היה המגיד רק אשר הגיד מרדכי, ומזה נודע למלך כי כל מה שגדל את המן בחשבו שהוא היה סבה להצלתו היה בטעות, ועקר הגדולה הזאת מגיע למרדכי ובזה ספר השגחת ה', איך באותו הרגע שחשב המן לבקש נפש הצדיק לתלותו, נהפך הדבר כי נתודע למלך שגדולת המן מגיע למרדכי:

   תרגום

   וְאִשְׁתְּכַח כָּתוּב בְּסִפְרָא דִי חַוֵי מָרְדְכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ תְּרֵין רַבָּנֵי מַלְכָּא דִי נָטְרֵי פַּלְטְרִין דִי בָעוּ לְאוֹשָׁטָא יְדָא לְקַטְלָא יַת מַלְכָּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּבֵית דְמָכֵיהּ:

   תורה תמימה

   וימצא כתוב. כתב מבעי ליה, אלא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב . (מגילה ט"ו ב')

   וימצא כתוב. דרש רבי שילא איש כפר תמרתא, ובה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק, כתב שלבעלה לא כש"כ . (שם ט"ז א')

   וימצא כתוב וגו'. א"ר פנחס, מדה טובה היתה באותו האיש, שכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה, הדא הוא דכתיב וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי [מ"ר פרשה א' פ' ג'].

3. (ג)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה־נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל־זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא־נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מהו הכפל יקר וגדולה, ולהמן לא אמר רק אשר המלך חפץ ביקרו, מלות על זה מיותר:

   מה נעשה יקר וגדולה, המלך שאל הלא מגיע לו ע"ז שני דברים, א. יקר בשעתו להודיע אשר פעל ועשה שהציל את המלך ממות, ב. גדולה לעתיד לגדלו על כל השרים, והגם שידע שנעשה גדולה למרדכי שישב בשער המלך, שאל מה נעשה לו גדולה על זה, כי מה שישב בשער המלך היה בעבור שהיה אומן את אסתר לא בעבור זה:

   אבן עזרא

   יקר. הוא שם ולעולם הוא קמוץ רק אם היה סמוך כמו ואת יקר תפארת גדולתו, ואם היה שם התואר יהיה היו"ד קמוץ בקמץ גדול וכאשר יסמך יתערב עם השם הסמוך יקר רוח אינו תבונה והטעם יפריש ביניהם.

   תרגום

   וַאֲמַר מַלְכָּא מַה אִתְעֲבֵיד יְקָרָא וּרְבוּתָא לְמָרְדְכַי עַל דֵין וְאָמְרוּ עוּלֵימֵי מַלְכָּא מְשׁוּמְשָׁנוֹי לָא אִתְעֲבֵיד עַד כְּדוּן עִמֵיהּ שׁוּם מִדָעַם:

   אלשיך

   ויאמר המלך וגו'. הנה אומר על זה יראה יתור וגם בתשובת משרתיו מה ענין אומרו עמו והיה די יאמר לא נעשה דבר. אמנם יאמר נמשך אל פסוק הקודם והוא בהזכיר מ"ש לעיל על אומר אחר הדברים האלה גדל המלך וגומר איך תמשך גדולת המן מתליות בגתן ותרש והוא כי המלך ראה והנה הגידה אסתר למלך בשם מרדכי אז אמר המלך בלבו מי יודע אם בלב מרדכי היה להציל ממות נפשי כי לא יקרה נפשי בעיניו למה כי לא הגיד לי ואפשר כמספר דברים הגיד דבר ולא לבו הלך למען אדע הדבר להציל את נפשי עכ"א בלבו אין לי להחזיק טובה בעצם זולתי לאסתר אשר הגיד' לי וע"כ איזה יקר וגדולה יצדק בה עודף על היות כתר מלכות בראשה עכ"א בלבו לעשות יקר וגדולה למסבב נישואיה הוא המן כי בעצתו נהרגה ושתי ותלקח אסתר ע"כ הטיב אטיב עמו וזהו אחר הדברים האלה גדל המלך את המן והנה כעת האלהים אנה ליד המלך ימצא כתוב דבר מורה באצבע כי כל כונת מרדכי היתה להנא' המלך כי הלא לא נמצא כתוב דרך הודאת המאורע שהגיד מרדכי על בגתנא וגו' רק אשר הגיד וגו' אשר בקשו וגו' שמשמעות הענין כמפרש כונת מרדכי לומר אשר הגיד מרדכי היה על אשר בקשו לשלוח יד כלומר כוונת אשר הגיד היה על אשר בקשו לשלוח יד וגו' אז אמר בלבו כי ע"כ היה ראוי לעשית לו יקר וגדולה מה שלא חשבתי עד כה וע"כ נתתי היקר וגדולה להמן היקר שצוה המלך יכרעו וישתחוו לו וגם גדולה כי שם את כסאו מעל כל השרים וז"א מה נעשה יקר וגדולה למרדכי כלו' הלא עם המן נעשו שתיהן אך למרדכי מה נעשה כי הלא שתיהן יאותו לו יקר וגדולה על זה כלומר על שנמצא כתוב שכיון להנאתי: או יאמר על זה לומר על דרך זה ביחוד כי גם שהוא יושב בשער המלך שיש לו ישיבת מעלה לא על זה היה כי כבר היה יושב בשער המלך מאז. ויאמרו נערי המלך משרתיו לא הסופרי' כי קרובי המן היו רק משרתיו לא נעשה עמו דבר לומר עמו לא נעשה רק עם זולתו הוא המן כמדובר שעל מה שותאמר אסתר למלך וגו' גידל המלך את המן ועדיין לזה היה מספיק יאמר לא נעשה לו דבר מעין מאמר המלך באומר מה נעשה יקר וגדולה למרדכי ולא אמר עם מרדכי אך יכוין עוד כענין שם האיש אשר עשיתי עמו היום שהוא כי הנותן צדקה והמקבלה עושים זכות זה ע"י זה וזה ע"י זה נמצאו זוכים זה עם זה כן המטיב את חברו וחברו מחזיק לו טובה ומטיב לו שכל אחד זוכה עם חברו זה בהטיבו וזה בבלתי היותו כפוי טוב' וזהו לא נעשה עמו דבר כי אחר שהטיב הוא לא הטיבו עמו להיות זוכים זה עם זה: עוד ירמוז באומר דבר כלומר עמו לא נעשה דבר כ"א עם המן הוא דבר המלך ודתו שהיה להשמיד וגו' לרמוז למלך איך שלם רעה תחת טובה שמכר להשמיד וגומר את אשר דבר טוב על המלך:

   תורה תמימה

   לא נעשה עמו דבר. אמר רבא, לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין את המן . (מגילה ט"ז א')

4. (ד)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־הָעֵץ אֲשֶׁר־הֵכִין לוֹ

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   מי בחצר, מודיע תוקף הנס שלא היה טבעי רק השגחיי, כי באותו הרגע בא המן לתלות את מרדכי ומסבב הסבות כבר הכין לו כלי מות:

   תרגום

   וְאָמַר מַלְכָּא מִן גַבְרָא דְקָאֵם בְּדָרְתָא וְהָמָן עַל לְדָרְתָא דִי בְּבֵית מַלְכָּא בַּרְיָתָא לְמֵימַר לְמַלְכָּא לְמִצְלַב יַת מָרְדְכַי עַל קֵיסָא דְזַמִין לֵיהּ:

   אלשיך

   ויאמר המלך וגו'. מהראוי יאמר ויבא המן לחצר בית המלך ואח"כ יאמר ויאמר המלך מי בחצר ולא יאמר תחלה שהרגיש המלך ביאתו ואח"כ יאמר והמן בא כי אף אם נפרש והמן כבר בא מקודם טוב טוב היה להביא דברים כסדרן והמן בא ואח"כ הרגיש בו המלך וגם במאמר' הנה המן עומד בחצר יש יתור כי מהראוי יאמר הוא המן כמשיבי' על שאלת המלך שאמר מי בחצר יענו ויאמרו הוא המן ולמה האריכו ל' לומר הנה המן עומד בחצר וגם מלת הנה בלתי צודקת ולזה נשים לב אל אומר מי בחצר בנקודת הבי"ת בסגול ולא בפת"ח. אמנם בשמוע המלך כי לא נעשה יקר למרדכי תמה ואמר מי בחצר כלומר מי זה עומד בחצר מלך שר וגדול שלא ישגיח להטיב את הראוי להטיב ואם המלך לא ישים לב הוא יזכרנו ע"כ השיבו ואמרו הנה המן לפנינו כי בא והוא העומד בחצר המלך בהעמדה ומעלה שעליו מוטל להשגיח בעניני המלך והוא תשובה על אשר שאל מי בחצר. או יאמר מי בחצר הלא אמרתם לא נעשה עמו דבר כלומר כ"א עם זולתו מי בחצר כלומר מי בחצר המלך במעלה שהוא אשר אמרתם שאליו נעשה יקר וגדולה על זה וה' אנה לידם והמן בא אז ואמרו הנה המן. שהוא אשר אמרנו שנעשה עמו דבר והוא עומד בחצר כעת. וראוי לדעת מה זה היה להמן לבא בטרם בקר ולא המתין לבא בכי טוב ואפשר זה שכוון באומר אשר הכין לו שהוא מיותר אך יאמר כמ"ש לעיל כי ע"כ עשה העץ גבוה נ' אמה לצרף בעשייתה כל נ' כחו' הטומאה למען יוכל לו כי קדוש הוא ע"כ גם עתה הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ונועץ לבא טרם עלות השחר בזמן שליטת כח חיצונים כמז"ל על שר שלו ושל זקנו הוא סמאל שאמר ליעקב שלחני כי עלה השחר כלומר ולא תהיה תפארת של יעקב שיוכל לו אחר עבור זמן שליטתו כן עשה המן למה שעל ידיו הכנות כח הטומאה עשה העץ כן בטרם בקר בעת שיעזרוהו שרי כחותיו בא וז"א והמן בא ולמה בעוד לילה הלא הוא לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו כלומר כי כאשר הכין העץ בהכנות כחותיו כן הוצרך להשכים בבקר לבא אל המלך בעת ההוא שיגזור אומר ויקם לו וזהו שלא אמר אשר עשה לו כ"א אשר הכין לו כי עשה הכנה להיות לו למרדכי:

   תורה תמימה

   אשר הכין לו. [מה ת"ל לו], תנא לו הכין, ועליו נאמר ולו הכין כלי שת חציו לדולקים יפעל, בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל. (מ"ר)

5. (ה)וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא

   עוד פירושים על פסוק ה: תרגום

   תרגום

   וַאֲמַרוּ עוּלֵימֵי מַלְכָּא לְוָתֵיהּ הָא הָמָן קָאֵם בְּדָרְתָא וַאֲמַר מַלְכָּא יֵעוּל:

6. (ו)וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה־לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   מלבי"ם

   השאלות: מדוע מהר לשלם למרדכי תיכף בבקר השכם:

   מה לעשות, אחשורוש ידע שהמן יטעה שאליו הדברים נוגעים, ורצה בזה כדי שהיקר שיבקש המן לעצמו יעשה למרדכי אחר שבאמת אין היקר מגיע להמן רק למרדכי, ומטעם זה לא שאל לו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגדולתו, כי אז יבין המן שלא עליו חושב המלך, כי הוא כבר הגיע לתכלית הגדולה שהגדילו מכל השרים, ולכן לא אמר רק ביקרו שבזה יטעה המן שאליו רוצה לעשות יקר ויפריז על המדה, ויעשה כן למרדכי, ובל"ז על הגדולה לא הוצרך לשאול, כי כבר חשב לתת גדולת המן למרדכי אחר שאליו מגיע עיקר הגדולה:

   רלב"ג

   מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. ירצה שיעשו בו בעצמו דבר יהיה לו כבוד ולזה אמר מה לעשות באיש:

   אבן עזרא

   חפץ ביקרו המלך חפץ לעשות יקר לו.

   ויאמר המן בלבו. יש בדברי יחיד כי מזה הכתוב כלומר כי בנבואה נכתב' זאת המגלה כי מי יודע תעלומות לב כי אם השם שיגלה סודו אל עבדיו הנביאים ואחרים אמרו כי היה דרך סברא או המן גילה סודו אחר כן או ביום עצמו וכמוהו ויאמר עשו בלבו והאמת כי זאת המגלה ברוח הקדש נכתבה. מצאנו למי יחפוץ וגם ודרכו יחפץ שני משקלים.

   תרגום

   וְעַל הָמָן וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא מָה חֲזֵי לְאִתְעֲבָדָא לִגְבַר דִי מַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ וְחָשִׁיב הָמָן בְּלִבֵּיהּ וְאָמַר מַן יִצְבֵּי מַלְכָּא לְמֶעְבַּד יְקָרָא יַתִּיר מִנִי:

   אלשיך

   ויבא המן וגו'. ראוי לשים לב מה זה הי"ל לשאול מהמן יאמר לו מה לעשות וגו' ואח"כ לצוות עליו יעשה על ידו ויהי הוא כרוזא קרא בחיל ככה יעשה לאיש וגו' ועוד מה זה היה שטרם ישאל את פיו מה לעשות באיש לא אמר אליו מה תבקש ומי הביאך הלום בטרם בקר. אמנם הלא כתבנו כי כל ישעו וכל חפץ המלך היה מדאגה מדבר סתר אסתר והמן כי לא ידע אם עליו יתלחשו וע"כ צוה להביא את ספר הזכרונות לדעת מי זה האיש גלה סוד המלך ולא שלם לו גמול טוב שע"כ אין חולה מהם עליו ואין גולה את אזנו ולמען זאת בקש לשלם גמולו בראשו וחמשיתו יוסיף למען יודע לעיני הכל כי גדול מגיד דבר סתר לפני המלך למען אז ידלג כאיל אשר ידע שהסתיר יסתיר אסתר והמן ויגלה סוד למלך עכ"א בלבו אם אמרתי אשלם גמול יקר וגדולה למרדכי על זה ולא ע"י המן כ"ז איננו שוה שבגלל הדבר מי שעמד בסוד המלכה והמן יבואו ויגיד כי הלא יהיה כמשיב ידו באומר הלא אם נגד סריסי המלך יערב איש אל לבו לגלות סודם לא כן נגד המלכה ולא נגד המן אשר המלך שם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו כי הלא ירוצו את גולגלתו ומי האיש ירים את ידו ואת רגלו נגדם ע"כ התחכם המלך בב' דברים אחד שהמעל' והיקר אשר יעשה למרדכי תהיה למעלה מיקר תפארת המן וע"כ שאל לו מה לעשות באיש וגומר למען יעלה על רוחו שעליו ידבר המלך ויעדיף בשאלתו יקר למעלה מיקר תפארת גדולתו ובגלל הדבר למען יעלה על רוחו שעליו יכוין לא אמר מה לעשו' באיש אשר המלך חפץ בגדולתו כ"א כה יאמר יעלה על רוחו שעל זולתו יכוין אך בראותו שלא יזכיר גדולה אמר בלבו אין זה כ"א עלי כי הגדולה כבר ניתנה לי מעל כל השרים ולא אחסר רק יקר נוסף בלבד באופן שישאל דבר נוסף על יקרו ובלב המלך היה למען יודע לעיני הכל כי רם המגלה סוד לפני המלך מהמן אשר כסאו מעל כל השרים ובזה היודע סוד המן והמלכה יבא אל המלך ולא יירא כי יאמר גדול אנכי ממנו ב' כי גדולה מזו היה בלב המלך והיא לעשות היקר ע"י המן שיהי' לו כנער משרת וכרוזא קרי בחיל לפניו ככה וגו' במקום רואים כי אז יאמרו כל הרואים את כבוד מרדכי ואת אשר נקלה המן לעיניו גדול כבוד מגלה סוד המלך בעיני הפלא ופלא כי הלא איש אשר שם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו השפל ישפילהו עד ארץ יגיעהו עד עפר לפני מגיד דבר ואז יחרץ רץ כצבי אשר ידע סוד המן והמלכה ויגידהו ולא יירא מגדולת המן אם ידבר נגדו כי הלא במה נחשב הוא לפני מגלה סוד המלך ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל בלתי שאול לו המלך בבואו לפניו לאמר מה זה מהרת לבא בטרם בקר אל שער המלך מה תבקש. אמנם מה' יצא הדבר פן יקצוף המלך על אסתר המלכה קצף רב קצף כי הלא בהשמע דבר המן כי בא לתלות את מרדכי ולב מלך נמס בתוך מעיו על כי אין מגיד אף אין משמיע עצת המן והמלכה וע"כ בקש לכבד את מרדכי מגיד דבר המלך למען ממנו יראו וכן יעשו היודעים עצת המלכה והמן וא"כ איפה כשמוע המלך כי בא המן לתלות את מרדכי או תבער בו חמתו ואמר יאמר אין זה כ"א רוע לב המלכה והמן ועלי יתלחשו כי הלא לבל יוגד לי מבקשים נפשי מגלה סוד מנאצי לבל יבא איש לגלות מסתוריהם ויעשה רעה פתע פתאום וגם על אסתר ישלח ידו טרם יודע אליו אמיתת הדבר כי מלך פתאומי היה ע"כ ה' צבאות יעץ טרם יענה המן יהי' המלך פותח פיו לשאול לו לאמר מה לעשות באיש וגו' ולא נודע אליו שעץ עשה למרדכי ' בביתו עד אשר ידע כי לא היתה יד המלכה עם המן כי נהפוך הוא כי שנאתו תכלית שנאה באומרה אליו כי נמכרנו וגו' המן הרע הזה אז ביודעו שעשה העץ לא היה קצף רק על המן לבדו ונשוב אל התכת הכתוב אמר למי יחפוץ המלך לעשות וגו'. ראוי לשים לב אל היות מלת יותר מלרע שיורה שאין פירושו שיותר חפץ בכבודו מבכבוד זולתו כי אם שחוזר אל היקר ואומר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר כלומר מיותר וגדוש ועוד כי משמעות ממני באומר יותר ממני כמד"א הטובה ממנה. לרעך הטוב ממך. וא"כ אומרו יותר הוא מיותר אך הוא כמפורש. והענין כי אמר המן בלבו מה ראה על ככה לשאול את פי מה לעשות באיש וגומר ולא עשה מעצמו או ישאל את זולתו אמנם אין ספק כי מה שיראה יקר בעיני לפי גדולתי להושם כסאי מעל כל השרים הוא יקר גדול הערך מאשר יראה יקר וכבוד לבלתי גדול כמוני וע"כ אין זה כ"א שבלב מלך לעשות יקר של יתרון גדול עכ"א בלבו הלא לפי ערך המקבל יאות לו הכבוד כי על כן ארז"ל שאמר המן למלך באומר שיעשה כן למרדכי היהודי שדי לו במעלה קטנה והשיב לו המלך אל תפל דבר ואם כן היקר הגדול אשר אני חושב שבלב המלך לעשות אין ראוי אל זולתי כי למי יחפוץ המלך לעשות יקר שיהיה יותר שהוא של יתרון גדול ממני על כן גזר בשכלו כי עליו יכוין וע"כ עלה במעלות גדולות גם לפי גדולת עצמו לרכוב על סוסו של מלך וללבוש לבושו שכמעט אין למעלה מזה רק הכסא. ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך וגו' הנה פסוק זה אין לתשובתו צורך בו כלל ומהראוי יתחיל ויאמר יביאו לבוש מלכות וגו' ולמה זה חזר לומר איש אשר המלך חפץ ביקרו והוסיף דבר המלך ועוד שהוא בלתי נמשך אל מה שאחריו שאילו היה אומר למי שהמלך חפץ ביקרו יביאו לבוש וגו' היה נכון אך אומר יביאו אינו חוזר אל האיש הנזכר רק אל הזולת מביא הלבוש אמנם לזה נדקדק בטעם זקף גדול שבמלת איש בין באיש שהזכיר המלך באומר מה לעשות באיש בין במאמר המן באומר איש אשר המלך וגו' אך הנה גם התיבה כולה מיותר שיכול היה לומר מה לעשות במי שהמלך חפץ ביקרו אכן כונת המלך לרמוז לו כי על חשוב בעצם הוא מכוין למען יטעה בעצמו וז"א באיש שזולת כי מלת איש תורה חשיבות ככל אנשים שבמקרא גם רמוז בטעם הגבהת קול להורות על איש רשום בעל מעלה גדולה ע"כ חשב שעל עצמו דיבר ועכ"ז להחזיק הדבר חזר ואמר איש אשר המלך וגו' כלומר כדברך כן הוא כי איש הוא אשר המלך חפץ ביקרו ועל חשוב מאד תדבר וזהו שגם בזה טעם כטעם שבמלת באיש שאמר המלך. עוד יתכן ע"ד זה במה שידענו מרז"ל כי ב' נקראו איש במגלה זו מרדכי והמן ועליהם נאמר כרצון איש ואיש והמלך כוון על מרדכי באומר באיש אשר וכו' ואפשר בתמיהתו רמז שלא יתכן יחפוץ המלך ביקר מרדכי מביקר המן באומר למי יחפוץ וגו' וע"כ חזר ואמר איש אשר וגו' לומר שכבר הוא איש חשוב מאוד כרמז הטעם שבו אשר המלך חפץ ביקרו ושעל סמך זה הוא אומר יביאו וגו':

   תורה תמימה

   ויאמר המן בלבו. תניא, הרשעים ברשות לבם, וכן ויאמר עשו בלבו, אמר נבל בלבו (תהילים י״ד:א׳) ויאמר ירבעם בלבו (מ"א י"ג), אבל הצדיקים לבם ברשותם כמש"נ (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה, וישם דניאל על לבו (דניאל א׳:ח׳) ויאמר דוד אל לבו (שמואל א כ״ז:א׳) ודומין לבוראן שנאמר (ס"פ בראשית) ויאמר ה' אל לבו . (מ"ר)

7. (ז)וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל־הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, תרגום

   מלבי"ם

   השאלות: מדוע חזר המן איש אשר המלך חפץ ביקרו:

   איש, השיב לו במועצות ודעת, לאמר איך יתכן לשאול מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, הלא זה עצמו מה שהמלך חפץ ביקרו, זה הוא הכבוד והיקר היותר גדול, עד שאין יקר יותר ממנו, וז"ש על מה שאתה שואל מה לעשות, אני משיב לך זאת עצמו יעשה לו שיודיעו שהוא איש אשר המלך חפץ ביקרו, כי הוא היקר היותר גדול, רק יביאו לבוש מלכות לפרסם הדבר:

   תרגום

   וַאֲמַר הָמָן לְוַת מַלְכָּא גְבַר דִי מַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ:

8. (ח)יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ־בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

   מלבי"ם

   ואשר נתן, י"מ שהיו נותנים כתר מלכות בראש הסוס, וי"מ אשר רכב עליו המלך בעת שניתן כתר מלכות בראשו, היינו ביום שנכתר למלוכה:

   רלב"ג

   ואשר נתן כתר מלכות בראשו. רוצה לומר ואשר נתן בראשו של מלך שהוא כתר מלכות והנה רצה בזה שיותן כתר המלכות בראשו כדי לכבדו יותר מה שאפשר ויהיה אמרו ואשר נתן כתר מלכות כמו ותראהו את הילד (שמות ב, ו) שזכר הענין סתום תחלה ואחר כך ביארו וכן הענין בזה המקום רוצה לומר ואשר נתן שהוא כתר מלכות בראשו ואמר אחר זה ונתון הלבוש והסוס ולא זכר הכתר לקצר המאמר כך הבין רבי אליעזר הגדול כמו שנראה בפרקיו שכתב והכתר אשר נתן בראשו ופירוש יפה הוא. וידמה עוד שירצה בזה שיקחו הסוס אשר רכב בו המלך בעוד שהיה נתן כתר מלכות בראשו. ואולם אמר זה כי המלך אינו נושא כתר מלכות בכל העתים אשר הוא רוכב אך היה נהוג אז באותם המלכים המולכים על כל מלכי הגוים כי בעת שהוא רוכב עם שרים גדולים מאד ומלכים אשר תחתיו ישא כתר מלכות להכיר שהוא המולך ואז היה רוכב בסוס היותר יפה אשר לו לזאת הסבה גם כן ומפני זה בחר המן הסוס ההוא:

   אבן עזרא

   יביאו. המשרתים.

   ואשר נתן כתר מלכות בראשו. יש אומרים שהרגיש שחרה על המלך על כתר המלכות בעבור כבוד המלכות על כן אמר ונתון הלבוש והסוס ולא הזכיר הכתר. והנכון בעיני שוי"ו בראשו שב אל הסוס כי יש סוס של מלך שישימו כתר מלכות בראשו כאשר ירכב עליו המלך ואין אחד מעבדי המלך רשאי לרכוב עליו וזה דבר ידוע.

   תרגום

   יָשִׂים מַלְכָּא טְעֵם יַיְתוּן לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא דִי לְבִישׁוּ בֵיהּ יַת מַלְכָּא בְּיוֹמָא דִי עַל לְמַלְכוּתָא וְסוּסָא דִי רְכַב עֲלוֹי מַלְכָּא בְיוֹמָא דְעַל לְמַלְכוּתָא וְדִי אִתְיְהֵב כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא בְּרֵישֵׁיהּ:

   אלשיך

   יביאו לבוש מלכות וגו'. הנה בזה נעמוד ונתבונן נפלאות אל מה גדלו מעשיו והשגחתו יתברך בתכלית הפרטות מכ"מ כי הלא כל איש חכם לב ישום וישרוק על ערלת לבב המן איך שם נפשו בכפו בהקשותו לשאול יביאו לבוש מלכות וגו' וסוס וגו' והלא אחת דתו להמית הלובש לבושו של מלך או רוכב על סוסו באופן כי בנפשו ידבר הדובר דבר רע ומר כדבר הרע הזה ומה זה ערב אל לבו לדבר דבר כזה אמנם הנה להעשות הכבוד ההוא בעצת המן וע"י. הנה כתבנו כי אחשורוש עשה בחכמה מהטעם הנ"ל אכן אלהי עולם ה' לא מחשבותיו מחשבות ב"ו ומה' יצא הדבר שאול ישאל המלך להמן מה לעשות באיש ולהעשות הכבוד ההוא מאתו בידו לשלם לאיש כמעשהו ה"ה כי למה שע"י מה שלא קם ולא זע מרדכי לפני המן נתגלגל שבקש המן להשמיד את כל היהודים עם מרדכי ושיצא יצוא קרוע בגדים בלבוש שק צועק מר בשוקים וברחובות כמפורש ומרדכי ידע וגו' ויקרע וגו' ע"כ ?גמול אלהים הוא בא ויתן בלב מלך לשאול מהמן מה לעשותו ויתן בפיו לענות כדברים ההם ושידיו תבצענה כאשר גזר עליו המלך לשלם לאיש כמעשהו כי המן המבקש להשפיל את מרדכי לפניו נהפוך יהי' כי הוא יכנע לפני מרדכי כעבד לאדוניו ויועץ למלך יהי' לשלם גמול פרי מעללי מרדכי בעה"ז תחת אשר נכנע בגרמת המן הרע הלא הוא לעומת אשר לא השפיל קומתו לפני המן על במותיו ידרוך ומה גם למז"ל שעל גביו דרך לעלות על הסוס ולעומת אש' לבש שק יביאו לבוש מלכות וגו' ולעומת אשר רגלים רצת ותלא כאו' ויצא ברחוב העיר ע"כ וסוס אשר רכב וגו' וירכיבהו ברחוב בעיר ולעומת האפר שבראשו באו' וילבש שק ואפר עתה נאמר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ולעומת צעקה גדולה ומרה ברחוב העיר עתה ירכיבוהו ברחוב העיר ושם יקראו לפניו ככה יעשה לאיש עוד שנית גדלה השגחתו יתברך במה שלעומת כל הכנעותיו הגדילו זולת קריעת בגדיו כי הלא קרע בגדיו וילבש שק והנה לעומת השק לבש לבוש מלכות אך לעומת קריעת בגדיו לא נתייחד לו פרי תגמולו. אמנם לזה נשים לב אל אומרם ז"ל בנימן גרם לקרוע אחיו שמלותם וכו' ולמה מכל מה שעשה לא בקשו מי גרם רק על הקריעה אך הוקשה לרז"ל כי כל שאר דברים בעוד שלשה ימים פרע לו ה' גמולו מש"כ בקריעת בגדיו לכן אמרו כי בקרוע בגדיו פרע חוב זקנו בנימן כמז"ל בנימן גרם שיקרעו אחיו שמלותם כמד"א וימצא הגביע באמתחת בנימין ויקרעו שמלותם יבא מרדכי מבנימן ויקרע על ישראל וא"כ איפה מה גמול יערכו לו במה שמשלם את נשיו. עוד ב' הורה לנו הוא יתברך למוד נחמד ונעים לעבוד את ה' הלא הוא כי המתבזה לש"ש משם תצמח מעלתו כי הלא מי ראה את מרדכי היושב בשער המלך וגדול ליהודים קרוע בגדים ולבוש שק ואפר ברחוב העיר צועק צעקה גדולה ומרה הלא נקלה לעיני עבדים ושפחות ואור פניו יפלון מן היום ההוא ואדרבה להפך היה שבמקום ההוא נתעלה בעיני המלך וכל ההמון ויעבירו קול ככה יעשה לאיש וגו' ולבא אל התכת הכתובי' נשית לב אל מלת בו שהיא לבלי צורך ולא עוד אלא שמורה שהמלך היה לבוש אותו לבוש שלבש בו שאל"כ היל"ל שנתלבש בו המלך והיתה צודקת מלת בו וגם באו' ואשר ניתן כתר מלכות בראשו שאם הוא שיביאו הסוס שניתן כתר מלכות בראש המלך כאשר רכב עליו מהראוי יאמר אשר רכב עליו המלך כאשר ניתן כתר מלכות בראשו ואם הוא שינתן כתר מלכות בראשו של האיש אשר המלך חפץ ביקרו מהראוי יאמר וכתר מלכות ויחזור אל אומר יביאו בראש הפ' שבכלל מה שיביאו יהה כתר מלכות ועוד שלא הביא אח"כ כתר. אמנם הנה על פסוק צדק לבשתי וגו' ארז"ל יש נאה ללבישו ואין לבושו נאה לו ויש לבושו נאה לו והוא אינו נאה ללבושו אך בהיותם נאים זה לזה היא מתלבש בלבוש והלבוש מתלבש בו ועד"ז יאמר אשר לבש בו המלך שאם היה אומר אשר לבש המלך היה נראה שהלבוש קנה חשיבות שלבש אותו המלך שהיא נאה ללבושו ובאומר מלת בו הוסיף שגם המלך נתלבש והתפאר בו כי הוא לבוש חשוב מאד שהיה לבושו נאה לו ובחכמה קיצר שבאומר אשר לבש הוא שלבש המלך את הלבוש ובאו' בו הוא שגם המלך נתלבש בו וז"א בו המלך. ועל אומר ואשר ניתן וגו' אז"ל בפר"א כי המן אמר בתחלה להביא הכתר ואח"כ ראה פני המלך משתנים חזר ואמר הלבוש והסוס ואחשוב כי היה נדון בקרבו אומר בלבו אוי לי אם אומר שיביאו כתר מלכות אוי לי אם לא אומר אם אומר אולי יקפיד ואחייב את ראשי למלך ואם לא אומר אפסיד כבוד גדול ע"כ עשה בערמה ואמר דברי' היולניים שאם יקפיד לא יתפש ואם לא יקפיד ישתמש בתגא והוא כי לא אמר וכתר מלכות שמשמעו שגם יביאו כתר מלכות וגם לא אמר אשר רכב עליו המלך כאשר ניתן כתר מלכות בראשו רק ואשר ניתן כתר מלכות בראשו שאם לא יקפיד המלך אז יראה שמאיר פניו אליו יאמר כי זה פירושו ואשר ניתן כלומר שגם יביאו אשר ניתן ופירש מה הוא הדבר שניתן והיכן ניתן הדבר שניתן הוא כתר מלכות והיכן ניתן בראשו שהוא ראשו של מלך הנזכר ואם בא להקפיד יאמר כי יחזור אל הסוס שיהיה הסוס אשר רכב עליו כשניתן כתר מלכות בראשו ואחר שהוציא הדבר מפיו ראה בפיו רעה ושב ורפא לו באומר ונתון הלבוש והסוס שהוא מיותר והראוי יאמר ונתון אותם אך לתקן את אשר עוותו אמר ונתון הלבוש והסוס לומר כי לא היה בכלל דבריו זולת ב' אלה ולהורות נתן אומר ע"י איש משרי המלך למען יאמר בלבו אם על הסוס ולבוש להיותם של מלך אמר שלא ינתנו רק על יד איש משרי המלך ומה גם עתה כתר שלא חשב אנוש ינתן בשום פנים וש"ת כי מה שאמרתי ע"י איש משרי המלך הוא על דבר כבוד האיש אשר המלך חפץ ביקרו ולא על היו' הלבוש והסוס של מלך עכ"א כי עיקר הפעולה שנעשית לאיש ההוא שהיא הלבישה והרכיבה לא ע"י איש משרי המלך יעשו רק ע"י הזולת וזהו והלבישו והרכיבו ולא אמר והלביש והרכיב וא"כ אמור מעתה כי מה שינתן ע"י איש משרי המלך אינו רק על דבר כבוד הלבוש והסוס למה שהם של מלך:

9. (ט)וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל־יַד־אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל־הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ

   רש"י:ונתן הלבוש והסוס על יד איש. ואת הכתר לא הזכיר שראה עינו של מלך רעה על שאמר שיתנו הכתר בראש אדם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם, רלב"ג, תרגום

   מלבי"ם

   והלבישו והרכיבהו, המן רצה להרבות כבודו ע"י שרים רבים ומכריזים כבירים כדי שיתפרסם הדבר, ע"כ אמר בלשון רבים שיעשה הדבר ע"י רבים ונכבדים:

   רלב"ג

   והלבישו את האיש. רוצה לומר שילביש האיש ההוא בעצמו שהוא משרי המלך הפרתמים את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והוא בעצמו ירכיבהו על הסוס ברחוב העיר שיראו זה כל העם:

   תרגום

   וִיהֵי מִתְיְהַב לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא וְסוּסָא עַל יְדָא דְגַבְרָא רַבָּא מִרַבְרְבֵי דְמַלְכָּא אִסְטַרְטִיגִין וְיִלְבְּשׁוּן תּוּרְבְּיָנֵי מַלְכָּא יַת גַבְרָא דְמַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ וְיַרְכִּיבִינוֹהִי עֲלַוֵי סוּסָא בִּפְתָאָה דְקַרְתָּא וִיקַלְסוּן קֳדָמוֹי כִּדְנָא יִתְעֲבֵיד לְגַבְרָא דְמַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ:

10. (י)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה־כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל־תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: המן אמר והלבישו והרכיבהו, והמלך צוה שיעשה הכל בעצמו:

    מהר קח, המלך שראה שגדולת המן הוא שלא במשפט, ובאמת למרדכי יאות הכבוד הזה, וראה עד היכן הגיע גאותו עד שרוצה להשתמש בשרביטו של מלך, ועוד לו אך המלוכה, כמו שאמר שלמה בדבר אדוניהו ששאל שרביטו של מלך שדנו כמורד במלך, לכן אמר בחמתו שימהר לעשות כן למרדכי, כי אליו מגיע הכבוד הזה, וגם מגיע לו שיעשה לו זאת ע"י המן עצמו אחר שהוא לקח גדולתו בערמה ראוי שירוץ לפניו כעבד, ואל תפל דבר, כי הכל ביושר ובצדק, וע"כ צוה שהוא עצמו יעשה הכל בלי עזר להלבשה והרכבה משרים אחרים, ועז"א מכל אשר דברת, שגם ההלבשה תעשה בעצמך:

    תרגום

    וַאֲמַר מַלְכָּא לְהָמָן אוֹחִי סַב יַת לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא וְיַת סוּסְיָא כְמָא דִי מַלֵילְתָּא וַעֲבַד כֵּן לְמָרְדְכַי יְהוּדָאָה אָמַר לֵיהּ הָמָן לְאֵידֵין מָרְדְכַי אָתֵיב לֵיהּ מַלְכָּא לְמָרְדְכַי יְהוּדָאָה אָמַר לֵיהּ הָמָן סַגִיאִין מָרְדְכַי יְהוּדָאֵי אִית בְּשׁוּשַׁן אָתִיב לֵיהּ מַלְכָּא לְהַהוּא דְסַדְרַת אֶסְתֵּר לֵיהּ סַנְהֶדְרִין בִּתְרַע פַּלְטְרִין דְמַלְכָּא אָמַר לֵיהּ הָמָן בְּבָעוּ מִנָךְ קְטוֹל יָתִי וְלָא תִגְזוֹר עֲלַי כְּפִתְגָמָא הָדֵין אָמַר לֵיהּ מַלְכָּא אוֹחִי וְלָא תִמְנַע מִדָעַם מִן כָּל מַה דְמַלֵילְתָּא:

    אלשיך

    ויאמר המלך להמן וגו'. הנה הוא אמר יביאו לבוש מלכות וסוס שההבא' תהיה ע"י מי שאינו משרי המלך הפרתמים באומר יביאו סתם ובלשון רבים אך אח"כ ינתנו ביד איש משרי המלך עד רחוב העיר וגם ההלבשה וההרכבה יהיו ע"י ירודים במעלה וכן הקריאה לפניו ככה יעשה לאיש כי אינו כבוד איש משרי המלך הפרתמים להלביש ולהרכיב ולעשות כרוז ברחוב העיר עכ"א לשון רבים בהבאה והלבשה והרכבה והקריאה. אמנם המלך למה שכונתו כנ"ל למצא מגלה סוד המלכה והמן שאין גולה את אזנו אמר בלבו אם על ידי הזולת יעשה הכבוד הזה עדיין מאן ימאן איש אשר ידע סוד המלכה והמן מהגיד דבר כי יאמר מי יכניס ראשו בין הרים גדולים כי אין המלכה והמן כבגתנא ותרש ע"כ רצה להכניע את המן תחת המגלה סוד כי עתה יאמרו כי במה נחשב המן שכסאו מעל כל השרים לפני מגלה סוד למלך ע"כ אמר אל יביאו ירודים ממך הלבוש והסוס וניתן אותם על ידך למרדכי כ"א מהר קח אותם בידך ממקומם ויהיו כאשר דברת אשר לבש בו המלך ואשר רכב וגו' או כאשר דברת לומר הלא בכתר אמרת לשון מסופק כמדובר למעלה ולא נתברר דיבורך לכן אינו אומר רק כאשר דברת כי אתה ידעת ענין דיבורך וגם ההלבשה וההרכבה וקריאה שאמרת והלבישו והרכיבו ויקראו לשון רבים לומר כי לא ע"י האיש משרי המלך יעשו זה לא יהיה כאשר דברת רק ועשה כן על ידך למרדכי היהודי וש"ת הלא על ההלבשה וההרכבה החרשתי אך הקריאה להעשות כרוז קרא בחיל בשוקים וברחובות כאחד הרקים חרפה תחשב לי לז"א אל תפל דבר וגו' והוא בשום לב שלא אמר אל תגרע דבר אך כוון אל תפל ערך שום דבר מאשר דברת שלא יהיה בעיניך דבר נפול וגרוע לבלתי עשוהו בעצמך באומרו ועשה כן למרדכי: או יאמר אל תפל דבר שיקרה לפעמים שכרוזא קרא בחיל ובהגיע אל תיבה מהתיבות שאינם לפי כבודו אומרה כאילו נופלת מפיו וכמעט בלתי נרגשת עכ"א אל תפל דבר מכל הדברים אשר דברת ככה יעשה לאיש שלא היה שבהיותך מכריז יקשה בעיניך לקראתו איש ותאמר ככה יעשה לאשר המלך חפץ ביקרו ותהיה כמפיל מלת איש שהוא לשון חשיבות ועד"ז במלת ביקרו שלא יאמר אותו כנופלת מפיו לז"א אל תפל דבר שהוא דבר מהדברים אשר יאמר בהכריזו ובאומר היהודי היושב בשער המלך ארז"ל שא"ל ועשה כן למרדכי והשיב לי הרבה מרדכי יש א"ל היהודי א"ל הרבה מרדכי יש ביהודים א"ל היושב בשער המלך וע"ד הפשט יאמר כי באומר ועשה כן למרדכי חשש פן יאמר המן הלא זה הוא עבד לי קנוי להשמיד וכו' בכלל כל היהודים ואיך אעשה לו הכבוד הזה עכ"א היהודי היושב בשער המלך לומר אעפ"י שהוא יהודי לא נמכר לך כי הלא הוא משרי המלך היושב בשער המלך שהוא לשון ישיבת שררה ולמז"ל המן שנמכר למרדכי לעבד במלחמה בלחם אשר האכיל לו ולחילו יתכן שדבר רשום כזה לא נעלם מן המלך כי החיל אשר האכיל ממנו הוא ובזה יתכן יאמר ועשה כן למרדכי היהודי שאעפ"י שהיא יהודי לא נמכר לך כי הלא הוא היושב בשער המלך הוא הידוע שאתה נמכרת לו תחלה וא"כ אל יבוז בעיניך לעשות לו הכבוד היה באמור כי הוא עבדך:

    תורה תמימה

    למרדכי היהודי וגו'. [למרדכי היהודי היושב בשער המלך, כל הני סימני למה לי], אלא אמר ליה ועשה כן למרדכי, אמר ליה, מנו מרדכי, אמר ליה, היהודי, אמר ליה, טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר ליה – היושב בשער המלך . (מגילה ט"ז א')

    אל תפל דבר. אמר ליה המן, סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא , אמר ליה, הא נמי הב ליה, הדא הוא דכתיב אל תפל דבר מכל אשר דברת. (שם שם)

11. (יא)וַיִּקַּח הָמָן אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת־מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ

    עוד פירושים על פסוק יא: תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    תרגום

    וּדְבַר הָמָן יַת לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא וְיַת סוּסָא וְאַלְבִּישׁ יַת מָרְדְכַי וְאַרְכִּיבִינֵיהּ בִּפְתָאָה דְקַרְתָּא וְקַלֵס קֳדָמוֹי כְּדֵין יִתְעֲבֵד לְגַבְרָא דִי מַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ:

    אלשיך

    ויקח המן וכו'. עשה כמאמרו שאת הלבוש של יקר הלביש מיד את מרדכי אך ההרכבה לא עשה עד רחוב העיר והוליך בידו את הסוס עד הרחוב. והנה ארז"ל שהיה המן מתאנח בהלבישו את מרדכי ואפשר נרמז מאמרם זה במה שלא נאמר והלבישו והרכיבו כ"א וילבש וירכיבהו שנמצא נזכר ווי ב"פ א' בלבישה וא' ברכיבה ע"ד מז"ל על פ' וישת מן היין וישכר ויתגל שנאמר וי ד' פעמים כן יתכן באו' וילבש וירכיבהו ובמדרש וז"ל וכיון דרכיב התחיל מקלס להב"ה ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' אלהי וגו' ה' העלית וגו' תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידיו וגו' כי רגע וגומר ואותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי וגו' ה' ברצונך וגו' אסתר מה היתה אומרת אליך ה' וגו' מה בצע וגו' כנסת ישראל מה היתה אומר' שמע ה' וחנני וגו' הפכת וגו' רוח הקודש מה היה אומר למען יזמרך וגו' ע"כ. וראוי לשים לב מה ענין מרדכי ואסתר אצל חנוכת הבית לדוד. ויתכן כי מאמרם ז"ל כי נקרא מרדכי איש יהודי על שע"י דוד שבא מיהודה בא מרדכי לעולם שהאריך לשמעי עד שהוליד מי שממנו יצאו מרדכי ואסתר לגאול את ישראל ואפשר שבזכות זה זכה דוד לייסד הבי' שבני יבנהו ושתקרא חנכת הבית על שמו וזה יאמר מזמור שיר חנכת הבית יתייחס לדוד על ענין מה שהיה ע"י האומר פסוקים אלו שהם ענין הגאולה שבאה על ידי מרדכי ואסתר שהכל נתגלגל ע"י דוד. עוד ראוי לשים לב אל כונת כל א' בפסוקים שנתייחד לו. אמנם יהיה כי ראשונה הורה צדקת מרדכי כי אמר הנה ארוממך ה' כי דליתני מצרי ויגוני ולא היה על ידי שמחת אויבי שלא שמח ושע"י שמחתו השבת מעלי אפך כענין בנפול אויבך אל תשמח כ"א דליתני בלי שמחתו וכל מה שארוממך על שדליתני לא על הנוגע אלי כי מה אני כ"א שמזה אדע שתציל את ישראל מהרה כי הלא ה' אלהי שועתי אליך שועתי הידועה שהוא על ישר' ולא עלי ואתה ה' ותרפאני את עצמי ואיך שועתי על ישראל ורפי' את עצמי ולא אותם אך אין זה כ"א כי המתכלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר כו' כן אני הייתי צריך לאותו דבר ועניתני תחלה ובזה אדע כי ארוכת ישראל מהרה תצמיח כי אני סימן להם וגם ארוממך על בחינה אחר' והוא ה' העלית משאול נפשי והוא כי אינני מחשיב צרת גופי שהיה המן מבקש להמיתני כ"א על שהצלתני מהחטא כי העלית משאול נפשי שהצלתני מהחטא בסעודת אחשורוש שהייתי בשער המלך וקרוב מאד לעשות רצון המלך ונחשבתי כאלו כבר הייתי בשאול והצלתני לבלתי אתגאל בפת בג המלך ויין משתיו וגם אמר' כן חייתני מיורדי בור הוא עון יותר חמור שהחזקתני לעצור כח לבלתי כרוע והשתחות להמן שהיה צלם בחקו באופן שאודך על תשועת ישראל וגם על גויותם ועל תשועת עצמי על בחינת הנפש. תלמידיו שהיו אמש בשלשלאות להורגם בבקר כאמור בתחלת המאמר הלז ובכו כל אותו הלילה עד עלתה בכייתם למרום אמרו זמרו לה' חסידו והודו גם כן לזכר קדשו היא שכינתו יתברך הנקרא' כך כמד"א וזה זכרי לדור דור שהוא ע"ש אדנות כי הלא אפילו ברגע שהוא ית' כועס שהוא רגע באפו אז חיים הוא ברצונו ברגע ההוא ולא לעתים רחוקות כ"א מערב עד בקר כי בערב ילין בכי ולבקר רנה כמונו היום. רשע מה הוא אומר ואני אמרתי בשלוי וגו' לומר אל יחסדני שומע איך בתחל' לא שמתי לבי כי לא יעוש ה' את עמו כי הלא ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם. והטעם הוא כי הלא גדולתי היתה שלא בהדרגה בהיותי קטון מז' רואי פני המלך עליתי פעם א' עד היות כסאי מעל כל השרים ואין זה מכח מזל כ"א מאתך ה' ברצונך והשגחתך שהעמדת והקמת להררי הוא רוממותי או השר שלי שהוא כהר עוזו והיה עוז בלתי מתמוטט על כן אמרתי אין זה רק כחך הגדול וע"כ אמרתי לא אמוט לעולם ולא על חנם רוממתתני כי אם שכלתה הרעה על עמך מאתך ותמסרם בידי כי אני מוסר לכלם כי עמלק וישראל זאת להם כי כשזה קם זה נופל אך עתה ראיתי כי לא היתה נגדם רק לפנים כי הסתרת פניך בלבד ועל כן הייתי נבהל. אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא וגו' אמרה לא ימנע או אתה עמדי שאוכל לומר אליך ה' שהוא לנוכח כי עמי אתה אינני צריכה להתפלל כ"א אקרא כי קריאה מה תספיקני או אינך דבק בי שאוכל לומר מלת אליך הנה ואל ה' אתחנן והוא כ"א תעשה הגאולה שלא ע"י כאשר אבי רואה שלא ע"י החילה להעשות הנה יתקיים מאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ויהיה על כי מהמשתה הראשון לא דברתי למלך והכאבתי לב ישראל מהמשתה עד עתה כי לולא דברתי מאז היו נושעים ולמה שמתני לאחשורוש לאשה אם לא להועיל לישראל וז"א מה בצע בדמי כי ארד אל שחת שנמצאתי נשואה לאחשורוש בלי עשות תועלת לישראל וזהו ברדתי אל שחת וש"ת כי לא לעון יחשב לי לרדת שחת כי קרקע עולם אני עכ"ז היודך עפר היא קרקע עולם שגם שלא אענש לא אזכ' להודות לך כאשר אם הייתי נשואה לישראל וגם היגיד אמיתך מהנסים והפורקן אם לא תעשה על ידי ע"כ יהי נא חסדך להיות עמי שתגמר ישועת ישראל ע"י במשתה הב' ובזה אדע שלא אובד ולא ארד שחת כ"א שאודך ואגיד אמיתך: כנס' ישראל מה היתה אומר' שמע ה' וחנני לומר הנה מרדכי צדקתו עמד' לו צדיק ונושע הוא מעתה ואסתר רחוקה ממני כי לבה עם המן כי אחר משתה הא' זמנתו ליום אמר ע"כ על מי לנו להשען זולתך ולכן שמע ה' וחנני לומר שאם אין לי זכות קיים בי מקרא שכתוב וחנותי את אשר אחון אע"פ שאיני הגון ואם יש לנו זכות אלא שאינו מספיק לגאלנו ה' שהוא מדה"ר היה עוזר לי וכל זה הוא אם עדין אנו לא נושענו אך בך ה' בטחנו כי ענין גדולת מרדכי הוא סימן התחלת גאולתינו כי הפכת מספדי למחול לי מעתה כי זכות הספדי בתשו' לפניך נהפך לי לשמחה ומעת' פתחת שקי מעלי ותאזרני שמחה אלא שלא נתגלית תשועתינו עדין. רוה"ק שהופיע בדוד באו' מזמור זה על העתיד היה או' טענה אחרת והיא למען יזמרך כבוד היא שכינה הנקראת כבוד ה' ובמה שתוציאנו ימשך לנו אגבה כי ה' אלהי לעולם אודך כי ישועתו של הב"ה כ"י ישועת' של ישראל:

    תורה תמימה

    ויקח המן וגו'. אזל לגביה דמרדכי, אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה , אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה, בזמן שביהמ"ק היה קיים, מאן דמנדב מנחה מייתא מלי קומצא דסולתא ומכפר ליה, אמר להו, אתא מלי קומצא קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי . (שם שם)

    ויקרא לפניו וגו'. א"ר בנימין בר לוי, בניה של רחל גדולתן שוה, התם כתיב (פ' מקץ) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, וכאן כתיב ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש וגו' [מ"ר פרשה ז'].

12. (יב)וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל־בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ

    רש"י:וישב מרדכי. לשקו ולתעניתו [: אבל וחפוי ראש. רבותינו פירשו הדבר במסכת מגילה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    וישב, מספר איך מרדכי שב לגדולתו, והמן לרדתו לבאר שחת, כאומר ראו מעשה ה' כי נורא הוא, מחשבות אדם הבל, ועצת מסבב הסבות לעולם תעמוד:

    רלב"ג

    והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש. רוצה לומר שנדחה משם אל ביתו מרוב הצער והבשת והיה אבל מרוב הכעס וכסה פניו כמנהג האיש המצטער מאד:

    אבן עזרא

    נדחף. מעצמו והוא אבל וחפוי ראש פעול, והטעם מכסה ראשו והעד ופני המן חפו והוא מגזרת ויחפהו ואם הוא בבנין אחר.

    תרגום

    וְתָב מָרְדְכַי לְסַנְהֶדְרִין דִי בִּתְרַע פַּלְטְרִין דְמַלְכָּא וְאַשְׁלַח יַת לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא מֵעֲלוֹהִי וּלְבַשׁ סַקָא וִיתֵיב עַל קִטְמָא וַהֲוָה מוֹדֶה וּמְצַלֵי עַד רַמְשָׁא וְהָמָן אִתְבְּהַל וְאָזַל לְבֵיתֵיהּ אָבֵל עַל בְּרַתֵּיהּ וּמִתְעַטֵף עַל רֵישֵׁיהּ כַּאֲבֵלָא עַל בְּרַתֵּיהּ וְכִסוּפֵיהּ:

    אלשיך

    וישב מרדכי וכו'. הלא יקשה כי קודם מעשה זה לא היה מרדכי בשער המלך ואיך יאמר וישב אל שער המלך וכן באו' והמן נדחף כי הלא אין דחיפה צודקת רק ע"י אחר שדחף אותו ועוד כי אומר אבל לא יצדק רק במתאבל על מתו וכן אומר וחפוי ראש שהיא עטיפת ראש כאבל אך הנה ארז"ל על פ' וילבש שק ואפר כי נשבע שלא להסיר שקו מעליו עד שיגאלו ישראל והנה למעלה נאמר כי עשה כן על כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ובזה לא יבטחו בו ישראל יבא אל שער המלך לדבר אל אסתר ואל על יקראו בתשובה שלמה ובזה יאמר כי בראות מרדכי את אשר קרהו ע"י המן מיד וישב אל שער המלך כלומר שהסיר שקו מעליו כלומר כי כבר הותרה השבועה כי הגאולה הנה באה כי הלא כבר מן השמים נפל ונדחף ולהיכן דחפוהו מן השמים הלא הוא אל ביתו הוא בעץ אשר עשה בביתו כי עדיו היתה דחפיתו ולא לו בלבד כ"א גם לבניו וזהו אבל וחפוי ראש עליהם כמשפט אבלים המתאבלים על מתם ולא יבצר כל זה ממרדכי כי רוח ה' דבר בו כנודע. והנה ארז"ל וישב מרדכי ששב אל שקו ותעניתו והלא כמו זר נחשב כי הלא אין לבא אל שער המלך בלבוש שק ואיך שב אל שקו בשער המלך. אך הנה הוקשה למו מה שהקשינו כי אחר שקודם המעשה הזה לא היה בא אל שער המלך איך תצדק לשון שיבה על כן חילקו הפ' וישב מרדכי הוא אל שקו ותעניתו אלא שהיה אל שער המלך כלומר שלא הי' לבוש שק על בגדיו באופן כי אין לבא אל שער המלך כ"א מתחת למדיו על בשרו מבית גם הביאם לכך דרך רוב מדר' אגדה שהוא שדורשים בג"ש והוא כי נא' כאן וישב מרדכי ונא' להלן וישב ראובן אל הבור מה להלן שהיה עסוק בשקו ותעניתו כמ"ש ז"ל שם שעל כן נעלם ממנו במכרם בכסף צדיק ויתיישב א"כ גם בזה הוא לשקו ולתעניתו:

    תורה תמימה

    וישב מרדכי וגו'. אמר רב ששת, ששב לשקו ולתעניתו . (מגילה ט"ז א')

    אבל וחפוי ראש. כי הוי נקיט ואזיל עם מרדכי בשבילא דבי המן ' חזיתיה ברתיה דהוי קאים אאיגרא, סברה היא, האי דרכיב אבוהא הוא והאי דמסגא קמיה – מרדכי, שקלא עציצא דביהכ"ס ושדיתיה ארישיה דאבוה, דלי עינה וחזיא דאבוהא הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה, והיינו דכתיב והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על מה שאירע לו . (מגילה ט"ז א')

13. (יג)וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־אֹהֲבָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו

    רש"י:אשר החלות לנפל וגו'. אמרה אומה זו נמשלו לכוכבים ולעפר כשהם יורדים יורדים עד לעפר ושהם עולים עולים עד לרקיע ועד הכוכבים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    מלבי"ם

    השאלות: צ"ל למה ספר זאת לאנשי ביתו והלא בשורה רעה כזאת טוב להעלימה לא לפרסמה, ולשון אשר קראהו כאילו מקרה היה אינו מובן, ויפלא מה זאת הנאמר במ"ש כי נפל תפול וקראם חכמיו, וזה כסילות להפיל מורך ופחד בלבבו:

    ויספר, פי' מהרא"א שהמן חשש שבני ביתו בשמעם את הנעשה, יחרדו ויפחדו פן בקש המן מן המלך לתלות את מרדכי, וע"י הויכוח והבירור נודע למלך כי שקר דבר עליו, ומתוך כך יצא הפסק הזה, ובזה אין תרופה למכתו, ועי"ז בא לבשרם בשורה טובה, כי זה היה רק מקרה בעלמא ושעדן לא בקש שאלתו ועוד יש תקוה שאח"כ יבקש לתלותו וימלא המלך בקשתו אחר שכבר קבל מרדכי את שכרו, אמנם חכמיו ויועציו יעצוהו לטובו בל יתגרה עוד עם מרדכי ואל יבקש את נפשו כי לא יצליח עכ"ד וגם ספר כי על דברת המן שחשב זאת למקרה בעלמא, הודיעוהו היוצעים החכמים האלה, שאם מרדכי הוא מזרע היהודים, שהם העם שעליהם תחופף השגחת ה' הפרטיית, אז ידע כי לא היה הדבר במקרה רק בהשגחת אלהי קדושם, ואחר אשר החלות לנפול לפניו, שמורה כי ה' רצה בם ושם עינו עליהם לטובה לא תוכל לו עוד, ולראיה אמרו אשר החלות לנפול לפניו, כונו בזה שני ענינים, א. שאתה החלות לנפול שאתה היית המתחיל בנפילה הזאת מבלי שעשה שום אדם איזה השתדלות בזה רק אתה בעצמך היית המתחיל והגורם ע"י שהשכמת לשער המלך ויעצת זאת העצה, ב. שהחלות לנפול לפניו, שהוא לא נפל עדיין רק אתה נפלת קודם לו, וזה מורה מלת לפניו, ר"ל לפני נפילתו, וזה סימן שהיה בהשגחה ע"י תפלתו ותעניתו שמתעסק בו עתה, וא"כ לא תוכל לו רק אם נפל תפול לפניו, ר"ל רק באופן הזה תוכל בו אם תפול ותכניע עצמך לפניו, עד שתתגאה דעתו ויפסיק מתפלתו ותשובתו אז תגבר ידך לעשות חיל, אבל כל עוד שתלחם בו כן ירים ידו בתפלה, והיה כאשר ירים מרדכי ידו וגבר ישראל:

    רלב"ג

    אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות. רוצה לומר אם היה שיהיה מרדכי מזרע היהודים. והרצון בזה שלא יהיה ממשפחת גרים. הנה כיון שהתחלת לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו כי כן מצאנו במלחמות שהיו לישראל עם עמלק שנצחו אותם נצוח נפלא:

    אבן עזרא

    ויאמרו לו חכמיו בבוא איד הרשע לא יתנבאו אוהביו עליו טוב.

    תרגום

    וְאִשְׁתָּעֵי הָמָן לְזֶרֶשׁ אִנְתְּתֵיהּ וּלְכָל רְחִימוֹי יַת כָּל דִי עַרְעֵיהּ וַאֲמָרוּ לֵיהּ חַכִּימוּ וְזֶרֶשׁ אִנְתְּתֵיהּ אִין מִזַרְעָא דְצַדִיקַיָא מָרְדְכַי דִשְׁרִיתָא לְמִפַּל קֳדָמוֹי הֵיכְמָא דִי נְפָלוּ מַלְכַיָא קֳדָם אַבְרָהָם בְּמֵישַׁר חַקְלַיָא אֲבִימֶלֶךְ קֳדָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב נָצַח מַלְאָכָא וְעַל יְדוֹי דְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן טְבָעוּ פַּרְעֹה וְכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ בְּיַמָא דְסוּף וְכָל מַלְכַיָא וְשִׁלְטוֹנַיָא דְאַבְאִישׁוּ לְהוֹן מְסַר יַתְהוֹן אֱלָהָהוֹן בִּידֵיהוֹן וְאַף אַנְתְּ לָא תֵיכוּל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ אֲרוּם מִפַּל תִּפּוֹל קֳדָמוֹי:

    אלשיך

    ויספר המן וכו'. ראוי לשים לב אל אומר אם מזרע היהודים וכו' כי הלא זולת היותו מפורסם כי גם המן בדברו אליהם היה אומר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי ואם כן איך היו מסתפקים ועוד אתו לנחומי צעורי קא מצערי ליה ועוד כי הלא מהכנסת הלשון יראה כי יש לו ב' צדדין אם מזרע היהודים הוא לא תוכל וכו' ואם לאו תוכל ואם כן איפה למה השמיט הצד הב' ומה גם כי הוא העיקר וראוי ליאמר לנחמו ועוד שאחרי אומר החילות לנפול ושנפול יפול לפניו איך יאמרו לא תוכל לו כי בכלל מאתים מנה אם הוא נופל לפניו ודאי שלא יוכל לו ועוד אומרו כי נפול תפול הוא מיותר והיל"ל כי תפול לפניו ועוד אומרו עודם מדברים וכו' יאמר איך סריסי המלך באו ויבהילו להביא את המן ומה בצע בהודיע שהיה עודם מדברים עמו וגם אומר ויבהילו אין נר' צורך בהודעה. אמנם הנה בגמרא אמרו ויאמרו לו חכמיו אוהביו מבעי ליה א"ר יוחנן כיון שאמרו דבר חכמה אע"פ שהם עו"ג חכמים קרי להו וראוי לדעת מה היתה חכמתם ואחשוב כי כל עניניהם היתה על פי חכמת איצטרלוגיא והשיגו על פי חכמתם את אשר יקרה לו ע"י זרע בנימן כנודע מרז"ל שכל נפילת עמלק היא ע"י בני בניה של רחל כד"א אם לא יסחבום צעירי הצאן וע"פ דרכנו יתיישב הזכירו את אשתו קודם לאוהביו באומר ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו ואח"כ מהפך ואו' חכמיו וזרש אשתו אך ספר את אשר קרהו לאוהביו ינחמוהו והקדים את אשתו שתאהבהו יותר מהם אך בתשובתן שהוא ע"פ החכמה הקדים אותם שהם חכמים ממנה והוא בשום לב אל אומר את כל אשר קרהו מה ריבה במלת כל אך הנה הוא ראה כן תמה כי הלא הוא קנה קנין גמור את כל היהודים שבכלל היא גם מרדכי שהיה נראה שכוכב מערכתו היה כיבש את כל היהודים תחתיו ואיך נהפך לו ליפול תחת איש מקנת כספו וזהו את כל אשר קרהו שהוא מרבה גם את אשר הוא בכלל הקנויים לו עם המקרה אשר קרה לו כעת ע"כ השיבו לו חכמיו ואמרו בחכמתם הנה ביהודים יש שבטים ובתי אבות הרבה ואם מזרע היהודים מרדכי מאותו הזרע אשר כבר החלות לנפול לפניו הוא זרע שאול המלך דע לך כי אין מזלך יכול לחזור ולכבוש אותם ואשר קנית אותם כבר להשמיד וכו' גם שנכתב ושנחתם בטבעת המלך שאין להשיב לא תוכל לו לזרע ההוא גם שהיית יכול לכל השאר כי הלא הזרע ההוא ידו תקיפה עליך תמיד כי גם נפול תפול לפניו של הזרע הנזכר הוא זרע שאול והם ב' נפילות והוא לפני אסתר שגם היא מזרע שאול אשר היחל לנפול לפניו והנפילה האחד היא שיתלה ע"י אסתר. והב' שתצוה אחר כך לתלות את בניו תחתיו ועל כל חכמתם זאת קראם חכמיו והנה לפי חכמתם זאת עוד מעט היו הולכים ומבארים לו הדבר איך יהיו נפילות אלו וע"י מי באופן ידע כי אסתר פחים טמנה לו במשתה אשר עשתה לו וא"כ היה אפשר הלוך ילך מיד אל המלך לאמר התנצלות על הדבר באמור כי לא ידע כי אסתר מזרע היהודים היתה ולא אותה כיון לקנות וגם המלך יאמין אליו כי לא הגידה אסתר את עמה באופן כי בבא דבר המלכה אל המלך לאמר כי נמכרני אני ועמי וגו' לא יקצוף המלך על המן ע"כ האלהים עשה שעודם מדברים עמו טרם יכלו לדבר דבריהם ולגלות ענין מפלתו ע"י אסתר והנה סריסי המלך הגיעו ויבהילו וגו' ולא שבקו להו לאסוקי למלתייהו שאל"כ היו מגידים הדבר. או יאמר עודם וגומר כי הנה הוא היחל כמתלונן על אוהביו וזרש אשתו אשר יעצהו לעשות עץ וללכת בבקר השכם לאמר למלך לתלות את מרדכי כי מזה קרה לו המקרה הרע ההוא ששאל לו המלך מה לעשות ונמשך שישיב יביאו לבוש וגומר ויאמר לו המלך מהר קח וגו' ונקלה לעיני כל רואיו וז"א ויספ' המן לזרש וגו' את כל אשר קרהו כלו' כי מקרה הוא בלתי טהור היה לו כי בא אל המלך בעת רעה ההיא ע"כ השיבו ואמרו אם מזרע וגומר לומר אל יעלה על רוחך כי מקרה הוא היה לך כי הלא דע לך כי אם מזרע היהודים מרדכי מאשר החילות לנפול לפניו הוא זרע שאול לא תוכל לו גם שלא היית הולך אל המלך בעת ההיא כי לא מקרה היה כ"א שידו תקיפה עליך מן השמים והנה כדי לנחמו היה דעתה לסיים ולומר אך אם אינו מאותו הזרע לא תירא כי כמו זר נחשב להם יהיה בגלות יהודה איש מבנימין ושיהיה מזרע שאול ושיהיה מרדכי היהודי הזה אלא שעודם מדברי' עמו וסריסי המלך הגיעו ולא נתנו לו מנוח עד בלעו רוקו וזהו ויבהילו וכו' ולא הספיקו לנחמו:

    עודם מדברים וגו'. זולת הכתוב הורה לנו איך כבר נפל משמים ואין שלטון ביום המות כי בא יומו והוא כי לא נאמר שבאו לקרא את המן רק להביא כאילו בטלה בחירתו וגדולתו:

    תורה תמימה

    ויאמרו לו חכמיו. קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו, א"ר יוחנן, כל האומר דבר חכמה אפילו בעובדי כוכבים נקרא חכם . (שם שם)

    אם מזרע היהודים. אמרו ליה, אי משאר שבטים קאתא מרדכי יכלת ליה, ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה, יהודה – דכתיב ידך בעורף אויביך, אינך – דכתיב בהו (תהילים פ׳:ג׳) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך . (שם שם)

    נפול תפול. דרש ר' יהודה ב"ר אלעאי, שתי נפילות הללו למה, אמרו לו, אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהם יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים . (שם שם)

    ויבהלו. מלמד שהביאוהו בבהלה . (שם שם)

14. (יד)עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת־הָמָן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר־עָשְׂתָה אֶסְתֵּר

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, תרגום

    מלבי"ם

    השאלות: למה מספר כי סריסי המלך הגיעו בעודם מדברים:

    עודם, גם זה היה בהשגחה שהסריסים באו באמצע הויכוח ושמעו את הנדבר ביניהם שהמן אמר שרוצה עוד להשתדל אצל המלך לתלותו, והם יעצוהו בל ילחם עמו, ומזה ידע חרבונה שהיה אחד מן הסריסים האלה שעשה המן את העץ, (מהרא"א):

    רלב"ג

    ויבהילו להביא את המן. רוצה לומר וימהרו:

    תרגום

    עוֹד כְּעַן אִינוּן מְמַלְלִין עִמֵיהּ וְרַבָּנֵי מַלְכָּא מְטוּ וְאוֹחוּ לְהַנְעָלָא יַת הָמָן לְמִשְׁתַּיָא דַעֲבָדַת אֶסְתֵּר: