דניאל פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה

   מצודת דוד:אחרי הנראה. אחרי אשר נראה אלי בתחלת בשנת א׳ לבלשאצר:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   בשנת שלש. אחרי המראה הראשון אחר שנראה אלי בתחילה החלום האמור למעלה שנראה לו בשנת אחד לבלשצר:

   מלבי"ם

   השאלות: (א) מ"ש חזון נראה אלי אחרי הנראה אלי בתחלה הם דברים מיותרים, הלא מבואר שהראשון היה בשנת א' לבלטשאצר והשני בשנת שלש?:

   בשנת שלש למלכות בלשאצר, פי' הרי"א, שהחזון הזה השני בא להשלים את החזון הראשון, מפני שבחזון הראשון ידע דניאל ענין החיה הא' והד', שהחיה הא' הוא בבל שמלכה אז, והחיה הרביעית פירש לו המלאך ענינה, אבל החיה הב' והג' לא נתבאר לו מי הם המלכיות אשר יורו עליהם, זאת שנית שהחיה הא' והד' ראה את חורבנם, אבל חורבן החיה הב' והג' שהוא הדוב והנמר לא ראה, זאת שלישית שלא ידע מה יהיה ענין שתי המלכיות האלה עם ישראל אם לטוב אם לרע, כי החיה הא' כבר ידע שהוא המחריב הראשון, והחיה הד' באר לו כי לקדישי עליונים יבלה, אבל מעשה החיות האמצעיות עם ישראל נשארו סתומים, גם לא הבין הקץ של עדן ועדנים ופלג עידן, אם הוא לחשבון שנים או שמטות או יובלות או חשבון אחר, לכן באה המראה השניה לפרש את הראשונה, כמ"ש חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה, ר"ל שהוא פירוש ובאור לחזון הראשון, שבו באר לו היטב ששם המלכיות השנית והשלישית הוא פרס ויון, ושאלה יחרבו כי אם על ידי המלכיות הבא אחריו, ושהם לא ירעו לישראל, כי מלכי מדי ופרס הטיבו עם ישראל כנודע, וגם אלכסנדר כיבד את שמעון הצדיק ולא עשה רע בירושלים, עד הקרן האחת מצעירה שהוא אנטיוכס הרשע שהוא לבד הרע לישראל, ולכן דמה שתי המלכיות האלה בחזון הזה בבמהמות בייתות טהורות איל וצפיר העזים, שזה בבחינת הנהגתם עם ישראל לא ירעו ולא ישחיתו, ובחזון הראשון דבר בבחינת מלכותם נגד יותר מלכי העמים שפגשום כדוב שכול וכנמר על דרך ישור, ואמר נראה אלי דניאל, כי החזון הראשון מכללות הד' מלכיות ראה גם נ"נ עוד קודם לדניאל, וגם יחזקאל ראה אותם במעשה מרכבה אבל הפרטות שראה בחזון הזה התיחד בו הוא לבדו:

   אבן עזרא

   הנבואה השנית: בשנת, אחרי הנראה אשר נראה כמו העיר ההוללה ההלכוא אתך.

2. (ב)וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל־אוּבַל אוּלָי

   מצודת דוד:ויהי בראותי. בעת שראיתי החזון ההוא הייתי אז בשושן וכו׳: ואראה בחזון. ראיתי במראה הנבואה כאילו הייתי עומד אצל נהר אולי:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הבירה. ענין ארמון וכן לא לאדם הבירה (שם כט) ור״ל שהיתה מטרפולין מקום הארמונות:

   אובל. נהר והוא מל׳ יבלי מים (ישעיהו ל׳:כ״ה) ובא האל״ף במקום היו״ד כמו ישי ואישי (דה״א ב):

   אולי. כן שם הנהר:

   רש"י

   על אובל אולי. על הנהר ששמו אולי:

   מלבי"ם

   השאלות: (ב - ג) למה כפל ואראה בחזון, ואני בראותי, ואראה בחזון, ואשא עיני ואראה?, למה בחזון הראשון הראהו ארבע מלכיות ובחזון הזה לא הראהו רק שתים מהן, בראשון ראה אותם בצורת חיות טורפות ובחזון זה ראה אותם בצורת בהמות ביתות?:

   ואראה בחזון הנה נזכר פה ג"כ ואראה בחזון, ויהי בראותי, ואראה בחזון ואני הייתי וכו' ואשא עיני ואראה, כוונתו שראה ג' דברים עתידים שבעת החזון לא היו עדיין במציאות, א] ראיתי בחזון ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואז בשנת שלש לנבוכדנצר לא היתה שושן עדיין עיר הבירה, שזאת נעשה אחר גדולת פרס, ודניאל ראה בחזון שעומד שם ושהיא עיר הבירה של עילם המדינה, ב] ראה בחזון שעומד על אובל שהוא נהר שנקרא אולי, נראה שמלכי פרס כרו נהר אחד יובל מים במדינה, כמו שעשו מלכי בבל בבבל כנודע, ונקרא אובל אולי, אובל מלשון יבלי מים ושמו אולי, וזה נעשה גם אחר גדולת פרס ואז לא היה עדיין במציאות, ודניאל ראהו במחזה קודם היותו, ג] החזון עצמו שעז"א.

   אבן עזרא

   ואראה אמר יפת: כי היה רואה במראות הנבואה שהיה בשושן הבירה שהוא מלכות פרס, כי משם יצא משחית מלכות בלשצר וכאילו היה על נהר אולי כמו יחזקאל על נהר כבר, ואובל כמו כמו יובל ועל יובל ישלח שרשיו, כערבים על יבלי מים. והאל"ף תחת יו"ד, כי ישי כמו אישי גם באל"ף כתוב ויו"ד תתימרו כאל"ף יתאמרו והוצרך לפרש ככה, כי דניאל בבבל היה כאשר נהרג בלשצר המלך. ויפת אמר: מנהג המראה לאמר והנה רק יתכן שהלך דניאל אל עילם, ושב באותה שנה אל בבל.

3. (ג)וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן־הַשֵּׁנִית וְהַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה

   מצודת דוד:עולה באחרונה. מן הראש של האיל:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ולו קרנים. רמז למלכות פרס ומדי:

   והאחת גבוהה מן השנית. רמז למלכות פרס שגדולה ממלכות מדי שמלכות מדי לא היתה אלא שנה אחת שנא' (לקמן ט') בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי, ושנינו בסדר עולם לא מצינו שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד:

   והגבוהה עולה באחרונה. רמז הוא שתקדים מלכות מדי למלכות פרס:

   מלבי"ם

   ואשא עיני ואראה, והנה איל הוא מלכות מדי ופרס, ולו קרנים כי נשתתפו בו שני מלכיות, והקרנים גבוהות שכ"א מהם היה גבוה ונשא במעלתו, והאחת גבוהה מן השנית שכורש היה גבור ואיש מלחמה יותר מדריוש, והגבוהה עולה באחרונה כי דריוש מדאה קבל מלכותא תחלה ומלך שנה אחת ומת, ונפלה כל המלכות ביד כורש חתנו ומאז נשאר המלכות ביד פרס:

   אבן עזרא

   ואשא, איל אחד זאת מלכות פרס.

   ולו קרנים מדי ופרס גוים עצומים הם.

   והאחת גבוהה שמלכות פרס גדולה ממלכות מדי, או בעבור כורש מלך פרס שהיה גדול מדריוש הזקן המדי, כי במות דריוש שבה בבל אל כורש וכן: אמר כורש מלך בבל ולא מלך דריוש הזקן, רק שנה אחת ועל שניהם אמר הכתוב מטעם כורש ודריוש ועוד אפרש זה.

4. (ד)רָאִיתִי אֶת־הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל־חַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל

   מצודת דוד:ימה. בפאת המערב וכו׳: ואין מציל. לא היה כח ביד מי להציל מה מידו: והגדיל. נעשה גדול וחזק:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מנגח. ענין הכאה ודחיפה בקרן:

   מלבי"ם

   ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה כי דריוש ואחריו כורש והמלכים שמלכו אחריו כבשו ארצות רבות בכל ג' רוחות אלה, ולא הוצרך להזכיר רוח מזרחית שפרס עמדה ברוח מזרח, וכל חיות לא יעמדו לפניו, שכולם נכנעו תחתיו גם פליופוי אבי אלכסנדר היה שולח מס לדריוש:

   אבן עזרא

   ראיתי מנגח. שלש פאות מערב וצפון ודרום ונקרא המערב ימה, בעבור הים הגדול שהוא בארץ ישראל בפאת מערב, כי כנגד ארץ ישראל ידבר וזה האיל מנגח לפניו גם מימינו, גם לשמאלו ולא לאחריו, כי ממזרח בא וכתוב קורא ממזרח עיט.

   וכל חיות אינם החיות הנזכרות בפרשה הראשונה, רק כל מלכים שמצא בדרך בואו.

5. (ה)וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר־הָעִזִּים בָּא מִן־הַמַּעֲרָב עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו

   מצודת דוד:ואני הייתי מבין. הסתכלתי בו בבינה ובכוונת הלב: על פני וכו׳. ר״ל בעת הלכו ע״פ כל הארץ היה דומה למדלג באויר ואין הוא נוגע בארץ: קרן חזות. קרן גדול המראה:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צפיר. הוא שעיר וכן צפירי חטאת (עזרא ח׳:ל״ה):

   חזות. ענין ראיה ומראה:

   רש"י

   הייתי מבין. הייתי מסתכל בו:

   צפיר. שעיר:

   ואין נוגע בארץ. דומה היה כמדלג באויר:

   קרן חזות. קרן גדול למראה העין:

   מלבי"ם

   ואני הייתי מבין, ר"ל מעיין אם תתמיד הצלחתו והנה צפיר העזים הוא מלכות יון, וקראו צפיר שהוא גדי קטן שהוא כאין נגד האיל העצום, בא מן המערב שיון מערבית לפרס, על פני כל הארץ שנכנסו היונים במדינת דריוש ובכל גבולו, ואין נוגע בארץ שלא עמדו בשום מקום רק מגמת פניהם עד המקום שהמלך במסבו, והצפיר קרן חזות בין עיניו, הוא אלכסנדר המקדוני שהיה גבור גדול והקרן היה בין עיניו, שהעינים מציינים הבינה והשכל, שכל מעשיו היו בחכמה והשכל:

   אבן עזרא

   ואני, צפיר העזים זהו אלכסנדרוס מוקדון וכך פירש המלאך, והוא בא מפאת מערב כי הוא היה מלך הערב ושם נולד ופירוש ואין נוגע בארץ, כאילו היה עף באויר במרוצה ומרוב מרוצתו לא היה נראה שהוא נוגע בארץ.

   והצפיר שעיר עזים ככה כתוב וצפירי עזים, בספר עזרא.

   קרן חזות מסובך וככה פירש המלאך שהוא המלך הראשון שהרג את ארתחששתא לשון כשדים הוא. ועוד אפרש.

6. (ו)וַיָּבֹא עַד־הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם אֲשֶׁר רָאִיתִי עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ

   מצודת דוד:בחמת כחו. בחמה גדולה בכל הכח:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויבא עד האיל, שקרב לעיר בירת המלך, אשר ראיתי עומד לפני האובל, ר"ל שדריוש לא זז ממקומו לצאת לקראתו שהיה אלכסנדר כאין בעיניו, ושלח לנגדו שר צבאו וצוה שיביאנו לפניו אסור בזקים, וירץ אליו בחמת כחו שנצח את שר צבאו במלחמה ורץ אליו בעצמו, ואז.

7. (ז)וּרְאִיתִיו מַגִּיעַ אֵצֶל הָאַיִל וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת־הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת־שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא־הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא־הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ

   מצודת דוד:ויתמרמר. נלחם עמו במרירות ובאכזריות רב:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויתמרמר אליו. וילחם אליו הוא לשון כעס מר:

   מלבי"ם

   וראיתיו מגיע אצל האיל, כי נלחם עם דריוש עצמו פנים אל פנים, ויתמרמר אליו, שעשה את עצמו מר אליו, כי דריוש בקש שלום ורצה לתת לו כסף וזהב ופלגשים ואת בתו לאשה ולא רצה להשלים אתו, ויך את האיל וישבר את שתי קרניו שהכניע מדי ופרס, וירמסהו כי דריוש מת אז, ולא היה מציל שכל המלכים עוזריו לא יכלו להצילו:

8. (ח)וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד־מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם

   מצודת דוד:וכעצמו. וכאשר נעשה חזק ביותר: חזות ארבע. ארבע קרנים גדולי המראה עלו במקום הקרן הגדולה והיו פונים לארבע רוחות השמים אחד לכל רוח:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   חזות ארבע. מראה ארבע קרנים:

   מלבי"ם

   וצפיר העזים הגדיל עד מאד, מלכות יון הרחיבה ממשלתה על כל העולם, וכעצמו נשברה הקרן הגדולה, שאלכסנדר מת מעצמו בחצי ימיו, ותעלינה חזות ארבע תחתיה שנחלקה מלכותו אחרי מותו לד' ראשים, לארבע רוחות השמים, והיה בלטמיאוס הראשון מלך במצרים לצד הנגב, וסליאוקי מלך באסיא ובבבל לצד הצפון ומזרעו היה אנטיכיוס הרשע, ואנטיכיוס הראשון מלך בפרס ובמלכות האסיאה שלצד המזרח, ופיליפוי אחי אלכסנדר מלך ביון לצד המערב, כי אלה גברו אחרי מותו:

   אבן עזרא

   וצפיר, וכעצמו בעבור שמת אלכסנדרוס כאשר גברה ידו ובימי בחרותו כמו בן שלשים שנה מת.

   ותעלנה חזות קרנים בחזות וזהו שנחלקה מלכותו לארבעה מלכים.

   לארבע רוחות השמים זהו וד' ראשין לחיותא, מקום המלכות לכל אחד מהם המקום הראשון ארם, והשני הוא מצרים והשלישי ארץ ישראל והרביעי ארץ פרס, וככה כתוב בספרי המלכים.

9. (ט)וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל־יֶתֶר אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּבִי

   מצודת דוד:ומן האחת. מתוך קרן אחת מהם יצא עוד קרן אחת קטנה: ותגדל יתר. גדלה ונצחה ביותר אל פאת הנגב וכו׳: ואל הצבי. זה א״י שנאמר בה צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ׳:ו׳) ור״ל חמודה והדורה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מצעירה. קטנה כמו והיא מצער (בראשית יט):

   הצבי. החמודה וכן נחלת צבי (ירמיה ג):

   רש"י

   ומן האחת מהם. ומאחת מאלו המלכיות:

   יצא קרן אחת. מלכות טיטוס יוצאת ממנו:

   מצעירה. מלכות מוצערת ונבזית כמו שקראו למעלה קרן אחת מצעירה. והוא על ענין שנא' בזוי אתה מאד (עובדיה א׳:ב׳):

   ותגדל יתר. ותגדל מאד:

   אל הנגב. הוא מצרים שהיא בדרומה של ארץ ישראל:

   ואל הצבי. ארץ ישראל שנקראת ארץ צבי כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט):

   מלבי"ם

   ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה, הוא אנטיכיוס עפרפהאנוס הרשע, כי סליקוס הראשון שהמליכו אלכסנדר בצפון על אשור ובבל הוליד את אנטיכיוס הגדול, ואחרי אנטיכיוס מלך בנו סליקוס גידיליקוי, שהי"ל ב' בנים והקטן נקרא אנטיכיוס, ובהיות אחיו הגדול במלחמה עם מלך מצרים וקראו לעזרה מסר אותו ביד צר והוא לקח את המלכות, והניח שני בנים סולאוקי הבכור והקטן היה אנטיכיוס הרשע ומת סליאוקי והניח בן קטן ואנטיכיוס לקח את המלכות ממנו, א"כ היה צעיר מצד עצמו שלא היה המלוכה מגיע לו רק לבן אחיו הבכור, וצעיר מצד אבי אביו שג"כ לא היה ראוי למלוכה, וכמ"ש הרי"א, ובזה פי' מצעירה מן הצעיר, ששרשו מן הצעיר בלתי ראוי למלכות, וע"ז בא דגשות הצד"י, וגם פירושו כדעת הרד"ק שהיא תואר לנקבה מן מצער ודגש הצד"י לתפארת, שהוא עצמו צעיר ונבזה, ותגדל יתר אל הנגב כי נלחם עם מלך מצרים ולקח את ארצו מידו עד אלכסנדריא רק שהרומיים השיבוהו אחור, ואל המזרח הוא ארץ פרס, ואל הצבי הוא ארץ ישראל:

   אבן עזרא

   ומן הטעם ממלכות אחת מאלה יצאה קרן קטנה במספר צבאה והיא שהיתה בארץ ישראל באנטוכיא והוא אנטיוכוס וגבהה על מלכות מצרים דרום לארץ ישראל, כי רוחב מצרים מהקו השוה תשע ועשרים מעלות ורוחב ירושלים שלשים ושלש, על כן הוא בתוך היישוב כי כלו עד ששה וששים מעלות מהקו השוה, כי ארבעה ועשרים מעלות נוטה גלגל המזלות מגלגל המישור וטעם המזרח ארץ פרס.

   ואל הצבי כל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות.

10. (י)וַתִּגְדַּל עַד־צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן־הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם

    מצודת דוד:ותגדל. גדלה מאד עד אשר באה להלחם בצבא השמים והם בני ישראל הנמשלים לכוכבי השמים ואם כי אמר ואל הצבי כפל עוד לתוספת ביאור: ותפל ארצה. ר״ל גברה עליהם ורמסם: מן הצבא ומן הכוכבים. היא היא וכפל בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (לקמן יב):

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    עד צבא השמים. הם ישראל שנמשלו לכוכבים:

    מלבי"ם

    ותגדל עד צבא השמים היינו על ישראל מצד שהם צבא השמים, ר"ל מצד אמונתם שרצה להעבירם על תורתם מה שלא עשה כן שום מלך מהמלכיות הקודמים, ותפל ארצה מן הצבא, שהפילם משמים לארץ שלא יהיו עוד צבא השמים וגוי קדוש רק יהיו ככל עמי הארצות העובדים אלהי נכר, וגם הפיל מן הכוכבים שהם כהני ה' ומצדיקי הרבים ככוכבים. ותרמסם, שהרג חסידי ה' ורמסם:

    אבן עזרא

    ותגדל גבריאל פירש זה וככה ועד צבא השמים שר הצבא שהוא מיכאל, הלא תראה ועתיק יומין יתיב וכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל.

11. (יא)וְעַד שַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ הוּרַם הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ

    מצודת דוד:ועד שר הצבא הגדיל. התגדל עצמו לחרף כלפי מעלה שהוא שר צבא ישראל: וממנו. ע״י חיילותיו וגדודיו נסתלק התמיד לבל הקריבו על מזבח ה׳: והושלך. ע״י הושלך מכון מקדשו של השר הצבא ר״ל שרפה באש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הורם. ל׳ הרמה וסלוק:

    מכון. מל׳ כן ובסיס:

    רש"י

    ועד שר הצבא. הוא בית המקדש שהוא ביתו של הקב"ה שר הצבא כלפי הקב"ה חרף: וממנו:

    הורם התמיד. ועל ידי גדודיו וחילותיו ששלח לירושלים בטל התמיד ששלח שם נירון קיסר שר צבאו כמ"ש רז"ל במס' גטין ובגוריון:

    מלבי"ם

    ועד שר הצבא הגדיל, ר"ל וכל זה ימשך עד שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה', הגדיל עליו ונצחו, וממנו הורם התמיד, ומן השר הצבא הזה, ר"ל בסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע"י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה' על מכונו. והושלך מכון מקדשו, הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון מקדשו של התמיד ויובטל שנית ע"י הרומיים בעת החורבן:

12. (יב)וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה

    מצודת דוד:וצבא. זמן קצוב תנתן על התמיד להיות מסולק בעבור הפשע שנתון תחתיו בירושלים (העכו״ם תקרא פשע כי מפשעת אנשים): ותשלך. תשפיל תורת אמת עד לארץ: ועשתה. תעשה כל חפצה ותצליח:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וצבא. זמן קצוב כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳):

    רש"י

    וצבא תנתן על התמיד בפשע. וזמן מועד נתן להיות התמיד מסולק בשביל פשע שומם היא ע"ג כלו' שתהא ע"ג נתנת בירושלים תמורת התמיד וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנא' עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם:

    וצבא. זמן כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז):

    ותשלך אמת ארצה. תורת אמת השפילה:

    מלבי"ם

    וצבא תנתן על התמיד, ושמע בחזון שאז תנתן הצבא שהם ישראל עם התמיד, שניהם ינתנו ביד צר (ומלת על כמו על עולת התמיד יעשה, ויבואו האנשים על הנשים, פי' עם) וזה יהיה בפשע ע"י הפשעים שפשעו הפריצים בימי בית שני, ותשלך אמת ארצה, ומלכות הרומיים תשלך את האמת שהוא דת ישראל ותורת אמת לארץ בכמה גזירות ושמדות שגזרו להפר את הדת, ועשתה והצליחה, שהיא לא תפול במערה כמו היונים רק תעשה מעשיה ותצליח ימים רבים:

    אבן עזרא

    ותשלך אמת ארצה שביטל התורה ולשמור המצות כאשר יפרש.

13. (יג)וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד־מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס

    מצודת דוד:אחד קדוש. מלאך אחד קדוש: לפלמוני המדבר. ר״ל למלאך המדבר הדברים האלה: החזון התמיד. רצה לומר עד מתי יהיה החזון הזה אשר על התמיד להיות הוא מסולק והעכו״ם המשותק כאבן דומם ינתן תחתיו: תת וקדש. עד מתי יותן עם קדש וצבא השמים למרמס הרגל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    לפלמוני. היא מלה מורכבת מפלא ואלם ופלא הוא ענין מכוסה כמו כי יפלא ממך (דברים י״ז:ח׳) ואלם ר״ל לא ידובר בו ועל כי היה שמו נעלם ממנו אמר לפלמוני:

    שומם. משותק כמו משמים בתוכם (יחזקאל ג):

    וקדש. וי״ו יתירה:

    רש"י

    אחד קדוש. אחד מן המלאכים:

    ויאמר. אותו המלאך:

    לפלמוני. הרי תיבה זו כשתים לפלוני אלמוני ותרגם יונתן בן עוזיאל בספר שמואל כסי וטמיר כמו כי יפלא ממך דבר, אלמוני אלמון מבלי שם שלא פי' לו מהו ומה שמו:

    לפלמוני המדבר. למלאך שהיה מדבר וגוזר גזירות וצבא המועד תנתן על התמיד בפשע:

    עד מתי החזון. הזה אשר על התמיד להיות מסולק והפשע השומם יהיה נתון תחתיו פשע שומם ע"א מעובדי כוכבים שהיא כאבן דומם וכן היא קרויה בספר הזה בכמה מקומות שנאמר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם ואומר (לקמן יב) מעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם:

    שומם. ל' אלם ומשותק כמו אשתומם כשעה חדא (לעיל ג) ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם כמו אלם (יחזקאל ג׳:ט״ו):

    תת וקדש וצבא מרמס. לתת את מכון המקדש ואת צבא השמים אשר הפיל לארץ מרמס לרגליו כמו שכתוב למעלה ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים:

    וקדש וצבא. וי"ו יתירה והרבה כאלה במקרא נרדם ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳) ואף בלשון בני אדם יש מדברים כן:

    מלבי"ם

    ואשמעה אחד קדוש מדבר, מוסב למעלה, שכ"ז שמע שדבר אחד קדוש, כי האיל והצפיר עד הקרן שיצא מצעורה ותפול ארצה מן הצבא כל זה ראה במחזה, אבל מן מ"ש ועד שר הצבא הגדיל וממנה הורם התמיד זה לא ראה בחזון, רק שמע מקדוש אחד מן המלאכים המשפיעים הנבואה שדבר כ"ז והודיעו כ"ז בנבואה ויאמר אחד, ואח"ז שמע שקדוש אחד אמר להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר, ושאל אותו, עד מתי החזון, ר"ל עד מתי יתארך החזון שדברת, והוא החזון של התמיד, היינו מה שראיתי שיתרומם התמיד תחלה בימי החשמונאים ע"י שר צבא ישראל, ואח"כ הפשע שומם תת, ואח"כ יתנהו הפשע שיהיה שומם, ושקודש (דהיינו הבהמ"ק) יהי' מרמס, כמ"ש שיושלך מכון מקדשו וצבא והתמיד תנתן (ביד האויבים) ע"י הפשע, עד מתי יתארך זה:

    אבן עזרא

    ואשמעה מלאך אחד קדוש כמו רבים כל עמים.

    לפלמני אלמוני מלה מורכבת כי לא ידע דניאל שמו בתחילה ופלמוני מגזרת פלאי ואלמוני מגזרת אלם, ועתה קצר דניאל ודבר כמו מדבר חידה.

    וטעם התמיד הוא וממנו הורם התמיד בקש לדעת כמה ימים יעמד.

    ותת הוא תנתן.

    וקדש מכון מקדשו,

    וצבא ותפל ארצה מן הצבא והנה מרמס - ותרמסם.

14. (יד)וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ

    מצודת דוד:ויאמר אלי. עם כי שהמלאך שאל השיב אמריו אלי ואמר עד ערב בקר ר״ל עד הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳): אלפים ושלש מאות. והיא תהיה בשנת ב׳ אלפים ושלש מאות אבל לא ידענו מאיזה זמן מתחיל החשבון והוא סתום וחתום ובבוא המשיח ב״ב אז נדע ברור מוצא הדבר אשר רמוזה בו מאיזה זמן מתחיל חשבון הזה וכמ״ש בסוף הספר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ: ונצדק קדש. ואז עם קדש ימצא צדקה וחסד ותבוא הטובה המיועדת:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות. ראיתי פתר בשם רבינו סעדיה לדבר וכבר עבר ופתר עוד עד ערב בקר עד שיבוא אותו הערב שנאמר בו והיה לעת ערב יהיה אור ובטוחים אנו כי דבר אלהינו יקום לעולם לא יופר ואני אומר כי הערב והבוקר האמור כאן גמטריא הוא ויש סמך לדבר משני טעמים האחד שיהא חשבון זה מכוון עם חשבון אחר שבסוף הספר, והב' שאמר גבריאל לדניאל למטה בענין ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת היא, ואם לא רמז החשבון הוא תלוי למה חזר וכפל אותו לומר אמת הוא, והחוזה נצטוה לסתום ולחתום הדבר ואף הוא לא נגלה בל' סתום וחתום ואנו נוחיל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ ובעבור קץ הדורש נודע כי טעה במדרשיו, והבא אחריו יתור וידרוש דרך אחרת יש לפתור ערב ובקר בגי' ה' מאות ושבעי' וארבע ועוד אלפי' ושלש מאות הרי אלפים וח' מאות וע"ד:

    ונצדק קדש. יכופר עון ישראל לבטל גזרות מדרסן ומרפסן מאז גלו גלות ראשונה למצרים עד יגאלו ויושעו תשועת עולמים במלך משיחנו וחשבון זה כלה לסוף אל"ף ור"ץ מיום הוסר התמיד והוא שנאמר בסוף הספר ומעת הוסר התמיד כדי לתת שיקוץ שומ' ימים אלף ור"ץ יהיה ולא יותר שיבא המלך משיחנו ויסיר שקוץ השומם והתמיד הוסר ו' שנים לפני החורבן ב"ש והעמיד צלם בהיכל ויום י"ז בתמוז היה ששרף אפוסטמוס את התורה ובטל את התמיד והעמיד צלם בהיכל כמו ששנינו במסכת תענית, ושש שנים שכתבתי אין בידי ראיה מפורשת אך יש ראיה ששבוע שלם לא בטל התמיד לפני החורבן שכן ניבא דניאל על טיטוס (לקמן ט') וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה כלומר מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנו' כך מפורש למטה בענין נחזור על הראשונו' כיצד מכוון חשבון ערב ובקר אלפי' ושלש מאות מיום רדת ישראל למצרים להיות כלה לסוף אלף ור"ץ ליום שהוסר התמיד, ר"י היו במצרים ד' מאות ושמונים מיום צאתם עד ויבן הבית ד' מאו' וי' היה הבית וע' שנה גלות בבל וד' מאות וך' בית שני תן עליהם אלף ור"ץ של קץ הימים הרי אלפים וח' מאות צא מהן ו' שנים שהוסר התמיד לפני החורבן שלא מנה הכתוב אלף ור"ץ אלא למעת הוסר התמיד הרי לך חשבון ערב ובוקר ואלפים וג' מאות עוד נוסף בחשבון אשרי המחכה ויגיע לקץ הימים מ"ה שנה יתרים על אלף ור"ץ יש לומר על חשבון הראשון יצא המלך המשיח ויחזור ויתכסה מהם אותם מ"ה שנים ורבי אליעזר הקליר יסד (בסילוק יוצר של פרשת החדש) ביסוד שירו שבועים ששה הרי מ"ב, וי"ל הג' שנים שלא באו לחשבון שבוע לא מנה ואני מצאתי כך במדרש רות שעתיד מלך המשיח להתכסות מ"ה שנים לאחר שיגלה ומביא ראיה מן המקראות הללו:

    מלבי"ם

    ויאמר אלי, והמשיב פנה בתשובתו אלי, (כי עקר התשובה היא בעבור שידע דניאל), עד ערב בקר אלפים ושלש מאות, הזמן עד שיהיה ערב דהיינו עד החורבן, שיבא ע"י הרומים, ועד שיהיה שנית בקר, היינו עד הגאולה העתידה, יתארך אלפים ושלש מאות שנים, ואז ונצדק קדש יוחזר הקדש אל צדקו כמקדם, דהיינו הבית המקדש וקדושת ישראל. וגם יל"פ שר"ל שאז יכופר הפשע וקדושת ישראל יצדק, שמאז והלאה יכירו כל העמים צדקם וידעו כי צדקו בתורתם ואמונתם, ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא. והנה אם נחשוב זמן זה בעת החורבן הראשון שהיה בשנת ג' אלפים של"ח, יגיע הזמן בשנת ה' אלפים תרל"ח, אולם ממה שאמר סתם ולא הזכיר שיתחיל החשבון מזמן החורבן, מבואר שהחשבון מתחיל מיום שדבר עמו המלאך, דהיינו משנת ג' לבלשאצר שאז ראה חזון זה, וזה היה בשנת ג' אלפים שפ"ח, ואמר שמן השנה ההיא עד שיהיה החורבן ואחריו הגאולה ימשכו אלפים וג' מאות שנה, ויגיע הגאולה לא יאוחר מה' אלפים תרפ"ח, וכבר בארנו שחשבון עידן ועדנים ופלג עידן מגיע לה' אלפים תרע"ג, שהוא ט"ו שנים קודם, מפני שמן הפסק ממשלת הקרן זעירא שבו דבר למעלה עד בנין המקדש והקרבת התמיד שבו דבר כאן, יתארך ט"ו שנים, שכבר מבואר בדחז"ל שימי ביאת בן דוד יתארך שבוע א' וימי גוג ומגוג גם כן יתארכו שבוע א' כמבואר בירושלמי דשביעית, הרי י"ד שנים עד בנין המקדש:

    אבן עזרא

    ויאמר, עד ערב בקר עוד אפרשנו.

    ונצדק קדש שישוב קדש לצדק, בעבור שיאמר כמראה גבר אמר גבריאל.

15. (טו)וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת־הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה־גָבֶר

    מצודת דוד:ואבקשה בינה. בקשתי להבין דבר החזון: כמראה גבר. כמראה איש והוא גבריאל האמור במקרא שלאחריו:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואבקשה בינה. הייתי מתאוה שיבינו לי מן השמים:

    מלבי"ם

    ויהי בראותי, כי על החזון אשר שמע שהוא מפסוק י"א ואילך לא בקש בינה, שהבין את הדברים, ששר הצבא שהוא הכ"ג יגדל על קרן מצעירה וירים את התמיד, ושאח"כ יוחרב המקדש, ושיארך זמן הנאמר שהיה זמן מפורש, כ"ז הבין בשכלו, רק את החזון אשר ראה לא הבין, שהוא מי הוא האיל והצפיר ויתר דברים שראה בחזון, וע"ז בקש בינה, ונראה לעיניו כמראה גבר שהוא גבריאל:

16. (טז)וָאֶשְׁמַע קוֹל־אָדָם בֵּין אוּלָי וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר גַּבְרִיאֵל הָבֵן לְהַלָּז אֶת־הַמַּרְאֶה

    מצודת דוד:בין אולי. הקול יוצא מבין מי נהר אולי ואמר אתה גבריאל הבן את המראה אל הזה ר״ל אל דניאל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    להלז. להזה כמו השונמית הלז (מ״ב ד׳):

    רש"י

    בין אולי. בתוך הנהר:

    ויקרא. האדם:

    ויאמר. למלאך אתה גבריאל:

    הבן להלז את המראה. פרש לזה את החזון:

    להלז. לשון חשיבות כמו שקראו חמודות כל מקום שנא' הלז בעל צורה הוא ומכאן למדו באגדה יצחק נדמה לאביו בצלם ובדמות שנקרא האיש הלז בפ' ויהי כי זקן יצחק ויהי יוסף יפה תואר זהו הנוי המנוי בה' דברים שהאב זוכה לבנו:

    מלבי"ם

    ואשמע, כבר אמר שהדבור שנאמר באותו חזון מפסוק י"א ואילך דבר אחד קדוש פלמוני, וחז"ל נחלקו מי הוא, שבמדרש ב"ר מבואר שהוא הקב"ה בעצמו, כמ"ש ואשמע אחד קדוש מדבר שמעתי להקב"ה שהוא גוזר גזירות על ישראל, ועוד אמר בב"ר גדול כחם של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי, ובתנחומא אמר ואשמע אחד קדוש מדבר זה מיכאל, שלדעתם מיכאל גבוה מגבריאל, כמ"ש ברכות (דף ה') מיכאל באחת גבריאל בשתים, שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, וממאי דההוא אחד מיכאל הוא דכתיב והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים בא לעזרני, שמיכאל הוא מן השרים הראשונים ומשפיע על גבריאל שהוא במדרגה אחריו, וע"כ שמע קול אדם שהוא הפלמוני המדבר שהזכיר למעלה, שהוא משפיע על גבריאל, ואותו לא ראה כי הוא פלמוני ונעלם רק שמע קולו מבין הנהר מרחוק שהוא צוה לגבריאל להבין לו את המראה:

17. (יז)וַיָּבֹא אֵצֶל עָמְדִי וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנָי וַיֹּאמֶר אֵלַי הָבֵן בֶּן־אָדָם כִּי לְעֶת־קֵץ הֶחָזוֹן

    מצודת דוד:ויבוא. ובא גבריאל אצל מקום עמדו וכאשר בא חרדתי ונפלתי על פני מגודל החרדה: הבן בן אדם. אתה בן אדם תן דעתך להבין אמרי החזון אשר יהיה לעת קץ ר״ל בסוף ימי הגלות:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נבעתי. מל׳ בעתה וחרדה:

    כי לעת קץ. אשר לעת קץ:

    רש"י

    לעת קץ. לימים רבים יהיה החזון הזה:

    מלבי"ם

    ויבא, אז נתקרב גבריאל אליו, ונבעת, ויאמר הבן כי לעת קץ החזון, הודיעו שהוא חזון לימים רבים ולעתים רחוקות וכל שהדבר רחוק בזמן הוא נעלם יותר מעין החוזה וצריך בינה יתירה:

    אבן עזרא

    ויבא טעם לאמר בן אדם בעבור שהוא במראה הנבואה בין המלאכים הקדושים, וככה יחזקאל הנביא.

    ויאמר אלי הבן נפשך בן אדם או לבך.

    וטעם כי לעת קץ לקץ ארוך, כמו: אנשי מדות.

18. (יח)וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל־פָּנַי אָרְצָה וַיִּגַּע־בִּי וַיַּעֲמִידֵנִי עַל־עָמְדִי

    מצודת דוד:נרדמתי. בתרדמה של פחד: על פני. מושכב על פני ארצה: ויגע בי. כאדם הנוגע בחברו לעוררו מן השינה: ויעמידני. חיזק אותי בדברים לעמוד על עמדי ר״ל כמו שהייתי עומד בתחלה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נרדמתי. מלשון תרדמה ושנה:

    רש"י

    נרדמתי. ל' תנומה ושממון:

    על עמדי. על מעמד רגלי:

19. (יט)וַיֹּאמֶר הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ

    מצודת דוד:באחרית הזעם. בסוף ימי הזעם הם ימי הגלות: כי למועד קץ. למועד זמן הגלות יהיה קץ ולא לעולם יקצוף:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כי למועד קץ. כי הוא לזמן קץ ימים רבים:

    מלבי"ם

    באחרית הזעם, ר"ל אחרית ימי הזעם, כי למועד קץ, תחלה אמר לעת קץ החזון ויש הבדל בין עת ובין מועד, שהעת הוא העת הטבעי, שהוא מעצמו, והמועד הוא העת המיועד על ידי מי שיעדו, כמו עת הדתי או העת שיעדו הנביאים, תחלה באר לו שגם הזמן יחייב כ"ז, וכל ענינים האלה רצופים בסדור הכולל מימי בראשית, עד זמן תיקון העולם, והקץ יבא בעתו המחוייב לו מצד הזמן ועתה אחרי שהמלאך באר לו הדברים בנבואה הוא מחוייב גם מצד היעוד הנבואיי, לכן אמר כי למועד קץ, ויש הבדל ביניהם כי הדבר המחוייב מצד העת הטבעי ישנהו ה' לפעמים אם נשתנה מעשה העם לרעה, אבל היעוד הטוב שיעד בנבואה והגביל הזמן א"א לשנותו ומוכרח לבא בבוא המועד המיועד:

    אבן עזרא

    באחרית הזעם יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית, וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה, ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי, שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס.

20. (כ)הָאַיִל אֲשֶׁר־רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס

    מצודת דוד:בעל הקרנים. בעל שתי קרנים: מלכי. ר״ל ירמז על שתי מלכיות והם מדי ופרס ומה שהיתה האחת גבוה מן השניה יורה כי מלכות פרס תהיה גדולה ממלכות מדי כי היא לא משלה רק שנה אחת ולזה עלתה הגבוהה באחרונה כי פרס תמשול אחר מדי ומ״ש (לעיל פסוק ד׳) מנגח ימה וצפונה וכו׳ ולא אמר מזרחה כי ממזרח בא כמ״ש בו קורא ממזרח עיט (ישעיה מו) וכל חיות וכו׳. ירמז על כל מלכי האדמה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מלכי מדי ופרס. ב' קרנים שתי אומות מולכות כמו שפירשתי למעלה:

    מלבי"ם

    האיל, באר לו את החזון שראה שהוא האיל והצפיר, ומ"ש מלך יון ר"ל מלכות יון, וקרא לאלכסנדר המלך הראשון, דהיינו למלכות הכללי שמלכו בכפה, כי כבר קדמו מלכים ליון קודם:

21. (כא)וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וְהַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בֵּין־עֵינָיו הוּא הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן

    מצודת דוד:מלך. ר״ל ירמז על מלך: הוא המלך הראשון. ירמוז על המלך הראשון והוא אלכסנדרוס מוקדן כי בא מפאת המערב והיה מתגבר מאוד בדרך מהלכו וכבש מלכים רבים במהירות רב ובא עד מדי ופרס וגבר עליהם והרג את מלכם:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והצפיר השעיר. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספת ביאור:

    רש"י

    המלך הראשון. הוא אלכסנדרוס מוקדן שהרג את דריוש בן אסתר כמו שמצינו בספר יוסיפון:

22. (כב)וְהַנִּשְׁבֶּרֶת וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה וְלֹא בְכֹחוֹ

    מצודת דוד:והנשברת. ומה שראית כי נשברה הקרן הגדולה ותעמודנה ארבע תחתיה ירמז על כי כאשר יתחזק אלכסנדרוס עד מאוד ימות הוא ובמקומו יעמדו ארבע מלכיות בארבע הרוחות והם רומא ומצרים וא״י ופרס האמורים למעלה: מגוי יעמודנה. מלכי הארצות ההם יהיו מבני עמו: ולא בכוחו. לא יתחזקו בכוחו של אלכסנדרוס להתגבר כמוהו, או ר״ל שהמלכים ההם לא יהיו מבניו כי הבנים יקראו כח כמ״ש כחי וראשית אוני (בראשית מט):

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    והנשברת. שראית שנשברה:

    ותעמודנה ארבע תחתיה. כמו שכתוב בספור החלום למעלה: ד' מלכיות, אשר יעמודנה מאותו גוי שחלק אלכסנדרוס מוקדן מלכותו במותו לארבע ילדים ויוסף קראם בספרו ארבע ראשי נמר ולא בני המלך היו:

    ולא בכחו. ולא יהיו האחרונים ככח המלך הראשון כי חלשים ממנו יהיו:

    מלבי"ם

    ולא בכחו, שלא יהיו בניו או יורשי עצר רק יתחזקו אח"כ מעצמם, כי זה היה ימים רבים אחרי מותו:

23. (כג)וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת

    מצודת דוד:כהתם הפושעים. כשיגיע הזמן להשלים ולכלות פושעי ישראל כשתתמלא הסאה: יעמוד. אז יעמוד מהם מלך עז פנים ויהיה מבין חידות כי ימצא בו הרבה חכמה והוא טיטוס הבא מרומא ועליו יורה קרן אחת מצעירה וכמ״ש על אדום הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א׳:ב׳) ועל רומא יאמר כי הרבה מבני אדום נתישבו בה ומלכו בתוכה ומ״ש ותגדל יתר וכו׳ כי התחזק ביותר על המצרים שהיא בדרומה של א״י ועל פרס שהיא במזרחה של א״י:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כהתם. מלשון תם והשלמה:

    עז פנים. חצוף:

    רש"י

    ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים. כשיגיעו זמן שיתמו רשעי ישראל שבבית שני:

    יעמוד מלך עז פנים. הוא טיטוס:

    מלבי"ם

    ובאחרית מלכותם כהתם הפושעים כשיכלו פושעי ישראל, שזה היה אחר החורבן, עז פנים, שלא יעוז בחרב ובגבורה רק בעזות, כמו שראה במראה הקודמת, ומבין חידות, כי יהיו חכמים גדולים ומבינים חדות של כתבי הקדש, ואלו עיינין כעיני אנשא בקרנא דא:

    אבן עזרא

    ובאחרית מלכותם על ישראל.

    כהתם הפושעים והנה הטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמסרו ביד היונים.

    מלך עז פנים הוא היה אנטיוכוס והשר שלו גלינוס. ויש מהגאונים שאומרים: שמלך עז פנים הוא הקדרי שיצא בשנת ארבעת אלפים ושנ"ד שנה והנביא ידבר על האחד מהארבעה מלכים שמלכו תחת אלכס נדרוס, וככה פירש עוד בנבואה הרביעית ועמד מלך גבור שהוא אלכס נדרוס, ואמר: ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים והנה אין זה כאשר דבר.

24. (כד)וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם־קְדֹשִׁים

    מצודת דוד:ועצם כחו. בכל עת יתחזק כחו ולא בעבור רוב כוחו כ״א בחלקלקות אמריו ותחבולות כמ״ש בו והחזיק מלכות בחלקלקות (לקמן יא): ונפלאות ישחית. השחתות נפלאות ישחית והצליח במעשיו ועשה כל חפצו והשחית מלכים עצומים: ועם קדושים. הם ישראל:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ועצם כחו. ולא בגבורה כי אם בחלקלקות כמו שמפורש בסוף הספר:

    ונפלאות ישחית. ובהפלא ופלא ישחית עובדי כוכבים:

    והצליח ועשה. חפצו:

    והשחית עצומים. השחית אומות רבות:

    ועם קדושים. ישראל המאמינים בתורה:

    מלבי"ם

    ועצם כחו ולא בכחו, שיהיה לו כח גדול ולא יהיה זה ע"י כח וגבורה למלחמה רק בפיו, ובזה ישחית הנפלאות האמתיות הנמצאים בתורה ואשר עשו הנביאים לקיום הדת, והצליח ועשה ובזה יצליח עד שישחית עצומים ועם קדושים:

    אבן עזרא

    ועצם כחו ולא בכחו רק בעבור חטאת ישראל ליסרם השם.

    והשחית עצומים זה פירוש ותפול ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם והוא השחית רבים מישראל.

    ופירוש: ועד צבא השמים הגדיל שהוא שר השרים שהוא מיכאל כי הוא השר הגדול ותחתיו שרים ועוד אדבר על זה והוא בטל עולת התמיד והחריב הבית וזהו והושלך מכון מקום מקדשו, ואל תתמה בעבור שאמר שהוא מקדש מיכאל, כי מקדש השם הנכבד הוא כמו: תורת משה, הוא מטה האלהים.

25. (כה)וְעַל־שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל־שַׂר־שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר

    מצודת דוד:ועל שכלו. ובעבור רוב שכלו יצליח המרמה שבידו: ובלבבו יגדיל. בעבור זה יתגאה בלבבו וישחית רבים מהיושבים עמו בשלוה ובכריתת ברית: ועל שר שרים. יעמוד על השר שעל כל השרים ר״ל שחירף כלפי מעלה וכמ״ש רז״ל: ובאפס. מבלי יד אדם ימות כי מיתתו היתה ע״י יתוש אחת שנכנסה בחוטמו כמ״ש רז״ל:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ועל שכלו והצליח מרמה בידו. ועל ידי שהוא משכיל בכל אשר יפנה ויצליח יחזיק במרמה שבידו:

    ובלבבו יגדיל. יתגאה:

    ובשלוה ישחית רבים. במרמה ובחלקלקות ישחית רבים היושבים אתו בברית ושלום:

    ועל שר שרים יעמוד. כלפי מעלה יטיח דברים זהו פירוש החלום הכתוב למעלה (ועד שר הצבא הגדיל):

    ובאפס יד ישבר. ובאין כח ישבר ע"י יתוש חלש שבבריות שנכנס בחוטמו כמו ששנינו במסכת גיטין:

    מלבי"ם

    ועל שכלו, והכל יעשה על ידי שכלו ותחבולותיו לא ע"י נבואה או רוה"ק, שהנפלאות שייחסם לעצמו יהיה בהמצאת שכלו, ובכ"ז יצליח בידו, עד שיגדיל בלבבו, לאמר אני ואפסי עוד, ובשלוה ישחית רבים שלא ילחם כלל רק בדבור פיו ישחית כל המתקומם כנגדו ובלתי נכנע למצותיו, ועל שר שרים יעמוד, שיעמוד ימים רבים למעלה מהשרים, ובאפס יד ישבר, אבל אח"כ יכלה כחו, ואז ישבר ויכלה כח ממשלתו, ובזה קצר פה כי כבר אמרו באורך במראה הקודמת:

    אבן עזרא

    ובאפס יד ישבר כי ידוע הוא אנטיוכוס נפל מן הגג ונשבר ומת. הגאון רב סעדיה אמר: כי אלפים ושלש מאות הם שנים ותחלתם מגלות מצרים. ומה טעם להחל משם, ועוד איך הוא שנה ערב ובקר, לפי דעתו כבר עבר המועד זה שנים רבות. והנכון בעיני: כי שש שנים וחדשים עמדו ישראל בימי אנטיוכוס בצרה גדולה וכן כתוב בספר יון והנה זה המספר הם ימים.

    והטעם אלפים ושלש מאות בקר והם שש שנים משנות החמה ושלשה חדשים וימים מהם משנות הלבנה קרוב משש שנים וחצי, על כן אמר המלאך: ומראה הערב הבקר אמת הוא, והטעם שהוא כמשמעו ערב ובקר, ולולי שמצאנו זה המספר כתוב וכבר עבר, לא יכול אדם להבין זה המספר, על כן אמר דניאל: ואשתומם על המראה ואין מבין וכבר דברי קץ הגאולה סתומים וחתומים, גם דניאל לא ידע הקץ כי כן אמר: ואני שמעתי ולא אבין. וכן אמר באחרונה וחתום הספר עד עת קץ והמשכילים יבינו בהגעת הקץ מדברי המלאך.

26. (כו)וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים

    מצודת דוד:ומראה וכו׳. ואשר נאמר לך במראה עד ערב בקר אמת הוא כי כן יהיה: סתום החזון. ר״ל מה מהנבואה אשר היא לסוף ימים רבים סתום אותה בלבך ואל תגלה אף המעט אשר ידעת:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כי לימים רבים. אשר לימים רבים:

    רש"י

    ומראה הערב והבקר. אשר נאמר לך בחלום העליון אמת הוא:

    ואתה סתום החזון. אל תפרשהו וסתמהו בלבך כי לימים רבים יבא:

    מלבי"ם

    ומראה הערב והבקר אשר נאמר, מה שנאמר בסוף החזון שיהיה עוד ערב [שהוא גלות] ואחריו בקר שהוא הגאולה שאחריה, והגביל זמנו, [ואמר אשר נאמר, כי מה שפי' עד עתה, פי' את החזון אשר ראה ע"י מחזה, כנ"ל פסוק ט"ו], אמת הוא, ר"ל זה א"צ לפרש כי הוא אמת כפי פשוטו, עד שיבא הערב והבקר שאחריו ימשכו אלפים ושלש מאות שנה מיום החזון, ואתה סתום החזון. שלא תגלהו, כי לימים רבים, וכשישמעו שהגלות יארך כ"כ יתיאשו מן הגאולה ויכשלו בגלותם:

27. (כז)וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי יָמִים וָאָקוּם וָאֶעֱשֶׂה אֶת־מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין

    מצודת דוד:נהייתי. נשברתי ונעשיתי חולה כמה ימים מרוב החרדה ועכ״ז קמתי ועשיתי עבודת המלך אשר הוטל עלי מאז הפקיד אותי נ״נ כמ״ש למעלה: ואשתומם. הייתי מושתק ומתמה בעבור המראה ההיא אבל אין מי משרי המלך מבין בדבר כי התחזקתי בפניהם לבל ירגישו בי:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נהייתי. נשברתי וכן ושנתו נהיתה עליו (לעיל ב׳):

    רש"י

    נהייתי. לשון הוה ושבר כלומר נצטערתי על הפורענות הזה ונדכיתי:

    את מלאכת המלך. שהייתי ממונה על פקודת עבודת ממשלת מלכות בלשצר שמנהו נבוכדנצר אביו כמו שנאמר בתחילת הספר והשלטיה על כל מדינת בבל:

    ואשתומם על המראה. ואתבהל על החזון:

    ואין מבין. שאני משתומם כי הייתי לפני השרים מתחזק:

    מלבי"ם

    ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים, אחרי זאת היה חולה ע"י בעיתות החזון. ואקם, ואחר שקמתי מחליי, ואעשה את מלאכת המלך, אז היה המעשה של בלשאצר שהיה באותו שנה שנקרא אל המלך לפתור את הכתב ועשה מלאכתו זאת, ואשתומם על המראה, ואז השתומם על המראה שראה, כי תיכף נתמלא ענין המראה, ותיכף עמד האיל בעל הקרנים, וע"כ ידע דניאל לפתור מראה הכתב תקל ופרסין שהוא שתנתן המלוכה ליד פרס שכבר ידע זאת מן המראה, ואין מבין, ר"ל וזולתו לא היה אפשר שיבין איש את זאת, רק דניאל ידע מפני שראהו קודם לכן במראה: