דניאל פרק ב׳

מספר פסוקים: 49
פירושים בעמוד: מצודת דוד, מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

(א)וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו
מצודת דוד:ובשנת שתים. אחר חורבן הבית ואחר שכבש כל העכו״ם ומלך עליהם חשב מחשבות מה שיהיה באחרית הימים ובא לו החלום וכמ״ש בפתרון החלום: חלומות. לפי שהיתה מענינים הרבה אמר חלומות: ותתפעם. נשימתו היתה מקשקשת בו כדרך החרד שלא יוכל לעצור הנשימה זמן מה והיא הולכת ובאה: נהיתה עליו. השינה נכרתה מעליו ולא היה יכול לישן עוד:
עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ותתפעם. ענין הכאה וקשקוש וכן ויהי בבוקר ותפעם רוחו (בראשי׳ מ״א) והוא מלשון פעמון המקשקש:
ושנתו. מלשון שינה:
נהיתה. ענין כריתה ושבירה כמו נהייתי ונחליתי (לקמן ח):
רש"י
ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר. אי אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחורבן הבית כך שנויה בסדר עולם וקראו למלכות נבוכדנצר על שהראה זדונו לכנס לתוך דביר מלכו של עולם:
ותתפעם רוחו. בפרעה נאמר ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) שלא נעלם ממנו אלא פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גם החלום נכפלה הלשון ותתפעם לשון פעימה והלימה, ובחומש פירש"י ז"ל לשון נקיפה:
נהיתה עליו. לשון שברון כמו (יחזקאל ו) הווה על הווה:
מלבי"ם
השאלות: (א) למה אמר חלומות בלשון רבים?, מ"ש ושנתו נהייתה משמע שנתהוה השינה וישן?,
ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר, אא"ל שהיה בשנת שתים, שאיך הוציאו דניאל וחברוהי לאתקטלא, והם לא השלימו עדיין חק למודם? ואיך אפשר שבשנת שתים פתר דניאל את החלום ונתגדל הוא וחבריו, הפך מה שנזכר בסימן הקודם שלא עמדו לפני המלך עד תום שנת שלש? ולכן צדקו דברי חז"ל שפירשו בשנת שתים למלכות הכללי של נבוכדנצר, שזה היה אחר חורבן הבית שאז כבש כל האומות ומלך בכפה, ואז חשב מחשבות לדעת מי ימלוך אחריו והודיעו לו את אשר יהיה באחרית הימים. חלם נבוכדנצר חלומות, ר"ל שבחלום הזה היו חלומות הרבה, חלום הצלם, וחלום האבן ששבר את הצלם, ובאשר שכח את החלום לא זכר רק שחלם לו חלומות הרבה, וספר שזכר ממנו ג' ענינים, א] שחלם חלומות ולא ידע מה, ב] ותתפעם רוחו, זכר שנפל עליו פחד ואימה בעת החלום, שזה סימן שלא היה רעיון רוח, רק חלום אמתי שהוא הפועל בנפש החולם להפיל עליו חרדה גדולה, ג] ששנתו נהיתה עליו, ר"ל שאחרי החלום נשאר ישן ולא הקיץ משנתו ע"י החלום, ור"ל שחלום שאין בו ממש לא יעשה רושם בנפש, לא כן החלום הנבואיי יתפלצו עמודי גופו, אולם לפעמים יפול עליו אימה ורעדה בעת החלום על ידי תגבורת הדמים שיתקבצו במקום אחד, ויעשו רושם נורא לפי ההתפעלות שיתהוה עי"ז בגוף בעת השינה ובכ"ז אין בו ממש, אולם בזה יקיץ תמיד ע"י הפחד, ובמה שהתפעם רוחו ובכ"ז לא הקיץ משנתו, ידע שלא בא מסבת הדם או האדים או העילוף בשינה, רק ע"י חיקיו שנעשה בנפשו הרוחניית אשר ראתה חזיון עתידי מורה רע, וע"כ שם לבו לדעת את החלום:
אבן עזרא
ובשנת אמר הספר שהוא שנת שתים למלכות נבוכדנצר על ירושלים אחר שמרד בו צדקיהו והחריבה. ור' משה אמר: כי ב' שנים נשארו למלכותו. ולא מצאנו כדבר הזה בכל המקרא. והנכון בעיני: למלכותו על כל הגוים שהזכיר ירמיה שיכבשם, אז שקט וחשב מחשבות על משכבו מה יהיה באחרית הימים כאשר הזכיר דניאל, והזכיר חלומות בעבור שיש בצלם זהב וכסף ונחשת וברזל וכלי חרס, ומנהג החולם לראות דבר אחד.
ותתפעם כמו: נפעמתי ולא אדבר וגזרתם את הולם פעם, כאדם שידוכה וידוכה. אמר הגאון: כי פרעה ידע החלום ולא ידע פתרונו ע"כ כתוב בפרעה ותפעם רוחו שהוא מבנין נפעל, ונבוכדנצר שלא ידע החלום והפתרון כתוב עליו ותתפעם רוחו. א"כ מה יעשה כי הוא אומר ותפעם רוחי?! ויתכן היות דגשות פ"א ותפעם תחת נו"ן בנין נפעל כי הפועל שהוא עובר הוא נפעל כמו וילחם בישראל או דגשות הפ"א להתבלע תי"ו התפעל והנה יהיה ותפעם רוחו כמו ותפעם כחו כדרך וכבס המטהר את בגדיו ופירוש נהיתה עליו הפך ושנתי ערבה לי כענין שבוש, וכמוהו נהייתי ונחליתי וקרוב הוא מטעם כמו נהי נהיה.
(ב)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
מצודת דוד:לחרטומים. הם חכמי הטבע ויודעים הם עיקר החלומות ואיך תראה הנפש את הדמיונות בעת השינה: ולאשפים. הם חכמי הרפואה היודעים בדפק הזרוע ובמי השתן השתנות הגוף ורוב החלומות הולכים על מתכונת הגוף: ולמכשפים. הם המשנים דבר התולדות למראה העין כפי השעות הראויות במערכות הכוכבים ויוכלו גם המה לדעת החלום כפי המערכות: ולכשדים. הם חכמי המזלות יודעים מה מהעתידות של מי אשר ידעו עת מולדו והמה ידעו עת מולד נ״נ ויוכלו גם הם לדעת את חלומו: להגיד. אשר יגידו מלבם את דברי החלום מה היא:
עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
השאלות: (ב) מ"ש להגיד למלך חלומותיו מיותר?:
ויאמר המלך, צוה לקרוא לחרטומים, העושים מעשיהם בלאט ע"פ סתרי הטבע, ולאשפים, שהם האצטגנינים חוזי בכוכבים, ולמכשפים הפועלים במעשה שדים, ולכשדים המפילים גורלות, שכל אלה יתפארו לדעת דברים נעלמים ועתידות, וספר שצוה לקרוא אליהם להגיד למלך חלומותיו, היינו שיודיעו להם שנקראו לתכלית זה שיגידו לו מה שחלם, מבלי שיגיד להם את החלום, כדי שיכינו א"ע בביתם להשקיף בחכמתם את כל החלומות שחלם להמלך בלילה זאת, כי בזה יחרצו יותר בהיותם מתבודדים בביתם וכליהם וספריהם הנצרכים למלאכה זאת אתם, מעת שיהיו לפני המלך, שמוראו תבלבל מחשבותיהם, ושם יחסרו להם הכלים וההכנות וההתבודדות, ולפ"ז יותר היה מן החכמה אם לא היו באים לפניו כלל, אחר שכבר ידעו כי אין בכחם למלאות שאלת המלך למה יבואו לפניו בידים ריקנות, אבל הם באו ויעמדו לפני המלך, וזה כעין מרד שהיה להם להשיב שאין זה בכחם, לא לבוא לפניו, כאילו הם מוכנים למלא שאלתו ושהוא בכחם:
אבן עזרא
ויאמר, חרטומים הם חכמי התולדת היודעים העיקרים ותולדות כל דבר וכל מעשים שיעשו בלט, וכן כתוב בחרטומי מצרים.
ואשפים הם הרופאים, ומכשפים. הם המשנים דבר התולדה למראה העין.
והכשדים הם חכמי המזלות, והגזרין הם בעלי הקסמים ההולכים לקראת נחשים ואלה הם שהמלך צריך להם, לא לחכמי המדות והחשבון והערכים וחכמת הבנינים והחכמה העליונה. והנה קרא לחרטומים שהם יודעים עיקר החלומות ואיך תראה הנפש חזיונות הלילה. גם קרא לאשפים שהם יודעים בדפק הזרוע או במי השתן השתנות הגוף ורובי החלומות הולכים על מתכונת הגוף. וקרא גם המכשפים שהם יודעים השעות הראויות לעשות מהם מעשיהם, אולי יסתכלו וידעו מה החלום כפי מערכת הכוכבים בזאת השעה. גם קרא לכשדים שהם יודעים העתידות כפי מלאכתם בדעתם מולדי האדם לנהוג המעלות על הגבולין ועל מבטי הכוכבים המשרתים ושני המאורות ותקופת השנה והחדש והשבוע והיום, והם היו יודעים מולד נבוכדנצר, על כן ענו הכשדים תחילה כי הדבר תלוי בהם ובחכמתם כפי דבריהם.
(ג)וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת־הַחֲלוֹם
מצודת דוד:לדעת. הפעימה והחרדה היא על כי כלתה נפשי לדעת את החלום השכוח ממני:
עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
ויאמר, הודיע להם שעקר מבוקשו הוא בעבור חלום אחד אשר פעמה רוחו, לדעתו כי הוא מגיד עתידות לו:
אבן עזרא
ויאמר אמר אחד מן הגאונים: כי היה יודע נבוכדנצר החלום ובא לנסות חכמיו. ולולי זה לא האמין בדברי דניאל והנה הכתוב מעיד: ותפעם רוחי לדעת החלום וכאשר אמר לו רעיונך על משכבך סליקו מיד נזכר כי כן היה, וכאשר הזכיר הצלם, אז נזכר לו כן.
(ד)וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא
מצודת דוד:וידברו הכשדים. לזה השיבו הם לפי שהם היותר ראוים לדעת החלום מכל יתר החכמים שבאו על כי יודעים המה מה מהעתידות: ארמית. בלשון ארמי והוא לשון כשדים שכולם רגילים בו וכוונתם היה למען ישמעו כולם ואולי יבוש המלך מן העם לבקש תואנה כזאת: מלכא וגו׳. המלך יחיה עד עולם והוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים: ופשרא נחוא. והפתרון נגיד:
עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ופשרא. ופתרונו כמו ופותר אין אותו (בראשי׳ מ) תרגומו ופשר לית ליה וכן רוב הספר הוא לשון תרגום והוא ארמית ואין צורך להביא ראיה עליהם:
רש"י
לעלמין חיי. לעולם יחיה:
אמר חלמא לעבדך. אמור החלום לעבדך:
מלבי"ם
השאלות: (ד - ח) מ"ש חלמא אמר, הוא דברי סכלות, הלא אמר להם שרוצה לדעת את החלום מפני שאינו יודע אותו, ואם לא הבינו דבריו איך ענו שנית שיאמר החלום והוא אינו זוכרו?, בפסוק ה' תפס לשון הודעה ובפסוק ו' לשון החויה?:
ויאמרו הכשדים למלך ארמית, באר הטעם מה שדברו הכשדים ולא החרטומים והאשפים, מפני שדברו ארמית, ובין יתר החכמים היו ממדינות אחרות שלא היו בקיאים היטב בלשון ארמי כמו הכשדים ילידי הארץ, מלכא לעלמין חיי, באשר לא יכלו לסתור דברי המלך לגמרי, שכבר החליט שלא יאמר להם את החלום ובכ"ז מבקש לדעת פתרונו, וחשבו שהמלך יודע את החלום רק שאינו רוצה להזכירו מפני שהוא חלום רע מבשר מיתת המלך וירא להגידו בפיו דלא לתרע מזליה, ועל צד זה אמרו מלכא לעלמין חיי ואל תירא מות, או שעושה זה מפני שרוצה לנסותם אם ידועים תעלומות לב, עז"א חלמא אמר לעבדיך ופשרא נחוא, אמרו שא"א להם לדעת דבר אשר במחשבה, רק יוכלו לדעת את הפתרון גם בלא החלום, כי באצטגנינות או על ידי כישוף יוכלו לדעת איזה גזרה נגזרה עליו טוב או רע, רק שא"א להם לדעת באיזה דמיון נתלבשה ההודעה בחלום, שהמדמה ירכיב דמיונות רבות בכמה אופנים, למשל שהוראת מיתת המלך יוכל המדמה לצייר ע"י קציצת אילן גדול או נפילת הר או הריגת חיה נוראה, וא"א שידעו באיזה אופן נחקקה גזרה זו בכח הדמיון, ולכן בזאת יאותו שהמלך יאמר החלום לעבדיו האחרים העומדים לפניו, והם יגידו הפשר הגם שלא ישמעו החלום, כי הם יודעים פתרון החלום, ר"ל הגזירה שהודיעו אותו בחלום רק אין יודעים את החלום, ר"ל באיזה צורה ודמיון הלבישו זאת להמדמה בחלום, ואם הוא יאמר החלום בסוד לעבדיו והם יאמרו הפתרון בלא שמיעת החלום יתברר שהפתרון יסכים עם החלום, וזה יובן כי בקל יעשו זה בתחבולה וזיוף, שיאמרו שפתרונם מסכים עם החלום, והגם שיהיה ריחוק ביניהם יחתרו להשוות הדברים בדברים בדוים ומרמה:
אבן עזרא
וידברו עתה יחל לדבר לשון כשדים שהוא לשון המלך, כאשר דברו והשיב להם.
(ה)עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְכַשְׂדָּאֵי מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן
מצודת דוד:מלתה וגו׳. הדבר הלך ממני ר״ל שכחתי דברי החלום: הן לא וגו׳. אם לא תודיעו לי החלום: הדמין וגו׳. לנתחים תהיו נעשים: ובתיכון וגו׳. בתיכם יושמו לאשפות ומקום נוול:
עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
אזדא. הלכה ובדרז״ל ואזדא לטעמיה:
הדמין. בת״י הוא ענין נתחים:
רש"י
מילתה מני אזדא. הדבר ממני הלך:
הן לא תהודעונני חלמא ופשריה. אם לא תודיעוני החלום ופתרונו:
הדמין תתעבדון. לאברים תתחתכו והרבה יש בגמרא הדומי הדמוה במסכת גיטין:
נולי. אשפה:
יתשמון. לשון וישם יהון שומות לאשפות:
מלבי"ם
ענה, המלך ענה ואמר להכשדים הדבר הלך ממני ר"ל לא כמו שאתם חושבים שאני בעצמי יודע את החלום ואני רוצה לנסות אתכם, לא כן כי החלום הלך מזכרוני, ואל תחשבו שיהיה די לי אם תאמרו הפתרון לבד בלא החלום, שאם לא תודיעוני את החלום ואת פתרונו תחתכו לחתיכות, (או ר"ל שיחתכו מכם איברים לאות גנאי ובושת), וביתכם יושם לבית מחראות, כי בזה ידעתי שאתם מרמים אותי בכזב:
אבן עזרא
ענה יש מלות רבות לשון כשדים פירושם כפי טעם המקום, ולפי טעמי אזדא כמו קיימא ואמת הוא והטעם זאת המלה היא תתקיים, ומיהו הן לא תודיעוני החלום ופתרונו חייבי מות אתם. ויפת אמר: תעשו קטיעות קטיעות. ואמר: כי כמוהו נדמה מלך שומרון נכרת וככה ודמיתי אמך, כאילו אמר: חתיכות חתיכות תעשו בחרב, ומלת נולי הריסות וחרבה ושממה. ור' ישועה אמר: כמו דומן.
(ו)וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֺן מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן־קֳדָמָי לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֺנִי
מצודת דוד:והן חלמא וגו׳. ואם החלום והפתרון תגידו: מתנן וגו׳. מתנות ודורונות וכבוד גדול תקבלון מלפני: להן וגו׳. רק החלום והפתרון הגידו וכאומר ולא אשאל עוד אות על הפתרון:
עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ונבזבה. ענין דורון גדול בויתור רב ובדרז״ל המבזבז אל יבזבז וכו׳ (כתובות נ):
רש"י
והן. ואם:
ונבזבה. דורנות:
להן. אך:
החוני. תגידו לי:
מלבי"ם
הן, אבל אם תחוו החלום והפתרון, מתנות ועושר וכבוד תקבלו מלפני, כי בזה אדע שאמת דבריכם, ור"ל אף שיהיה חלום רע לא אכעוס עליכם, לכן חוו לי החלום והפתרון, לא הפתרון לבדו, והנה בצד הראשון אמר הן לא תהודענני חלמא ופשריה, ובצד השני אמר חלמא ופשריה החוני, שההודעה הוא בדבר שאינו יודע רק ע"י המודיע, אבל החויית החלום הוא שאחרי שיאמרו לו יזכור אח"כ את החלום ויתברר לו שכן הוא, כי בצד העונש די אם יודיעו לו הגם שהוא לא יזכור ויוכל להיות שאמרו לו דבר שקר, לא יוכל להענישם מספק, אבל בצד שיקבלו מתנות וכבוד, הוא רק אם יזכור ע"י את החלום ויתברר לו שאמת כדבריהם:
אבן עזרא
והן, ונבזבה מנחה ודורון.
(ז)עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה
מצודת דוד:תנינות. פעם שנית והוא הדבר שאמרו בראשונה אולם מתחלה אמרו למלך לנוכח ועתה פחדו להשיב עוד לנוכח כדברים האלה אך אמרו אלו ואלו לפני המלך כאומר אין לנו מענה רק כאשר אמרנו שהמלך יאמר לעבדיו את החלום ונגיד את הפתרון:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
תנינות. שנית:
נהחוה. נגיד:
מלבי"ם
ענו שנית ואמרו המלך יאמר החלום לעבדיו ונגיד הפתרון, אחר שראו כי נעלם ממנו החלום בהחלט, וא"א שיתעקשו עוד שיאמר החלום עתה, השיבו שימתין ויתן זמן ובתוך כך יזכור את החלום, ועז"א מלכא חלמא יאמר, ר"ל שיאמר בעתיד אחר שיזכור, אז יאמר לעבדיו בלחש, ואנחנו נגיד הפתרון ויראה שיסכים עם החלום:
אבן עזרא
ענו אמר הגאון: כי לא הוסיפו עתה על התשובה הראשונה רק בראשונה לנכח המלך מדברים, כדרך קום נא שבה, ועתה לשון יחיד שאינו נמצא יקום אבי. והטעם: כי פחדו לדבר לנכחו ואמרו: אין לנו מענה להשיב רק מה שהשיבונו למלך.
(ח)עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר מִן־יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין כָּל־קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא
מצודת דוד:מן יציב. באמת יודע אני אשר בעת הזאת אתם נמכרים ונמסרים למיתה: כל קבל. כל כנגד ר״ל בעבור אשר ראיתם אשר הלך ממני דבר החלום ועכ״ז תאמרו שאגיד לכם החלום:
עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
יציב. ענין אמת וכמוהו רבים בזה הספר ובתפלה אמת ויציב והוא מלשון דבר הניצב ועומד ומתקיים:
רש"י
מן יציב ידע אנה. באמת יודע אני:
יציב. דבר אמת ויציב:
די עדנא אנתון זבנין. אשר זו השעה אתם מסורים למות:
כל קבל די חזיתון. כל כנגד שאתם רואים שהלך ממני הדבר ואתם כופלים לי להגיד לכם:
מלבי"ם
השאלות: (ח - ט) מ"ש די עדנא אתם זבנין, וכן מ"ש בפסוק ט' נתקשו המפרשי' בפירושו?: ענה המלך ואמר באמת יודע אני כי זמן אתם קונים, יען שראיתם שהדבר הלך ממני, ר"ל אני רואה שאתם רוצים להרויח זמן, שבתוך כך תבקשו איזה תחבולה להנצל, אחר שאתם רואים שאני א"א עוד שאזכור את החלום, ושלא אזכור גם אח"כ, ולא תרויחו רק זמן להנצל:
אבן עזרא
ענה באמת יודע אני כי העת אתם קונים, והטעם אתם דוחים את השעה בעבור שראיתם כי מלה יוצאה מפי והיא קיימת והוא אם החלום לא תודיעוני אחת היא דתכם, הדת שנתתי, שתהרגון ודל"ת הזדמנתון תחת תי"ו התפעל. ויאמר ר' מרינוס: כי כן מלת הזכו כמו הזדכו. ולא יתכן להיותו מבנין נפעל בעבור דגשות הכ"ף. ור' משה הכהן ספרדי אמר: כי הוא בנין התפעל ודגשות הזיי"ן להתבלע התי"ו והוא התזכו וזהו הנכון בעיני.
(ט)דִּי הֵן־חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי חֲדָה־הִיא דָתְכוֹן וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי
מצודת דוד:די. אשר החלום לא תודיעו לי אחת היא משפטכם ר״ל המשפט שאמרתי הדמין תתעבדון וגומר המשפט הזה יהיה על כולכם אין נקי: ומלה. ודבר שקר ונשחת הכינותם לומר לפני עד אשר ישתנה העת ר״ל במה שתאמרו להגיד הפתרון הנה רואה אנכי אשר הכנתם פתרון כזב ונשחת לומר שיורה על מה שיהיה באחרית הימים כי תחשבו אשר אאמין אליכם עד אשר יעבור הזמן שתקבעו לה ויארכו הימים וישכח הכל: להן. רק החלום אמרו לי ואדע בזה אשר הפתרון תגידו לי וכאומר לא אאמין עוד מעתה אל הפתרון רק כשתאמרו החלום אז אדע באמת שעמכם החכמה להגיד הפתרון האמיתי ועל כי חשב פן בראותם כי כלתה עליהם הרעה מאת המלך פן מלבם יוציאו מלים ויבדאו לומר כזאת וכזאת ראית וזה פתרונו לזה התחכם המלך וחזר ואמר כאלו זוכר הוא את החלום ולנסותם מעלים אותו:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
די הן חלמא לא תהודעינני. שאם החלום ופתרונו לא תודיעוני אחת היא דתכם למות:
ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון. או אם דבר כזב ונשחת תכינו עצמכם לומר לפני:
עד די עדנא ישתנא. עד אשר ישתנה העת כלומר קודם נטות צללי ערב שישתנה מועד הבוקר:
עד די עדנא ישתנא. ל' גערה וגזום הוא כך יענש והעונש כבר פירש למעלה ודוגמתו לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו):
להן. אך החלום אמרו לי מה חלמתי, ואדע כ"ש שהפתרון תגידו:
מלבי"ם
די, אם לא תודיעוני את החלום אחת היא דתכם, הוסיף להודיע להם שלא יהיה להם תשועה בזה, שמעתה גם אם יזכור את החלום לא יהיה מרוצה במה שהם יגידו הפתרון, כי כבר אינו מאמין בהם, ורוצה מעתה לנסותם אם יגידו את החלום שרק אז יאמין לדבריהם, וז"ש שאם לא תגידו החלום אף שתגידו הפתרון ואני אזכור החלום, יהיה הדת והמשפט אחד, ולא תשתנה הדת שיצא עליכם להענש, כי התברר לי שמלה כדבא, ר"ל שדבר כזב ונשחת הכנתם לומר לפני עד שישתנה העת, שתגידו פתרון שקר ועתיד כזב, ואף שאח"כ לא תבא הדבר העתיד ויתברר ששקר כזבתם, אתם חושבים להעמיד השקר על זמן עתיד שישתנו העתים וימלוך מלך אחר ומי יפקוד אז עליכם על שקריכם, לכן החלום אמרו לי, ובזה אדע כי תחוו הפשר האמתי:
אבן עזרא
עד די עדנא ישתנה ואתעסק בדבר אחר.
(י)עֲנוֹ כַשְׂדָּאֵי קֳדָם־מַלְכָּא וְאָמְרִין לָא־אִיתַי אֲנָשׁ עַל־יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה כָּל־קֳבֵל דִּי כָּל־מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל־חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי
מצודת דוד:ענו. השיבו הכשדים לפני המלך ואמרו: לא איתי. לא יש איש על הארץ אשר דבר המלך יוכל להגיד: כל קבל. כל כנגד ר״ל בעבור שדבר זה הוא מן הנמנע: די כל. אשר בעבור גודל הקושי כל מלך ושר ושליט דבד קשה כזאת לא שאל לכל חרטום וגו׳:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
די מלת מלכא. אשר דבר המלך יוכל להגיד:
כל קבל. כל כנגד כלומר תשובתינו זו אמת היא לעומת שלא היה מלך מעולם ששאל דבר כזה:
מלה כדנה. דבר כזה:
ואשף. הדוחק במזל:
מלבי"ם
השאלות: (י - יא) למה כפל לא איתי אנש די מלת מלכא יוכל להחויה ומלתא די מלכא שאל יקירא?:
ענו הכשדים לפני המלך ויאמרו לא יש איש על האדמה שיוכל להגיד דבר המלך, באשר כל מלך רב ומושל דבר כזה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי, והדבר אשר המלך שואל כבד, ולא יש אחד שיוכל להגידה לפני המלך רק האלהים הבלתי גרים עם בני בשר. אמרו לו, שהדבר שהוא שואל יש בו קושי משני פנים. א] שגם אם היה שואל מאתם שיגידו לו דברי סתר אשר למלך שהמלך יודע אותם, היה זה דבר קשה, ב] וכ"ש ששואל שיגידו לו דבר שנעלם גם מהמלך בעצמו, ואיננו עוד במציאות במחשבתו, והנה הכשדים האמינו שיש אלהות שיש להם מדור וקורבה עם בני בשר ושוכנים באויר קרוב אל בני אדם, והם היודעים מחשבות בני אדם ומודיעים אותם אל הדבק אצלם, ויש אלהות שנפרדים מבני אדם לגמרי, בני אלים אשר משכנם בשמים, וע"ז אמרו שלדעת מחשבות בני אדם, הגם שזה יוכל לדעת מי שיש להם ריעות והתחברות עם בני אלים אמצעים שדרים עם בני בשר, בכ"ז לא יוכלו לדעת זאת החרטומים והאשפים והכשדים שאין ענינם עם האלהות רק עם חכמת הטבע ומשפטי הכוכבים, וז"ש לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יכול להחויה, שגם זאת שיגיד דבר המלך, ר"ל יתר דברי המלך הנודעים אל המלך, לא יוכל להגיד איש הגר על היבשה רק בני אלים השוכנים באויר למעלה מן היבשה, והביאו ראיה לזה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלתא כדנא לא שאל לכל חרטם אשף וכשדי, וא"כ הסכימו כולם שהוא דבר בלתי אפשר רק למי שי"ל ריעות עם בני אלהים, לא לחרטומים ואשפים, ומלתא די מלכא, אולם הדבר שהמלך שואל מאתנו, להגיד לו דברים שגם הוא אינו יודע אותם, הוא יקירא שזה לא ידעו גם אלים האמצעים והמתחברים עמהם, כי זאת אחרן לא איתי די יחוינא להן אלהין העליונים די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, רק האלהים שבשמים שאין לו שום ריעות והתחברות אל בני אדם, שהם יודעים גם דברים כאלה, והאלהים אלה לא יגלו לבני בשר את חפציהם, ולכן הוא דבר נמנע בכלל אף לנביאים המתהלכים לפני האלהים, וחז"ל פי' שאמרו שהדבר יקירא שצריך נבואה, ואהרן לא יש שישאל באורים ותומים. לדעתם הודו שלישראל היה סגולה זאת להשיג דבר נבואה מאלהים עליון אשר בשמים וזה לא נמצא עוד אחר חורבן הבית שנסתלקה שכינה, ופי' שלכן קצף על כולם על שנתנו עצה להחריב את בהמ"ק:
אבן עזרא
ענו לא יש אנוש על היבשה, שמלת המלך יוכל להגיד והנה כל מלך שהיה לפניך, לא שאל כשאלה הזאת.
(יא)וּמִלְּתָא דִי־מַלְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם־בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי
מצודת דוד:ומלתא. והדבר אשר המלך שואל היא כבדה וקשה: ואחרן. אחר לא יש בעולם אשר יגידה לפני המלך רק המלאכים אשר מגוריהם עם בני בשר לא יש להם וכאומר אין אחר להגידה בלעדי המלאכים ואינם פה עמנו:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא
רש"י
יקירה. כבדה ומשאה כבד:
ואחרן לא איתי די יחוינה. ואחר אין אשר יגידה:
להן אלהין. אך המלאכים אשר מדורם עם בשר ודם איננו:
מדריהון. מגוריהון ומדרש רבי תנחומא ואחרן לא איתי. ואהרן לא איתי כהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך אמר להם כל כך היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו מיד כעס וצוה להרגן:
אבן עזרא
ומלתא, יקירה כמו ויקר פדיון נפשם שלא מצאה טעם.
אלהין הם המלאכים העליונים שהם צורת אמת ואינם כגופות והנשמות נגזרות מהן, כאור היוצא מהשמש והנשמות הם גופות, על כן אינמו יודעות הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף, והיודע בסוד הנשמה יעיד על דברי.
(יב)כָּל־קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל
מצודת דוד:כל קבל. בעבור זה המלך נעשה בזעף וקצף גדול ואמר להאביד ולהמית לכל חכמי בבל:
עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
בנס. בזעף כי והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) תרגומו נסיסין:
רש"י
כל קבל דנה. לעומת התשובה הזאת:
מלכא בנס וקצף שגיא. היה המלך בזעף וקצף גדול:
בנס. בזעף, והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) ת"א והא אינון נסיסין:
ואמר להובדה. ויאמר להאביד, וי"ו של ואמר נתעצמו בו מנחם ודונ"ש, מנחם דחק עצמו לתת ב' של בנס ביסוד התיבה ולא פתר בנס וקצף לשון שמות דברים אלא לשון פעל רגז וקצף הרבה ואמר להאביד וי"ו שבואמר דחקו לפתור כן ודונש אמר אי אפשר להיות ב' בנס יסוד בתיבה אלא שם דבר הוא וכן פתרו בזעף וקצף גדול אמר להאביד ושם הוי"ו טפילה ויתירה כמו וי"ו של ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳), ואני אומר אין הוי"ו דחוקה להיות טפילה ויתירה כי כן פתרונו מלכא בנס וקצף שגיא המלך נהיה בזעף וקצף גדול ואמר בזעפו להאבידם ומן המקראות קצרי לשון היא:
מלבי"ם
כל, לעומת זה המלך (בא) בזעף וקצף גדול ואמר להאביד לכל חכמי בבל, [על והנם זועפים ת"א נסיסין], ר"ל שהיה בזעף על החלום, ובקצף על החכמים, ולכן אמר להאביד את כל החכמים, כי שם חכמים הוא שם הסוג, כולל החרטומים ואשפים ומכשפים וכשדים שהם אשר התעסקו בפתרון חלומות וידיעת הדברים הנעלמים, וכולל גם החכמים ביתר חכמות כמו חכמת הטבע והנדסה ומדיניות וכדומה, והם לא יתעסקו בחלומות וחזיונות, והם לא נקראו כלל להגיד למלך חלומותיו כי אינו ממלאכתם, ולכן גם דניאל חנניה מישאל ועזריה לא נקראו הגם שהיו חכמים, כי הגם שדניאל הבין בכל חזון וחלומות, לא ידע המלך מזה, ולא היה ראוי שיהרוג יתר החכמים שלא התעסקו בזה ולא נקראו אל המלך כלל, רק מפני רוב הזעף והקצף היה כשגגה שיצא מלפני השליט לאבד את כל החכמים מבלי הבדל:
אבן עזרא
כל, בנס בזעף תרגום והנם זועפים:
חכימי בבל הם הנזכרים בתחילה.
(יג)וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה
מצודת דוד:ודתא. המשפט יצא והחכמים נהרגין: ובעו. ונתבקשו דניאל וחביריו להריגה:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ודתא נפקת. דת המלך וגזירתו יצא במדינה:
ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. ונתבקשו דניאל וחביריו ליהרג:
מלבי"ם
השאלות: (יג) למה רצו להרוג את דניאל חמו"ע והם לא נקראו כלל להגיד את חלומו?:
ודתא, והדת יצאה והחכמים נהרגים, ונתבקשו דניאל וחבריו ליהרג, וכפי דבר המלך שאמר בסתם להובדא לכל חכימי בבל ולא פרט הפרטים, כן יצא הדת בכלל והרגו כל אשר בשם חכם יכונה, וע"כ בקשו להרוג גם את דניאל חנניה מישאל ועזריה, הגם שלא נקראו ולא חטאו מאומה:
אבן עזרא
ודתא הדת יצאה מלפני המלך.
(יד)בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב־טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל
מצודת דוד:באדין. אז דניאל השיב עצה ודבר טעם לאריוך שר ההורגים אשר למלך אשר יצא להרוג לחכמי בבל ועל כי באמת גם בעיני אריוך היה הדבר רע לאבד כל חכמי עמו אבל היה מוכרח מפחד המלך ולזה נתן לו דניאל עצה מה למנוע חרבו מדם ולהתנצל לפני המלך ודבר העצה היעוצה לא פורש מה היא:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
באדין. תרגום של אז:
התיב עטא וטעם לאריוך. השיב עצה וטעם לאריוך שם האיש:
רב טבחיא. שר ההורגים המחוייבים הריגה:
מלבי"ם
השאלות: (יד - טו) וכי אפשר שדניאל שהיה בבית המלך לא ידע מכל הנעשה עד שהודיע לו אריוך?, ולמה תחלה קורא אותו רב טבחיא ואח"כ קוראהו בשם שליטא די מלכא?, ומהו הלשון התיב עצמה וטעם, והלא היה רק שאלה לא עצה וטעם?:
באדין, אז דניאל השיב עצה וטעם לאריוך רב טבחים של המלך שיצא להרוג לחכמי בבל, הנה דניאל שהיה בשער המלך בודאי שמע הענין וידע מכל הנעשה ובעוד שלא רצו לנגוע בו החריש, כי למה יכניס א"ע בסכנה, אולם אחר שראה שרצו להרוג גם אותו, אם היה אומר שהוא רוצה להגיד החלום ומבקש זמן, היו שואלים לו מדוע החריש עד עתה ולא בא להגיד למלך חלומותיו בעת שנקראו כל החכמים לזה, ועתה עברה השעה שעתה לא ינתן זמן, כמ"ש להם המלך שאינו רוצה ליתן זמן מפני שיש בזה רמאות כנ"ל פסוק ח', לכן התחכם ועשה א"ע כאלו אינו יודע מאומה מכל הנעשה, ושואל מאריוך את הטעם מדוע רוצים להרוג את החכמים, וזה היה עצה עמוקה, שאחר שיודיע לו אריוך את הטעם, יאמר כי הוא יגיד הפתרון ושעד עתה לא ידע מזה דבר, וא"כ ראוי ליתן לו זמן מיוחד, כי אם רוצים להרגו צריך לשאלו תחלה אם יגיד החלום כמו ששאלו ליתר החכמים והלא הוא אומר שיוכל להגידו, וז"ש התיב עצה וטעם לאריוך ששאל טעם ההריגה וזה היה בעצה:
אבן עזרא
באדין אז דניאל השיב עצה וטעם והנה כמו שבעה יעטוהי. וטעמו: כמו משבעה משיבי טעם עצה פוטיפר שר הטבחים של פרעה. לפי דעתי אינו כמו רב טבחיא, כי מלת טבח בלשון הקדש תתפרש לשני טעמים: האחד: הריגה, כמו רב טבחים והראיה די נפק לקטלא וכמוהו ככבש אלוף יובל, לטבוח כצאן ורבים ככה. והטעם השני כמו בלשון ישמעאל מבשל, כמו: וטבוח טבח והכן כי אין אדם באותו זמן שוחט צאן במצרים כמו לרקחות ולטבחות כי הנשים אינן שוחטות וגם וירם הטבח, ובעבור כי שר האופים היה אופה הלחם ושר המשקים חבירו, ע"כ אמרתי כי שמם המלך בבית חברים שהוא שר המבשלים ולא שמם בבית הסוהר שיאסרו בו כל האסורים, בעבור גודל מעלתם שהיו שרים.
(טו)עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי־מַלְכָּא עַל־מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן־קֳדָם מַלְכָּא אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל
מצודת דוד:על מה. מפני מה המשפט יצאה כל כך במהירות מלפני המלך וכאומר מדוע לא נתן להם זמן על דבר קשה כזאת: אדין. אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל ור״ל סיפר לו שהשיבו שהוא מן הנמנע ולא שאלו זמן:
עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ענה. ענינו הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):
מהחצפה. ממהרת והוא מל׳ חצוף הממהר להביש ולהחפיר את הבריות:
רש"י
על מה דתא מהחצפה. מה זה שדת המלך חצופה להרוג:
אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. שקצף המלך על שאין מגיד חלומו:
מלבי"ם
ענה ואמר לאריוך שליט של המלך, על מה [יצא] הדת בחוזק כ"כ מלפני המלך, אז הודיע אריוך את הדבר לדניאל, דניאל שאל אותו הטעם למה יצא הדת בתוקף כ"כ, וזה לא שאל לו מצד שהוא רב טבחים רק מצד שהוא שר ושליט של המלך, שמצד שהוא שר גדול בין השרים [חוץ מאומנתו עתה שהוא רב טבחים] יש לו לדעת טעם דבר מלך שלטון, ואז הודיע לו אריוך שזה בא ע"י חלום ששכחו המלך:
אבן עזרא
ענה טעם מהחצפה מהירות, אז הודיע אריוך לדניאל שיבא ויבקש לו זמן וכן עשה ודניאל בא ויבקש מן המלך בלשון הקדש אם תבעיון בעיו.
(טז)וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן־מַלְכָּא דִּי זְמָן יִנְתֵּן־לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא
מצודת דוד:על. נכנס ושאל מן המלך אשר יותן לו זמן: ופשרא. ולהגיד למלך אף פתרון החלום כי לפ״ד האחרונים היה יודע החלום וכל שאלתו עליו למען דעת אמיתת הפתרון כמ״ש למעלה ותפס העיקר:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם
רש"י
על ובעא. נכנס ובקש:
ינתן ליה. יתן לו:
מלבי"ם
השאלות: (טז) למה אמר ופשריה להחויה והלא עיקר בקשת המלך שיגידו לו החלום?:
ודניאל נכנס ובקש מן המלך שיתן לו זמן ויגיד הפתרון אל המלך, אחר שנודע לו המעשה היה לו מבוא ליכנס אל המלך, באשר לא נקרא בראשונה עם החכמים ובכ"ז רוצים להרגו כאלו יש לו שייכות בזה, והיה הבקשה שיתן לו זמן ויגיד הפתרון, כאלו כבר יודע את החלום רק אל הפתרון צריך זמן, כי כבר אמר המלך שלא יתן זמן לחכמים אודות החלום ודבר המלך אין להשיב, לכן היה הבקשה בעבור הפתרון:
(יז)אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע
מצודת דוד:לביתיה. הלך לביתו להתבודד ולחלות פני ה׳: מלתא הודע. הודיע להם דבר הדת:
עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
אדין, אז הלך דניאל לביתו, כי היה תמיד בשער המלך טרוד בעסקיו והלך לביתו להתבודד עד שיחול עליו השפע האלהית, ולחמו"ע חבריו הודיע את הדבר, שיתבודדו גם הם אולי תחול הרוח עליהם לפי הכנתם:
אבן עזרא
אדין, לביתיה אזל שלא להתעסק בדבר אחר להתבודד עם חבריו.
(יח)וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן־קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל־רָזָה דְּנָה דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם־שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל
מצודת דוד:ורחמין. אשר גם המה יבקשו רחמים מה׳: על. בעבור הגלות הסוד הזה: די. אשר לא יאבדו דניאל וחביריו עם שאר חכמי בבל:
עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
ורחמים לבקש מלפני אלהי השמים על סוד זה, גם צוה שיבקשו רחמים שאינו דומה תפלת יחיד לתפלת ארבעה, וביחוד יבקשו רחמים, שלא יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל, כענין אל תאסף עם חטאים נפשי, וכמו שאיתא בתוספתא דסנהדרין בשני מקומות מצאנו שהצדיקים מבקשים מאת ה' שלא יאספו עם הרשעים וכו':
אבן עזרא
ורחמין מן קדם אלה שמיא כי אין בארץ חכם שיוכל להועיל בדבר הזה.
(יט)אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי־לֵילְיָא רָזָה גֲלִי אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא
מצודת דוד:בחזוא. במראה החלום אשר בלילה נגלה לו הסוד ההוא:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
רזא גלי. בסתר נגלה:
מלבי"ם
אדין, אז גלה את הסוד לדניאל בחזון הלילה, כי דניאל היה מוכשר לזה יותר מחבריו, ובא הגילוי החזון, שהיא מדרגה יותר מן החלום הפשוט, שראה בעיני דמיונו את חזון הצלם עומד נגד עיניו, וחזה את הפתרון של הד' מלכיות, והודיעו לו שזה עצמו החלום שחלם נ"נ, אז ברך דניאל לאלהי השמים:
אבן עזרא
רזא הוא סוד ורזי לי. רזי לי איננו כמוהו, רק הוא מגזרת רזון.
(כ)עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי־אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן־עָלְמָא וְעַד־עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ־הִיא
מצודת דוד:להוא. יהי שם של אלוה מבורך מן עולם ועד עולם ר״ל מן עולם השפל עד עולם העליון: די חכמתא. אשר החכמה והגבורה שלו המה:
עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
ענה דניאל ואמר, ההודאה הזאת מתחלקת לב' ענינים, תחלה נתן הודאה כוללת על מעשה ה' בכלל, ואח"כ הודאה פרטיית על השגחתו אליו ביחוד. להוא, יהי שם אלהים מבורך מעולם ועד עולם אשר החכמה שלו היא, באר שה' הוא המקור והשורש לכל הדברים, בין אל המציאות בכלל כל זמן שיהיה ברצונו שיתקיים, וזה מעולם עד עולם, ר"ל כל עת שיתקיים העוה"ז שמתקיים ע"י שפעו ורצונו וברכתו, עד שירצה שיהיה עולם אחר, וזה כל משך עמידת העולם עד יבא הנצח תחתיו, וכן הוא המקור אל החכמה והיכולת, כי החכמה והגבורה אינם תוארים נוספים בו, רק הוא עצם החכמה והגבורה, וכל חכמה וכח אשר במציאות נאצל ונשפע מאתו:
אבן עזרא
ענה והזכיר חכמתא וגבורתא, כי לשם לבדו היא החכמה והגבורה באמת וכל הנבראים במעלה ובמטה כמו מקרה, כי מאתו הם.
(כא)וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה
מצודת דוד:מהשנא. משנה העיתים והזמנים והוא כפול במ״ש ור״ל מחליף זמן היום ללילה והלילה ליום: מהעדה. מסיר מלכים ומעמיד מלכים: יהב. נותן חכמה לחכמים וקראם חכמים ע״ש סופם כי עד לא ניתן להם החכמה לא יקראו חכמים וכן ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ״ב:ו׳): ומנדעא. ודעת:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
מהשנא. מחליף:
מהעדה. מסיר מלכין על שהבין מתוך החלום שמלכות נבוכדנצר פוסקת ומלכות אחרת עומדת:
מלבי"ם
והוא משנה העתים והזמנים מסיר מלכים ומקים מלכים, נותן חכמה לחכמים ומדע ליודעי בינה, עתה מפרש דבריו, נגד מ"ש שהוא מושל כחפצו בכל הזמן הנמשך לפי רצונו עד תכלית אור עם חשך, מבאר איך שהוא פועל שנוים ותמורות בתוך הזמן הזה המושל בעולם התמורה, כי הוא משנה העתים והזמנים. ונגד מ"ש שהגבורה היא שלו אמר שהוא מסיר מלכים ומקים מלכים, כי היכולת והכח מאתו, ובעת יסיר הכח תופר המלכות ותנתן לאשר ישפיע עליו מגבורתו, ונגד מ"ש שהחכמה היא שלו, אמר יהב חכמתא לחכימין, ששפע החכמה בא מאתו ולא ישפיע רק על המוכן, וכמ"ש אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שאחר ההכנה הטבעיית תבא השפע האלהית, וסדר המדרגות הם חכמה בינה דעת, שהחכמה היא המקובלת מה', וה' יתן חכמה למי שי"ל הכנה לקבל חקי החכמה, ואחריו הוא הבינה להוציא מדעתו דבר מתוך דבר, ועת יבין בחכמה ישיג ידיעה ברורה כדבר המושג בחוש או במושכל ראשון, וזה נקרא מדע ודעת, וה' יתן מדע ליודעי בינה, ובארתי כל זה בפי' ספר משלי:
אבן עזרא
והוא כפי חכמתו משנה עתים ומסיר מלכים ומקים אחרים תחתם ואשר יראה בחכמתו, והחכמה שידע האדם הוא נתנה.
(כב)הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא
מצודת דוד:הוא גלא. הוא מגלה דברים עמוקים ונסתרים: ידע. יודע מה בחשך והאורה שוכנת עמו:
עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
הוא גלא עמיקתא. גולה עמוקות:
ומסתרתא. על שגלה לו עומק זה:
מלבי"ם
הוא גלה עמוקות ונסתרות, ידוע מה בחשך ועמו שוכן האור, עתה הוסיף שבענינים שאין לשכל האדם מבוא בהם כלל, בין בענינים שא"א להשיג אותם מצד עומק המושג הוא מגלה עמוקות, בין ענינים שחוץ ממה שהם עמוקים הם נסתרים בסתר, כמו ענינים שלא יושגו רק בנבואה, הוא מגלה מסתרתא, בין ענינים שהם עדיין במחשך ולא יצאו לאור כלל, כמו העתידות שעדן ערפל חתולתם, יודע מה בחשוכא. ובאר שיש הבדל בין ידיעת ה' לידיעת ב"ו, שהשגת בשר ודם שבא באמצעות החושים, המוחש יכנס אל עין הרואה מבחוץ והעין יתפעל ע"י ניצוצי האורה הזורחים עליו מן המוחש, וע"כ לא יראה דברים שבחשך, אבל ידיעת ה' אינו בחוש, רק ידיעתו תופיע אור על מציאות הדברים, וע"י שהאור שוכן אתו יודע מה שבחשך:
אבן עזרא
הוא מגלה עמוקות ונסתרות שלא יוכל אדם לדעתם כאשר יתחננו עבדיו אלה כמוני, שגילה לי סוד החלום.
ידע מה בחשוכא הפך האדם. ולפי דעתי שהטעם מה בכח להיות כמו ותעלומה יוציא אור.
וטעם ונהורא עמיה שרא הכל לפניו כמעשה.
ומלת שרא כמו חונה.
ונהורא כמו ואל תופע עליו נהרה, וככה המנהרות.
(כג)לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי־בְעֵינָא מִנָּךְ דִּי־מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא
מצודת דוד:מהודא. מודה ומשבח אני: וגבורתא. התגברות כח השכל: יהבת לי. נתת לי: וכען. ועתה הודעת לי את אשר שאלתי ממך אשר דבר המלך הודעת לי ר״ל הנה עתה הוספת לעשות עמדי חסד רב לגלות לי הדבר הזה:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
הודעתנא. הודעתני:
מלבי"ם
לך אלהי אבותי מודה ומשבח אני שנתת לי חכמה וגבורה, ועתה הודעתני מה שבקשנו ממך שתודיע לנו דבר המלך, אחר שנתן הודאה כללית על חפץ ויכולת וחכמת ה' הכללית, מצד ההופעה שהשיג עתה איך ה' צופה ופועל עד סוף כל הדורות, נתן הודאה פרטית על החנינה שחנן אותו ביחוד, והקדים שמצד זכות אבותיו מבית דוד נתן לו חכמה וגבורה לעמוד בהיכל מלך, ועתה חנן אותו במה שהודיע לו דבר המלך וסודו, ואמר הודעתני בלשון יחיד, ובעינא והודעתנא בלשון רבים, כי הוא וחבריו בקשו שיודיע להם, וה' הודיע רק לו ביחוד בזכות אבותיו שהיו שרי קדש והנבואה דבוקה בם ובזכות תפלת חבריו:
אבן עזרא
לך בעבור היות אבותי נביאים ולא כן אבות גוים אחרים, שנתת לו חכמה גבורה על כל חכמים.
ואמר: הודעתני כי לו לבדו נודע הסוד.
ואמר: די בעינה הוא וחביריו, כאומר: לא בזכותי לבדי הודעתני זה הסוד.
ואמר: הודעתנא כי הוא הודיעם:
(כד)כָּל־קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל־אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל אֲזַל וְכֵן אֲמַר־לֵהּ לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל־תְּהוֹבֵד הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא
מצודת דוד:כל קבל. בעבור זה שנגלה לו החלום: על על. נכנס אל אריוך אשר הפקידו המלך לאבד כל חכמי בבל: אזל. הלך אליו: אל תהובד. ר״ל מעתה אל תאבדם כלל וכלל: העלני. הכנס אותי לפני המלך ואגיד לו אף הפתרון:
עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
כל קבל דנה. כל עומת זה שנגלה לו הסוד:
דניאל על על אריוך. נכנס אצל אריוך:
די מני. שהפקיד:
אל תהובד. אל תאבד:
העלני. הכניסני:
מלבי"ם
כל, כל עומת זה דניאל נכנס אצל אריוך אשר מנה המלך להאביד לחכימי בבל, הלך וכן אמר לו אל תאבד את חכימי בבל, הכניסני לפני המלך ואחוה את הפתרון למלך, באר הטעם שנכנס אצל אריוך ולא הלך אל המלך בעצמו, [כמו שתחלה נכנס בעצמו לבקש זמן בלא אריוך], שזה מפני שאריוך נתמנה להאביד לחכימי בבל, והיה מתירא שבתוך כך יעשה את שליחותו ויהרוג את החכמים, לכן נכנס אליו תחלה לעצור בעד מלאכי מות, ובאשר מן הסברה לא יוכל להציל את חכמי בבל במה שהוא יגיד החלום, שבהפך בזה תגדל אשמתם על שהם לא ידעו זאת ואמרו די לא אית איניש על יבשתא כי מלת מלכא יוכל להחויא, והלא כחשם בפניהם יענה שנמצא איש מגיד ויודע, ע"ז הקדים ואמר לו שלא יאבד את חכמי בבל, רק יכניסהו אל המלך והוא ימליץ טוב עליהם לכלא אף וחמה, ולבל יקצוף המלך על אריוך על שעדן לא עשה פקודתו להאבידם, יעץ שהוא יביא אותו אל המלך, כאלו הוא מצא את דניאל והוא שלחו אל המלך לבקש זמן, ובזה ימצא אמתלא מדוע לא הרג את החכמים תיכף כמצות המלך, וא"ל ופשרא אחוא, היינו שיתברר למלך שהוא הפתרון האמתי, שע"ז מורה מלת אחוא, כי יזכירנו גם החלום וגם הרהורי לבו עד ידע בבירור שכן הוא:
אבן עזרא
כל ואמר: ופשרא – דרך קצרה, כי לא יתכן לפתור רק אחר שיודיע החלום.
(כה)אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְכֵן אֲמַר־לֵהּ דִּי־הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן־בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע
מצודת דוד:בהתבהלה. בחפזון הכניס את דניאל לפני המלך: די השכחת. אשר מצאתי איש מן בני הגולה של יהודה אשר אף הפתרון יודיע למלך:
עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
אדין. אז:
בהתבהלה. בבהלה כלומר במהירות:
הנעל. הכניס את דניאל:
די השכחת גבר. אשר מצאתי איש:
גלותא די יהוד. גלות יהודה:
מלבי"ם
אדין, אז הכניס אריוך את דניאל לפני המלך בבהלה וחפזון, כאלו עוד ידו נטויה למלאת פקודת המלך באבדן חכמיו, רק נעצר לפי שעה ע"י המציאה אשר מצא שהוא דניאל, ותיכף יעשה דבר מלך, וכן אמר לו, אשר מצאתי איש מבני הגלות מיהודה אשר יודיע הפתרון למלך, ר"ל לכן נתעכבתי מעשות שליחותי, ואמר שהוא מצא את דניאל והוא שלחו אתמול למלך, והודיעו שהאיש הזה אינו מבבל רק מיהודה ומבני הגלות וזה ימליץ בצד אחר על חכמי בבל, אחר שחכמה זאת ממרחק תביא לחמה ממקום ששם היה מצוי נבואה והופעת אלהים, ובצד אחר יחייב אותם, כי נגרע חכמתם נגד איש שהורק מכלי אל כלי והלך בגולה על אדמת נכר, ואריוך אמר די פשריה יהודע, ולא אמר כלשון דניאל ופשריה אחוא, שמורה שהמלך יזכור את החלום ויתברר אצלו שכן הוא, כי לא האמין לדניאל בזה רק שעכ"פ יודיע את הפתרון:
אבן עזרא
אדין, השכחת מצאתי ואין כמוהו בלשון הקדש, והאומר כי כמוהו וישתכחו בעיר, איננו נכון.
(כו)עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר הַאִיתָךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי־חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ
מצודת דוד:די שמה. אשר שמו בלטשצר כמ״ש למעלה שכן כנהו אשפנז: האיתיך. היש עמך יכולת להודיע לי החלום אשר ראיתי והפתרון:
עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
כהל. יכול וכן ולא כהלין כתבא למקרא (לקמן ה):
רש"י
האיתך כהל. הישך יכול:
די חזית. אשר ראיתי:
מלבי"ם
ענה המלך ואמר לדניאל ששמו בלטשאצר, האתה יכול להודיעני החלום שראיתי ופתרונו, היה השאלה כמתמיה, אחר שלא יכלו ע"ז כל החרטומים, ובכ"ז הזכיר ששמו בלטשאצר המורה על שיש בו כח אלהות, שמצד זה חשב כי יצוייר זאת:
אבן עזרא
ענה, האיתך כהל הישך יכול.
(כז)עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר רָזָה דִּי־מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא
מצודת דוד:רזא. הסוד אשר שאל המלך אין חכמים וגו׳ יכולים להגידם למלך ובא כמלמד זכות על חכמי בבל:
עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
גזרין. הם בעלי הקסם ההולכים לקראת נחשים:
רש"י
גזרין. שם מין בעל כישוף:
מלבי"ם
השאלות: (כז - ל) למה הקדים לו שא"א שאיש יגיד הרז למלך מה בקש בהודעה זאת, ולמה הקדים שלא ע"י חכמתו ידע זה שכל אלה דברים ארוכים ומיותרים:
ענה דניאל לפני המלך ואמר, טרם יגלה לו סודו בא להסיר הקצף מעל חכמיו, אשר גזר עליהם מיתה, וזה יהיה או מצד שחשב שיש אפשרות להגיד זאת וגזר עליהם מיתה על שלא השתלמו בחכמה, או שחשב שאמת הדברים שאין אפשרות לזאת ולכן צוה להאבידם אחר שחכמתם הבל ורעות רוח ולא יוכלו לדעת תעלומות למה יכלכלם בחנם, על שני צדדים אלה בא להסיר חרון וחמה, א] אמר הסוד אשר שאל המלך לא חכמים וחוזים וחרטומים ומכשפים יוכלו לחוות למלך, כי הוא נעלה מהשגת השכל האנושי ואחר שכל אלה מלאכתם ע"י שדים וכחות הכוכבים או הטבע שהם כחות שפלות א"א שיגידו סוד כזה:
אבן עזרא
ענה, חכימין מלה כוללת המכשפין והכשדים.
(כח)בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל־מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא
מצודת דוד:ברם. אבל יש אלוה בשמים המגלה סודות והוא הודיע למלך מה אשר יהיה בסוף הימים וכאומר האלוה אשר הודיע לך הוא גלה לי הסוד הזה: וחזוי ראשך. מה שראית בראשך לא במוחש ובעין כ״א בכח המדמה אשר בראש והוא החלום וכפל הדבר בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (לקמן יב): על משכבך. בהיותך על משכבך נרדם וישן: דנה הוא. זאת היא:
עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ברם איתי וגו': והודע למלכא וגו'. הוא גילה לי רז זה ועל ידו הודיע למלך עיקר חלומו בעתידות:
חלמך וחזוי ראשך על משכבך. אשר על משכבך זהו:
מלבי"ם
ברם, רק יש אלהים בשמים המגלה רזין, והוא אין לו קשר עם חכמים אלה ולא יגלה להם סודו, וא"כ אין חייבים מיתה על שלא ידעו סוד זה שהוא בלתי אפשר להם לדעתו, אולם בכ"ז לא תאמר לאבדם אחר שאין מהם תועלת, עז"א שהאלהים בשמים הודיע למלך נבוכדנצר מה שיהיה באחרית הימים, שמצד שנבוכדנצר הוא מולך מלכות כללי הודיע לו עתידות מה שיהיה בסוף הימים, וזה אין יודע רק ה' לבדו ולא יגלה זאת לשום אדם רק למלך גדול כמהו שהשתוקק לדעת זאת כמו שיבאר גלה לו זאת פעם אחד, ובכ"ז יהיה לו תועלת מחכמיו, כי ליתר חלומות והודעות שהם קלי הערך נגד הודעה זו, ואינם לאחרית הימים רק לזמן קרוב, ויחלום אותם ע"י כח המדמה וכחות שפלות, זאת יוכלו חכמיו להגיד דבר, וחלום גדול כזה לא יקרה לו עוד כי מציאותיו רחוק, עתה התחיל מענין החלום, חלמך וחזיונך על המשכב הוא זה:
אבן עזרא
ברם יש אלה בשמיא החכמים אמרו לו: אלהין ודניאל אמר אלה חד.
(כט)אַנְתְּה מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל־מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה־דִי לֶהֱוֵא
מצודת דוד:אנת. מתחלה אמר לו סיבת ראיית החלום הזה ואמר אתה המלך מחשבתך בהיותך שוכב על מטתך קודם השינה עלה אז בלבך לחשוב במה אשר יהיה אחרי זאת ר״ל מי ימלוך אחריך: וגלא. ה׳ המגלה לי הסודות האלה הוא הודיע לך מה אשר יהיה:
עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
רעיוניך. מחשבתך כמו בנתה לרעי (תהלים קלט):
רש"י
רעיונך. הרהורך:
על משכבך סליקו. מה שהיית מהרהר ביום מה יהיה אחריך על משכבך עלו:
וגלא רזיא הודעך. והקב"ה מגלה רזים הודיעך את אשר יהיה:
מלבי"ם
אנת באר לו הסבה שגלה לו השי"ת העתידות האלה, שהוא מפני שהכין א"ע לזה כי אתה המלך רעיוניך על משכבך עלו מה שיהיה אחרי זאת, ר"ל רצית לדעת מה יהיה אחריך, ומגלה רזים הודיע לך מה שיהיה, וע"י ההכנה הזאת הודיע לך ה', לא לבד מה שיהיה אחריך, רק מה שיהיה עד אחרית הימים:
אבן עזרא
אנת הזכיר מה שעלה על לבו בשכבו, שחשב מה שיהיה אחריו.
(ל)וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי־אִיתַי בִּי מִן־כָּל־חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי לָהֵן עַל־דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע
מצודת דוד:ואנה. ואני לא בעבור החכמה אשר יש בי יותר מכל החי נתגלה לי הסוד הזה ר״ל לא מאהבת ה׳ לי מרוב החכמה שבי גלה לי את החלום הזה: להן. רק בעבור אשר רצה המקום אשר מי מהאנשים יודיע למלך את פתרון חלומו ובזה תדע מחשבות לבבך אשר חשקת לדעת מי ימלוך אחריך ובעבורך גלה לי המקום להגיד לך:
עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
על דברת. ענינו כמו בעבור וכן על דברת בני האדם (קהלת ג׳:י״ח):
רש"י
ואנה לא בחכמה. ואני לא מרוב החכמה שיש בי משאר הבריות יותר נגלה לי הסוד הזה:
להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון. יודיעוך מן השמים:
ורעיוני לבבך תנדע. והרהורי לבבך שאתה מהרהר תמיד לדעת מי יקום אחריך:
תנדע. תדע:
מלבי"ם
ואנה, ואני לא בחכמה שיש בי יותר מכל החיים גלו לי רז זה, שלפ"ז תקצוף על חכמי בבל שאינם חכמים כמוני אך למען יודיעו למלך את הפתרון ותדע רעיוני לבך, והיה מוכרח להודיע זאת לאיש אחד ועשה אותי שליח לזה, ובזה אין שאלה למה לא הודיע לחכמיך, אחר שלא היה צריך רק להודיע לאיש אחד בלבד, מצא אותי מוכן לשליחות הזה מצד התפלה, ואין טעם לרצון ה':
אבן עזרא
ואנה דרך ענוה, כי אין בי חכמה שאוכל לדעת זה הסוד, רק נגלה לי הסוד בעבור כבודך שתדע פתרון חלומך ורעיוני לבבך, שחשבת בתחילת הלילה תדעם.
ומלת יהודעון שב אל משרתי השם הנכבד.
(לא)אַנְתְּה מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ וְרֵוֵהּ דְּחִיל
מצודת דוד:חזה הוית. רואה היית: ואלו. והנה דמות אדם אחד גדול: צלמא דכן. צלם זה היה גדול וזהרו יתירה ומרובה ועמד למולך: ורוה. ותארו נורא ומאוים:
עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
ואלו. והנה וכן ואלו עיר וקדיש (לקמן ד):
דכן. זה כי מי האיש הלזה (בראשית כ״ד:ס״ה) ת״א דיכי:
רש"י
חזה הוית. רואה היית:
ואלו. לשון והנה:
צלמא דכן רב. צלם אשר היה לו כן גדול:
וזיוה יתיר קאם לקבלך. היה עומד לנגדך:
ורוה דחיל. ותארו נורא:
מלבי"ם
השאלות: (לא - לב) מ"ש צלם חד שגיא, צלמא דכן רב, הוא כפל, ואם דכן פי' הלזה כפי' ראב"ע, הלא מלת זה הוא כנוי הרומז על דבר שעומד עתה לפניו, ולמה אמר שנית הוא צלמא: אנת מלכא, אתה המלך רואה היית, והנה צלם אחד גדול, הצלם הזה רב וזיוו הרבה, עומד לנגדך, ותארו נורא, א"ל החלום הזה שראית הוא מצד שאנת מלכא, והראו לך חלום הנוגע למלכות הכללי עד סוף כל הדורות, ומ"ש חזי הוית וכו' צלמא דכן, (שפי' הצלם הלזה, כי על האיש הלזה ת"א דכן) היינו שבעת התחיל דניאל לומר לו את החלום שראה צלם גדול, באותו רגע נצטייר המחזה שנית לפני נבוכדנצר, וראה עתה את הצלם שנית בעין המחזה, ודניאל הרגיש בזה, ואמר לו הצלם הזה שהוא עומד עתה לנגדך ואתה רואה אותו עתה כמו שראית אותו בחלום, הוא רב וזיויה יתיר, והוא עתה קאים לקבלך, כאומר שא עיניך עתה וראה את כל פרטיו, וצייר בו ג' ענינים, א] שהיה גדול, ב] זיוו רב, ג] שתארו נורא, כי הצלם כולל כל המלכיות, והוא גדול מצד התפשטותו על כלל בני האדם, וזיוו רב מצד תפארת המלוכה, ונורא מצד שמפיל מוראו על כל בני חלוף:
אבן עזרא
אנת, ואלו והנה כאלו.
צלמא דכן צלם זה.
רב גדול.
וזיוה יתיר אולי כמוהו בחדש זיו.
ורוה דחיל ומראהו נורא.
(לב)הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי־דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ
מצודת דוד:הוא צלמא. הצלם ההוא היה ראשו של זהב טוב החזות שלו וזרועותיו היו של כסף בטנו וירכותיו היו של נחשת:
עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
וירכתה. שלשה פרקים יש ברגל העליון קרוי ירך האמצעי קרוי שוק התחתון קרוי רגל:
רש"י
די דהב טב. של זהב טוב:
חדוהי. חזה שלו:
ודרעוהי. וזרועותיו:
מעוהי וירכתיה. בטנו וירכותיו:
מלבי"ם
הוא צלמא, ר"ל הצלם הזה שקאים עתה לקבלך ושאתה רואהו עתה, הוא הצלם שראית בחלום, הבט וראה פרטי המראה. והנה ראה בו ארבעה מיני מתכות, ראשו הוא של זהב טוב, החזה שלו וזרועותיו של כסף, בטנו וירכותיו של נחושת:
אבן עזרא
הוא, חדוהי החזה וזרועותיו בטנו ויריכיו.
(לג)שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף
מצודת דוד:שקוהי. שוקיו היו של ברזל רגליו מקצתם היו של ברזל ומקצתם של חרס ר״ל מקצת של כל רגל היה של ברזל ומקצתו של חרס:
עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
שקוהי די פרזל. שוקיו של ברזל: מנהן די פרזל:
ומנהן די חסף. מהם של ברזל ומהם של חרס:
מלבי"ם
שקוהי, כי הרגל יש לו שלשה חלקים, העליון קרוי ירך, וכבר ראה שהוא של נחושת, והאמצעי קרוי שוקים, וראה שוקיו של ברזל, והאחרון קרוי רגל, וראה רגליו מהם של ברזל ומהם של חרס:
אבן עזרא
שקוהי שוקיו ברזל רגליו יש מהם ברזל, ויש מהם חרס.
(לד)חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי־לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל־רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן
מצודת דוד:חזה הוית. רואה היית עומד על עמדו עד אשר נכרת אבן מעצמו אשר לא בידי אדם: ומחת. והכה להצלם על רגליו אשר מברזל וחרס ושחק אותם דק דק:
עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
די התגזרת אבן. אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת:
די לא בידין. אשר לא בידים כי אם מאיליה:
ומחת לצלמא. והכת' את הצלם:
והדקת המון. והדיקה אותם:
מלבי"ם
חזה הוית, הנה מראה צלם נצטייר לפניו עתה, לא כן מראה האבן לא ראה עתה ונשכח ממנו, והוא הפיל עליו החרדה הגדולה לכן אמר חזה הוית, ר"ל שאז ראית עוד מראה אחרת אשר שכחת, רואה היית עד שנגזר אבן שלא בידים, (רק מעצמו), והכה את הצלם על רגליו של ברזל וחרס והדיקה אותם:
אבן עזרא
חזה, התגזרת כמו: לגוזר ים סוף לגזרים, אמרתי נגזרתי.
ומחת לצלמא והכתה בצלם.
(לה)בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן־אִדְּרֵי־קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל־אֲתַר לָא־הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן וְאַבְנָא דִּי־מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל־אַרְעָא
מצודת דוד:באדין. אז נשחקו ונכתשו כאחד הברזל והחרס וגו׳ מן אברי הצלם ההוא: והוו. ונעשו כמוץ אשר יסוער מן הגרנות אשר יכניסו בהם התבואות הגדלים בימי הקיץ: ונשא המון. הרוח נשא אותם ופזרם: וכל אתר. כל מקום לא נמצא להם ר״ל שמלאו כל הארץ ולא מצא להם להיות די להחזיק את הכל והוא ענין גוזמא והפלגה: ואבנא. האבן אשר הכה את הצלם נעשה להר גדול ומלאה כל הארץ:
עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
כעור. כמוץ או יתכן שתהיה מל׳ נעורת של פשתן ובא בחסרון הנו״ן ור״ל כדבר אשר ינוער:
רש"י
באדין דקו כחדה. אז הודקו יחד כל מיני מתכות וחרס שהיה בו:
והוו כעור מן אידרי קיט. והיו כמוץ מגרנות הקיץ:
ונשא המון רוחא. ותשא אותם הרוח:
וכל אתר לא השתכח להון. כלומר לא נודע מקומה הראשון ולא ניכר שהיו שם מעולם:
הות לטור רב. נעשית הר גדול:
מלבי"ם
אז הודקו יחד ברזל חרש נחשת כסף וזהב, והיו כמוץ מגרנות הקיץ, ותשא אותם הרוח, עד שלא נמצא להם שום מקום, והאבן שהכתה את הצלם נעשית הר גדול ותמלא כל הארץ:
אבן עזרא
באדין, כחדא יחדיו.
כעור מן אדרי קיט כמוץ יסוער מן גורן בימי הקיץ.
וכל אתר מקום.
לטור רב להר גדול ומלאה כל הארץ.
(לו)דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם־מַלְכָּא
מצודת דוד:דנה. זאת הוא החלום: ופשרה. והפתרון נאמר ולפי שאמר שידיעת החלום הוא מן הנמנע לדעתה בחכמה אבל מן השמים נתגלה לו לזה אמר אולם הפתרון נאמר וכאומר הנה אני והדומים לי נוכל לאמרה כי תלויה היא בחכמה:
עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
דנה חלמא. הרי זה החלום שחלמת:
ופשריה נאמר וגו'. ופתרונו נאמר לך:
מלבי"ם
דנה, זה הוא החלום, והפתרון נאמר לפני המלך, ר"ל כי החלום א"ל במעמד כל עבדיו, אבל הפשר שבשר ביטול מלכות נבוכדנצר לא יאמר לו במעמד כולם, רק קדם מלכא שהוא לפני המלך לבדו בסוד:
אבן עזרא
דנה זהו החלום.
ופשרה נאמר ופתרונו אוכל אני והחכמה לפתור אותו, על כן לשון רבים וזה דרך מוסר.
(לז)אַנְתְּה מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב־לָךְ
מצודת דוד:מלך מלכיא. מושל על כל מלכי האדמה: די. אשר אלהי השמים נתן לך מלכות חזקה תקיפה וחשובה:
עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
מלך מלכיא. פירשו רז"ל כל מלך מלכיא דדניאל מלך ב"ו חוץ מזה שכנגד הקב"ה אמר וכן פתרונו מלך המלכי' שהוא אלקי השמי':
מלכותא חסנא. מלכות חזק וכבד נתן לך:
מלבי"ם
השאלות: (לז - מה) למה האריך ותפס ג' לשונות חסנא תקפא ויקרא, וכן להבין כל פרטי המראה, ובפרט מה שהאריך להבדיל בין הרגלים ובין אצבעות הרגלים, ומי הוא החרס ומי הוא הברזל, שלא לחנם עשה שם אריכות גדול:
אתה מלך, מלך המלכים, וחז"ל פי' שהוא קדש, ור"ל מלך שהמליך אותו מלך המלכים יתברך, ומפרש די אלהא שמיא וכו', באר לו כי הצלם בכללו מציין כל המלכות שיעמוד מעתה עד אחרית הימים, עד שתשוב המלוכה אל ה' לבדו הממליך מלכים, וכ"ז שימלוך הבשר ולא הרוח, מציירו בצלם אשר שקר נסכו ולא רוח בו, וכמו שהיה הצלם הזה מורכב מארבע מיני מתכיות זה גרוע מזה, כן יקומו ד' מלכיות שונות זה אח"ז, ובאשר יחס את הראש הזהב אל מלכות נבוכדנצר, באר לו הטעם, א] מצד שאנת הוא מלכא מלך מלכיא, שלזה נתייחס אל הראש באשר הוא מלך המלכים, כי עד עתה לא היה בעולם איש מולך בכפה וכל מלכות היה נפרד לבדו, ולא הצטרפו לקומה שלימה, ועתה כל המלכים עומדים תחתיו והוא הראש למו, ב] כמו שהראש משכן השכל והנשמה הרוחנית, כן זאת המלכות בא לו מה' אלהי השמים, וז"ש די אלהא שמיא יהב לך. וכמו שהזהב יש לו יתרון על כל המתכיות בג' דברים, א] שהוא מתקיים יותר ואינו מקבל חלודה, כן יהב חסנא, החוסן הוא דבר הקיים, ב] מצד חזקו מיתר המתכיות, עז"א תוקפא, ג] מצד שויו וחשיבותו, עז"א ויקרא:
אבן עזרא
אנת, חסנא כמו והיה החסון לנעורת. והגאון אמר: מלכות נחלה.
(לח)וּבְכָל־דִּי דָיְרִין בְּנֵי־אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף־שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אַנְתְּה־הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא
מצודת דוד:ובכל די. בכל מקום אשר שוכנים שם בני אדם וחית השדה ועוף השמים כל המקומות נתן בידך והמשילך על כולם וכמ״ש וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיהו כ״ז:ו׳) וארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו: אנת. אתה הוא הראש של זהב ר״ל עליך מרמז הראש של זהב אשר בהצלם על כי אתה הראשון בזמן ובמעלה:
עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
והשלטך בכלהון. והשליטך על כולם שאפילו גוזר על הסוס לא יהא צונף ועל העוף לא יפרח כמו שנאמר ואת חית השדה נתתי לעבדו (ירמיה כז):
אנת הוא ראשה די דהבא. ראש הזהב של הצורה שראית אתה הוא שמלכותך חזקה ועתה קיימת והיא חשובה מאד:
מלבי"ם
ובכל, וכמו שהראש משפיע השכל והדעת לכל הגוף, שזה מיוחס אל האדם שהוא משכיל, וכן משפיע ההרגשה והתנועה שזה כולל גם בחיות ועופות, כן בכל מקום שגרים בני אדם, חיות השדה ועוף השמים, נתן בידך והשלטך בכולם, ולכן מכל הטעמים האלה אנת הוא רישא די דהבא:
אבן עזרא
ובכל די דיירין כמו: מדור באהלי רשע.
(לט)וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל־אַרְעָא
מצודת דוד:ובתרך. ואחריך תעמוד מלכות אחרת פחות ממך ר״ל שפלה וגרוע ממך כמו שהחזות והזרועות המה למטה מן הראש והיו מכסף הגרוע מן הזהב כן המלכות שאחריך תהיה שפלה ממך והיא מלכות מדי: ומלכו. ומלכות השלישית אשר תמלוך אחריה יהיה של נחושת אשר תמשול בכל הארץ והוא מלכות יון הקשין וחזקים כנחושת והיא תמלוך אחרי מדי כמו שהבטן והירכים המה למטה מהחזות והזרועות ומלכות רומא היא כלולה במלכות יון כמ״ש וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) ות״א וסיען יצטרחן מרומאי וכן בירושלמי מן דרומאי וכתים המה מבני יון כמ״ש ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים (בראשית י׳:ד׳):
עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ובתרך תקום מלכו אחרי: ארע מנך. ואחריך אחר מלכות בלשצר בנך תקום מלכות שתטול השררה מזרעך נמוכה ושפלה ממלכות שלך:
ארע. תחתונה ונמוכה, כמו שהכסף נמוך ושפל מהזהב, וראית שהחזה שהיא אחר הראש היא של כסף כך תהא מלכות מדי ופרס אחר מלכות בבל שפלה ממלכות נבוכדנצר:
ומלכו תליתאה אחרי. אחרת:
די נחשא. חסינא כנחשת והיא מלכות יון מלכות אלכסנדרוס מוקדן:
מלבי"ם
ובתרך, ואחריך יקום מלכות אחרת, נמוכה ממך, עתה באר לו משל הכסף שהוא אחר הזהב במדרגה, שזה רומז על המלכות שיעמוד אחריו, שהוא מלכות מדי ופרס שהוא מלכו אחרי, ר"ל ממין אחר, כמו שהכסף אינו ממין הזהב. והוא ארע ושפל ממך, כמו שהכסף למטה בחשיבות מן הזהב, וצייר בו חזה ושתי זרועות, כי מלכות הזה היה משתי מלכיות מדי ופרס, וכמו שראה במראה (סי' ח') שיש לו שתי קרנים, ומלכו, מלכות שלישית אחרת של נחשת, אשר תמשול בכל הארץ, ר"ל והחלק השלישי שהוא הבטן והירכים שהיו של נחשת, מרמז על מלכות הג' שהוא מלכות יון, שהיא ג"כ מלכות אחרת ממין אחר, כמו שהנחושת מתכות אחר, ומה שהוא של נחושת מפני שתמשול על כל הארץ, שהנחושת מורה על תוקף המלכות, וכן כמו שהשרר כולל כל הגוף, כי ממנו צומח כל הגוף בעת ההויה, והוא שורש האדם מצד שהוא עץ השדה בנפש הצומחת שלו, כן תמלא מלכות אלכסנדר את כל הארץ:
אבן עזרא
ובתרך ואחריך תקום מלכות שפלה כתרגום תחתיים ובעבורה נקראה הארץ ארעא, כי היא למטה מהכל. אמר הגאון רב סעדיה ועליו סמכו כל המפרשים: כי הזהב הוא מלכות בבל נבוכדנצר ובנו אויל מרודך ובלשצר בן בנו ובו נפסקה מלכות כשדים וכן כתוב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותא. ונכון הדבר כי הכתוב אומר: ועבדו הגוים אותו ואת בנו ואת בן בנו. ועוד כתוב: והיו לו ולבניו לעבדים, שהוא אויל מרודך ובלשצר בנו, כי בן הבן יקרא בן כמו אל רעואל אביהן כי הוא חובב חותן משה. וכתוב: ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויקים מלך יהודה נשא אויל מרודך מלך בבל והנה הוא בין מלכות נבוכדנצר ובין מלכות בלשצר.
והכסף מלכות מדי ופרס ועוד אפרשה, כי שבוש גדול יש במספרם.
והנחשת הוא מלכות יון ותחלתם אלכסנדרוס מוקדון כאשר יפרש דניאל בדברי נבואותיו. ויאמר הגאון: כי הד' היא מלכות ארם. והנה תהוה תקיפה הוא מלכות ישמעאל, ולא מצא לה זכר בספר דניאל והיא יותר גדולה לארכה ולרחבה מכל המלכיות הנזכרות. ואמר: כי מלכות ארם דומה לברזל והחרש הוא מלכות ישמעאל. ועוד אמר בספרו: אל תתמה בעבור שדימה מלכות ישמעאל לחרש. והנה איננה פחותה מהמלכיות הנזכרות, רק ככה דרך מסדר כליו כי בתחילה יראה הזהב ואחר כך יראה הכסף ואחר הנחשת ואחר הברזל ובאחרונה כלי חרש, ואלה דברי תהו ובהו, כי אין סדר נכון לסידורו, והעד שאמר דניאל על מלכות פרס ארע מנך כמו שהכסף פחות מהזהב, ואמר על החרש ומנה תהוי תבירה והעד הנאמן כי החרש ממלכות הברזל שאמר מפורש על אצבעות הברזל ואצבעות החרש מקצת מלכותא תהוי תקיפא והחרס תבירא. והנה מלכות אחת היא, ואיך תתחבר מלכות ישמעאל עם מלכות ארם וישמעאל לא מלך עליה ואין תורתם אחת?! ואחר שהדבר כך, יש לתמוה איך לא הזכיר דניאל מלכות ישמעאל, ולמה לא היו חמש מלכיות? ועתה אפרש: דע כי אלכסנדרוס שהיה מלך יון הוא שהרג דריוש הפרסי כאשר יפרש דניאל, גם הוא היה מלך ארם וארם בעצמה היא כתים כאשר הורה יוסף בן גוריון בספרו ובדניאל ובאו בו ציים כתים ונראה כאשר אפשר ותרגום וצים מיד כתים אשתלחן מן רומאי והנה כתים בן יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אם כן מלכות הנחשת הוא מלכות יון. ומלכות ארם הוא מלכות יון. אם כן הברזל מלכות ישמעאל. ובעבור כי מלכות פרס השחיתה כל מלכות כשדים גם מלכות יון השחיתה כל מלכות פרס. ולא יכלה מלכות ישמעאל שהוא הברזל להשחית מלכות יון רק קצת המלכות השחית. והנה עד היום יש מקומות שישמעאל ינצח מלכות ארם ומקומות שישמעאל הוא מנוצח. ע"כ אמר מקצת מלכותא תהוה תבירה ומקצת תהוה תקיפה ואמר אח"כ וביומיהון די מלכיא אינון והטעם שתי מלכיות מלכו ארם, שהוא מלכות יון ומלכות ישמעאל ואלו השתים מלכיות ביום הזה ומלכו רביעאה זאת, היא מלכות ישמעאל שפשטה בעולם, כי שבו לתורתם כל פרס ומדי ושבא וסבא ומצרים ואפריקי ורבים מהודו ורובי מלכות כוש.
(מ)וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא כָּל־קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי־מְרָעַע כָּל־אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ
מצודת דוד:ומלכו. ומלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל ולא אמר בה לא בתרא ולא אחרי כמ״ש בשנייה ובשלישית לפי שהמלכות מדי לקחה המלכות מכשדים מכל וכל ולא נשאר בהם מלוכה וכן מלכות יון לקחה המלכות ממדי מכל וכל ולא נשאר בהם מלוכה אבל לא כן נלקחה המלוכה מיון מכל וכל כי עדיין רומא מולכת ומושלת והיא ממלכות יון כמ״ש למעלה: כל קבל. ר״ל לזה רמז עליה כברזל בעבור אשר הברזל מכתת ומרדד כל דבר וכמו הברזל אשר מרצץ כל דבר כן המלכות הרביעית תכתת ותרוצץ כל המלכיות האלה ואף הפליטה הנשארת מכשדים וממדי והיא מלכות ישמעאל אשר תתפשט מלכותם לאחר התפשטות מלכות יון כמו שהשוקים והרגלים המה למטה מן הבטן והירכים:
עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם
מצודת ציון
וחשל. ומרדד ובדרז״ל חשלי דודי (כתובות עז):
רש"י
ומלכו. רביעאה היא קשה כפרזלא כאשר ראית השוקיים שהם רביעים לראש ולחזה ולמעיים והם של ברזל:
מהדק וחשל כלא. מרדד ומהדק כל מיני מתכות שמרדדין אותם בקורנס:
וחשל. ומרדד והרבה יש בגמ' חשלי דודי (כתובות עז) ביעי חשילתא (חולין צב):
כל אלין. כל מיני מתכות הללו שראית בצלם:
תדיק ותרוע. תדיק ותרוצץ:
מלבי"ם
ומלכו, ומלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל, כל עומת שהברזל מהדק וקולף הכל, וכברזל שהוא שובר כל אלה תדק ותשבור, עתה מפרש משל הברזל שרומז על מלכות הרביעית שהיא מלכות רומי, ובזה לא אמר אחרי, כי מלכות רומי לא עמדה פתאום ושמשה תחלה כא' עם מלכות יון, וכ"א היה מלכות עצום, ולכן יצייר הירכים והשוקים ששניהם שייכים לפרקי הרגל הירכים מנחושת והשוקים מברזל, כי עמדו מצרנים זה לזה לכן לא אמר מלכו אחרי רק מלכו רביעאה, ובאר שנדמו כברזל אם מצד חזקם, שיהיו תקיפים כברזל, זה משני פנים, א] כברזל שהוא מהדק וקולף הכל, גם דברים שאינו משבר יעשה אותם דק או יקלוף אותם למלאכה, ב] כברזל שמרוצץ ושובר לגמרי, כן ישברו מקצת האומות לגמרי וקצתם יהדקו ויחלישו אותם שיהיו נשארים במלכותם נכנעים תחתם, ועל צד הא' אמר כל אלין תדק, ועל צד הב' אמר ותרע, והוא כמו שראה במראה לקמן סימן ז' אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה:
(מא)וְדִי־חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מִנְּהֵן חֲסַף דִּי־פֶחָר וּמִנְּהֵין פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן־נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא־בַהּ כָּל־קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא
מצודת דוד:ודי חזיתה. ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם היו חרס של היוצר ומהם ברזל: מלכו. הפתרון הוא שתהיה מלכות חלוקה בקצת המקומות יתחזקו כברזל חיל רומה ובקצת המקומות יהיו חלושים חיל רומה כחרס הזה כאשר עודנו היום: ומן נצבתא. אבל הכח והיכולת של הברזל תהיה בכולם ר״ל המקומות החזקות שבה יעזרו בכח ידיו את החלושות לבל יכלו אותם מי מע״פ האדמה: כל קבל. ר״ל בעבור אשר ראית הברזל מעורב בחרס העשוי מטיט (כי ראה ברזל וחרס מעורב יחד במקום אחד ועם לא נזכר למעלה) וכאומר הנה זה יורה שהחזקות יעזרו להחלשות בעבור הערוב אשר יהיה בהם וכאשר יפרש למטה:
עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
די פחר. של יוצר חרס ובדרז״ל במני דפחר׳ (תענית ז):
נצבתא. ענין נטיעה כמו מצבת בם (ישעיהו ו׳:י״ג) ור״ל הכח והיכולת ע״ש שהנטיעה היא כח הפירות והעלין:
רש"י
חסף די פחר. חרס של יוצר והרבה יש בגמרא מאני דפחרא:
מלכו פליגה תהוה. מלכות חלוקה תהיה שני מלכים יהיו ממנה כאחד חזק וחלש כמו שמפורש למטה מן קצת מלכותא תהוה תקיפא:
ומן נצבתא די פרזלא להוא בה. אף החלש יהא חזק על אחרים ע"י חוזק חברו שיראו מפניו וזה מן נצבתא די פרזלא להוי בה, מן חוזק מצב הברזל, יהיה במלך החלש:
כל קבל די חזיתה. כל עומת שראית ברזל מעורב בחרסית הטיט:
מלבי"ם
ודי חזיתא, הנה במלכות הזה הרביעית שציירו בשוקים ורגלים שהם שני פרקי הרגל האחרונים, ראה שהשוקים כולם מברזל, אולם פרקי הרגלים והאצבעות ראה מהם חרס של יוצר ומהם ברזל, והוא כי מלכות הרומיים תהיה תחלה כולה תקיפא כברזל, וצייר במלכות הזה שני שוקים, כי נחלקה לשני ממלכות ישמעאל ואדום והיו כברזל, עד שהגיעו אל הרגלים, וז"ש מלכות פליגא תהוה, ומאז היו תמיד א' של ברזל וא' של חרס, כי אחד יתגבר תמיד וא' יחלש, ולכן לא באר איזה רגל יהיה של ברזל ואיזה יהיה של חרס, כי לא היה זה קבוע, שפעם גברו ראשונים ופעם גברו אחרונים, עוד ראה כי מן נצבתא, ר"ל מן חוזק של ברזל יהיה בה גם בהחרס, כל עומת שראית ברזל מעורב בחרס היוצר, ור"ל שגם במלכות שיהיה חלש ימצא בו קצת גבורים מעורבים בין החלשים:
אבן עזרא
ודי, חסף די פחר כלי חרס היוצר והנה פירש בעבור זה מלכו פליגא.
נצבתא כמו כח.
מערב כמו: ויתערבו בגוים.
(מב)וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵין פַּרְזֶל וּמִנְּהֵין חֲסַף מִן־קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה
מצודת דוד:ואצבעת. עתה בא לפרש מה שאמר במקרא שלפניו מלכו פליגה תהיה ואמר מה שראית אצבעות הרגלים מהם ברזל ומהם חרס הנה זה יורה שמקצת המלכות תהיה חזקה ומקצת תהיה שבורה וחלושה:
עוד פירושים על פסוק מב: מלבי"ם, אבן עזרא
מלבי"ם
ואצבעת רגליא, אחר זה השקיף על אצבעות הרגלים שהוא הסוף האחרון של הצלם והוא הרומז על זמן האחרון של המלכיות, וראה האצבעות שהם עשר, כי באחרית הימים תתחלק מלכות רומי הכללית, שנחלקה בין אדום וישמעאל שהם שני הרגלים, לעשר אצבעות שהם עשר מלכיות, שאז ימצאו עשרה מלכיות גדולות בעולם, ולא יהיה עוד מלכות אחת מושלת בכפה, רק עשרה ימלכו בכפה, מהם מבני אדום ומהם מישמעאל, וכן ראה במראה (סי' ז'), עשרה קרנות לחיה הרביעית כמו שיתבאר שם, ואז לא יהיה צד אחד ברזל וצד אחד חרס, רק בכל רגל ימצאו אצבעות של ברזל ואצבעות של חרס, ר"ל בין במלכות אדום בין במלכות ישמעאל ימצאו מלכים חזקים וחלשים, ועז"א מן קצת מלכותא תהיה תקיפא, ומנה תהיה תבירא, ר"ל מנה בעצמה ימצא גם תבירא:
אבן עזרא
ואצבעת הם שרי ישמעאל ומלכים במזרח ובמערב.
(מג)וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱוֺן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא־לֶהֱוֺן דָּבְקִין דְּנָה עִם־דְּנָה הֵא־כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם־חַסְפָּא
מצודת דוד:ודי חזית. עתה בא לפרש מה הערוב אשר יהיה ביניהם עד שיעזרו להם ואמר אשר ראית ברזל מעורב בחרס העשוי מטיט הנה זה יורה אשר יהיו מעורבבים אלו באלו בזרע אנשים כי יקחו מבנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם יתנו להם ובעבור זה יעזרו החזקות להחלשות: ולא להון. אבל לא יהיו דבוקים אלו עם אלו באהבה הבאה מן הלב: הא כדי. הנה כאשר הברזל לא יתערב עם החרס להיות דבוקים יחד כן לא יתדבקו המה באהבת הלב ועכ״ז בעבור הערוב יעזרום מול האויב והוא רומי:
עוד פירושים על פסוק מג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
מתערבין להון בזרע אנשא וגו'. מתחתנים יהיו עם שאר האומות ולא יהיו שלימים ונדבקים עמם באמת ולב שלם ודתיהם שונות מדתי שאר האומות:
הא כדי פרזלא לא מתערב. הלא הוא כמו שאין הברזל נדבק יפה עם החרס:
מלבי"ם
די חזית, ומה שראית שגם באצבעות הרגלים ברזל מעורב בחסף טינא, הוא מפני שמלכיות אלה יהיו מתערבים בזרע אנשא, שיתחתנו החלשים עם התקיפים ויתערבו עמהם בקשר הברית, ועל ידי כן ימצאו החלשים תוקף מן התקיפים. ובכ"ז לא יהיו דבקים זה בזה, כי בלב ולב ידברו והגבור יחשוב מחשבות לבלוע את החלוש תחת ממשלתו:
אבן עזרא
די חזית טעם מתערבין שכולם לוקחות בנות גוים, כמו הפרסיים לוקחים הבבליות, והשבאין לוקחין המצריות, ואינם דומים אלה לאלה במתכונתם ובמלבושיהם ומאכלם ומנהגם, גם מחלוקת בתורתם, ואף כי בני חם שהם לפאת דרומית מערבית לעבר הים והם סמוכים לים הגדול, שנקרא אוקיינוס.
(מד)וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל־אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא
מצודת דוד:וביומיהון. וביומיהם של אלה המלכים והם מלכות יון ורומי גם היא תמשול ותמלוך בעת התפשטות מלכות רומי כמ״ש למעלה: יקים. יעמיד אלהי השמים מלכות אחת אשר לעולם לא תהיה נשחתה ולא תעזוב מלכותה לעם אחר: תדק. והיא תכתת ותכלה המעט מן המעט הנשאר מכשדים וממדי: והיא. המלכות ההיא תתקיים לעולם והיא מלכות המשיח שיגלה ב״ב:
עוד פירושים על פסוק מד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
וביומיהון די מלכיא אנון. ביומיהון של מלכים הללו בעוד מלכותם של רומיים קיימת:
יקים אלה שמיא. מלכות הקב"ה שלעולם לא תתחבל מלכו והיא מלכות מלך המשיח:
תדק ותסף. תדק ותכלה כל אלו המלכיות:
מלבי"ם
וביומיהון דין מלכיא אנון, בעת שיהיו אלה המלכים המרומזים באצבעות הרגלים, שהם המלכים האחרונים שיהיו בזמן הגאולה, יקים אלהי השמים מלכות אשר לא תשחת לעולם, ר"ל מלכות שתעמוד לעולם ולא תבטל, ומלכותא לעם אחרון לא תשתבק, ר"ל וגם לא תעזוב שימלוך עמה עוד עם אחר. כי היא תהיה מלכות אחת לא זולתה, תדק ותסף כל אלין מלכותא, תחלה תדק ותחלוש אותם, ואח"כ תסף ותכלה אותם לגמרי והיא תקום לעולם:
אבן עזרא
וביומיהון מלכות המשיח.
לא תשתבק לא תעזב ולא תשאר.
כל וטעם די לא בידין לא בחיל ולא בכח רק מעצמה בשעת הקץ.
(מה)כָּל־קֳבֵל דִּי־חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי־לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ
מצודת דוד:כל קבל. ר״ל הדבר הזה מרומז בעבור מה אשר ראית אשר מן ההר נכרת אבן מעצמה אשר לא בידי אדם וכתתה את הברזל וכו׳ כי כן תהיה מלכות המשיח שתבא לא בחיל ולא בכח כי אם מעצמה בהגעת הזמן והיא תכלה כל האומות אשר לא יקבלו עליהם עול המקום: אלה. אלוה הגדול הודיע למלך מה אשר יהיה אחרי זאת המלכות המושלת עתה מי ומי ימשול עד ימי עולם: ויציב. כמו שדבר החלום הוא אמת כי כזאת ראית כן נאמנה הפתרון כי כן יהיה:
עוד פירושים על פסוק מה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
כל קבל די חזית. כל עומת שראית שנתפרקה אבן מן ההר שהדיקה כל הצלם זה פתרון שהמלכות החמישית תכלה ותרוצץ את כולם:
מה די להוא אחרי דנה. מה שיהיה אחר זאת אחר מלכות זו שלך:
ויציב חלמא. אמת הוא החלום:
מלבי"ם
כל קבל, וזה לעומת מה שראית שנגזר אבן שלא בידים והדיקה את הברזל והנחושת והחרס והכסף והזהב, שהאבן רומז על אבן ישראל אשר יקום ע"י ה', ושלא בידי אדם ובכחו, והאבן הזאת תכלה את כולם, אמנם מה ששינה פה וסדר ברזל נחושת חרס, והלא הסדר הוא ברזל חרס נחושת שכן סדרן מלמטה למעלה? הודיע בזה איך יהיה זה, שזה יהיה ע"י מלחמות גוג ומגוג שיתקבצו כל בני אדום להלחם נגד בני ישמעאל ויכלו זא"ז כמבואר ביחזקאל ובזכריה, ומבואר כי אדום הנרמז בברזל, [כי הוא יהיה תקיף בעת ההיא נגד ישמעאל], ויון הנרמז בנחשת הם בני מלכות אחת, ותחת מלכות בני ישמעאל יהיו אז מדי ופרס הנרמז בכסף, ובבל הנרמז בזהב, שכולם אחוזים במלכות בני ישמעאל כנודע, ועז"א והדקת פרזלא נחשא, ר"ל הברזל והנחושת שהם אדום ויון הם יהדקו את כספא חספא ודהבא, את בני ישמעאל שהוא החרס הכולל הכסף והזהב, שהוא פרס ובבל, אלהים הגדול הודיע להמלך מה שיהיה אחרי זה, איך האבן תגדל לעולם וזה יהיה קץ הימים ותכליתם, ואמר שיציב חלמא והחלום יש לו קיום, וא"כ מהימן פתרונו, כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם:
אבן עזרא
ויציב חלמא ונכון החלום ונאמן פתרונו.
(מו)בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל־אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ
מצודת דוד:באדין. אז המלך נ״נ נפל על פניו והשתחוה לדניאל: ומנחה. מנחה ממש כי ארז״ל שחשב לעבדו עבודת אלהות: וניחוחין. יין הבא לנסכים ולנחת רוח אמר לנסך לפניו אבל באמת לא נסך לפניו כי לא רצה דניאל לקבל וכן אמרו רז״ל:
עוד פירושים על פסוק מו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
אמר לנסכה. רצה לעשותו אלוה:
מלבי"ם
באדין, אז המלך נבוכדנצר נפל על אפיו והשתחוה לדניאל, ואמר לנסך לו מנחה וניחחין, כי חשב שיש בו אלהות, כמו שהיו הקדמונים חולקים אלהות לכל מי שראו בו ענין יוצא מדרך הטבע, ולכן תחת שיפול על אפיו לתת תודה לאלהי מרום השתחוה לדניאל, בחשבו שהוא אשר יופיע אלהי מרום שכינתו עליו והוא אמצעי בינו ובין בני אדם, וכמ"ש [מלאכי ב'] ובכ"מ מוקטר מוגש לשמי, שהיו מקטירים למי שחשבו שי"ל קורבה אל שם ה', ומבואר שדניאל לא קבל זאת ממנו וכ"ש חז"ל, וע"ז.
אבן עזרא
באדין, סגיד השתחוה ויסגד לו וישתחו.
ניחוחין והנה חשבו כמו אלוה.
(מז)עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר מִן־קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה
מצודת דוד:ענה מלכא. כשלא רצה לקבל אמר לו המלך אל תחשוב שאני מכחש באלהי השמים לא כן הוא כי מן קשוט וכו׳ ר״ל באמת אשר אלהיכם הוא אלהים על כל האלהים וכאומר ואם אמנם כי אלהים אתה מ״מ הוא גדול ממך: ומרא. והוא מושל ושר על כל המלכים ולא כן אתה: וגלה. הוא מגלה סודות אשר יכלת לגלות הסוד הזה וכאומר הנה מה שגילה הסוד הזה הוא בעבור שאלהי השמים הוא מגלה הסודות והוא גלה לך א״כ גדול הוא מאוד ממך ואיך אכחש בו:
עוד פירושים על פסוק מז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
מן קשוט. באמת:
ומרא מלכין. אדוני האדונים:
רזא דנה. סתר זה:
מלבי"ם
ענא מלכא ואמר לדניאל, כמתנצל שאינו פוגע בזה בכבוד ה', כי חושב שה' הוא אלהי אלהים, והנה בעת ההיא היו מיחסים לכל כח ממשלה אחרת כמו אלהי הרעם, אלהי הרוח והסער, אלהי הגשמים, אלהי הגבורה והתוקף, אלהי החכמה והרזים, ושיש גבוה שהוא אלהים על כולם, ועז"א שהוא מאמין שאלהי ישראל הוא אלהי כולם באלהות, וכולם תחתיו, וכן הוא האדון של המלכים ומגלה רזים, שכ"ז התברר ע"י החלום הזה, שהוא שולט על כל הזמנים ועל המלכים להקים ולהעדה, ויודע כל הרזים, כל זה נתברר ממה די יכלת למגלא רזא דנה:
אבן עזרא
ענה, מן קשוט קשט אמרי אמת.
(מח)אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב־לֵהּ וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל־מְדִינַת בָּבֶל וְרַב־סִגְנִין עַל כָּל־חַכִּימֵי בָבֶל
מצודת דוד:אדין. אז גדל המלך את דניאל ומתנות גדולות ומרובות נתן לו והמשילו על כל מדינות בבל: ורב סגנין. עשהו שר השרים אשר היו על כל חכמי בבל ר״ל שהיה לשר על השרים וכו׳:
עוד פירושים על פסוק מח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
מצודת ציון
סגנין. ענין שררה מה כמו ויבא סגנים כמו חומר (ישעיהו מ״א:כ״ה):
רש"י
לדניאל רבי. לדניאל גדל על כל השרים:
מלבי"ם
אדין, אז כאשר ראה המלך שדניאל לא קבל כבוד אלהות, הגדיל אותו בממשלה ונתן לו מתנות רבות גדולות, ועשאו למשול על כל מדינת בבל, ושיהיה רב הסגנים על כל חכמי בבל:
אבן עזרא
אדין, רבי גדל. יש אומרים: כי מדינה שם מחוז, אם כן איך היו לאחשורוש שבע ועשרים ומאה מדינה ומלך שיש לו עשרה הוא מלך גדול וכתוב וגזל ומשפט וצדק, תראה במדינה שהטעם עיר המלוכה. וכתוב ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא. ועוד: ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואם עילם מחוז, למה לא אמר במדינת עילם כאשר פירשו במדינת בבל?!
ורב סגנין כמו: ויבא סגנים.
(מט)וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן־מַלְכָּא וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא
מצודת דוד:בעא. בקש מן המלך ליתן ממשלה מה לחבריו וקצר בדבר המובן: ומני. והפקיד את חנניה מישאל ועזריה על מלאכת המלך אשר במדינת בבל: בתרע מלכא. היה יושב בתמידות בשער בית המלך והיא דבר גדולה וכבוד:
עוד פירושים על פסוק מט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא
רש"י
ומני על עבידתא די מדינת בבל. ויפקד על כל צרכי הממלכות את חנניה מישאל ועזריה:
מלבי"ם
ודניאל בקש מן המלך שיקל מעליו העבודה הזאת, ותחת שעשאו לשר על בבל יתן עבודה זאת לחמו"ע, והוא נשאר בשער המלך להיות יועץ המלך ואביו ופטרונו:
אבן עזרא
ודניאל בשער המלך כי היא מעלה גדולה, כי שם ישבו הדיינין והשופטים. וככה: ומרדכי יושב בשער המלך כאשר פירשתי במגלת אסתר.

שאלות נפוצות על דניאל פרק ב׳

מה כתוב בדניאל פרק ב׳?

דניאל פרק ב׳ (2) מתחיל בפסוק: "וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו". בפרק 49 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ומתחת לכל פסוק פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

כמה פסוקים יש בדניאל פרק ב׳?

בדניאל פרק ב׳ יש 49 פסוקים. בספר דניאל כולו 12 פרקים.

נוסח הפסוקים: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.

מקורות הנוסח של הפירושים

מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Daniel – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Daniel – Malbim on Daniel -- Wikisource (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Daniel – אבן עזרא על דניאל, דעת (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)