דניאל פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת־הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה

   מצודת דוד:דבר. ר״ל דבר נבואה: ואמת הדבר. ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות: וצבא גדול. גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה: ובין את הדבר. ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וצבא. ענין חיל רב:

   רש"י

   וצבא גדול. ולזמן ארוך יבא:

   ובין את הדבר. ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון:

   ובינה לו במראה. ולהבינה לו במראה ואין התיבה הזאת שם דבר כמו אם ידעת בינה (איוב לח) אלא ה"א יתירה והוא כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך הטעם למעלה בבי"ת ופירושה כמו הבן:

   מלבי"ם

   בשנת שלש לכורש, אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו, דבר נגלה, כי מראה זו לא באה בכללות רק גלו לו כל הפרטים, ואמת הדבר באר לו דבר אמת מה שנעשה עתה, וגם צבא גדול מה שיעשה לזמן רחוק, ובין את הדבר במראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב' ענינים דבר ומראה, ר"ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכד', וכ"ז הבינו לו עתה בפרטות בין להבין את הדבר, בין בינה לו, הבינו במראה להבין מה שראה במראה:

   אבן עזרא

   בשנת שלש אמר הגאון: כי וצבא גדול כמו ודי הוה צבה. ור' משה בן בלעם אמר: שהוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ. ולפי דעתי: כי אשר נקרא שמו יכנס בין שני דברים כאשר פירשתי: וירא ישראל על שפת הים מצרים מת, כי הארץ בלעתם כי כן כתיב בשירה וככה זה דבר וצבא גדול נגלה לדניאל במראות הלילה.

   ואמת את הדבר:

   ובין את הדבר שם הפועל, כמו: בין תבין את אשר לפניך.

   ובינה לו שם ובעבור היות הנגינה תחילה באות הראשון שבה מלעיל, כמו: עשה לי את החיל הזה או יהיו שניהם לשון צווי, ותחסר מלת ונאמר לו זאת המראה לא גילה אותה והעלימה, אולי כן צוה.

2. (ב)בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים

   מצודת דוד:בימים ההם וכו׳. על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ״ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות: שבועים ימים. ג׳ שבועיות של ימים והם כ״א יום:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   הייתי מתאבל. כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו ע"פ כתב צרי יהודה ובנימין רחום בעל טעם ושמשי ספרא כמו שכתוב בספר עזרא:

   שלשה שבועים ימים. כ"א שנה הם י"ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית וג' שנים היתירי' לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענו' או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין:

   מלבי"ם

   בימים, שאז היה מתאבל שלשה שבועות, פי' רי"א נגד הג' מלכיות שראה שימשלו עוד בישראל, נגד כ"א שבוע א':

   אבן עזרא

   בימים ההם הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים וזה היה בחדש ניסן ואיך התאבל ימי חג המצות ולא שתה יין בליל פסח ליל חמשה עשר, כי כתוב: כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להתענות לפני אלהיך, ואני באתי בדבריך במצות השם, כי כן כתוב: כי עתה שלחתי אליך, רק שר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום שהם השלשה שבועים שהתענית, על כן אמרתי לבוא ולולי מיכאל שעזרני עודני הייתי שם במלחמה עם מלכי פרס, ועתה בשובי מאתך אשוב להלחם עם שר פרס וזה היה ביום ארבעה ועשרים לחדש הראשון, רק לא ידענו זה החדש אם הוא חדש ניסן או הוא חדש ראשון לשנה השלישית למלכות כרש, כדרך בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה, והנה זה בעשור לחדש החמישי כי בו נשרף הבית.

3. (ג)לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי וְסוֹךְ לֹא־סָכְתִּי עַד־מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים

   מצודת דוד:לחם חמודות. פת חמודה ונקיה: וסוך וכו׳. לא סכתי בשמן כדרך המתענגים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עד מלאת. עד נשלם:

   רש"י

   לחם חמודות. פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כד) דכייתא:

   מלבי"ם

   לחם חמודות, שגם בלילה אחר התענית לא אכל לחם סולת נקי ולא שתה יין:

4. (ד)וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל

   מצודת דוד:וביום וכו׳. והוא היה במלאת שלשת השבועים: על יד. אצל מקום הנהר וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ואני הייתי על יד הנהר הגדול כמו יחזקאל על נהר כבר.

5. (ה)וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז

   מצודת דוד:בדים. בגדי בד: בכתם אופז. בזהב פז:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   בדים. פשתן:

   בכתם. ענין זהב וכן וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב):

   רש"י

   לבוש בדים. בגד בוץ:

   בכתם אופז. בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם ל' קבוצת זהב ואבן יקרה:

   מלבי"ם

   לבוש בדים, שהם בגדי פשתן לבנים מורה על נקיותו מן החומר, ומתניו, כמ"ש בחשמל ממתניו ולמעלה נוגה המאיר ואינו שורף, ולמטה אש שורף ומה"ד, שמצד קבלת השפע יקבל חסד ורחמים שזה מרומז בלבוש הבדים הלבנים, וממתניו ולמטה הוא הכתם אופז שהזהב מורה דין שהוא מצד המקבלים אשר למטה:

   אבן עזרא

   ואשא את עיני וארא במראות הלילה כדרך זכריה הנביא. ודע כי מעלתם גדולה ממעלת גדעון ומנוח ואשתו והמשכיל יבין. אל"ף אופז - נוסף, כמו אל"ף אתמול ואזרוע ואשמור.

   וכתם הוא עגול שיש בו פז.

6. (ו)וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן

   מצודת דוד:וגויתו כתרשיש. גופו היה כעין אבן תרשיש הנוטה למראה התכלת: כקול המון. כקול המית עם רב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כלפידי. כלהבות:

   ומרגלותיו. רגליו:

   כעין. כגוון כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳):

   קלל. מזוקק באש והוא מל׳ קלוי באש (ויקרא ב):

   רש"י

   וגויתו כתרשיש. פירשו רז"ל בשחיטת חולין (צא) גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקא:

   קלל. צרוף ומזוקק ומצהיב:

   כקול המון. כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק:

   מלבי"ם

   וגויתו כתרשיש, מה שנתגלם ולבש לבוש בהראותו לבני אדם הוא לבוש ספירי כתרשיש שכן האויר האית"ר מראהו כן, ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש, פי' רי"א שהשגת השכל הנבדל לשכל האנושי כברק המתנוצץ ונעלם, כמ"ש המורה בהקדמתו, וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל, פעולת ידיו ותנועת רגליו, מרומזים בידים ורגלים, וענין נחושת קלל התבאר במרכבת יחזקאל על ונוצצים כעין נחושת קלל ע"ש, וקול דבריו כקול המון, כמ"ש ביחזקאל קול המולה כקול מחנה עמש"ש:

   אבן עזרא

   ומרגלותיו כמו רגליו.

   קלל לטיש.

   כקול המון שישמיע קול גדול.

7. (ז)וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת־הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא

   מצודת דוד:והאנשים וכו׳. ארז״ל הם היו חגי זכריה ומלאכי: אבל חרדה. עם כי הם לא ראו כי מזלייהו חזו כן ארז״ל: בהחבא. להסתיר עצמם במקום מחבואה ומסתור:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   והאנשים אשר היו עמי. ארז"ל הם חגי זכריה ומלאכי:

   אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ארז"ל אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת:

   מלבי"ם

   וראיתי, והאנשים, פי' חז"ל שהיו חגי זכריה ומלאכי, שלכן הרגישו בדבר ונפל עליהם חרדה כי היו נביאים, ובכ"ז לא ראו את המראה שלענין ראיית המלאך פנים אל פנים היה מדרגת דניאל יותר מהם, כמ"ש הוא עדיף מינייהו וכו':

   אבן עזרא

   וראיתי אני דניאל לבדי את המראה ככה היה רואה במראות הנבואה.

8. (ח)וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר־בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ

   מצודת דוד:והודי. תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת: ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב אצלי הכח לבל תלך לה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עצרתי. ענין עכבה כמו ולא תעצור כח הזרוע (לקמן י״א):

   רש"י

   נהפך עלי למשחית. להשחתה ודרך המקראות לדבר כן כמו (ירמיהו ה׳:ח׳) סוסים מזוינים משכים היו (משכים) בהשכמת הבקר:

   ולא עצרתי כח. כלומר לא כנסתי כל כחי (כי כחי) הלך מקרבי:

   מלבי"ם

   ולא נשאר, ר"ל לא נשאר כח בגוף, וגם הודי, שהוא כח השכל נהפך למשחית, ולא עצרתי כח, גם מצד הכחות הנפשיות, שהם יתחזקו בביטול כחות הגוף, ויוכנו אל קבלת הנבואה, אבל פה בטלו גם כחות אלה ולא היה מוכן לקבל הדבור:

   אבן עזרא

   נהפך עלי למשחית שם או תואר. ורבי משה אמר: כי כמוהו הר המשחית, ולפי דעתי שהוא פועל כדרך אשתוללו אבירי לב, שנאמר על ציון,

   ולהיות משחית מגזרת שמן המשחה והנה מרעיד תואר וכמוהו משמים בתוכה, והנה אם זה החדש ראשון הוא ניסן, הנה מראש חדש החל להתענות ולא ידענו האמת.

   אמר הגאון: כי טעם עומד לנגדי שהיה מלמד לו ושכח השנים יעמדו נגדו ואין טעם מאיש עומד לנגדו, כי כן חשב, על כן שאל: הלנו אתה אם לצרינו. ואמר: כי להלחם עם מלך פרס פירוש לעזור לו, וכמוהו: התלך אתי למלחמה, כי אתי כמו עמי ואין זה נכון, כי וילחם עם ישראל גם ונלחמה אותם במישור הכל להפך. וזה שהזכיר: התלך אתי למלחמה, אין אתי דבק למלחמה כי אם ההליכה. ועוד: אם היה עוזר אותו איך כתוב והנה יוצא והנה שר יון בא שהשחית מלך פרס שהיה זה המלאך עוזר אותו ועוד אפרש כל זה.

   וטעם אחד השרים הראשונים כדרך: היושבים ראשונה במלכות, על כן נקרא: השר הגדול ולולי זה הייתי שם ומלכי פרס הם שרי פרס, הם השרים העומדים על פרס, כאשר הוא מיכאל עומד על ישראל.

   וטעם באחרית הימים כי עתה יספר בנבואה כל אשר יקרה עד בוא המשיח תאבדנה כל מלכיות הארץ, כאשר פירש גם יפרש.

9. (ט)וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל־פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה

   מצודת דוד:ואני הייתי נרדם. ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   נרדם. מרוב פחד:

   מלבי"ם

   ואשמע, ואחרי שמיעת הקול נתוסף החולשה עד שנרדם בתרדמת הנבואה:

10. (י)וְהִנֵּה־יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי

    מצודת דוד:ותניעני. היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותניעני. מל׳ נענוע:

    רש"י

    ותניעני. כאדם המניע את הישן להקיצו:

    מלבי"ם

    והנה ובזה חזק אותו לעמוד, רק עמד מרעיד, וא"ל שהוא נשלח לבא אליו תיכף ביום הראשון, ע"ד והיה טרם יקראו ואני אענה, רק.

11. (יא)וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד

    מצודת דוד:איש חמודות. בעל מעלות חמודות: על עמדך. ר״ל כאשר עמדת קודם לכן: מרעיד. ברעד וברתת:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    איש חמודות. איש טהור:

    על עמדך. על מעמד רגליך:

    שלחתי אליך. נשתלחתי אליך מאת המקום:

    מרעיד. מרתית:

12. (יב)וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל־תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי־בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ

    מצודת דוד:אל תירא. כאומר הלא לא אעשה עמך רעה: אשר נתת את לבך. ר״ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה׳ ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב: נשמעו דבריך. מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך: בדבריך. בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י

    רש"י

    ואני באתי בדבריך. באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו במס' יומא ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו:

13. (יג)וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס

    מצודת דוד:ושר מלכות פרס. שר של מעלה מן מלכות פרס עומד לנגדי להלחם בי ושואל שפרס ימשול זמן ארוך על ישראל ועל זה אני נלחם עמו ברקיע מזמן אחד ועשרים יום מעת התחלת להתענות ובעבור זה לא יכולתי לבוא ביום הראשון ואף לאח״ז עד הנה: אחד השרים הראשונים. אחד מז השרים הגדולים אשר במשרתי מרום: בא לעזרני. מול שר מלכות פרס: ואני נותרתי. ר״ל מאז טרם בואו נותרתי אני לבדי להלחם בו ולא יכולתי לזוז משם אבל עתה בבוא מיכאל הנה באתי אליך: מלכי פרס. שר מלכי פרס:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    עומד לנגדי. נלחם עמדי ברקיע כששואל ארך מלוכ' לפרס לשעבד אתכם הרי כ"א יום שהוא עומד לנגדי:

    השרים הראשונים. כלומר החשובים ראשונה בנכנסים:

    ואני נותרתי שם. לשתק את שר פרס שבשמים:

    מלבי"ם

    ושר מלכות פרס עומד לנגדי, והיה מקטרג על בנין הבית ומטה לב מלך לבטלו והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים, שהוא גבוה במעלתו על יתר השרים ומשפיע עליהם, כדרך שת"י וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין, עמד לעזרני, ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס, לשון אצל מענין ואל אצילי בני ישראל, שהם השרים המאצילים מחכמתם על העם, וע"י מיכאל נותרתי ניתן לי היתרון, להיות אצל ושר המשפיע של מלכי פרס, בענין שיש בכחי עתה להפך את לבבם לחסד על ישראל, כי השפעת השר הראשון עליהם תרד על ידי:

14. (יד)וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים

    מצודת דוד:אשר יקרה. אמר בל׳ בני אדם החושבים למקרה דבר שלא ידעו סבתו אולם אין מקרה בעולם הכל נעשה בגזרה: כי עוד חזון. מלבד החזון הנראה לך מאז יש עוד חזון להגיד לך מה שיהיה לימים רבים:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לימים. ר״ל לימים רבים ומעצמו יובן החסרון וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) ור״ל מדות הרבה:

    רש"י

    כי עוד חזון. להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד:

    מלבי"ם

    ובאתי, אולם הגם שאוכל לנצח שר פרס, באופן שמלכות זה יהיה מלא חסד על ישראל, באתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית, שעתידים לעמוד מלכיות שלא אוכל לנצחם וירעו לישראל, כי עוד חזון לימים, שעוד יש חזון על שעבוד אחר שיבוא בימים הבאים:

15. (טו)וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי

    מצודת דוד:ונאלמתי. מחרדת מראה המלאך:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונאלמתי. מלשון אלם:

    מלבי"ם

    ובדברו, אחר שהוסיף לדבר עמו נבואות גדולות נתבטלו שנית כחות גופו ולא עצר כח לקבל שפע הנבדל בדברים עליונים כאלה, הנעלות מצד ענינם ומצד שהם לימים רבים ולעתים רחוקות:

16. (טז)וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח־פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל־הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ

    מצודת דוד:כדמות בני אדם. להסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר: אל העומד לנגדי. הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם: במראה. בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר״ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה: ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    צירי. כל דבר התקוע זה בזה נקרא ציר והוא מושאל מן צירי הדלתות וכן נהפכו עליה ציריה (ש״א ד):

    רש"י

    נהפכו צירי עלי. אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן צירי נהפכו להשמט ממקומם מרוב רתת וחרדה:

    מלבי"ם

    במראה, א"ל הלא מן המראה לבד נבהלתי עד שלא עצרתי כח, וכ"ש איך יוכל לדבר שלזה צריך כח יותר, וא"כ מעתה שתכין אותי אל הדבור לא עצרתי כח וגם נשמה לא נשארה בי:

17. (יז)וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי

    מצודת דוד:עבד אדני זה. על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז: ואני מעתה. ר״ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ״ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והיך. כמו ואיך באלף וכן היך אביא אלי (דה״א יג):

    רש"י

    עבד אדני זה. על עצמו הוא אומר עבד ועל המלאך הוא אומר אדני, כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך:

    אבן עזרא

    והיך כמו: איך, כמו: יתר ההמון, שובו אתיו ורבים ככה.

18. (יח)וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי

    מצודת דוד:כמראה אדם. ר״ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך: ויחזקני. בדברים האמורים במקרא של אחריו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויסף, לכן הוצרך לחזקו שנית, וא"ל חזק בגוף וחזק בכחות השכליים:

19. (יט)וַיֹּאמֶר אַל־תִּירָא אִישׁ־חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי

    מצודת דוד:שלום לך. ר״ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה: חזק וחזק. חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו: כי חזקתני. בהדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע:

20. (כ)וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא

    מצודת דוד:הידעת. האם ידעת למה באתי אליך וכאומר לו הנה מעתה תוכל לדעת שלא באתי לעשות עמך רעה כ״א לגלות לך מצפוני מסתרים ולא תחרד עוד: ועתה אשוב. כשאכלה לדבר בך אשוב להלחם עם שר פרס: ואני יוצא. כאומר הן ידעתי כי אוכל לו ואנצח את שר פרס אבל תדע כי לאח״ז בע״כ אצא ולא אוכל עוד ללמד סניגוריא על ישראל כי ירבו פשעיהם והנה שר יון בא ושואל שימשל יון על ישראל ותנתן לו:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ועתה אשיב להלחם עם שר פרס. וידעתי כי אוכל אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס לאחר ל"ד שנה לבנין הבית ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן כי אע"פ שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב"ה לרחמים להם אבל מלכות יון הטילו עליהם עול קשה:

    מלבי"ם

    הידעת למה באתי אליך, ר"ל שלא באתי בעבור דבר זה שהתענית בעבורו לבד, כי ע"ז אשוב להלחם עם שר פרס, כמו שפי' שעוד יעמדו שלשה מלכים לפרס ואצטרך להלחם עמו להפך לב כל מלך לטובה על ישראל, באשר נותר אצל מלכי פרס להשפיע עליהם כנ"ל, אבל ואני יוצא, אצטרך לצאת מלהיות אצל המלכים ומשפיע עליהם לב טוב על ישראל, כי שר יון בא, ושם לא אוכל להפך לבבם לטוב ולנצח שר יון:

21. (כא)אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל־אֵלֶּה כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם

    מצודת דוד:את הרשום. את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל: ואין אחד. אין מי מן המלאכים מתחזק להיות עמי בעזרתי לשאול ולבקש על אלה הדברים האמורים למטה על אבדן המלכיות ועל גאולת ישראל: כי אם מיכאל שרכם. רק מיכאל שר וסניגור של ישראל הוא מתחזק עמי לשאול על אלה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הרשום. מל׳ רושם ור״ל כתיבה:

    רש"י

    את הרשום בכתב אמת. שטר הגזרה ואמת היא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו':

    מלבי"ם

    אבל, ובזה לא אוכל רק להגיד לך, את הגזרה שנרשמה מלמעלה בכתב אמת, וכמ"ש חז"ל אמת משנגזרה גזירה, וזאת לא אוכל לבטל, ואין אחד מתחזק עמי על אלה, ר"ל נגד שר יון לא יש מי שיתן לי חוזק נגד השר שלו לנצחו ושאהיה אני המאציל על המלכים האלה, אחר שהגזירה גזורה ויש לו סיוע מלמעלה, כי אם מיכאל שרכם, שהוא בעצמו מצד שהוא שר ישראל יוכל להשגיח שלא יכלו ישראל ולהושיע בדרך נסיי שלא באמצעות המלך ונצחון השר שלו להפך לבבו לטוב, רק על ידי נס ופלא, שבעת שישראל עומדים בצרה גדולה וקרובים אל הכליון יתעורר שר ישראל מצד ההשגחה הנסיית כמ"ש בתחלת (סי' י"ב):