חבקוק פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת

   מצודת דוד:על שגיונות. ר״ל תפלתו היתה בעבור ששגג והתרעם מול ה׳ ולכן חזר להתפלל לפניו ולספר בשבחו:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שגיונות. מלשון שגיאה וכן שגיון לדוד (תהלים ז):

   רש"י

   על שגיונות. יש פותרו כתרגומו ולפי משמעו בקש רחמים על עצמו שהטיח דברים כמו (לעיל א) ע"כ תפוג תורה ותעשה אדם כדגי הים קנתר אחר מדת הדין:

   מלבי"ם

   תפלה לחבקוק, תפלה זו נחלקת לשלשה חלקים, (חלק א' עד מהר פארן סלה פסוק ג') התפלל על זמן הגלות שלא יסתיר ה' פניו מעמו וסיים במלת סלה. (חלק ב' מן כסה שמים הודו, עד ערות יסוד עד צואר סלה פסוק י"ג) התפלל על הנהגת ה' בזמן הגלות ועל התגלות ה' בעת הגאולה עת יצא לישע את עמו וסיים במלת סלה. (חלק ג' מן פסוק י"ד עד סוף הסימן) התפלל על העת שיהיו ישראל למשסה ועל חבלי משיח והודיע שהחבוים והצרות יהיו סימן הגאולה:

2. (ב)יְהוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר

   מצודת דוד:שמעתי שמעך. שמעתי מה שאמרת לי והשמעת לאזני מהגלות וארכו והנה יראתי עד מאד: ה׳ פעלך. לכן אבקש ממך אתה ה׳ אשר בקרב השנים האלה לא יכלו והעמד בחיים את ישראל הנקרא פועל ידך כמ״ש על בני ועל פועל ידי (ישעיה מה): בקרב שנים תודיע. בקרב השנים האלה תודיע שברוגז רחם תזכור ר״ל שאף בזמן הרוגז והגלות תזכור לרחם עליהם וכמ״ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו׳ וזכרתי להם ברית ראשונים (ויקרא כ״ו:מ״ד):

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שמעתי שמעך. אשר מעולם שנפרעת תמיד ממכעיסיך ואת הרשע הזה אתה סובל:

   יראתי. אמרתי איך נשתנית מדת הדין בעון ישראל:

   פעלך בקרב שנים חייהו. פעלך הראשון שהייתה נפרע לנו מאויבינו בקרב שני הצרה שאנו שרויים בה חייהו כלומר עוררהו והשיבהו ובקרב שנים הללו תודיעהו:

   ברוגז. שתקצוף על הרשעים:

   רחם תזכור. רחם כמו לרחם:

   תזכור לרחם את ישראל.

   מלבי"ם

   ה' שמעתי שמעך, ר"ל אחר ששמעתי השמועה שהגדת לי, שאמר כי עוד חזון למועד ויפח לקץ. שגלה את אזנו שאחרי גאולת בבל יהיה עוד גלות ושהגלות השני יארך מאד כמ"ש אם יתמהמה חכה לו יראתי, פן באורך זמן הגלות יאבדו ישראל בין העמים, ולכן הוא מתפלל על הגלות הזה, ה' פעלך התפלל שפועל ה' אשר פעל לישראל בימי קדם שפעל להם נסים ונפלאות והפלם לחלקו להשגיח עליהם בהשגחה מיוחדת, לא תופסק גם בקרב שני הגלות הארוכים, וזה יהיה בשני אופנים, א] שלפעמים יהיה זה בדרך נסתר שהעולם מתנהג כפי דרך הטבע ופעולת ההשגחה נעלמת, ובכ"ז היא חיה וקיימת, על צד זה בקש ה' פעלך בקרב שנים חייהו, שגם בעת שפעלך יהיה נעלם ונסתר בקרב שני הגלות, בכל זה חייהו, שלא ימות הפעל הזה, ר"ל שלא יופסק ויובטל לגמרי. רק יחיה, כדבר החי שאף בעת שאינו פועל ומודיע פעולותיו בכ"ז כחו טמון בו ונמצא בקרבו והוא חי וקיים, ב] שלא יתעלם הפועל הזה תמיד, רק שיתעורר מפקידה לפקידה לעשות להם נסים גם בקרב שני הגלות עד שכולם יראו פועל ה' ויכירו כי משגיח עליהם מן החלונות ושגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסם להפר בריתו אתם ועל זה אמר בקרב שנים תודיע, שלפעמים תודיע פעלך, שידעו הכל כי אתה משגיח עליהם, וגם ברוגז רחם תזכור וגם בעת שתרגז עליהם על עונותיהם בכ"ז תזכר לרחם עליהם לבל יכלו ויאבדו:

3. (ג)אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ

   מצודת דוד:אלוה מתימן יבא. הנה כשבא אלוה לפני ישראל כשעברו את תימן הוא ארץ אדום כי אז התחילו להלחם בסיחון ועוג: וקדוש מהר פארן סלה. הוא כמו הפוך וקדוש סלה מהר פארן ור״ל כשבא ה׳ הקדוש מעולם כשעברו הר פארן שהוא סמוך לארץ אדום כמ״ש בהררם שעיר עד איל פארן (בראשית י״ד:ו׳) והר שעיר הוא ארץ אדום והוא תימן וכפל הדבר במ״ש: כסה שמים הודו. אז כשכבשו ישראל ארץ סיחון ועוג כסה שמים הודו ר״ל אז מלאה הודו על שמים ממעל וזהרו מלא הארץ כי אז נתפרסם גבורות ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מתימן. הוא ארץ אדום שהוא בדרומה של א״י:

   סלה. לעולם:

   הודו. ענין הדר ופאר:

   ותהלתו. ענין הארה וזוהר כמו בהלו נרו (איוב כ״ט):

   רש"י

   אלוה מתימן יבוא. עכשיו הוא מזכיר לפניו פעלו הראשון שהוא מבקש לפניו לעוררהו ופועל (ס"א פועל) חיבתן של ישראל ופורענו' דורו' הראשוני' כשבאת ליתן את התורה חזרת על עשו וישמעאל ולא קבלוה:

   תימן. עשו:

   פארן. ישמעאל כדאמר וישב במדבר פארן (בראשית כ״א:כ״א):

   כסה שמים הודו. בסיני לישראל:

   מלבי"ם

   אלוה מתימן יבא, ההנהגה הזאת תמשך עד שיגיע עת הגאולה שאז יבא אלוה מתימן לגאלם, ומצייר כי הגלות האחרון תתחלק בין שני מלכיות, שהם מלכות אדום המצויינת בשם תימן שתימן הוא בארץ אדום, ומלכות ישמעאל המצויינת בשם הר פארן כמ"ש אצל ישמעאל וישב במדבר פארן ומשם יבא השם לגאלם. והנה תפס המליצה שנזכרה בתורה בברכת איש האלהים וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, אשר נבא כי יעמדו אומות אדום וישמעאל, אשר יתפארו בדתות המתדמות לדעת האלהית (וחז"ל ציירו במליצתם שה' החזיר את התורה לשעיר ולפארן ולא קבלוה, כי הדתות שקבלו ע"ע אינם הדת שבא ה' לתת על הר סיני אשר לא רצו לקבל אותה) ואז יבא ה' שנית ממקומות האלה להוכיח להם אמתת הדת אשר יכירו כולם דת האמת ויהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', ובאשר בדת שבשעיר חפאו דברים על האלהות ויחסו לו ענינים בלתי ראוים, אמר אלוה מתימן יבא, שיבא להתוכח מצד אלהותו ואחדותו ורוחניותו, ובדת של פארן, לא יתנו דופי באלהות, ועל זה אמר כי יבא קדוש מהר פארן ור"ל עד עת הגאולה שאלוה מתימן יבא. אבקש שתפעל פעולתך להשגיח על בניך שלא יכלו בגלותם, אם בסתר כמ"ש חייהו, אם בגלוי כמ"ש תודיע, סלה בזה סיים החלק הראשון ומתחיל תפלה אחרת:

   כסה בתפלה הזאת השנית יפרש השלשה דברים שאמר בקיצור בתפלה הראשונה, והוא א] מ"ש פעלך בקרב שנים חייהו, וזה מפרש עד פסוק ה', ב] מ"ש פעלך בקרב שנים תודיע מפרש בפ' ה', ג] מ"ש אלוה מתימן יבא מפרש עד פסוק י"ד. בעת אשר כסה שמים הודו ר"ל בעת שהוד ה' מכוסה ואין נראה לבריות, כי השמים שהוא הנהגת הטבע והמערכת מכסים את הוד ה' ואין השגחתו נגלית באתגליא, כי העולם מתנהג כפי סדר הטבע והמערכת, ובכ"ז ותהלתו מלאה הארץ, הגם שאין רואים הודו יתחילו העמים להכיר את ה' ולהללו וידעו כי הוא המנהיג את הכל:

4. (ד)וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה

   מצודת דוד:ונגה כאור תהיה. הנוגה של עמוד האש שהוליך לפני ישראל היתה מאירה כאור היום: קרנים וגו׳. מיד ה׳ בא לישראל קרן ממשלה והתגברות: ושם וגו׳. במחנה ישראל הלך חביון עוזו הם הלוחות שהיו מאז חבויים וגנוזים במרום הנתונים בארון הנקרא עז כמ״ש אתה וארון עזך (תהילים קל״ב:ח׳):

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונגה. ענין הארה וזריחה כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

   קרנים. הושאל על הממשלה והתחזקות ע״ש שבע״ח בעלי הקרן יתחזקו בהם:

   חביון. מל׳ חבוי וגנוז כמו חבי כמעט רגע (ישעיהו כ״ו:כ׳):

   עזו. ענין חוזק ועל הארון יאמר שהוא חזקו של ישראל:

   רש"י

   ונוגה. אותו היום:

   כאור תהיה. כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת"י:

   קרנים. לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:

   מידו. מידו של הקב"ה באו להם:

   ושם חביון עזו. כתרגומו שם נגלה עזו שהיה חבוי למפרע בסתר עליון:

   מלבי"ם

   ונוגה כאור תהיה, הנוגה הוא הדבר שאין לו אור מעצמו רק מקבל את האור המתפלש עליו ומגיה אותו, כמו הירח שאין לו אור מצד עצמו רק יש לו נוגה שהוא מקבל מאור השמש, וכן בנמשל הגם שאור ה' לא יתגלה בארץ כי השמים יכסה הודו, ולא יהיה שם רק נוגה מן האור, בכ"ז תהיה הנוגה כמו האור העצמי, ר"ל שבני אדם ישיגו בו תהלת ה' ואורו כאילו השיגו האור בעצמו, שגם ההשגחה הנעלמת ומעוטפת אז, תהיה די להכיר בה אור ה' והשגחתו קרנים מידו לו. שמן האור יאציל קרנים על הנוגה, עד שגם הנוגה יקרן ויבריק באור גדול ניכר לכל, ר"ל שגם ההשגחה הנסתרת תשלח קרני אורה וברקיה שידעו כולם את השגחת ה', ושם חביון עזו, הגם שאז ה' חבוי בחביון, נסתר ונחבא בלתי מתראה הוא נמצא שם בהנוגה והוא חי וקיים, כמ"ש בקרב שנים חייהו, הגם שהוא מתחבא ובלתי נודע בגלוי:

5. (ה)לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו

   מצודת דוד:לפניו. לפני הארון הלך הדבר להרוג את הכנענים ועם ביאתו יצא רשפי אש לשרוף אותם ר״ל ע״י הארון ההולך עמהם למלחמה כבשו את הכנענים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   דבר. מגפה:

   רשף. גחלי אש כמו רשפיה רשפי אש (ש״ה ח):

   לרגליו. ר״ל עם ביאתו וכן ויברך ה׳ אותך לרגלי (בראשית ל׳:ל׳):

   רש"י

   לפניו ילך דבר. מצאתי במדרש אגדה בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל טורדו למלאך המות להפליגו לדברים אחרים שלא יעמוד לקנתר ולומר אומה שעתידה לכפור בך לסוף ארבעי' יום ואתה נותן להם את התור':

   ויצא רשף לרגליו. מלאכי רשף באו עמו לסיני:

   מלבי"ם

   לפניו, שבכ"ז ילך דבר לפני העוז ההוא החבוי, להדביר ולהמית את אויביו, ורשף יצא לרגליו היינו לסבתו להשמידם ולאבדם, שהגם שתהיה ההשגחה נסתרת ומעוטפת חבויה במחבא, בכ"ז היא חיה ורבת פעלים בסתר להכניע את אויבי ה' ע"י רעות טבעיות דבר ורשפי אש:

6. (ו)עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי־עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ

   מצודת דוד:עמד וימודד ארץ. כאשר עמד הארון בארץ כבשו אותה וחלקוה לשבטים במדה בחבל: ראה. כאשר הארון שם עינו בארץ היה מעתיק את הכנענים לגרשם מארצם: ויתפוצצו. ההרים הקבועים מעולם היו מתפוצצים ומשתברים והושפלו הגבעות הקבועות מימות העולם ר״ל שרי הכנענים כרעו ונפלו: הליכות עולם לו. ד״ל וזהו היה לפי שכל מוליכי ומנהיגי העולם שרי מעלה ושרי מטה המה הכל של המקום ב״ה לעשות בהם כרצונו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ויתר. ענין דלוג והעתק כמו ויתר ממקומו (איוב לז):

   ויתפוצצו. ענין הפיזור עם השבר והריצוץ וכן ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳):

   עד. עניינו כמו עולם:

   שחו. ענין השפלה כמו וישח אדם (ישעיה ב):

   הליכות. ענין הנהגה:

   רש"י

   עמד וימודד ארץ. המתין לדקדק בדין דור המבול למדוד להם מדה כנגד מדה ומדד עומד כדאמר נצב ה' ועומד לדין עמים (ישעיהו ג׳:י״ג) ממתין ומדקדק בדינם:

   וימודד ארץ. ברותחים קילקלו וברותחים נדונו:

   ראה. בדור הפלגה שעל ידי שהיו שפה אחת באו כולם בעצה כדכתיב ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א:א׳):

   ויתר גוים. הקפיצם לשבעים לשון כדאמר ויתר ממקומו (איוב לו) לנתר בהם (ויקרא יא):

   הררי עד. שרי העכו"ם:

   הליכות עולם לו. הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא:

   מלבי"ם

   עמד, (עתה מפרש מ"ש פעלך בקרב שנים תודיע), עת שיעמוד העוז ההוא ויתעורר להנהיג הנהגה נסיית בהשגחה גלויה, אז וימודד ארץ, יחליף גבולי הממלכות להקים מלכין ולהעדה מלכין, וימודד גבולות ארץ לחלקם בחבל לכובשי ארצות, ראה, ר"ל עת שלא יעצים עיניו רק יראה וישגיח, אז ויתר גוים, ינתרם ממקומם ויוליכם בשבי, ואז יתפוצצו הררי עד וישחו גבעות עולם, שהוא משל אל הורדת התקיפים והעריצים והאיתנים מוסדי ארץ מכסאותם ומארצותם, ואז פעלו בקרב שנים יודיע, כי אז יראו כולם כי הליכות עולם לו, שההנהגת העולם ותהלוכותיו מיוחסת לה' בעצמו ואל השגחתו הפרטיית לא אל כוכבי השמים וכסיליהם:

7. (ז)תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן

   מצודת דוד:תחת און. בעבור האון ראיתי אהלי כושן רשעתים עומדים בארצות ישראל למשול בהם כאומר לא מקוצר יד לא הושיע למו כ״א בגמול העון הניחם בידו: ירגזון יריעות ארץ מדין. ר״ל כי הלא בקראם אליו ירגזון יריעות ארץ מדין וזהו בימי גדעון שבא ביניהם חרדה והרגו זה את זה כמ״ש בשופטים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   תחת. בעבור:

   און. ענין שקר ודבר שאינו הגון:

   ירגזון. ענין חרדה יריעות. ר״ל יריעות האוהל:

   רש"י

   תחת און. שנמצא בישראל:

   ראיתי אהלי כושן. שעומדים בגלוי ומחבלים את ישראל ובהתכנע' לפניך ירגזון יריעות וגו' הכל כתרגומו:

   מלבי"ם

   תחת, עתה מתחיל לפרש מ"ש אלוה מתימן יבא, שהוא מה שיהיה כשיבא עת הגאולה, שאז ינוסס נס להתנוסס בנסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע, ומצייר התחלת הנפלאות מה שיאמר לאשר בחשך הגלו דהיינו שעשרת השבטים שהגלו מעבר לנהרי כוש ישובו לבצרון, כמ"ש מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, ואז יתחיל און ושבר לבני כוש שהם סמוכים אל הנדחים האלה, ומשם יצאו עשרת השבטים להלחם עם אומת ישמעאל, כי דרך ארצות ישמעאל ישובו לארצם, ועל זה אמר תחת און ראיתי אהלי כושן, בעת שאהלי הכושים יהיו תחת און ושבר, אז ירגזון יריעות ארץ מדין, (שארץ הישמעאלים קורא ארץ מדין, כי ישמעאלים נקראים מדינים, כמ"ש ויעברו אנשים מדינים וימכרו את יוסף לישמעאלים וכו' והמדינים מכרו אותו, וכן (שופטים סי' ח') אמר על מדין כי ישמעאלים הם), היינו שירגזו ארצות בני ישמעאל כי במלחמות תנופה ילחמו בם:

8. (ח)הֲבִנְהָרִים חָרָה יְהוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם־בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל־סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה

   מצודת דוד:הבנהרים חרה ה׳. כשקרע המקום את הירדן לפני ישראל וכי חרה אפו בו להחריב מימיו בתמיה: אם בנהרים. הוא כפל ענין לחוזק: אם בים עברתך. כשקרע את הים וכי נתמלא עליו עברה להחריב מימיו: כי תרכב. אלא שהיתה הסבה לפי שרכבת על סוסיך במרכבותיך של ישועה להושיע לעמך ולכן בקעתם ללכת דרך הבקיעה והוא ענין מליצה לומר שזה נעשה בעבור תשועת ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עברתך. מל׳ עברה וזעם:

   רש"י

   הבנהרים. יש תמיהות שהן קיימות הראינו שכל אלה עשה ופירוש המקרא כתרגומו:

   מרכבותיך. לנו ישועה:

   מלבי"ם

   (ח-ט) הבנהרים, (המליץ יצייר פה נשגבות, בצד א' מצייר שבכ"מ מעברות ישראל יחרבו ימים ונהרות ויהיו לחרבה לעבור גאולים, וזה יצייר בפסוק ח' ט'. ובצד אחר מצייר ציור מתנגד לו, שבכ"מ מושבות הישמעאלים ישאו נהרות דכים והמים יעלו ויכסו הרים וישטפו הכל, וזה יצייר מפסוק יו"ד) אומר, הבנהרים חרה ה', כי אז יבקעו הנהרים והימים ויהיו ליבשה כמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים, ומצייר זה כאילו חרה אף ה' על הנהרים ושפך עברתו על הים שלכן יחרימם ויוביש מימיהם, ושיעור הכתוב וכי בנהרים חרה ה', אשר בעת תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה נהרות תבקע ארץ. (ומ"ש עריה תעור קשתך שבועות מטות אומר סלה הוא מאמר מוסגר) מציין הישועה כעצם מופשט חי, אשר היא (הישועה) תרכב על סוסי ה' ומרכבותיו ותבא במהירות להושיע את ישראל, ובעת שהישועה תרכב על רכב ה' ותלך לתשועת ישראל בעת ההיא נהרות תבקע ארץ. ר"ל אז הארץ תבקע את הנהרות לגזרים, ותעשה בם דרך לעבור גאולים, ומדי הזכיר חורבן מי הימים ונהרות שהיא הכנעת כח המים הזורמים ושוטפים, עלה ברוח המליץ הציור של הקשת שהוא אות הברית הניתן להכנעת יסוד המים שלא יעלה וישטוף את הארץ במי המבול. וכאילו יתגלה הקשת על המים ומפני קשת ה' אשר נתן לאות ברית ישובו המים ולא יזידון לכסות הארץ, שע"ז המליץ (במאמר מוסגר) עריה תעור קשתך. ר"ל הקשת של ה' שהוא יכניע את המים היא תתעורר להראות עריה, ר"ל ערומה ומגולה, והקשת יתגלה עת יזכור ה' את השבועה אשר נשבע, שאז יתראה הקשת שהוא אות ברית ושבועה כמ"ש והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה, עפ"ז ימליץ כי הקשת הזה שיתגלה על המים להחריבם, לא יבא להזכיר שבועת המבול וברית נח רק יזכיר שבועה אחרת, שהיא השבועה שנשבע ה' אל השבטים לפדותם באחרית הימים, שהיא דומה כשבועת המבול, כמ"ש כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך. וז"ש שבועות מטות אומר שע"י הקשת יזכר האומר של שבועות מטות, השבועה שנשבע למטות ישראל ושבטיהם, (ומלת סלה בא לציין הוא מאמר מוסגר):

9. (ט)עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע־אָרֶץ

   מצודת דוד:עריה תעור קשתך. נגלה נגלתה קשתך ללחום מול הכנעני והיה זה כי השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל אותו האומר של השבועה עומד לנצח ולא תבוטל ולכן הנהרות בקעו הארץ להנביע מים למען ימצאו לשתות במדבר לבל ימותו בצמא ויבואו בארץ לרשתה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   עריה תעור. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳):

   מטות. שבטי ישראל:

   רש"י

   עריה תעור קשתך. נגלה נגלית גבורתך:

   שבועות מטות. שבועות שנשבעת לשבטים:

   אומר סלה. מאמר המקוים לעולם, אומר נקוד פתח (ר"ל סגול) וטעמו למעלה שהוא שם דבר:

   נהרות תבקע ארץ. כתרגומו:

10. (י)רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא

    מצודת דוד:ראוך. כאשר ראוך הרי ארנון עובר לפני ישראל חלו ורעדו ממך ונתקרבו זה לזה והרגו את הנסתרים בבקיעי ההרים: זרם מים עבר. זרם מי הבאר עבר בין ההרים והעלה מאברי ההרוגים להודיע הנס לישראל: נתן תהום קולו. עומק מי הבאר השמיע קולו לפרסם הנס ר״ל על ידו נודע הנס: רום ידיהו נשא. רוממות כח יד המקום נשא אז עד למעלה כי כולם הכירו בנפלאותיו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחילו. מל׳ חיל וחלחלה:

    זרם. ענין מרוצת המים כמו כזרם מים (ישעיה כח):

    נתן. ר״ל השמיע:

    תהום. עומק המים:

    נשא. ענין הרמה:

    רש"י

    ראוך יחילו הרים. הרי נחלי ארנון שנדבקו זה עם זה:

    זרם מים עבר. בעברם בירדן תמו נכרתו המים ועבר קילוח שטף המים לשפולו של נהר והבאים מלמעלה קמו עמדו:

    נתן תהום קולו. שבחוהו יושבי הארץ:

    רום ידיהו נשא. צבא השמי' הודו לו:

    מלבי"ם

    ראוך, עתה בא הציור השני איך יתנשאו המים לעלות על ראשי ההרים ולשטוף את העולם לעשות נקמה בגוים, עד שיחרד יסוד העפר מיסוד המים הגובר עליו. וז"ש ראוך יחילו הרים כי המים מתנשאים לעלות על הררי עד, זרם מים אשר עבר נתן תהום קולו עליו ונשא ידיהו לרום לעלות אל ההרים ולכסותם, מציין שהתהום נותן קולו ופקודתו על זרם של מים העובר ושוטף, וע"י פקודת התהום ישא הזרם את ידיו אל הרום, כי המליצה תצייר כאילו התהום יתן קולו על המים כמ"ש תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, וע"י קול התהום יתנשאו המים לעלות על ראשי ההרים וזה ציור מגביל נגד מ"ש שבמקום שיעברו ישראל תגבר הארץ על הנהרות ותחריבם, ובהפך במקום צוררי ישראל יגברו המים על הארץ:

    אבן עזרא

    ראוך יחילו מקול הרעם.

    זרם מים עבר עליהם על ההרים.

    נתן תהום קולו שאון הים והנהר.

    וטעם רום היפוך תהום, כמו: כי אשא אל שמים ידי דרך

11. (יא)שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ

    מצודת דוד:שמש ירח עמד זבלה. בימי יהושע עמד כ״א מהם במדורה ולא הלכה מהלכה כמ״ש וידום השמש וירח עמד (יהושע י׳:י״ג): לאור חציך יהלכו. יהושע ועמו הלכו לאור ברזל חצי המקום ב״ה המבהיק ביותר ר״ל הצליחו בכח זרועך: לנוגה וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    זבולה. ענין מדור כמו בית זבול (מ״א מ):

    לנוגה. ענין הארה:

    ברק. כן יקרא ברזל החנית כי אחר הלטוש יצהיר כברק וכן ברק חרבי (דברים לב):

    רש"י

    עמד זבולה. במדוריהון כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ופירשוה על מלחמת גבעון כתרגומו:

    לאור חציך יהלכו. ישראל:

    מלבי"ם

    שמש ירח עמד זבולה, מצייר עוד שבמלחמה זו שילחם עם אויבי ישראל לעתיד לבוא ביום קרב, יעמדו השמש והירח בזבולם כמו שעמדו בימי יהושע, ושגם אז יפלו אבני אלגביש כמו שנפלו על הכנענים, שעל זה אמר לאור חציך יהלכו, שה' ישלח חציו ויפיצם וברקים ויהומם, ומצייר שמה שיעמדו השמש והירח לא יהיה כדי שילכו לאורם כמו שהיה בימי יהושע שאמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי אויביו, כי אז לא ילכו לאור השמש והירח רק לאור חציך יהלכו, והמליצה שאז לא יפעלו השמש והירח וצבא השמים במעגלותם, כי לה' המלחמה והכל יהיה מאתו בבלי אמצעי:

12. (יב)בְּזַעַם תִּצְעַד־אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם

    מצודת דוד:תצעד ארץ. רמסת יושבי הארץ:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תצעד. ענין דריכת הרגל כמו ויהי כי צעדו (ש״ב ו):

    תדוש. מל׳ דישה:

    רש"י

    בזעם תצעד ארץ. לגרש שבע' עכו"ם:

    מלבי"ם

    בזעם תצעד ארץ, כי בצד זה לא תרכב ישועה על רכב ה' להושיע רק ה' בעצמו יצעד ארץ בזעם ובמדת הדין ובאף ידוש גוים:

13. (יג)יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת־מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד־צַוָּאר סֶלָה

    מצודת דוד:יצאת. מעולם יצאת להושיע את עמך ולהושיע את משיחך ועל חזקיהו מלך יהודה יאמר על התשועה מסנחריב מלך אשור: מחצת. ראש אז מחצת ורצצת כל ראש מבית רשע ר״ל הרגת כל אנשי סנחריב ע״י המלאך המכה בהם: ערות יסוד. גלית את היסוד להוציאו ממקומו עד הצואר גליתו ר״ל עד עיקר החוזק שהוא הצואר שהחיות תלוי בו כלומר האבדת כל המחנה ועד עולם סלה כי עוד לא יוסיפו לקום:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מחצת. ענין הכאה ורציצה כמו מחץ ראש (תהלים קי):

    ערות. ענין גלוי כמו עריה בושת (מיכה א):

    רש"י

    לישע את משיחך. שאול ודוד:

    ערות יסוד. חומות עכו"ם:

    עד צואר. הוא גובה החומות והמגדלים:

    מלבי"ם

    יצאת, וזה יהיה בעת הגאולה בעת שיצאת לישע את עמך ולישע את משיחך כי אז יתגלה המלך המשיח וילחם מלחמות ה' וה' יושיעהו, ואז מחצת ראש מבית רשע, אם רק תמחץ ראש של הרשע במחץ קטן, ערות יסוד עד צואר, המחץ הקטן הזה תעורר ותשרש את יסוד של גויתו שהוא הגלגולת והמוח עד הצואר, סלה בזה נשלם החלק הב' של התפלה:

14. (יד)נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ־לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר

    מצודת דוד:נקבת במטיו. במטה של סנחריב שבא לרדות בו נקבת כל ראש אנשיו היושבים בערי הפרזי כי לגודל רבויים כאלו לא יכילם מקום מוקף חומה ור״ל כפי מה שחשב לעשות לישראל נעשה בו וביאתו לירושלים לאבד את אנשיה היתה לרעתו כי שם נפל וכאילו נקב ראשם במטהו: יסערו להפיצני. אשר באו ברוח סערה להפיצני בארצות אחרות כי כן היה חפצו להוציאם מארצם ולזרותם בארצות אחרות כמ״ש (במ״ב ובישעיה): עליצותם. סוף שמחת הצלחתם היה כמו אלו שחשבו לאכול את ישראל שהיו מעונים בידם אשר רצו לכלותם במסתר הוא המדבר ור״ל כמו מצרים שרדפו לכלות את ישראל והיה לרעתם כי שם נטבעו כן ביאת אשור על ירושלים היה לרעתם כי שם נפלו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נקבת. מל׳ נקב וחור:

    פרזיו. עיר שאינה מוקפת חומה נקראה פרוז כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳):

    יסערו. מל׳ רוח סערה:

    להפיצני. מל׳ הפצה ופיזור:

    עליצותם. ענין שמחה כמו עלץ לבי (ש״א ב):

    עני. ר״ל מעונה:

    רש"י

    נקבת במטיו ראש. סנחריב וסיעתו שהיו סוערים ברוח סערה להפיצני והוא הי' מטה שהיית רודה בו את העכו"ם וכשבא וסער להפיצני נקבת ראשי גייסותיו במטיו שהי' בא לרדות בהם:

    ראש פרזיו. ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳) ערי הפרזי (דברים ג):

    עליצותם. היו כשהיו יכולים לאכול עני במסתר ישראל הקרואים עם עני:

    מלבי"ם

    נקבת, (חלק ג') עתה ידבר על העתים שיעברו צרות רבות ורעות על ישראל, וישטפו על ראשם המים הזידונים, וזה היה במשך זמן הגלות בשני פנים, א] בעת שהתאספו העמים להשמיד ולהכרית שם ישראל והרגו אותם בכ"מ במיתות קשות וחמורות, והישמעאלים בעת קם נביאם שהתאספו כולם לבלע ולהשחית את ישראל בשמדות ואבדון ב] בעת שלא השמידו אותם בשמד כללי, ובכ"ז אכלו אותם בכל פה במסתרים ולקחו את רכושם וממונם, ועל זה אמר נקבת, היינו בעת שדברת וגזרת, במטיו ראש פרזיו, בעת שהעמים הטו מוטות כנפיהם וחיילותיהם, ר"ל בעת שהתפשטו ראשי פרזיו, היינו מספר גדודיו אשר התאספו מערי הפרזות ר"ל בעת שהתפשטו העמים המונים המונים שהתפשטו כל ההמונים מערי הפרזות ללכת על ירושלים ולכבוש את א"י, וכן בעת שהתפשטו גדודי הישמעאלים ללחום מלחמת אמונתם, ואז נקבת יסערו להפיצני, ר"ל דברת הגזרה, שהגדודים האלה יסערו על ישראל להפיץ אותם ולגרשם מן הארץ ולאבדם, כי כן היה שבכל עת שהתאספו המונים רבים להלחם על אמונתם עשו הרג רב בישראל. או בעת שלא השמידו אותם בפרהסיא בכ"ז עליצותם כמו לאכל עני במסתר, היה כל שמחתם אם יוכלו לאכול עני אחד מישראל במסתרים, שהגם שלא הרגו כולם בפרהסיא אכלו את העניים שלהם במסתרים, והרעו ליחידים וגזלו את ממונם:

15. (טו)דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים

    מצודת דוד:דרכת. כי אז כשבא מצרים בים דרכת שם בסוסיך הם העננים עליהם דרכת בים ובצבור מים רבים להלחם עמהם ולאבדם והיה א״כ הרדיפה לרעתם וכן היה ביאת אשור לרעתו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    דרכת. ענין רמיסה והילוך:

    חומר. ענין תל וצבור כמו חמרים חמרים (שמות ח):

    רש"י

    דרכת בים. בחיילותיו הכבדים כחול הים:

    חומר. ת"י בדגור ל' חמרים חמרים (שמות ח):

    מלבי"ם

    דרכת, אז בעת שדרכת בים סוסיך, ולא יבקע הים מלפניך כמו בימי קדם רק בהפך חמר מים רבים, שהמים יהמו יחמרו, והים ירעש ויגעש, שזה מליצה עת יתנשאו המים הזידונים בפקודת ה' ולא יכנעו מפחד ה', רק בהפך ירעשו המים להטביע את ישראל בשאון דכים, וזה ממליץ ג"כ על העת שיתקבצו העמים במלחמת גוג ומגוג כמים רבים כבירים ולא ינוחו מזעפם רק יהמו יחמרו מימיו לבלע ולהשחית את ישראל:

16. (טז)שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ

    מצודת דוד:שמעתי. הנה שמעתי דבר ובעבורה תחרד בטני ר״ל הלב הנתון בבטן: לקול. בעבור קול השמועה שפתי מקישות זו בזו מרוב רעד וחרדה: יבוא רקב. מרוב הצער בא רקבון בעצמותי: ותחתי. ר״ל בכל מקום עמדי ארגז ואחרד ולא אוכל להסיח מדעתי במקום מן המקומות: אשר אנוח ליום צרה. ר״ל וזהו דבר השמועה כי שמעתי לאמר אשר אבא אל א״י מקום מנוחתי להיות מעותד שם על יום צרה וחוזר ומפרש לעלות אל העם אשר יבא גדודים הרבה ר״ל כאלו העליה לא״י תהיה אל גדודי גוג להיות נרדף מהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ותרגז. ענין חרדה:

    צללו. ענין תנועת הרעש כמו תצלנה אזניו (ירמיה יט):

    ותחתי. במקומי:

    אנוח. מל׳ מנוחה:

    יגודנו. מל׳ גדודי עם:

    רש"י

    שמעתי ותרגז בטני. ת"י אמרת בבל שמעית וזעו מלכיא מן קדם דינא די אתדנו מצראי:

    לקול צללו שפתי. לקול השמועה אחזני רעד עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולו נשמע:

    צללו. לשון מצילות הסוס (זכרי' יד) טינטי"ר בלע"ז:

    ותחתי ארגז. במקומי אני מזדעזעת:

    אשר אנוח ליום צרה. אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה:

    לעלות לעם יגודנו. ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב לשוב בגדודיו לארצו:

    מלבי"ם

    שמעתי שיעור הכתוב שמעתי ותרגז בטני יבא רקב בעצמי ותחתי ארגז לקול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה, ר"ל כי ישראל יהיה קבלה בידיהם שא"א שיגאלו רק מתוך צרות גדולות ורעות שהם חבלי משיח שידמו כחבלי יולדה, שכל שיגדלו החבלים כן תגדל התקוה כי התשועה קרובה שיולד הולד, וכמ"ש כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו' הרינו חלנו כמו ילדנו רוח,שבעת הצרות הגדולות יולד אצלם רוח תקוה ובטחון שהצרות הם סימן התשועה והגאולה, וז"ש לקול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה, שאז שפתי האומה יצללו דבור עמוק המצלצל באזנים ומהו הקול? אשר אנוח ליום צרה, שבעת יבא יום צרה אז אנוח מן הגלות, שהצרה היא סימן אל המנוחה והגאולה, לעלות לעם יגודנו, שהצרה היא מוכנת לעלות אל העם אשר יתגודדו גדודים ויתאספו למלחמת גוג ומגוג, עליהם תעלה הצרה ואני אנוח, כ"ז צללו שפתי האומה בעת הצרה ויתנחמו בזה, ועז"א כי שמעתי לקול צללו שפתי ותרגז בטני ויבא רקב בעצמי, שבטני וכל איברי ירגזו מן הקול הזה אשר יצלצל באזניהם שא"א להם להושע רק מתוך צרות גדולות והריגות וחבלי משיח:

17. (יז)כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים

    מצודת דוד:כי תאנה. כי אז עדיין לא פרחה התאנה ר״ל ישראל הנמשלים לתאנה עדיין לא קנו גבורה ואמצות הלב לעמוד במלחמה למולם: ואין יבול. עדיין לא יש פרי על הגפנים ופרי הזית עדיין הוא רזה כחוש והשדות עדיין לא הצמיחו מאכל וכ״ש הוא משל לומר עדיין אין להם אומץ הלב ואינם יודעים תכסיסי המלחמה ואיך יעמדו למולם: גזר ממכלה. הצאן נכרת ממקום כלאו כי מעטו ולא יש בקר ברפתים ור״ל הנה ישראל בהיותם בבבל נתמעטו ואיך יעמדו מול המון הרב הזה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יבול. ענין צמח פרי כמו יבול הארץ (שופטים ו):

    כחש. ענין רזות כמו ובשרי כחש משמן (תהילים ק״ט:כ״ד):

    מעשה זית. פרי הזית:

    ושדמות. שדות תבואה כמו שדמות חשבון (ישעיה וז):

    גזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):

    ממכלה. הוא דיר הצאן כמו ממכלאות צאן (תהלים עח):

    ברפתים. הוא בית הבקר ובדרז״ל מצאה ברפת (ב״ב לב):

    רש"י

    כי תאנה לא תפרח. כתרגומו ויש לפתרו כמשמעו שוב אין הצלחה לכל מעשה בבל מעתה:

    ושדמות. שדה לבן:

    ממכלה. דיר הצאן:

    מלבי"ם

    כי, (גם זה מן הקול שיצללו שפתי האומה), הקול אומר שבעת שיראו שכל העולם שמם והכל חרב, אז יצפו לישועה, כמ"ש דור שבן דוד בא בו צרות רבות מתחדשות, ואמרו שהגפן לא יתן פריו ושיהיה רעב וכמה רעות, וז"ש שהקול אומר שבעת שתראה אשר תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים ושכחש מעשה זית ושדי תבואה לא יצמחו אוכל, וכן בעת שתראה שגזר ממכלה צאן, שספו בין הצומח בשדה בין הבהמות הצאן והבקר, אז סימן הגאולה:

18. (יח)וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי

    מצודת דוד:ואני בה׳ אעלוזה. אבל עם כל זה אני אשמח במשענת ה׳: באלהי ישעי. בגבורות אלהי ישעי:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אעלוזה. ענין שמחה כמו ועלזו לפניו (תהלים סח):

    רש"י

    ואני. כנסת ישראל, בה' אעלוזה:

    מלבי"ם

    ואני, אז אני בה' אעלוזה שאז יתעורר כח ה', וגם אגילה גילה חדשה באלהי ישעי ר"ל בהשגחתו המיוחדת עלי:

19. (יט)יְהוִהּ אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי

    מצודת דוד:ה׳ וגו׳. ר״ל עם כי אנחנו המעט הנה ה׳ יהיה לי במקום חיל עם רב: כאילות. קלות כאילות לרדוף אחר האויב: ועל במותי ידריכני. ר״ל עם כי לא נסיתי לדרוך בהרים לרדוף אחר האויב הנה המקום ב״ה ידריך אותי לרדוף על גבהי ההרים אשר סביבות ירושלים: למנצח בנגינותי. ר״ל התפלה הזאת נמסרה לבן לוי המנצח בשיר לנגנה בנגון אשר יחדתי לה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    חילי. מל׳ חיל עם:

    כאילות. שם חיה הממהרת לרוץ:

    במותי. ענין גובה כמו במתי ארץ (עמוס ד):

    ידריכני. מל׳ דרך והילוך:

    למנצח. בעלי השיר יקראו מנצחים כי הדרך לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

    בנגינותי. מל׳ נגון:

    רש"י

    למנצח בנגינותי. לבן לוי המנצח בשיר ב"ה אנעי' לו בנגינותי והלוי יתן קול כנגדו בכלי השיר:

    למנצח. כמה דאת אמר (עזר' ג) ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת וגומר:

    בנגינותי. הוא לשון נעימות קול להרים ולהשפיל אורגנידור"ש בלע"ז:

    מלבי"ם

    ה' כי אז בעת ההיא ה' חילי, וישם רגלי כאילות שארוץ במהירות לא"י, ושם ידריכני על במותי שהוא על הר ציון וארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, ושם אנצח בנגינותי לאמר לפניו שירות ותשבחות בבית מקדשו: