דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת כריתות דף י״א ע״א

תלמוד בבלי, סדר קדשים · מתחת לכל קטע: רש״י ותוספות · מסכת כריתות בדף היומי · משנה מסכת כריתות

  1. שעשה בה את המזיד כשוגג

  2. איזו שפחה כל שחציה שפחה וחציה בת חורין שנאמר (ויקרא יט, כ) והפדה לא נפדתה דברי ר' יהודה ר' ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עריות מפורשות ושיור אין לנו אלא חציה שפחה וחציה בת חורין:

    רש״י (2)

    רש״י

    ר' ישמעאל אומר שפחה – גמורה:

    כל העריות מפורשות – שהן בנות חורין ושיור אין לנו וזו ודאי משונה היא חציה שפחה וחציה בת חורין:

  3. גמ׳ מנלן דהיא לקי והוא לא לקי דתנו רבנן (ויקרא יט, כ) בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול שניהן לוקין תלמוד לומר תהיה היא לוקה והוא אינו לוקה

  4. ומנין דהדין בקורת לישנא דמלקות הוא א"ר יצחק תהא בקראי כדתניא גדול הדיינין מקרא שני מונה שלישי אומר הכהו רב אשי אומר בביקור תהיה כדתנן אין אומדין אותו אלא מכות הראוין להשתלש

    רש״י (3) · תוספות (1)

    רש״י

    גמ' תהא בקריאה – שהן קורין עליה והפלא ה' את מכותך שכן קורין על הלוקין במס' מכות (דף כב:):

    בבקורת תהיה – שאם אינה יכולה לקבל ארבעים אומדין אותה בבקור ובמחשבה:

    מכות הראויות להשתלש – כגון י"ח או כ"א או כ"ד שהיו מכין אותו שתי ידות (מלפניו ואחת מאחריו) ומקרא ילפינן לה במס' מכות (דף כג.):

    תוספות

    תהא בקראי – תימה הלא לא מפרש שצריך לקרות בשעה שמלקין אם לא מכאן:

  5. ת"ר בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן מנלן אמר רבא דכתיב (ויקרא יט, כ) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    בזמן שהאשה לוקה – שגדולה היא ובת עונשין היא:

    תוספות

    אין האשה לוקה – כגון שהיא שוגגת וקטנה אין האיש מביא קרבן והא דאמרינן לרבות שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש כמזיד אבל האשה צריך שתהא מזידה:

  6. מכדי עד הכא באיש קא משתעי קרא נכתוב והביא את אשמו לה' ולבסוף לכתוב בקורת תהיה אמאי כתב רחמנא ברישא בקורת תהיה ולבסוף כתב והביא את אשמו לה' ה"ק אם בקורת תהיה היא והביא את אשמו לה' ואם לא תהיה בקורת לא יביא הוא את אשמו

  7. אימא הוא מעטיה קרא אבל היא תילקי ותיתי קרבן והביא את אשמו לה' כתיב

    רש״י (1)

    רש״י

    אימא הוא מיעטיה קרא – מהדר אמתני' דקתני לא השוה אשה לאיש לקרבן אימא הוא מיעטיה קרא ממלקות דכתיב תהיה אבל היא אימא תילקי ותייתי קרבן:

  8. א"ר יצחק לעולם אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב (שמואל ב יז, יט) ותשטח עליו הריפות ואב"א (משלי כז, כב) אם תכתוש האויל במכתש בתוך הריפות בעלי

    רש״י (2)

    רש״י

    לישנא דשינוי הוא – שנשתנית מברייתה:

    הריפות – דבר שנשתנה ע"י כתישה וכאן נמי ע"י אבר שמש דש:

  9. (עזרא י, יט) ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם אמר רב חסדא מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו:

    רש״י (1)

    רש״י

    ויתנו ידם להוציא – פסוק הוא בספר עזרא:

  10. איזוהי שפחה כו': ת"ר והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה יכול לא נפדתה ת"ל והפדה

  11. הא כיצד פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחצייה בת חורין ומאורסת לעבד עברי דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד עברי א"כ מה ת"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם

    רש״י (1)

    רש״י

    פדויה [ואינה פדויה] – והפדה לא נפדתה משמע פדויה ואינה פדויה:

  12. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות מפורשות לנו משוייר לנו חציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי אחרים אומרים (ויקרא יט, כ) לא יומתו כי לא חופשה בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורסת לעבד כנעני

    תוספות (1)

    תוספות

    מאורסת לעבד כנעני – לאו דוקא דהא לא תפסו בה קדושין:

  13. לר' ישמעאל בשלמא והפדה לא נפדתה כדקתני דברה תורה כלשון בני אדם אלא דקתני מאורסת לעבד עברי מנלן דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש

    רש״י (1) · תוספות (1)

    רש״י

    לרבי ישמעאל מאורסת לעבד עברי מנא ליה – בשלמא לר"ע דמוקי לה בחציה בת חורין לא בעיא קרא דאיכא למימר מדחייב עלה רחמנא ודאי מאורסת היא מישראל דהא תפסו לה קדושין הילכך איכא למימר לעבד עברי נתקדשה שהרי רבו מוסרה לו בעל כרחו כדמפרש בקדושין (דף יד:) ולא לעבד כנעני שהרי אסורה לו אלא לרבי ישמעאל דאמר שפחה גמורה מאורסת לעבד עברי מנא ליה (דאמר לעבד עברי שהרי אסורה לו) דילמא לעבד כנעני דהא לדידיה שריא לגמרי טפי מעברי:

    תוספות

    ורבי ישמעאל בשלמא והפדה כו' דברה תורה כלשון בני אדם – והכי נמי קאמר בירושלמי לשונות כפולים הן והתורה דברה בהן הלך הלכת נכסוף נכספת גנב גנבתי ור"ע פליג ובכל דוכתא דקאמר הניחא למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם אלא למ"ד וכו' היינו ר' ישמעאל ור"ע:

  14. ר' אלעזר בן עזריה היינו ר"ע לר' ישמעאל קאמר לדידי בעלמא כוותיך סבירא ליה דדברה תורה כלשון בני אדם והכא שאני מכדי כתיב ליה קרא כי לא חופשה והפדה לא נפדתה ל"ל ש"מ להכי אתא לחציה שפחה וחציה בת חורין

  15. לאחרים בשלמא והפדה לא נפדתה קסבר דברה תורה כלשון בני אדם אלא הא דעבד כנעני מנלן אמר קרא כי לא חופשה אם אינו ענין לדידה תנהו ענין לדידיה:

    רש״י (1)

    רש״י

    אם אינו ענין לדידה – דהא כתיב (ויקרא יט) והפדה לא נפדתה:

  16. מתני׳ כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור אחד ער ואחד ישן ישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בהכרת:

    רש״י (2)

    רש״י

    מתני' כל העריות – אם האחד גדול או האיש או האשה האחד חייב והאחד פטור ובשפחה אינו כן ובגמרא מפרש לה:

    שוגג בחטאת ומזיד בהכרת – ובשפחה נהי דאם הוא מזיד והיא שוגגת דפטורין הואיל ואינה לוקה כדאמרינן לעיל בקורת תהיה והביא את אשמו ואי לא פטורין מיהו אם הוא שוגג והיא מזידה היא במלקות והוא באשם כדאמרי' בהאי פירקא דשוגג ומזיד שוין בבא על השפחה:

  17. גמ׳ והכא חייב קטן א"ר יהודה הכי קתני כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור וגדול חייב והכא גדול נמי פטור מ"ט דהא מקשיין אהדדי

    רש״י (2) · תוספות (1)

    רש״י

    גמ' והכא חייב – בתמיה וכי קטן חייב בשפחה:

    דהא איתקוש להדדי – כדאמרן לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם:

    תוספות

    דהא מקשו להדדי – הלשון אינו מכוון דהאיש הוקשה לאשה ולא אשה לאיש דהא כי האיש כמו האשה חייבת כדאיתא בת"כ ואיש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש א"כ אשה לא איתקשה לאיש:

  18. כל עריות אחד ניעור ואחד ישן ישן פטור וכאן ישן נמי חייב א"ר יהודה אמר רב הכי קתני כל עריות אחד ניעור ואחד ישן ישן פטור וניעור חייב וכאן אפילו ניעור פטור מ"ט דמקשיין אהדדי

    רש״י (1)

    רש״י

    וכי ישן חייב – בתמיה:

  19. תני תנא קמיה דרב ששת עשו גומר כמערה מתכוין כשאין מתכוין כדרכה כשלא כדרכה ניעור כישן

    תוספות (1)

    תוספות

    באין מתכוין (דכדרכה) פטור – פירש הקונט' משום דש"ז כתיב ובאין מתכוין אינו ראוי להזריע כגון נפל מן הגג ונתקע וקשה מאן לימא לן דאינו ראוי להזריע אלא האי טעמא משום שאנוס הוא:

  20. א"ל מאי קאמרת אי בשפחה חרופה קתני אמאי עשו גומר כמערה גומר בשפחה חרופה מיחייב מערה לא מיחייב ותו מתכוין כשאינו מתכוין אי מכוונה מיחייבא אי לא לא מיחייבא

    רש״י (2)

    רש״י

    מערה לא מיחייב – דשכבת זרע כתיב בה:

    וכי מכוין מיחייב ואי לא לא מיחייב – דשכבת זרע בעינן ושאינו מתכוין כגון נפל מן הגג ונתקע אין ראוי להזריע:

  21. וכדרכה כשלא כדרכה נמי כדרכה בשפחה חרופה מיחייב ושלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא (ויקרא יט, כ) שכבת זרע כתיב ומאי ניעור כישן

  22. ואי בשאר עריות קא תני עשו גומר כמערה

    רש״י (1)

    רש״י

    ואי בשאר עריות קתני איפכא מיבעי ליה – עשו מערה בעריות חייב כגומר שלא כדרכה חייב כבכדרכה דמשכבי אשה כתיב (ויקרא יט):

מקורות הנוסח

  • נוסח הגמרא – מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Keritot – תלמוד בבלי (ויקיטקסט) (מקור) · רישיון: CC-BY-SA (ייחוס – שיתוף זהה)
  • רש״י על מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Keritot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות על מסכת כריתות: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot on Keritot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

חלוקת רש״י ותוספות לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.