מסכת כריתות דף י׳ ע״ב

מי אית להו מפוזרין הא לולד שני מנו – וכיון דבראשון זכר ליכא לאוקומי כדאוקמא ליה דימי טוהר דראשון משכין לבתר ימי טוהר דשני:

אלא לאו ר' יהודה היא – דמונה לראשון וקאמר דרצופין יהבינן לה אלמא משני הוא דמני:

וש"מ חומרא אית ליה קולא לית ליה – להאריך ימי טוהר דראשון שהשלימו לז' אחרים כנגד ז' ימי טומאה והדר מותיב ימי טוהר לשני דקולא יתירא היא:

ששת ימים כו' – כגון הפילה לאחר ס"ג דטוהר דנקבה שהן ע"ז ללידתה והיה לה למנות עוד ג' ימים והפילה ונטמאו יכול יתנו לה ג' אחרים כנגד ג' אלה דנטמאו דנהוו ו' מפוזרים דהכא לא כתיב יום אלא ימים דמשמע אפילו מפוזרין:

מי אית להו מפוזרין הא לולד שני מנו – וימי ולד שני זה מושכין ימים רבים אחר פ' של נקבה ראשונה ומפוזרין לא משכחת לה אלא לאו ר' יהודה היא כו':

טומאת מקדש וקדשיו – הכא מני להו בחדא ובפ"ק מני להו בתרתי דהתם בכרת הוו תרי דכתיב כרת בכל חד וחד אבל הכא בקרבן דכתיב תרווייהו בכרת אחד:

מתני' שמיעת הקול – ושמעה קול אלה:

וטומאת מקדש – בשוגג ובטוי שפתים כולהו כתיבי בהדדי בפרשת ויקרא גבי קרבן עולה ויורד דהא קרא דאו נפש כי תגע בכל דבר טמא וגו' בטומאת מקדש וקדשיו משתעי כדמפרש בפרק קמא דשבועות (דף ז.):

גמ' עשירות כשבה או שעירה. דלות תורים ובני יונה. דלי דלות עשירית האיפה:

שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו – מפרש בויקרא שמביאים בדלות ובדלי דלות:

יש מהם מביאין כו' – מפרש לקמן:

יולדת – בעשירות כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת: ובדלות שתי תורים דהיינו פרידה דעוף תחת כבש:

עשירית האיפה תחת שני פרידין – דהיינו אחת תחת שתים:

הרי עלי בסלע – בקרבן הנקח בסלע:

(מדבכל התורה כולה קרי לכבש בן שנה מכלל דאיל בן שתי שנים):

מדכתב רחמנא – גבי אשם מעילות בויקרא איל בכסף שקלים דהיינו שתי סלעים:

ברבעתים – קן ברובע דינר דהיינו כדמייתי שתי פרידים בדלות ברובע דינר תחת כבש הנקח בסלע היינו חד מט"ז בסלע שהוא ד' דינרים ורובע דינר היינו י"ו רבעים: ברובע דינר יש מ"ח פרוטות כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יב.) שש מעה כסף דינר ומעה שתי פונדיון ופונדיון ב' איסרין ואיסר ב' מסמסות מסמס ב' קונטרק וקונטרק ב' פרוטות דהיינו ל"ב פרוטות למעה ולמעה וחצי שהוא רובע דינר הוו מ"ח פרוטות וכיון דאמרת דלי דלות דהיינו עשירית האיפה בעי מהוי חד מי"ו בדלות אשתכח דעשירית האיפה הוי ג' פרוטות דהיינו חד מי"ו של מ"ח:

מכלל דכבש בן שנה בסלע – וקשה שהרי אומר בחטאת בת דנקא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח.) וגם אמרינן לקמן (כריתות דף כז.) מפני מה לא נתנה תורה שיעור קצבה למחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להם כפרה וי"ל הא דקאמר כבש בסלע רגילות הוא שקונהו בסלע למצוה מן המובחר אבל בפחות סגי אבל אשם צריך כסף שקלים דמדאורייתא הוא אבל חטאת דאורייתא אין לה שיעור רק מדרבנן לכך מצוה לכתחלה בסלע ובפחות סגי עד דנקא אבל פחות מדנקא מיקרי עבריינא ומכל מקום אם הוזלו והם שמנים בפחות מדנקא מתכפר בהם ובאשמות אפילו הם שמנים וטובים בפחות מכסף שקלים שהוזלו אינו מתכפר משום דכתיב כסף שקלים:

מכלל דכבש בן שנתו בסלע – היינו מדרבנן דמן התורה אמרי' בכל דוכתא חטאת בת דנקא ועוד אמר רבי כשמביאה בסוף שנתה יביאה בסלע אבל משמיני והלאה דמא בן ח' אפי' בדנקא יביא:

עשירית האיפה בפרוטה – אינו כשיעור שער בינוני הנזכר בכל התלמוד ד' סאין בסלע דהוא איפה בג' דינר ושש מעה כסף דינר הרי יגיע עשירית האיפה יתר ממעה וחצי:

תנא מיולדת יליף – דלות יליף מיולדת דמתיא פרידה הנקחת בשמינית של דינר תחת כבש הנקח בסלע דהיינו חד מל"ב בכבש והוא כ"ד פרוטות:

ועד כאן דלי דלות כמה הוי חד מט"ז בדלות – דנהי דילפת דדלות חד מל"ב מיולדת אבל דלי דלות דלא משכחת ביולדת בע"כ מכבש ואיל ילפת לה כדדרשינן לה לעיל דלא משכחת דלי דלות אלא בשמיעת הקול ובבטוי שפתים ובמטמא מקדש וקדשיו וע"כ דלי דלות מדלות דידהו מילף וכי היכי דדלות דידהו שתי פרידין תחת הכבש דהיינו חד מי"ו בדלות ונהי דאשכחת בדלות בעלמא כגון ביולדת שהיא פרידה אחת שמינית של דינר דהיינו כ"ד פרוטות וכי מייתי דלי דלות חד מי"ו הוי פרוטה ופלגא:

כולה מיולדת יליף – ואע"ג דאין בה דלי דלות יליף מהתם דכי היכי דאשכחן בה דלות אחד מל"ב דעשירות דלי דלות נמי הוה חד מל"ב דדלות ודלות דיולדת הכי הוו כ"ד פרוטות ודלי דלות פרוטה נכי רבעא דהיינו חד מל"ב:

מתני' כל חטאת יחיד נקבה היא דהיינו כשבה או שעירה:

שוין במכות ובקרבן – אם מזידין שניהן לוקין כדקיי"ל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל העונשין ואם שוגגין שניהם מביאין קרבן דבתרווייהו כתיב כרת במזיד דכתיב ונכרתו הנפשות העושות וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת:

ובשפחה כו' – שהאשה לוקה והאיש באשם כדמפרש בגמ':

כל העריות כולן עשה בהן מערה כגומר – במסכת יבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נג:):

ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה דשכבת זרע כתיב בה שראויה להזריע:

וכל העריות חייב על כל ביאה וביאה – ובשפחה אמרו לעיל בפירקין (כריתות דף ט:) שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה: