משנה אהלות פרק י״ג משנה ד׳

יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לענין מה או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים או לשום שם כלי ישימו עליו הנר או להשקיף ממנו מי שילך ויצא מביתו או לקרות ממנו מי שירצה הנה שיעור זה הנקב בפותח טפח:

לקנה. פי' הר"ב להניח שם קנה. וכ"כ הרמב"ם. וק"ק דלמה יעשהו מפולש. והר"ש כ' בשם הערוך שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה כו' ולשון מהר"ם. להושיט ממנו קנה של גרדי לחברו:

ולאספתי. פי' הר"ב חרב כו' ויש לאורגים כו'. וכ"כ הר"ש. וניחא דיש לו ענין לקנה. אבל אכתי אין ענין לו ולנר. והראב"ד [*בפי"ד מהט"מ] מפרש ע"פ התוספתא דתני בה לקנה. ולאצבתי. ולנר. שכולם מענין [המנורה]. קנה קני מנורה. אצבתי מלקחים תרגום צבתהא. לנר כמשמעו. ולא ממנעי רבנן למכתב פ"א תחת בי"ת. [כמו] הפקר. הבקר ע"כ. והכ"מ כתב על זה שאינו יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ:

כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר"ם:

ולתשמיש. פי' הר"ב להצניע שם חפציו. וז"ל הר"ש חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה ולאספתי ולנר:

ולנר כל הנזכרים בבבא זו. כלי מנורה הן. קנה ר"ל שעשה החור בכותל כדי לתחוב שם קנה המנורה להושיב עליו הלאמפע. ולאספתי. ר"ל שעשה החור כדי לתחוב שם הצבת שמוחטין בו הפתילה. ולנר ר"ל שעשה החור לתחוב בתוכו קצה קערת הנר שנותנין לתוכה השמן והפתילה. ולכ"א מהנך צריך חור רחב יותר מלחבירו [רב"א]. מיהו לפעד"נ דמשום דכל הנך חורים הרי אין עושין אותן מפולשין והרי הכא מדמיירי להביא טומאה מחדר לחדר א"כ ע"כ בחורין מפולשין מיירי. לפיכך נ"ל דמסתבר טפי שעשה החורים כדי להושיט כלים הללו מחדר לחבירו:

שעורו כל שהוא ר"ל שיעור של כל אחד הוא כפי הצריך לו. דס"ל דדוקא במיוחד להניח שם או להושיט דרך שם כל דבר שצריך אז צריך טפח על טפח. אבל בעשאו רק לדבר מיוחד. צריך שיהי' רחב כפי הצריך לאותו תשמיש. בין שהוא גדול או קטן מטפח. והא דאמרינן [פ"ד מ"א] טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים. דלא כב"ש:

לזון את עיניו להסתכל דרך שם לרה"ר:

ולתשמיש ר"ל או שעשה חור להניח שם כל דבר שיצטרך:

בפותח טפח בהנך גם ב"ש מודו. מדעשאו סתמא. לרוב תשמישין צריך טע"ט. דהיינו כפי רוחב היד שמשתמש עמה:

ואע"ג דבכל תשמיש שצריך לצרכו חור גדול מטפח. הו"ל ב"ש לקולא. והרי לא נמנה בין הנך מילי דב"ש לקולא נגד ב"ה (בפ"ה דעדיות מ"א). י"ל כיון דעכ"פ בא"צ טפח לתשמישו הו"ל ב"ש לחומרא איכא למימר כד אתשיל בי מדרשא בהך גוונא אתשיל (וערתוי"ט כלים פכ"ט מ"ח). ומ"ש רש"י (שבת עז"א) דהנך דעדיות רק ר' יהודה העיד מה שלא ידעו. אבל מודה דאיכא עוד טובי. תמהני א"כ מה מקשי (חולין נ"ב ב' וקה"א וערכין כז"ב) ולתנייה בעדיות:

אספתי. יש אומרים שהוא אבוקה ויש אומרים שהוא יתד לתלות עליו כל כלי ובערוך פי' שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו חור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלם ושמו אספתי הר"ש ז"ל ובספר אגודה החור שבדלת וכו' ולאספתי פי' ר"י שעושה חור בדלת להוציא עבד?? [הגה"ה נראה עץ] או אספתי דהיינו אבוקה ע"כ והרמב"ם ז"ל שם ספי"ד קראו מסמר גדול וכתוב שם עליו בהשגות זה עשה פי' לאספתי ששנינו במשנה והרב היוני פי' בו חרב אספדא בלע"ז וחיי ראשי פי' זה מן הדברים שאין הדעת סובלתן ומה ענין חרב בין קנה ונר גם מסמר אין בו משמעות ולמה הוציאו בלשון אספתי וכמה מסמרות הוזכרו במשנה אבל העקר כאשר מצאתי אותו בלשון התוספתא לקנה ולאצבתי ולנר וכולן מעין המנורה קנה קני מנורה אצבתי מלקחים תרגום ציבתהא לנר כמשמעו ולא מימנעי רבנן למיכתב פ"א תחת בי"ת הפקר הבקר ע"כ וטען עליו הכ"מ ומה שטען על פי' הרב היוני ז"ל נתיישב בדברי רבינו שמשון ז"ל שפירש קנה של גרדי אספתי חרב ויש לאורגים כלי שנקרא חרב עכ"ל ז"ל ומה שהקשה על פי' רבינו למה הוציאו בלשון אספתי י"ל מפני שהמסמר שעושים לנעול בו הפתח הוא משונה משאר מסמרים בעביו ואפשר שגם בתבניתו הוא משונה ייחדו לו שם אחר ולפי' הראב"ד ז"ל ניחא שכל שלשת הדברים הן מיוחדין למנורה וגם כי כתב רבינו שמשון ז"ל שי"ג במשנה עצמה ולאצבתי אבל איני יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ: