משנה נגעים פרק ח׳ משנה א׳

דע שהמצורע כאשר היה מוחלט באי זה סימן מן הסימנים היה להחליט או כאשר היה מוסגר עד פרחה הצרעת ונהפך לבן בכולו הנה הוא טהור כמו שבא הכתוב ואמנם כאשר נפטר ויצא טהור כאשר היתה הבהרת אין בה סימן טומאה ואח"ז פרחה בכולו הנה הוא טמא וכן כאשר בא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה הוא טמא ג"כ לפי שהפסוק לא ישפוט בו בטהרה אלא אחר הקדמת הטומאה ולשון ספרא יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל (ויקרא י״ג:י״ג) הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא וזהו ענין אמרו הפורח מן הטהור טמא וכבר התבאר בספרא הפורח מתוך הסגר טהור להיו' המוסגר טמא כמו שהשרשנו הנה כבר הקדימו הטומא' [וז"ש הפורח מן הטמא טהור]:

ואמרו חזרו בו ראשי אברים טמא ר"ל זה אשר נהפך כולו לבן אחר הטומאה אשר הוא טהור כאשר חזר ואפי' בא' מראשי אברים בשר חי הנה הוא טמא ואע"פ שראשי איברים לא יתטמאו במחי' במה שקדם וזה למאמר השם (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא כאשר לא נראה ובתנאי שיהי' מכעדשה ולמעלה כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי ר"ל במחיה מה בשר חי האמור להלן בכעדשה כמו שביארנו בששי [מ"ב] אף כאן בכעדשה ואם פרח כל העור מאיש טהור ר"ל אחר שנפטר אשר הוא טמא כמו שביארנו עוד נתגלה ג"כ ממנו ראשי אברי' הנה הוא נשאר בטומאתו ואיך מה שיתגלה בשר חי הנה הוא טמא עד שיתגלה כולו וישוב לבהרת אשר נפטר בה כמו שהיה קודם הצמיחה שהוא אז טהור להסרת הפסיון:

הפורח מן הטמא טהור. כבר התבאר בספרא הפורח מתוך הסגר טהור. להיות המוסגר טמא כמו שהשרשנו הנה כבר הקדימו הטומאה [וז"ש הפורח מן הטמא טהור] הרמב"ם. ועיין לשונו דלקמן [בד"ה מן הטהור]. ועוד עיין בסוף פרקין. וז"ל מהר"ם הפורח מן הטמא פי' מתוך הסגר והדר מפרש פורח מתוך חלוט מחיה שער לבן ופסיון:

חזרו בו ראשי אברים. פירש הר"ב דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהו טמאים ת"כ והביאה הר"ש. וז"ל קרבן אהרן הוכרחו לומר שלא אמר זה אלא על ראשי אברים לפי שאם הוא בשאר המקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סי' טומאה ה"ה כשפרח בכולו ולא הוי צריך למכתב זה אלא ודאי שלא בא להודיענו אלא על המקומות שאינם מטמאים במחיה כשלא פרח בכולו לומר שאם פרח בכולו אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה בהם עכ"ל. ועיין במ"ב [ד"ה נולדה לו מחיה]. ומ"ש הר"ב והוא שיראו כעדשה. כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי ר"ל במחיה מה בשר האמור להלן בכעדשה כמו שבארנו בששי [מ"ב] אף כאן בכעדשה. הרמב"ם:

מן הטהור טמא. לפי שהפסוק לא ישפוט בו בטהרה אלא אחר הקדמת הטומאה ולשון סיפרא יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל הוא. [הוא] טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא. וזהו ענין אמרו הפורח מן הטהור טמא. הרמב"ם. ועיין מ"ש בשם מהר"ם במשנה ז'. ומ"ש הר"ב כגון שהחליטו בשער לבן כו' מסיים הר"ש או שפשתה ואח"כ כנסה ופטרו בכל הני כו':

הפורח מן הטמא כגון שהוחלט בנגעו. או אפילו הי' רק טמא מוסגר. ובסוף ההסגר ראהו הכהן שפרח בכולו:

חזרו בו ראשי אברים ר"ל ואם לאחר שפרח בכולו. חזר ונתגלה בו אפילו רק א' מכ"ד ראשי אברים. אע"ג שהכ"ד ראשי אברים אין מטמאין משום מחיה [כלעיל פ"ו מ"ז]. היינו רק בבהרת קטנה. אבל בבהרת גדולה. דהיינו שכולו הפך לבן. לא די שמעכב הפריחה בתחלה. אלא אפילו אחר שנטהר ע"י שהפך לבן. אם לאחר הפטור חזרו בו ראשי אברים. הר"ז מוחלט. לא משום פסיון. דהיינו מדפשה מתחלה עד סמוך לרא"ב. ליתא. דכיון שהנגע התחיל מבחוץ להרא"ב לכסות הגוף. אפילו פשה אח"כ עד סמוך לרא"ב. לא יוחלט ע"י פשיון כזה. מדאין נגע פושה לתוכה. אלא משום מחיה מטמא אותו שחזרו בו הרא"ב דגזה"כ הוא. דבפרח בכולו אז גם הרא"ב יטמאו משום מחיה וכדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא מכל מקום דאל"כ מיותר לגמרי דכבר כ' ברישא דמחי' מטמא. ומה"ט אמ"ט רק כשנתגלה מהרא"ב כעדש' כדין מחיה בשאר מקום שבגוף. ורק בתחילת הפריחה. אפי' משהו שנשאר מגולה ברא"ב וכ"ש בשאר מקום שבגוף מעכב הפריחה [ועי' הר"ב במ"ה ולקמן סי' נ"ט]. מיהו אין חזרת רא"ב מטמא רק כשעכבו בתחילת הפריחה. וחזרו ונתכסו ונטהר. וחזרו ונתגלו [וכלקמן סי' כ"ו]:

עד שתתמעט בהרתו מכגריס ר"ל אם בתחלה קודם שפרח הוחלט בש"ל או מחיה אינו נטהר השתא כשעדיין הסיט"ו בנגעו. רק כשנתמעט הנגע מכגרים. ואם מתחלה קודם שפרח הי' מוסגר. ופרח אח"כ בכולו מהסגרו ונטהר ואח"כ חזרו בו רא"ב ונטמא משום מחיה. אז אפילו תתמעט הבהרת עצמו מכגריס. עכ"פ כיון שהבהרת עם המחיה שבאמצעה הם יחד כגריס נשאר בטומאתו עד שיתמעט שניהן יחד מכגריס:

מן הטהור אי"ל שהי' טהור גמור. ובא לפני הכהן פורח בכולו. א"כ היכא קאמר הכא טמא הרי א"צ אלא סגירה [וכמשנה ז'] ותו האיך קאמר בסוף עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. הרי לא היתה עדיין כלל. אלא הכא מיירי בבא לפני כהן בנגע כגריס. ועמדה בעינה ב' שבועות ונטהר עי"ז. או שהוחלט בא' מסיט"ו ועברו ונטהר ולאחר שאירע זה או זה פרח בכולו:

טמא מוחלט משום פסיון:

חזרו בו ראשי אברים לאחר שהוחלט מדפרח מתוך טהרה:

טמא ר"ל נשאר בטומאתו:

עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה קודם פריחה:

כך פי' הרמב"ם. ותמוה פשיטא וכי חזרת רא"ב תטהר המוחלט. ותו למה נקט שחזרו בו רא"ב הרי אפי' חזר בו רוב גופו הרי הוא בטומאתו. וכדמסיק עד שתחזור בהרתו וכו'. ואת"ל דלא מבעיא קאמר לא מבעיא שאר גופו שחזר הרי הו"ל מחיה ופשיטא דטמא אלא אפי' בחזרו בו רא"ב דאמ"ט משום מחיה אפ"ה טמא. עכ"פ פשיטא. דוכי עדיף חזרו מלא חזרו וודאי נשאר בטומאתו. ונ"ל דאיידי דסיפא נקט לה. לאשמעינן דאם לאחר שחזרו רא"ב חזרו ונתכסו לא תימא חזרת רא"ב לא מחשב חזרה וכשחזרו ונתכסו אח"כ נשאר בטומאתו שבפריחתו הראשונה קמ"ל דחזרת רא"ב מחשב חזרה. והו"ל עכשיו טומאה חדשה. ונ"ל עוד דכ"ש בפרח מטומ'. ואח"כ נולד בו מחיה וחזר ונתכסה. הו"ל המחיה כטומאה חדשה. וא"כ פרח שנית מתוך הטומאה וטהור:

ונ"ל דמשו"ה לא קאמר הכא עד שתתמעט בהרתו מכגריס. ה"ט מדבאמת א"צ כך. דאפילו היא עדיין כמה גריסין עכ"פ כיון שאין בה א' מסיט"ו טהורה היתה בתחלה. וכשתחזור השתא לשיעור זה נשאר בטהרתו. והא דלעיל לא מצי למימר שתחזור לכמות שהיתה ה"ט משום דקודם פריחה טמא הי'. ותו דהרי ברישא דפרח מתוך טומ'. כולל נמי שהי' בו ש"ל או מחיה. ונטמא על ידן ואח"כ פרח בכולו. או שמצאו בסוף שבוע א' שפרח בכולהו. והרי בהנך תרתי. דהיינו שנשאר בו עדיין הש"ל או המחיה. או שהוא עדיין תוך י"ד ימי הסגר. וודאי אינו נטהר עד שתתמעט בהרתו מכגריס. אולם אם הי' נטמא תחלה מפשיון. ואח"כ פרח בכולו. וחזר ונתמעט עד כגריס. אף שנשאר הפסיון בכלל הגריס טהור [כפ"ד מ"ח וט']:

מן הטמא טהור. טמא שנחלט וכ' טהור. דכתיב כולו הפך לבן טהור הוא. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל נראה דה"ה טמא שנסגר וכן פסק שם ברפ"ז:

חזרו בו ראשי אברים. לרבותא שאפי' אינם מטמאים משום מחיה מטמאין בחזרה וסיפא דקתני חזרו בו ראשי אברים אע"ג דרבותא טפי הוי בכל שאר עור הבשר נקטה אגב רישא:

בפי' רעז"ל והא דתנן בסמוך וכ' עד ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור אמר המלקט כלומר וא"כ כיצד פירשת דפורח מן הטהור טמא ר"ל שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה ואח"כ פרחה בכולו טמא הא תנן בסמוך דכה"ג בין במחיה בין בשער טהור ומשני התם כשלא טהרו ומתני כשטהרו והוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל. ועוד יש פי' אחר להר"ש תדרשנו משם: