משנה כלים פרק ט׳ משנה ז׳

נסדק מן התנור לסרידה. שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה אשר על פיו ולא תחשוב באמרנו בסרידה סבכה שהוא רשת חוטין אמנם הוא לוח פשוט מחרש מנוקב והנני עתיד לבאר לך שמלא פי המרדע הוא טפח. המרדע הוא העץ אשר יקרא ג"כ מלמד וירכבו אלו העצים בשני קצותיו בקצה האחד ברזל חד הקצוות וזהו אשר יקראו דרבן ובקצה השני ברזל יכנס קצה העץ בו כמו הרומח והוא נקרא חרחור. וענין שלא נכנס הוא שידבק בשווי המרדע על הסדק ויהי' כמותו בשוה ונכנס שיהי' גדול מזה ממה שיכנס המרדע בזה הסדק ואין הלכה כרבי יהודה:

סרידה. פי' הר"ב כמין עריבה קטנה כו'. וכן כתב במשנה ה פ"ה דאהלות ובפרק דלעיל משנה ג מפרש ג"כ לפי' הרמב"ם שכתב שהוא שבכה כו' ובפי"ב דאהלות מפרש לפי' הרמב"ם בלבד:

נסדק מן התנור לסרידה. לשון הר"ב היינו שנסדק המרוח כלומר מה שהוא בין התנור לסרידה. ולשון הרמב"ם שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה ע"כ. ועיין במתניתין דלקמן:

מלא פי מרדע. כתב הר"ב ויש בהיקפו טפח ועביו שליש טפח כו' עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה ה' פ"ק דערובין:

היה עגול. הנקב כ"כ הר"ש. וכן לשון הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות טומאת מת היה הסדק עגול ולא יכולתי לעמוד על פי' משנתינו. דקתני אין רואין אותו ארוך. דמהיכי תיתי לראותו כאילו הוא ארוך. והרי פי המרדע שבו משערין עגול הוא כלשון הר"ב שיש בהיקפו וכו' ומשנה שלמה היא בפי"ז ועוד בפכ"ה משנה ב' לשון הר"ב מרדע הוא מקל ארוך עגול ועב שליש טפח ע"כ. ולשון מהר"ם ואם באת לרבעו *)הוי כפי המרדע ע"כ. וצ"ע:

סרידה הוא לוח חרס [ועפט"ו מ"ב]:

שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל ר"ל שהסרידה מחובר ככסוי להתנור. וממורח בו יפה. והתנור עומד באהל המת. צמיד ר"ל חיבור. ופתיל ר"ל כסוי [רב"א כך נ"ל. ותמוה דברי רש"י בחומש פרשת חוקת שפי' איפכא. ובמחכ"ר הוא נגד משנה ערוכה [כלים פ"י מ"ב] בסתמו בבעץ וכו'. קאמרינן דלא מהני משום דהוה פתיל ולא צמיד וצ"ע]:

נסדק מן התנור לסרידה ר"ל שנסדק המרוח שביניהן:

שעורו מלא פי מרדע שיהיה הסדק רחב כמלמד הבקר והוא מקל שעביו שליש טפח ויש כעין יתד תחוב בראשו. והוא נקרא דרבן. ושניהן יחד נקראו מרדע [לרמב"ם פכ"ב מטומאת מת גם בשנסדק תנור בגגו שיעורו כמרדע]:

שלא נכנס ר"ל אפי' הסדק רחב ממש כהמרדע. ועי"ז אינו יכול לתחוב המרדע בהסדק. אפ"ה כל שנקוב כשיעור זה. שוב אינו מציל בצמ"פ. ואע"ג דגם כשיש נקב כ"ש שוב אינו צמיד [כפ"י מ"ב] י"ל דזהו דוקא בנקב שנעשה בכונה. אבל הכא דהנקב נעשו מעצמו שנסדק. צריך שיעור. וכדקתני בסוף פרקן. ואף לבתר מ"ש רתוי"ט [פ"ח מ"ו ד"ה אם] דבנקב שנעשה מעצמו צריך רוחב טפח. היינו בדופן הכלי. אבל במרוח שבצמ"פ סגי בשליש טפח. משום דשם הרי רצה לסתום פה הכלי. להכי גם בפתוח שליש טפח לא מחשב סתימה:

רבי יהודה אומר נכנס מיקל טפי מת"ק ומצריך שיעור הסדק רחב יותר שיעכב בצמ"פ. [והא דשיערו במרדע. נראה שהיה דרכם לחתות בו האש שבתנור. מדהוא ארוך. וכשנסדק כשיעור זה סמוך לפיו. לפעמים מניחו כך ואינו מסיר הסרידה]:

נסדקה סרידה ר"ל אם ניקב או נסדק גוף הסרידה המחוברת בצמ"פ בהתנור:

רבי יהודה אומר שלא נכנס ת"ק ס"ל שסרידה שהוא בפה התנור והחום יוצא משם. להכי חמור מגוף התנור. דבתנור כשניקב מעצמו צריך נקב טפח [כלעיל סי' ס"ב] ובסרידה סגי בשליש טפח. ואפ"ה קילא סרידה ממרוח שבצדו. דבמרוח סגי בנקב שלא נכנס בו המרדע. ובהסרידה עצמו צריך שיהיה הנקב רחב שיכנס בו המרדע. ולר"י גם ממרוח חמיר סרידה. דבמרוח לא נתבטל הצמ"פ רק כשהנקב רחב להכניס המרדע. ובהסרידה סגי כשהנקב רחב כהמרדע ממש. אף שאינו נכנס בהנקב:

היה עגול ר"ל אם הנקב שבסרידה הולך בשפוע ובעיגול מלמעלה למטה בעובי הסרידה. ועי"ז המרדע שהיא פשוטה. אינה נכנסת בנקב העקום לתוך חלול התנור:

סרידה שהיא וכו' מוקף צמיד פתיל. פי' בין תנור לסרידא הר"ש והרא"ש ז"ל:

מרדע. תנן לקמן פי"ז דיש בהקפו טפח ועביו דהיינו רחבו שליש טפח דהיינו אצבע ושליש אצבע בגודל שהן שתי אצבעות בקטנות:

היה עגול. הנקב:

אין רואים אותו ארוך. י"ג ארוך אין רואים אותו עגול ודיוקא הוא הרא"ש ז"ל. והחכם הה"ר מנחם עזריה נ"ע נשאל בסימן פ"ה דאפכא ה"ל למיתני היה ארוך אין רואין אותו עגול דהלא פי מרדע עגול הוא ותירץ אני שאלתיה לחברי ימים רבים ואין מגיד לי ובתר דבעינא פשיטנא לה דהכי קתני היה עגול כטבעת אין רואים אותו עגול משוך או עגול ארוך כמו פי מרדע שהוא כגלגל כביצה לא ככדור לפיכך אם היה הנקב עגול ככדור וכטבעת אין פי מרדע נכנס בתוכו ואין משערין בו עכ"ל נ"ע: