משנה כלים פרק כ״ח משנה ט׳

כסת הסבלין. הוא כמו כסת קטנה ישימוה הסבלין על ראשם בנושאם משא וסבל שם נושא המשא מלשון כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳): סבכה של זקנה. הוא ארוג יארגו בדמיון סבכה יסתירו בה השער וכבר קדם [בפ' כ"ד כצ"ל]. (בד' ובב') שסבכה של זקנה טמאה טומאת מת לא מדרס והוא יאמר בכאן שהיא טמאה מושב וזה הוראה שהן ב' מינים מהסבכות לזקנה אחד מהן ראוי למושב והיה מדרכן לישב עליו כמו שהשרשנו בפ' כ' אולי זאת הסבכה משום מושב לבד לא בכל צדדי המדרס אשר הן ה' כמו שביארנו בי"ח ותהיה זאת הסבכה כמו המקצע טפח על טפח אשר יטמא משום מושב לא משום משכב כמו שביארנו בפרק שלפני זה: ושל יוצאת החוץ. אשר יצאו לצחוק הנה הן ילבשו זה המלבוש: מן החרם. מן הרשת: ומן הזוטו. מן הרשת דומה לבגד וכבר ביארנו זה בפ' כ"ג וכאשר יכפלו את הרשת לכפלים ויעשו ממנו בגד אמר ר' אליעזר בן יעקב שהוא חשוב כמו ארוג הבגד ברשת קצתו בקצתו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב:

הסבלין. פי' הר"ב הנושאים משאות. [מלשון] כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳). הרמב"ם:

סבכה של זקנה. טמאה משום מושב. כתב הר"ב. לפי מה דתנן לעיל פ' ג' תריסין כו' ושם כתב דבתוספתא תניא של זקנה טמאה מדרס. ולפיכך אינו עולה תירוץ שני שכתב הרמב"ם. דאולי זאת הסבכה תטמא משום מושב לבד לא בכל צדדי המדרס אשר הם [חמשה] כמו שביארנו בפי"ח משנה ה וכו' [*ועיין בפ"ק מ"ג גם מ"ש במשנה ד פכ"ז]:

כסת הסבלין כסת שנותנין הסבלין בכתף תחת המשא שלא תדחקם:

טמאה מדרס דדינו כעור הכתף לעיל [פכ"ו מ"ה] דזה וזה עשוי מתחלה לישב עליו ביני ביני. והרי בכה"ג מק"ט מדרס [וכמרצופין רפ"כ]:

משמרת של יין חתיכת פילץ שמסננין בו היין משמרים:

אין בה משום מושב דמדמלוכלך בשמרים אינו עשוי לישיבה. ואפי' יושב עליו ביני ביני. לא נעשה מתחלה לכך ובטלה דעתו אצל כל אדם:

סבכה של זקנה הוא כפה שבראשה [ועפכ"ד סי' ע"ג]:

טמאה משום מושב דמדהוא רך יושבת עליו. מדאינו מתעקם ומתקלקל גיהוצו ע"י ישיבתו עליו. אבל של ילדה שמקפדת להתקשט טפי כובסת סבכה שלה בחלב חטה דהיינו שטערקע בל"א כדי שישאר כפה שלה זקוף בראשה. ולהכי אינה יושבת עליו מדמתקלקלת גיהוצו עי"ז:

חלוק של יוצאת החוץ זונה. ונקט תנא לשון נקיה. ואפשר עוד. דאחלוק נמי קאי. דדוקא חלוק שיוצאת בו הזונה לחוץ אם עשוי כסבכה. אמרינן גבה דבטלה דעתה. ולא חשיב מלבוש אבל חלוק שלובשתו בבית. גם צנועות רגילה בו בפני בעלה ולא בטלה דעתה. וחשיב שפיר מלבוש:

העשוי כסבכה שנעשה מפלאר בל"א. ובשרה נראה מתוכה:

טהור אף ממדרס. דאע"ג דראוי לישב עליו. אפ"ה מדנתבטל העיקר. דהיינו הלבישה בו. מדלא חזי למלבוש דבטלה דעתה אצל כל אדם. נתבטל גם הטפילה. דהיינו הישיבה ע"ג [עי' פי"ט]. ונ"ל דמדלא נקט כפשוטא חלוק שעשוי כסבכה. ש"מ דדוקא חלוק של זונה שיוצאת בו לחוץ שעשוי כסבכה אמק"ט אבל חלוק של איש. אף שעשוי כסבכה שפיר חשוב מלבוש. דהרי מצינו בכה"ג שרצה לשמש בביהמ"ק בבגד כזה לולא שמיחו בו הכהנים [כיומא לה"ב] ש"מ דבדוכתא אחרינא אורחא הוא. ושפיר מחשב בגד:

העושה בגד מן החרם חרמו של ים עשוי כרשת:

טהור כלעיל [פכ"ג סי' ל"ב] ואף דהשתא שעשאו בגד חזי למדרס עם ישיבתו. ככל בגדי ע"ה דטמאין מדרס מה"ט. ולא שייך מה"ט גבייהו לומר עמוד ונמ"ל. אפ"ה מדנתבטל העיקר. דלא חזי למלבוש. דלא דמי לחלוק של איש שנראה כסבכה דמק"ט [כסי' ע"ה] דהכא מדעשוי כרשת שנקביו גדולים. בשרו ממש נראה מתוכו. ולא חזי כלל למלבוש. ומדנתבטל העיקר בטל גם הטפל. היינו הישיבה ע"ג [וכלעיל סי' ע"ה]:

ומזוטו הוא חתיכת בגד ממש שבשולי הרשת שמניחים עליו מזונות לפתות הדגים עי"ז תוך הרשת:

טמא דמדכפלו אין נראה כל כך הבשר מתוכו הרבה. וחזי שפיר למלבוש ומקבל טומאת מדרס. [ומכאן קצת ראי' למ"ש בס"ד לעיל סי' ע"ה דדוקא בבגד העשוי מרשת כפול ס"ל לרבנן דאמק"ט מדבשרו ממש נראה מתוכו. הא בחלוק של איש העשוי כסבכה מודו דמק"ט]:

חלוק כו'. ברמב"ם שם פי' חלוק של יוצאת החוץ שותי שכר המשחקים ילבשו זה המלבוש וגם שם פי' שהזוטו מקבל טומאה מפני שעיני אותה השבכה דקים ביותר והרי היא כבגד ע"כ: