משנה כלים פרק כ״ה משנה ה׳

אמרו נטמא הרובע. רצה לומר כאשר נטמא תוכו וכן אמרו נטמא חצי הרובע אין חולקין את הגביין לא נעמיד הצדדין עד שנאמר קצת זה השטח טהור וקצתו טמא אבל טהור הרובע והחצי רובע טמא ואע"פ שהוא שטח אחד. עוד חזר על אלו הפרקים הקודמים כולן והוא אמרו הרובע טמא וחצי הרובע טהור או הרובע טהור וחצי הרובע טמא ואמר כשהוא מטביל מטביל את כולו ואע"פ שאינו כי אם אחד משני החלקים אותו שנטמא לפי שהוא עצם אחד ואין הלכה כר"מ:

הרובע ואחוריו טמאין. פי' הר"ב היינו הדפנות המקיפות כו'. אבל דופן המפסיק כו'. בכלל תוכו כו'. ולאו כולו בכלל תוכו אלא צד שכלפי חצי רובע. כן צריך לפרש ודברי הר"ב מדברי הר"ש הן מועתקין. וכן הא דסיים וכתב. ודין דופן האמצעי מפורש לעיל בספ"ב דריב"ן אמר חולקי' כו' כ"כ הר"ש. ואני תמה על הר"ב דהא פסק התם שאין הלכה כמותו. וכן לא הזכיר הרמב"ם חלוקת דופן האמצעי לא התם בדריב"ן כמ"ש שם ולא הכא כשהעתיק משנתינו בסוף הל' כלים [הל"ו] ועיין ברפ"ד דאהלות. ובפ"ו משנה ד:

[*וכשהוא מטביל מטביל את כולו. אתאן לרישא. וכן העתיקה הרמב"ם ברישא בסוף ה' כלים]:

הרובע ואחוריו טמאין ר"ל אחורי דפנות הרובע טמאין. דנגד התוך ההוא ודאי מחשבו הנך אחוריים. אבל אחורי השוליים שהן תוך החצי רובע. טהורים וכלעיל. ואף דהיה פנים לומר דדוקא בדפנות של החצי רובע מטהרינן לעיל בין כלפי פנים או כלפי חוץ. אבל שולים. כיון דפני השולים שכלפי הרובע ודאי טמאים. הרי לא קיי"ל כריב"נ לעיל [ספ"ב] דחולקין את עביו. וי"ל התם רק לענין דפנות מחמרינן. מדאפשר להשתמש בב' הב"ק כאחת. שפיר שדינן כל הדופן לחומרא להחלול הטמא. אבל הכא בשוליה שא"א שישתמש בהחלול הטמא בשעה שמשתמש בהחלול הטהור. מודו דחולקין עובי השולים. ולהרא"ש ולרמב"ם הנ"ל סי' כ"ב דהכא נמי מיירי בשמפסיק הדופן בין הרובע לחצי רובע. י"ל דוקא בעובי שפת הדופן. אין חולקין את עוביו מדאין ניכר חילוק בין חציו לחציו השני. לפיכך כולו טמא אבל ב' תוכין של זה וזה הרי מחולקין ועומדין הן. לפיכך בנטמא אחד השני טהור [ועי' סי' כ"ט]. ואפשר עוד דכולה מתניתין ר"מ היא דקאמר הכי. וס"ל באמת כריב"נ אבל רבנן מדקאמרו בסוף אין חולקין את הגביין גם ארישא פליגי דאין חולקין גבי השוליים. וכולן טמאין:

וחכ"א אין חולקין את הגביין ר"ל אין חולקין גובה המשך האחוריים אלא בנטמא אחוריו של א'. גם אחוריו של הב' טמאין. מיהו י"ל דדוקא בנטמאו האחוריים מצ"ע מחמרי רבנן אבל כשנטמאו האחוריים רק מדהן טפל להתוך שנטמא. אפשר דמודו לר"מ. ואפשר דגם בהא פליגי עליה. [וא"כ יהיה קצת סיוע להרא"ש הנ"ל. אולם להרמב"ם [סוף הל' כלים] נראה דרק אסיפא פליגי]:

וכשהוא מטביל מטביל את כולו בנטמא האחוריים פשיטא דצריך להטביל כל האחוריים. דהרי ס"ל דכל האחרים טמאין. וכ"כ בנטמא תוכו פשיטא דצריך להטביל כולו דהרי כולו טמא אלא לעולם אנטמא אחוריו קאי. והא דקאמר מטביל כולו היינו גם תוכו ודברי הכל היא דאע"ג דקיי"ל דכלי שנטמא מגבו אז אם הוא ריקן בשעת טבילה. א"צ להטביל תוכו. עכ"פ בשיש בתוך הכלי בשעת טבילה משקין שחס מלערבן במי מקוה. יש לחוש שעי"ז לא יטביל שפת הכלי יפה. לפיכך צריך להטביל בכה"ג גם תוכו [כזבחים ע"ח א' וכלעיל סי' כ']: ולפ"ז לרבנן הנ"ל דכשנטמא אחורי א' גם אחורי הב' טמאין צריך להטביל גם תוכו של הב'. עכ"פ תוכו של זה שנטמא אחוריו. אם יש בו משקין צריך להטביל גם תוכו:

ורתוי"ט פי' דארישא קאי. דקאמרינן דבנטמא א' לא נטמא השני עלה קאמר הכא דעכ"פ צריך להטביל כולו. ולא זכיתי להבין ד"ק. דהשתא כשנטמא גבו של כלי והוא ריקן א"צ להטביל תוכו. וכמש"ל מסוגיא דזבחים הנ"ל וכ"ש כשנטמא רק א' מב' הב"ק. שהרי אז גם אחורי הבית קיבול השני טהורים הם למה אצטריכינן להטביל תוכו של שני וצ"ע:

בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל ואחוריו היינו שלש דפנות המקיפות וכו':

עוד בסוף פי' ר"ע ז"ל ודין דופן האמצעי מפורש לעיל בס"פ שני דר' יוחנן בן נורי אומר חולקי' את עביו וכו'. וקשה לע"ד שהוא ז"ל פסק דאין הלכה כריב"נ וניחא לי קצת במה שכתבתי לעיל פ' ששי סי' ג':