משנה חלה פרק ג׳ משנה ח׳

אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון. ביאור זה כאשר אגיד לך והוא שמביא אדם קמח שיעורו כשיצרפו לאותו שאור שלקח מעיסה שלא הורמה חלתה שיהיה הכל חמשה רבעים שהוא שיעור חלה ואחר כך יערב הכל ומוציא ממנו החלה החייבת לחמשה רבעים ואם אין לו מה שיצרף תהיה כל העיסה טבל ויוציא ממנה החלה החייבת לה אילו היתה כולה טבולה לחלה וזהו אמרם מוציא חלה אחת על הכל:

[*אם יש לו וכו'. מ"ש הר"ב כשיעור חלה. עיין מ"ש בזה בפ"ק מ"ד]:

מוציא חלה אחת על הכל. עיין מ"ש במשנה דלקמן:

הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ר"ל שנטל השאור מעיסה שיש בה שיעור חלה. וה"ה באינו שאור רק עיסה אחרת שהיא טבל כך דינה:

ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה וה"ה איפכא [י"ד שכ"ד סי"א]:

אם יש לו פרנסה ממקום אחר שיש לו עיסה אחרת שלא ניטל חלתה:

מוציא לפי חשבון ר"ל נותן מעיסה ההיא כדי א' ממ"ח בשאור. מיהו ביש מעיסה ההיא שיעור חלה א"צ צרוף סל ובאין בה כשיעור צריך שיצרפה בסל עם העיס' הראשונ' [ש"ך שם סקי"ט]:

ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל ר"ל מפריש מינה ובה א' ממ"ח בכל העיסה:

הנוטל שאור מעיסה וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל מעיסה שלא הורמה חלתה והי' בה חמשה רובעים שיעור דמיחייב בחלה והפריש ממנה כשיעור מועט דהיינו רובע לשאור קודם שהפריש החלה בענין שהשאור הוא טבל ונתן לתוך עיסה שהורמה ואפי' שהעיסה שהורמה חלתה כ"כ גדולה שהשאור של טבל כנגדה הוי אחד למאתים ועוד. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מפ' בירושלמי מביא ד' רובעין ומשיך כלומר אם לא נאכלה אותה שהפריש ממנה השאור שנשארו בה ד' רובעין מביאה ומחברה בזו עד שתהא נושכת ואפי' אם נאכלה מפ' בירושלמי דמביא עיסה של ד' רובעין שלא נטבלו מעולם ומביאה אצל זו כדי שיהא מוקף אע"ג שאין בה שיעור אלא ד' רובעין וצריכין אנו לצרף הרובע של טבל שבכאן כדי שיהי' בה שיעור עיסה כיון דמשיך חשבינן כאילו הרובע סמוך לה ומפריש מזו שמביא כדי חלה דוקא להני ה' רובעים וטעמא משום דנשוך דבר תורה כדאיתא בירוש' ולפי חשבון היינו דמפריש אחד מכ"ד כשיעור עיסה ראשונה וא"ת איך מצטרף והרי עיסה שהורמה חלתה מפסיק הא ליתא דתנן לקמן בפ' בתרא דבר שהורמה חלתו באמצע מצטרף ואם נפשך לומר והלא השאור הזה בטל במיעוטו והיאך מצטרף והלא מפריש מן החיוב על הפיטור ולדידן דאין כאן שיעור אלא עם השאור המעורב מפיטור על הפטור הוא ואין כאן חיוב תריץ דהיינו חומרא דטבל כדתני סיפא דמין במינו בכל שהוא הילכך באיסורו עומד בכל מקום שהוא. ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. דאפי' החולין המתוקנים חשבינן להו נמי טבל וטעמא מפ' בפ' בתרא דע"ז דטבל איסורו כהיתרו מה היתרו במה שהוא כדשמואל דחטה אחת פוטרת את כל הכרי אף איסורו במשהו נ"ל דלא לימרו כיון דקיל דמן התורה ביבש חד בתרי בטיל דמקדשו ממנו אסמכתא בעלמא כדי שיחושו ולא יקלו על גזרת המלך ולומר מה לנו ולהפרישו בטל הוא הלכך כשנתערב אפי' עם אלף לא בטיל וצריך להפריש כאילו כולו טבל וכי תימא הך טעמא שייכא לתרומה אבל לתרומת מעשר דיש שיעור לתרומה מאי איכא למימר תריץ דלהכי אצטריך טעמא דגרסי' בירושלמי בס"פ שלש ארצות דהוי דבר שיש לו מתירין כגון שיבקש פרנסה ממקום אחר ובעלי התוס' ז"ל כתבו דתרוייהו צריכי וז"ל וי"ל דצריכי תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין ה"א דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולין להפריש אבל אי ליתנהו בעיר אע"ג דיכול לילך למקום שהבעלים שם כיון שיש לו טורח והוצאה חשיב כאין לו מתירין ומש"ה איצטריך טעמא דהכא משום דכהיתרו כך איסורו ואי ליכא אלא חד טעמא דהכא ה"א דלא הוי במשהו אלא היכא דכהיתרו במשהו אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתרו לא הוי במשהו ה"א דאיסורו נמי לא הוי במשהו מש"ה אצטריך טעמא דיש לו מתירין והא דנקט שאור לא תימא משום דלטעמא עבידא וטעמא לא בטיל דהה"נ אם לקח קצת מהעיסה שלא נתקנה ולא נתחמצה עדיין ועירב עם עיסה מתוקנת ומחומצת דמפריש על הכל ומש"ה תני כיוצא בו והתם לאו משום דלטעמא עביד אזלינן ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ולש עיסה ומערב עם העיסה וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כי אם הי' מערב מה הי' מועיל בזו העיסה יותר מהשיעור עצמו כיון שנתערבו זה כמו זה ונ"ל דר"ל שמשיכה בזו העיסה דכיון שאינו מקפיד בתערובתן מפרישין מזו על זו ודו"ק עכ"ל ז"ל: