אור החיים על דברים פרק כה

אם בן הכות וגו׳. אמר בן בחיריק, רמז שצריך להתבונן בו לדעת אם יכול לסבול הארבעים, אבל אם אמדוהו לפחות מכן אינו לוקה אלא לפי מה שאמדוהו (מכות כב:).

לא תהיה אשת המת וגו׳. אזהרה לה ולבאיה, וחיבת מלקות היא והבא עליה, ואמרו יבמה יבא עליה רמז שאין חיוב על היבם אלא ביאה אחת, וכמאמר רבי יוסי (שבת קיח:) חמש בעילות בעלתי וחמש נטיעות נטעתי, ואמרו בירושלמי (יבמות פ״א ה״א) שנפלו לו חמש יבמות מחמשה אחים ונזקק פעם אחת לכל אחת. ואמרו ולקחה שלא תאמר שאוסרה עליו מכאן ואילך, תלמוד לומר ״ולקחה לו לאשה״, שהרשות בידו אם ירצה לקימה עולמית. ואמרו ויבמה שלא תאמר שלא נאמרו כל הדברים האמורים אלא רשות, לפי שאסרה הכתוב לעולם התירה ליבם, אבל התורה לא חיבתו בדבר, תלמוד לומר ״ויבמה״.

וענתה וגו׳. אמר לשון עניה, פרוש, תשובה לדברי היבם שאמר ״לא חפצתי לקחתה״, תענה היא ותאמר ״ככה יעשה לאיש״ וגו׳:

להציל וגו׳ ושלחה ידה וגו׳. ולא אמר הכתוב ״ושלחה ידה וגו׳ להציל את אישה״, העיר בזה שאם לא היה לה מציאות להציל בעלה מיד מכהו אלא על ידי זה, לפי שאין כח בה להציל אלא בדרך זה – פטורה. ודוקא שהיה חברו מכהו מכת נפש, לזה הקדים מאמר ״להציל״ קודם מאמר ״ושלחה״, לומר שאם ידענו שלא שלחה אלא להציל – פטורה.

כל עושה אלה כל עושה עול. פרוש ״כל עושה אלה״ – אבן ואבן, איפה ואיפה, ״כל עושה עול״ הדומה לאלה, שלא תאמר שגזרת הכתוב הוא על שני דברים אלו ולא על דומיהם, תלמוד לומר ״כל״ וגו׳:

זכור וגו׳. שאין כיוצא בהם שיצא על ישראל בלא קדימות ידיעתם ממנו, אלא כאשר ידאה הנשר, והוא קרך בדרך.

אשר קרך. יתבאר על פי דבריהם זכרונם לברכה (ראש השנה ג.) שאמרו שהענן היה מכסה על ישראל ולא היה מקומם ידוע לעולם, אלא כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובא הכנעני וילחם עם ישראל. ואם כן תקשה מנין ידע עמלק מקום חנית ישראל לבא אצלם להלחם עמם? לזה אמר אשר קרך, פרוש יקר מקרהו וידע מחניהם בדרך. ואמרו ויזנב בך וגו׳, פרוש לא שהענן הניחו לכנס לפנים למחנה ישראל, אלא באותן שהיה הענן פולטן, והוא אמרו ״ויזנב בך״ אותם הנחשלים אחריך.

ואתה עיף ויגע וגו׳. עיף עדין משעבוד מצרים, ויגע מטורח הדרך.

ואמרו ולא ירא אלהים, פרוש, ובזה בא המורך בלבבך יותר ממפעל עיפות ויגיעות, על דרך אמרו (ישעיה לג,יד) ״פחדו בציון חטאים״, אבל אם היו צדיקים לא יפחדו ולא ייראו במלחמתו. והעיר הכתוב בטעמים שמשניאים אותו בלבנו, כי הצר לישראל צרה גדולה, שבא עליהם כאשר ידאה הנשר בלא ידיעה, כמו שרמז גם כן במאמר ״קרך״, והם יגעים ועיפים, ודבר המעמיד הכח ביכלת הנעלם אין עמם, מה שלא היה כן בשאר כל המלחמות, שמלבד שלא ייעפו ולא ייגעו במלחמות, עוד להם כלם צדיקים יראי אלהים נמוכי לב.

חסלת פרשת כי תצא