דבורה הנביאה

דבורה בתנ״ך

ספר שופטים (פרקים ד–ה) מספר שבני ישראל היו משועבדים עשרים שנה ליבין מלך כנען, ששר צבאו היה סיסרא, ובידו תשע מאות רכב ברזל. באותה עת ״ודבורה אשה נביאה אשת לפידות, היא שופטה את ישראל בעת ההיא״. היא ישבה תחת ״תומר דבורה״ בהר אפרים, בין הרמה ובין בית אל, ובני ישראל עלו אליה למשפט.

דבורה שלחה לקרוא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, וציוותה עליו בשם ה׳ לאסוף עשרת אלפים איש להר תבור. ברק השיב ״אם תלכי עמי והלכתי״, והיא הלכה עמו, אך אמרה שהתפארת לא תהיה לו, כי ביד אישה ימכור ה׳ את סיסרא. במלחמה ליד נחל קישון נפל מחנה סיסרא, וסיסרא נהרג באוהל יעל אשת חבר הקיני. אחרי הניצחון שרו דבורה וברק את השירה בפרק ה, והפרק מסתיים במילים ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״.

בדברי חז״ל

חז״ל מונים את דבורה בין שבע הנביאות (מגילה יד ע״א). בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה, פרק ט) מובאים, בהקשר של דבורה, הדברים: ״מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אשה... הכל לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו״.

שירת דבורה נקראת כהפטרה של פרשת בשלח, לצד שירת הים שבתורה.

משמעות ולקח

דבורה היא מנהיגה של משפט ושל אמונה. היא אינה יוצאת למלחמה מתוך רצון בכוח, אלא מתוך דבר ה׳, ובשירתה היא נותנת שבח לה׳ ולמתנדבים בעם – ״בהתנדב עם ברכו ה׳״. היא מזכירה שהנהגה אמיתית נמדדת במעשים ובאחריות, ושהקב״ה משרה רוחו על מי שראוי לכך.

שאלות נפוצות