הנשמה ביהדות – מה הם נפש, רוח ונשמה?

״ויפח באפיו נשמת חיים״

בבריאת האדם נאמר: ״וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב, ז). האדם עשוי משני חלקים: גוף מן העפר, ונשמה מן השמים. מכאן, אמרו חכמים, שהנשמה היא חלק אלוה ממעל.

הגמרא בברכות (י ע״א) מסבירה למה דוד אמר חמש פעמים ״ברכי נפשי את ה׳״: כשם שהקב״ה מלא את כל העולם – הנשמה מלאה את כל הגוף; הקב״ה רואה ואינו נראה – והנשמה רואה ואינה נראית; הקב״ה זן את העולם – והנשמה זנה את הגוף; הקב״ה טהור – והנשמה טהורה; הקב״ה יושב בחדרי חדרים – והנשמה יושבת בחדרי חדרים.

חמשה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה

המדרש (בראשית רבה יד, ט) אומר: ״חמשה שמות נקראו לה – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה״. בספרות הקבלה, ובעקבותיה בספרי מוסר וחסידות, השמות האלה מתוארים כדרגות שונות של הנשמה:

הרמב״ם: ״צורת הנפש״ שאינה כלה

הרמב״ם, בהלכות יסודי התורה פרק ד (הלכות ח–ט), משתמש במונחים אחרים. כוח החיים שבגוף – שאוכל, שותה, מרגיש – הוא בלשונו ה״נשמה״, והוא כלה כשהגוף מת. אבל הדעת שבאדם, היודעת ומשיגה את הבורא, היא ״צורת הנפש״, והיא ״צלם אלהים״ שנאמר בו ״נעשה אדם בצלמנו״.

הצורה הזאת, הוא כותב, אינה מורכבת מיסודות הגוף ולכן אינה מתפרקת: ״מאת ה׳ מן השמים היא״, וכשהגוף נפרד – היא נשארת לעולם. זו הנפש שזוכה לעולם הבא.

הרמח״ל: הנשמה והגוף

הרמח״ל, בספרו ״דרך ה׳״, מתאר את האדם כמורכב מגוף חומרי ומנשמה רוחנית, ואת חייו בעולם הזה כמאבק ביניהם: הגוף נמשך אל החומר, והנשמה אל הקדושה. בחלק השלישי של הספר הוא עוסק בנשמה ובפעולותיה, ומבאר שיש בה כמה מדרגות, והתחתונה שבהן קשורה לגוף ומחיה אותו.

תכלית האדם, לפי הרמח״ל, היא לזכך את הגוף כך שיתעלה יחד עם הנשמה – ולכן המצוות נעשות בגוף, והשכר העתידי, לפי שיטתו, הוא לגוף ולנשמה יחד. על מה שקורה לנשמה אחרי הפטירה – במאמר מה קורה אחרי המוות.

הנשמה בתפילה היומית

1. בכל בוקר אומרים ״אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא״ – נוסח שמקורו בגמרא בברכות (ס ע״ב). ראו ברכות השחר.
2. ״מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי״ – עם ההתעוררות.
3. בתפילות לעילוי נשמה ובקדיש – מתפללים על נשמות הנפטרים. ראו הקדיש.

טעויות נפוצות

• לחשוב ש״נפש״ ו״נשמה״ הן תמיד מילים נרדפות. בכל מקור יש להן משמעות מעט שונה.
• לחשוב שהחלוקה לנפש, רוח ונשמה מופיעה כך במקרא. היא מבוססת על המדרש ועל ספרי הקבלה.
• לחשוב שהגוף ״אינו חשוב״. לפי המקורות, המצוות נעשות דווקא בגוף.