אבא נפטר, אמא נפטרה: איך מתמודדים עם אובדן הורה

גם מבוגרים מתייתמים

אנשים רבים מופתעים מעוצמת הכאב כשהורה מבוגר נפטר. ״הוא היה בן תשעים״, אומרים להם, ״הוא זכה לחיים ארוכים״. אבל ההורה הוא מי שהכיר אותנו לפני שהיינו מי שאנחנו – ויחד איתו נפרדים גם מהילדות, מהבית, מהמקום שבו תמיד היו מחכים לנו. אין גיל שבו זה ״בסדר״.

התורה מספרת על יצחק אבינו, שהתנחם על מות אמו רק כשנשא את רבקה – והכתוב מסיים ״וינחם יצחק אחרי אמו״. בין מות שרה לבין הנחמה עברה תקופה ארוכה. גם לנו מותר שהנחמה תבוא לאט.

ויש גם צער על מה שלא הספקנו: השיחה שנדחתה, הסליחה שלא נאמרה, השאלה שלא שאלנו על הילדות שלו. הרבה אבלים מוצאים נחמה בכך שהם ״משלימים״ חלק מזה – כותבים להורה מכתב, מבקשים מחילה ליד הקבר, או שואלים את הדודים והחברים את מה שכבר אי אפשר לשאול אותו. הקשר עם ההורה ממשיך, רק בדרך אחרת.

רגשות שלא מדברים עליהם

לצד העצב מגיעים לעיתים רגשות מבלבלים. אשמה: ״למה לא ביקרתי יותר״, ״למה כעסתי עליו בשיחה האחרונה״. כעס: על הרופאים, על האחים, ולפעמים על ההורה עצמו. ואחרי מחלה ארוכה – גם הקלה, שאחריה מגיעה אשמה על ההקלה. כל אלה רגשות אנושיים מוכרים, ואין בהם שום בגידה בהורה.

היהדות מלמדת שהקשר לא נקטע. השולחן ערוך פוסק שחייבים לכבד את ההורה ״אפילו אחר מותו״, ומפרט: בתוך שנים עשר חודש אומרים כשמזכירים אותו ״הריני כפרת משכבו״, ואחר כך ״זכרונו לברכה״. הקדיש, הלימוד לעילוי נשמה והצדקה בשמו – כולם דרכים להמשיך לעשות טוב בשבילו. ההלכות מפורטות בשנת האבל על אב ואם ובקדיש – מי אומר ועד מתי.

האחים, ההורה שנשאר והבית

פטירת הורה מטלטלת את כל המשפחה. אחים מתאבלים כל אחד בדרכו – אחד מדבר בלי הפסקה, השני מסתגר, השלישי עסוק בסידורים. כדאי לזכור שאין דרך ״נכונה״ להתאבל, ולהימנע מלשפוט. החלטות על ירושה, על הבית ועל חפצי ההורה – כשאפשר, עדיף לדחות אותן אל אחרי השלושים, כשהלב מעט רגוע יותר.

אם אחד ההורים נשאר בחיים, הוא עובר בעצמו אבל כבד – אבל על בן או בת זוג. השיחות שלכם איתו, הביקורים והעזרה המעשית הם עכשיו חלק מכיבוד אב ואם. על הצד שלו ראו אבל על בן או בת זוג.

מה עוזר בחודשים הראשונים

שגרה בסיסית: שינה, אוכל, יציאה מהבית – גם כשאין חשק. אנשים: לא להתבייש לבקש שחבר יבוא, שיתקשר, שיזמין. זיכרון: יש מי שמוצאים נחמה בכתיבת זיכרונות, בהכנת אלבום או בלימוד קבוע לעילוי נשמה. ויש ימים שבהם פשוט קשה, ואין צורך ״לעשות״ משהו עם זה.

אם עוברים חודשים והכאב לא מאפשר לתפקד – לא לישון, לא לעבוד, לא לחזור לחיים – זה הזמן לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע. ואם עולות מחשבות שאין טעם לחיות בלי ההורה – פנו מיד לער״ן 1201 או למד״א 101.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. תנו לעצמכם רשות להתאבל גם על הורה מבוגר – הכאב אמיתי.
2. כתבו על דף שלושה דברים שלמדתם מאבא או מאמא.
3. דחו החלטות גדולות על הבית והירושה אל אחרי השלושים, אם אפשר.
4. קבעו מעשה טוב קבוע לעילוי נשמתם – לימוד, צדקה או חסד.
5. התקשרו להורה שנשאר בחיים, או לאח שמתקשה, גם בלי סיבה.

המקורות

• בראשית כד, סז – ״וינחם יצחק אחרי אמו״
• שולחן ערוך, יורה דעה רמ, ט – ״הריני כפרת משכבו אם הוא תוך שנים עשר חדש״
• בבלי קידושין לא ע״ב – ״הריני כפרת משכבו״
• בבלי ברכות נח ע״ב – ״אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש״