הפרעת תקשורת (ו)

בהמשך למאמרים קודמים בהם דיברנו על התסמינים של הפרעת תקשורת לסוגיהם. ובכן, אם יש חשד להפרעת תקשורת, האם חשוב לאבחן?

מאד חשוב לאבחן! רק כך נוכל לדעת בבירור, אם יש הפרעת תקשורת או לא. ואם כן – מהי בדיוק, וכיצד ניתן לפותרה.

ואמנם ישנם רבים וטובים בציבור שלנו, החוששים משימוש בשמות הרשמיים כגון 'הפרעת תקשורת', ASD ועוד, מסיבות ידועות (סטיגמות, שידוכים, ועוד).

בהתאם לכך, הם יעדיפו לנקוט בטשטוש דיפלומטי, כגון: "הילד שלכם חכם, אך זקוק לקידום באינטראקציה חברתית, ולכן כדאי שיגיע לסדרת שיחות עם המטפל". אבל לדעתנו, הגישה הזו היא טעות.

שהרי גם כך, הפרעות התקשורת הן סוגיא מורכבת וחמקמקה, שלא קל לזהותה ולטפל בה. כל טשטוש נוסף, רק מוסיף ערפל ואי-בהירות, ומרחיק את המטופל מהפתרון.

הצעד הראשון לפתרון הוא דוקא הבהירות! לשלוח לאבחון, ולהגדיר בבהירות את שם הבעיה.

מה למעשה מרוויחים מהאבחון?

1) האבחון המדויק עוזר ראשית להבין את הנער, להמיר את הכעס שלנו בחמלה, ואף לעזור לו להבין ולסלוח לעצמו, מה שמביא לשיפור בהתנהגותו.

2) האבחון מאפשר לכל הורה אחראי לחפש מידע נוסף על מהות ההפרעה ודרכי הטיפול בה, מעבר למידע החלקי שיעניק לכם המאבחן.

3) האבחון מאפשר לנו להעניק לנער הכוונה ראשונית לגבי דרכו בחיים (למשל: שיוותר על החלום להיות 'מסמר חברתי', כי זה לא יקרה לעולם).

4) והעיקר – כך נדע לחפש לו עזרה מתאימה, ופתרון יסודי ומדויק לקשייו.

5) בנוסף, ישנם אבחונים המזכים את המטופל בקיצבת ביטוח לאומי, במימון מקופת חולים, או בפטור מהצבא.