דלג לתוכן הראשי
כוונות

זוגיות, שידוכים וחתונה

כיסוי ראש לאישה נשואה – המקורות והעיקרון

אישה נשואה מכסה את שערה מחוץ לביתה. המקור בתורה הוא בפרשת סוטה: ״ופרע את ראש האשה״ (במדבר ה, יח), ודבי רבי ישמעאל למדו מכאן ״אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש״ (כתובות עב ע״א). הגמרא קובעת שכיסוי השער הוא מן התורה (״דת משה״), ושהמנהג להוסיף כיסוי מלא, כמו רדיד, הוא ״דת יהודית״ – מנהג הצניעות של בנות ישראל (רמב״ם אישות כד, יא–יב; שולחן ערוך אבן העזר קטו, ד). איך מכסים – מטפחת, כובע או פאה, וכמה שער – יש בזה שיטות ומנהגים שונים, ונוהגים לפי הוראת רב ומנהג הקהילה.

המקור בתורה

בפרשת סוטה, כשהכוהן מעמיד את האישה החשודה לפני ה׳, נאמר: ״ופרע את ראש האשה״ (במדבר ה, יח). הגמרא (כתובות עב ע״א) לומדת מכאן: ״ראשה פרוע – דאורייתא היא, דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש״. כלומר, אם פריעת הראש היא חלק מביזוי הסוטה, מכאן שדרכה של אישה נשואה בישראל להיות מכוסה.

דת משה ודת יהודית

המשנה בכתובות מבחינה בין ״דת משה״ – דינים מן התורה – לבין ״דת יהודית״ – ״מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל״. ״ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע...״ (כתובות עב ע״א). הגמרא שואלת: הרי זה מן התורה? ומיישבת: מן התורה די בכיסוי בסיסי (״קלתה״, מעין סל על הראש), ודת יהודית מחייבת כיסוי מלא יותר (עב ע״ב).

הרמב״ם (אישות כד, יא–יב) מונה בין דברי דת משה ״יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי״, ובין דברי דת יהודית – ״יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת״. וכך השולחן ערוך (אבן העזר קטו, ד), וכן ״לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק״ (אבן העזר כא, ב).

בתפילה ובקריאת שמע

בגמרא (ברכות כד ע״א) נאמר ״שער באשה ערוה״, והשולחן ערוך (אורח חיים עה, ב) פוסק: ״שער של אשה שדרכה לכסות – אסור לקרות כנגדו... אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש – מותר״. הלשון ״שדרכה לכסות״ מלמדת שההלכה רואה בכיסוי השער דבר שמבדיל אישה נשואה.

שם מוסיף הרמ״א: ״וכל שכן שער נכרית, אפילו דרכה לכסות״. מכאן ומעוד מקורות דנו הפוסקים בפאה נכרית: יש שהתירו לכסות בפאה, ויש שאסרו או החמירו בכך. השאלה כמה שער מותר שיֵראה, ואיזה כיסוי ראוי – תלויה בשיטות שונות. בכל אלה נוהגים לפי הוראת רב ומנהג הקהילה, וכל אישה שואלת את רבה.

המשמעות

כיסוי הראש אינו עניין של אופנה ואינו ״הסתרה״. הוא סימן חיצוני של מעמד פנימי – אישה נשואה, שהקשר הזוגי שלה הוא פרטי ומקודש. רבות מתארות אותו כחלק מן הזהות האישית, ולא רק כחובה. ובצד ההלכה יש גם רגישות: אישה שמתחילה לכסות את ראשה, או שמתקשה בכך, ראויה לעידוד ולהבנה, לא לביקורת.

על הצניעות ועל קדושת הבית בכלל – במאמרי טהרת המשפחה ובהלכות צניעות בשולחן ערוך אבן העזר כא.

טעויות נפוצות

  • לחשוב שכיסוי הראש הוא רק ״מנהג״. הגמרא קובעת שהכיסוי הבסיסי הוא מן התורה (דת משה), והתוספת היא דת יהודית.
  • להכריע לבד בשאלת פאה או כמות השער. יש בזה שיטות שונות – שואלים רב.
  • לבקר אישה שמתקשה בכך. כאן נדרשים עידוד והבנה.

שאלות נפוצות

מה המקור לכיסוי ראש לאישה נשואה?

״ופרע את ראש האשה״ (במדבר ה, יח), שממנו למדו ״אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש״ (כתובות עב ע״א).

מה ההבדל בין דת משה לדת יהודית?

דת משה – דינים מן התורה, כמו כיסוי בסיסי של השער. דת יהודית – ״מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל״, כמו כיסוי מלא יותר (רמב״ם אישות כד, יא–יב).

האם מותר לכסות את הראש בפאה?

נחלקו בזה הפוסקים: יש שהתירו, ויש שאסרו או החמירו. נוהגים לפי הוראת רב ומנהג הקהילה.

האם בנות לא נשואות מכסות את הראש?

השולחן ערוך (אורח חיים עה, ב) כותב ש״בתולות שדרכן לילך פרועות הראש״ – כלומר המנהג הוא שבנות שאינן נשואות אינן מכסות. בפרטים – שואלים רב.

עוד בזוגיות, שידוכים וחתונה

מאמרים מהעלונים בנושא

האם התשובה עזרה לך?
שתפו את הדף:וואטסאפ

בכל שאלה מעשית יש לשאול רב.