ויקרא ז, ה

אשם הוא. עד שינתק שמו ממנו למד על אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו, אף על פי שעומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח, אם שחטו סתם, אינו כשר לעולה קודם שנתק לרעיה. ואינו בא ללמד על האשם שיהא פסול שלא לשמו, כמו שדרשו הוא, הכתוב בחטאת, לפי שאשם לא נאמר בו אשם הוא, אלא לאחר הקטרת אמורין, והוא עצמו שלא הקטרו אמוריו כשר:

וְיַסֵיק יָתְהוֹן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ אֲשָׁמָא הוּא

וְיַסִיק יַתְהוֹן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא קָרְבָּנָא קֳדָם יְיָ אַשְׁמָא הוּא

אשם הוא פרש״י למד על אשם שמתו בעליו וכו׳ כלומר לא הספיק להקריבו עד שמתו הבעלים או שנתכפרו בעליו. כלומר אשם זה אבד בעודו חי ובעליו הקריב אחר ואחר כך נמצא אע״פ שזה עומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח אם שחטו סתם אינו כשר לעולה עד שנתק לרעייה. פי׳ מסרו לרועה ושחטו סתם כשר לעולה ולשון קיץ כאדם האוכל תאנים בקנוח סעודה כך פרש״י בפר׳ החליל.

אשם הוא. נחלקו רבנן ורבי אליעזר (תורת כהנים כאן), רבנן אמרו ״הוא״ למעט אם לא שחטו בצפון לעכובא, רבי אליעזר אומר למעט אם שחטו שלא לשמו. והנה לסברת רבי אליעזר ידיק ״אשם הוא״ שחוזר ״הוא״ לאשם שצריך שיהיה לשם אשם. והגם שבזבחים (זבחים י.) מצינו שהקשה רבי יהושע לרבי אליעזר וחזר רבי אליעזר ולמד דין זה דשלא לשמו מפסוק (ויקרא ז:ז) ״כחטאת כאשם״ שהשוה אותם הכתוב, אם כן תבת ״הוא״ למה צריכה? ואולי כי זולת ״הוא״ הייתי אומר שההקש בא לענין שצריך סמיכה, כמו שדרשו חכמים (זבחים יא.), לזה אמר ״הוא״ סמוך לאשם לומר שצריך לשם אשם. ולצד שנקשה מה שהקשה שם, אמר ״כחטאת כאשם״. ולרבנן ״הוא״ למעט שחיטה שלא בצפון שהוזכרה בפרשה (פסוק ב) ובא לעכב. והגם שיש להקשות מעין קשיות שהקשה רבי יהושע לרבי אליעזר גם לדברי חכמים, כיון שלא חדשו דין זר מהשכל בדרשתם אלא דבר שישנו בכל הקרבנות, וגם הוזכר בפרוש, אלא שמפסוק אחד הייתי אומר שאינו מעכב, יכולין לדרש ״הוא״ שבא לעכובא, מה שאין כן רבי אליעזר שהוליד דין חדש שאין לו דמיון, לזה הוקשה כל הקשיות הרשומות שם.

ג דהיינו עד שלא הקריב את האשם דשוב אין צריך להקריב לפי שהמיתה מכפרת:

ד כגון שהפריש אשם ונאבד ממנו והקריב אשם אחר ואחר כך נמצא אשם ראשון אם כן כבר נתכפרו בעליו וצריך לרעות אשם זה עד שיסתאב ואחר כך מוכרים אותו וקונים בדמיו עולה. ופירש רש"י דוקא בא להודיענו אף על פי שעומד להיות דמיו עולה לקיץ המזבח אם שחטו סתם אינו כשר לעולה קודם שניתק לרעיה אבל משניתק לרעיה אם שחטו סתם כשר. מדכתיב אשם הוא משמע אבל לא עולה ופשיטא שהוא אשם ולא עולה אלא משמע שפעמים יכול הוא להיות עולה כגון שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לעולה:

ה כלומר ומכיון שלא הוקטרו אימוריו כשר תו לא שייך לומר לשמו כשר שלא לשמו פסול שאם תאמר כן יהא אשם צריך הקטרת אימוריו לשמו מאחר שאשם הוא כתיב אחריו והרי אם לא הוקטרו אימוריו כשר דאין כפרה אלא בדם: