ויקרא ז, כט

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דִמְקָרֵב יָת נִכְסַת קוּדְשׁוֹהִי קֳדָם יְיָ יַיְתִי יָת קֻרְבָּנֵהּ לָקֳדָם יְיָ מִנִכְסַת קוּדְשׁוֹהִי

מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר כָּל מַאן דְמִקְרַב יַת נִכְסַת קוּדְשׁוֹי קֳדָם יְיָ יַיְתֵי בְּגַרְמֵיהּ יַת קוּרְבָּנֵיהּ לִקְדָם יְיָ מִן נִכְסַת קוּדְשׁוֹי

המקריב את זבח שלמיו שלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

יביא את קרבנו לה׳ מזבח שלמיו. כולו מיותר. ובא ללמדנו שהוא בעצמו יטריח להביא קרבנו לה׳ ואין חרפה להוליך בשוק ובחוצות שור וכדומה. כי דורון למלך ה׳ צבאות היא. וכתיב מזבח שלמיו מקצת מהם. לאפוקי אם נדר הרבה בהמות ומן הנמנע להביא בעצמו כולם בב״א. א״צ להוליך א׳ ולהביא את השני בעצמו אלא יכול למסור למשרתיו ועבדיו. ואין בזה העדר כבוד שמים אחר שגם הוא מוליך א׳ מזבח שלמיו. ולפי דברי לא מיירי זה המקרא באשי ה׳ עד המקרא השני: