ויקרא ו, ה

והאש על המזבח תוקד בו. רבה כאן יקידות הרבה על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כלן נדרשו במסכת יומא (מג ב) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם:

וערך עליה העלה. עולת תמיד היא תקדים:

חלבי השלמים. אם יביאו שם שלמים ורבותינו למדו מכאן עליה, על עולת הבקר השלם כל הקרבנות כלם. מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:

וְאֶשָׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְהֵי יָקְדָא בֵהּ לָא תִטְּפֵי וְיַבְעַר עֲלַהּ כַּהֲנָא אָעַיָא בִּצְפַר בִּצְפָר וְיַסְדַר עֲלַהּ עֲלָתָא וְיַסֵק עֲלַהּ תַּרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא

וְאֵישָׁתָא עַל מַדְבְּחָא תְהֵי יוֹקְדָא בֵיהּ לָא תִטְפֵי וְיַלְפֵי עֲלָהּ כַּהֲנָא אָעִין בִּצְפַר בִּצְפַר עַד אַרְבַּע שְׁעִין דְיוֹמָא וִיסַדֵר עֲלָהּ עֲלָתָא וְיַסֵיק עֲלָהּ תַרְבֵּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא

והאש על המזבח תוקד בו. פעם שנית להוסיף לא תכבה. ביום:

וטעם בבקר בבקר. בכל בקר ובקר. ובתחלה יעלה העולה ואחר כן אימורי השלמים:

והאש ג'. והאש על המזבח. והאש ירדה מן השמים. והאש תאכלם רמז למ"ד שמתו נדב ואביהוא על שהורו הלכה לפני רבן ואמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזה והאש ירדה מן השמים אעפ"כ והאש כו' תוקד בו שצריך להביא מן ההדיוט. על כן מהאש יצאו שהורו באש והאש תאכלם:

והאש על המזבח תוקד בו שהוא כמו סולם למלאכים לעלות כענין שנא' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח וכן ביחזקאל והנה ששה אנשים וגו' ויעמדו אצל מזבח הנחושת וע"כ היה נחושת ונוצצים כעין נחשת קלל. אבל מזבח הפנימי כנגד שכינה דכתיב ידיו גלילי זהב לכן כל דם אם נכנס בפנים לא תאכל אותה החטאת שאין אכילה למעלה:

והאש על המזבח אהדריה קרא לכדרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח ת״ל והאש על המזבח וגו׳ הצתת האליתא להצית בהן אור מערכה גדולה. אליתא קסמין דקין הכי מתניא והכי פירש״י בפרק טרף בקלפי.

וערך עליה מניין שיעשה את המערכה גדולה כדי לקבל את כל העולות ת״ל עליה, מניין לאמורי חטאת ואשם וקדשי קדשים וקדשים קלים ת״ל עליה חלבי השלמים. מניין לקומץ ולבונה ולמנחת כהנים ולמנחת כהן משיח ולמנחת נסכים, ת״ל והקטיר ללמד על כל ההקטרות שיהא עליה. יכול אף הקטורת תהא עליה ת״ל ובער עליה עשה הבערה א׳ לקטורת, עשה מערכה א׳ לקטורת.

והאש על המזבח וגו׳. אפילו בשעת הוצאת הדשן לא תכבה לגמרי. או ללמדנו דבשעת הוצאת הדשן אסור לכבות את הגחלת. וכדאיתא ביומא ספ״ד דבראשו של מזבח כ״ע לא פליגי דחייב:

נ והמנין הגדול שבכלן בכל יום היו ארבע מערכות את המערכה גדולה שהיה מקבל כל העולות ואחר כך היה מסדר עוד על אותה מערכה גדולה שני גזרי עצים והיא מערכה של קיום האש מפני שאם לא היתה מערכה גדולה מתגברת זאת המערכה של שני גזרי עצים שהיו מוסיפים עליה היה מקיימת אותה ומגברת ואחר כך היה מסדר עוד עליה מערכה אחרת כדי להקטיר עליה האיברים שלא נתעכלו. וקודם המערכה של שני גזרי עצים היה מסדר מערכה שניה של קטורת בצד המערכה הגדולה בקרן מערבית דרומית ומשוך מן הקרן ארבע אמות לצד צפון וקורין אותה של קטורת מפני שממנה חותין גחלים להכניס למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת:

ס דקשה ליה בשלמא עולה היה בכל יום עולת התמיד אבל זה שמא אינו לכך פירש אם יביאו שם שלמים יקטירו אותם אחר התמיד של שחר:

ע דהוקשה לרבותינו אם כן חלבי שלמים מיבעי ליה מאי השלמים בה"א. לכן פירשו והוציאו ממשמעו ופירשו אותו מענין השלמה: