ויקרא ד, ז

ואת כל דם. שירי הדם:

וְיִתֵּן כַּהֲנָא מִן דְמָא עַל קַרְנַת מַדְבַּח קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא קֳדָם יְיָ דִי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת כָּל דְמָא דְתוֹרָא יֵישׁוּד לִיסוֹדָא דְּמַדְבְּחָא דַעֲלָתָא דִי בִתְרַע מַשְׁכַּן זִ מְנָא

וְיִתֵּן כַּהֲנָא מִן אַדְמָא עַל קַרְנַת מַדְבְּחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא דִקְדָם יְיָ דִבְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיַת כָּל אַדְמָא דְתוֹרָא יֵישׁוֹד לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא דְעָלָתָא דְבִתְרַע מַשְׁכַּן זִימְנָא

מזבח קטרת הסמים בפרשת כהן משיח כתיב קטרת הסמים ובפרשה שאחרי' לא כתיב הסמים לפי שכהן גדול מתעשר בקטור, הוסיף לו' סמים. בכל הכפרות כתיב כפרה וסליחה חוץ מכהן גדול לפי ששגגת תלמוד עולה זדון:

על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' ואין הכהן לפני ה׳ אלא עומד מן המזבח ולחוץ ומזה.

לפני ה׳. בתורת כהנים: מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת, יכול אף זה כן? תלמוד לומר ״המזבח לפני ה׳״ ולא כהן לפני ה׳, עד כאן. משמע שאם לא מצינו בפר הבא ביום הכפורים לא היה צריך להשמיענו ״לפני ה׳״. וקשה, ומנין אני יודע מקום עמידתו? ומחמת שאין אני יודע מהכתוב שיש לו מקום ידוע, נבוא לומר: רצה – עומד לפנים מן המזבח עומד, רצה – עומד חוץ למזבח עומד? תלמוד לומר ״לפני ה׳״, לומר כי צריך לעמד חוץ למזבח. ולמה הצרך לומר ״לפני ה׳״? עוד קשה, מנין מקום לדרש שיזה על הפרכת והוא חוץ למזבח? דלמא לגופא בא שיזה על המזבח והוא חוץ למזבח, וכדרך אמרו בפר יום כפור (ויקרא טז:יח) ״ויצא אל המזבח״, ולעולם הזאת הפרכת תהיה והוא לפנים.

ואלו לא היה לנו אלא דקדוק זה היה מקום לישב. אלא שראיתי עוד בפרשת אחרי מות (ויקרא טז:יח): תניא ״ויצא אל המזבח״, מה תלמוד לומר? אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא על המצוות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת, יכול אף זה כן? תלמוד לומר ״ויצא״, והיכן היה? ״לפני ה׳״, עד כאן. קשה, מה היא כח קשית ״מה תלמוד לומר״? והלא אצטריך לומר שיצא ממקומו ולא יזה על המזבח והוא בפנים. עוד אמרו ״לפי שנאמר״ משמע דוקא לצד שנאמר, אבל זולת שנאמר לא יודיענו הכתוב מקום עמידתו כשיזה על הפרכת. ועוד לפי דבריו לא היה לו לומר לא ״ויצא״ שממנו נתחיב לומר ״לפני ה׳״ בפר המצוות כמו שמדקדק בדבריו ״מה תלמוד לומר לפני ה׳״ לפי שמצינו וכו׳, ולא ״לפני ה׳״ שממנה נתחיב לומר ״ויצא״ בפרשת פר יום כפור כאמרו ״מה תלמוד לומר ויצא״ לפי שמצינו וכו׳. ועוד קשה אמרו ״לפי שמצינו בפר הבא על המצוות שעומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת״, היכן מצינו שאמר הכתוב כן? ואם מאמרו ״לפני ה׳״, דלמא על הזאת המזבח הוא אומר כפשט הכתוב ולא על הזאת הפרכת. ועוד נראה אנחנו, אם לא היה אומר לא ״ויצא״ ולא ״לפני ה׳״ איה מקום כבוד עמידתו, ואם כן איך יכול תנא לומר ״מה תלמוד לומר״ בשניהם?

אכן דרשת התנא היא כסדר זה, כי אם לא אמר הכתוב לא ״ויצא״ ולא יתור ״לפני ה׳״, פשוט הוא שנשפט בו שיכול להזות בין על הפרכת בין על המזבח בכל אפן שיהיה, בין המזבח בפנים בין הוא בפנים. ואחר שבא הכתוב וזכר בפר העלם מצות מזבח בפנים, ופשט הכתוב הוא על הזאת מזבח, וזכר בפר יום כפור גם כן מזבח בפנים, כאמור ״ויצא אל המזבח״, ובפרט זה השוו פר יום כפור עם פר המצוות. גם השמיענו בפר יום כפור שהזאת פרכת תהיה והוא בפנים, כי מאמרו ״ויצא״ מכלל שהיה בפנים. והנה הדעת נותנת שהוא הדין בפר המצוות תהיה הזאת הפרכת והוא לפנים מהמזבח, וילמד מה שחסר בפר העלם מפר יום הכפורים, ונמצאו פר יום כפורים ופר המצוות שוים שיזה על הפרכת והוא לפנים ויצא ויזה על המזבח. אשר על כן בא התנא והוציא דבר זה מלב שומע בכח הדרשה, ואמר: ״לפני ה׳״ מה תלמוד לומר? פרוש, אחר שאמר הכתוב בפר יום כפורים ״ויצא״, הא למדת שהזאת המזבח תהיה ומזבח לפנים, אם כן למה הצרך לומר כאן ״לפני ה׳״? אם ללמד בא שלא יזה על המזבח והוא בחוץ, אינו צריך, וילמד הכל מפר יום כפורים. ותרץ רבי נחמיה כי הצרך לומר ״לפני ה׳״, פרוש, ממה שאנו רואים שלא רצה הכתוב ללמד פר מצוות מפר יום כפורים, הרי זה מראה באצבע שאין דומה לו. ובמה אין דומה לו? לפי שמצינו בו פרט אחד שלא הזכר בפר המצוות, והוא הזאת הפרכת והוא בפנים. והוא אמרו: ״לפי שמצינו בפר יום כפורים שהוא עומד לפנים ומזה על הפרכת״, ואם הייתי דן פר מצוות ממנו הייתי יכול לומר גם זה, תלמוד לומר ״לפני ה׳״ וכו׳. ומעתה אמרו ״מזבח לפני ה׳״ שולל כהן לפני ה׳ בכל ההזאות, בין של מזבח בין של פרכת, שעל מי סמך עליו הכתוב להבין איה מקום עמידתו בשעת הזאת פרכת? אם ללמד מפר יום כפור נלמד גם כן הכל, אלא ודאי שקנה לו מקומו ״מזבח לפני ה׳״ ולא כהן לפני ה׳ בכל ההזאות האמורים בענין זה. ובפסוק ״ויצא״ האמור ביום הכפורים דרש על זה הדרך: מה תלמוד לומר? פרוש, משמעות פשט הכתוב הוא שלא יזה על המזבח עד שיצא, ומשמיענו גם כן שקדם כשהזה על הפרכת היה לפנים.

והנה דרשה ראשונה נשמעת בכתוב שצריך לצאת להזות על המזבח, אבל הזאת פרכת שצריך לעמד בפנים אין הכרח בדבר, ויכול להזות בין שהוא לפנים בין שהוא לחוץ, ולצד כי רשות יש לו לעמד במקום שירצה להזות על הפרכת הזהיר הכתוב שכשיגמר בפנים להזות על הפרכת יצא להזות על המזבח. לזה בא התנא ואמר הדרשה שבשבילה בנה הקשיא, והוא, לפי שמצינו בפר הבא על המצוות שהוא עומד וכו׳, פרוש הגם שלא הזכר שם אלא גבי הזאת המזבח ולא למדנו על הזאת הפרכת אלא ממה שלא למד מפר יום כפור והצרך לומר ״לפני ה׳״, אף על פי כן לפי מה שאנו דנים עליו עתה הוא אם לא נאמר בפר יום כפור ״ויצא״ אלא ״לפני ה׳״ שבפר העלם, ובמציאות זה כשאני בא לדון על מקום עמידתו בשעת הזאת הפרכת הייתי אומר כי רצה עומד בפנים רצה עומד בחוץ, שלא הקפיד הכתוב אלא על הזאת המזבח שצריך שיעמד בחוץ, אבל בשעת הזאתו על הפרכת אין עכוב בדבר. נמצאת אומר כי יכול לעמד בחוץ למזבח ומזה על הפרכת, והוא אמרו ״לפי שמצינו וכו׳ שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת יכול גם זה כן תלמוד לומר ויצא״, פרוש, לעכובא, שצריך לעמד בפנים בשעת הזאת הפרכת, שאם אתה אומר רשות לא היה צריך לו לומר ולומד אני מפר העלם. הא למדת שמכח אמרו ״לפני ה׳״ בפר העלם אתה מתחיב לומר כי אמרו ״ויצא״ בפר יום כפור בא לומר שצריך לעמד בפנים בשעת הזאה על הפרכת, שאם רשות לא היה צריך לומר, והיה למד מפר העלם שני דברים: שצריך לעמד בהזות על המזבח בחוץ, ובהזות על הפרכת יעמד במקום שירצה. הא למדת מאמרו ״ויצא״ שני דברים: שצריך לעמד בפנים כשיזה על הפרכת, וצריך לעמד בחוץ כשיזה על המזבח. ולפי זה נתישבו צריך עיון שהניח הרב רבי אליהו מזרחי בפרשת אחרי מות (ויקרא טז:יח) בדרשת ״ויצא״, ועין שם דבריו.

אלא שצריך לחקור זאת, לפי בריתא זאת שהכריחה עמידת פנים בהזאת הפרוכת ממה שלא למד פר יום כפור מפר העלם, אם כן כשנחזור להבין בריתא ד״לפני ה׳״ למה נאמר וכו׳, קשה – והלא צריך לדעת ״לפני ה׳״, שזולתה לא הייתי יודע כי כונת אמרו ״ויצא״ הוא להצריך עמידה בפנים בהזאת הפרוכת כנזכר. ומעתה נחזור למה שהיה עולה על דעתנו לומר כי גם בפר העלם יעמוד בפנים בשעת הזאה על הפרוכת כסדר האמור בפר יום כפור. מה תאמר, למה הצרך לומר? אצטריך כדי לגלות על פר יום כפור שחובה לעמוד בפנים בהזאת הפרכת כאמור, שזולת זה הייתי אומר רשות. ויש לומר כי סובר התנא שלא תבא ״לפני ה׳״ לעשות ממנו פלפול זה לבד, דהינו להקשות ילמוד ממנו פר יום כפור וממה שלא למד וכו׳ כנזכר, כי אין זה דרך הכתוב, שעל כל פנים תהיה צריכה ללמוד דבר לגופה, שאם לא היה כונת ה׳ אלא לגלות על ״ויצא״ כנזכר היה לו לפרש הדבר במקומו בפר יום כפור.

עוד נראה לומר, כי כיון שדרשה זו צודקת כשנקדים להקשות למה נאמר ״לפני ה׳״ וילמד מ״ויצא״, למה תדחה דרשה זו מאידך, הלכך למדינן תרוייהו.

ע ואף על פי שכבר הזה ממנו קרי ליה כל הדם ללמד שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר וכאלו אמר ואת כל דם הפר יקבל ואחר כך יזה ואחר הזיה ישפוך הנותר: