ויקרא ד, ה

אל אהל מועד. למשכן, ובבית עולמים להיכל:

וְיִסַב כַּהֲנָא רַבָּא מִדְמָא דְתוֹרָא וְיָעֵל יָתֵהּ לְמַשְׁכַּן זִמְנָא

וְיִסַב כַּהֲנָא רַבָּא דְמִתְרַבֵּי בְּמִשְׁחָא מִדְמָא דְתוֹרָא וִיהַנְעַל יָתֵיהּ לְמַשְׁכַּן זִמְנָא

ולקח הכהן המשיח מדם נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה להלן לקיחה בכלי אף כאן לקיחה בכלי.

ולקח הכהן המשיח. לכאורה הוא מיותר שהרי מיירי בכהן המשיח. ואולי מזה למדו בת״כ דכשר בהדיוט. והיינו כדאי׳ בסנהדרין פ״א דעשרה כהנים כתיבי לרבות דאפילו ישראל כשר והיינו משום אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. [והתוס׳ בקידושין דל״ז ב׳ כתבו דדרשו מה״א דהכהן המשיח] ולפי הפשט נראה דעד קבלה מצוה בו משום שהוא בעלים. אבל קבלה דמצות כהונה ליכא מצוה בבעלים כלל אלא משום שהוא כהן משיח. וא״כ אם עבר הכהן המשיח שחטא ונתמנה משיח אחר צריך הכהן המשיח להביא הדם ולזרוק:

והנה בפר כהן משיח מקבלה ואילך מצוה בכה״ג. ובחטאת הקהל רק מהבאת הדם אל אהל מועד מצוה בכהן המשיח:

מדם הפר. זה הלשון רק בפר כתיב בכ״מ כאן ובפ׳ אחרי היינו משום שדמו מרובה ונתקבל בכמה כוסות והבאה אינו אלא מקצתו בכוס אחד:

מ דלאו דוקא משכן אלא הוא הדין במקדש דכתיב בפרשת חקת את משכן ה' טמא וכתיב בתר הכי את מקדש ה' טמא ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן אלא ליתן של זה בזה ושל זה בזה שמע מינה שאין הפרש ביניהם אלא שתפס הכתוב בלשונו המשכן שהיתה באותה שעה. והא דלא פירש זה לעיל גבי ואל פתח אהל מועד וגו' משום דהתם קאי על העזרה ושם העזרה אחד הוא הן במשכן הן בבית עולמים אבל גבי אוהל מועד דלא שייך שם אוהל מועד אלא במשכן וקדושת משכן מתחלף מקדושת בית עולמים דזה קדושתו לפי שעה וזה קדושתו קדושת עולמים: