ויקרא ג, ז

אם כשב. לפי שיש באימורי הכשב מה שאין באימורי העז, שהכשב אליתו קרבה, לכך נחלקו לשתי פרשיות:

אִם אִימַר הוּא מְקָרֵב יַת קוּרְבָּנֵיהּ וִיקָרֵיב יָתֵי קֳדָם יְיָ

אִין אִימַר הוּא מַקְרִיב יַת קוּרְבָּנֵיהּ וְיַקְרִיב יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ

אם כשב והוא יותר גדול מן הצאן כדכתיב והכשבים הפריד יעקב. כש"ב בא"ת ב"ש לב"ש על שם לבשו כרים הצאן:

אם כשב להביא פסח לאליה כשלמים דכתיב גבי פסח מן הכבשים.

אם כשב. כבר הבאנו דרשת חז״ל בתורת כהנים והובא בפסחים דצ״ו אם כשב לרבות את הפסח לאליה. ופרש״י משום שלא נזכר בפסח הקטרת האימורין זולת מקרא ואת חלבם תקטיר. ולכאורה ק׳ א״כ בכור ומעשר נמי. ואמאי נקיט פסח ביחוד. ולפי דברינו לעיל א׳ י׳ דסתם כשבים משמעו גדולים דסתמם יותר מב״ש וא״כ ה״א דפסח א״א לרבות באם כשב מש״ה העלו חז״ל דאפילו פסח נתרבה. דאף על גב שהוא ב״ש מכ״מ אפשר לכוללם בשם כשב אם הוא גדול כמש״כ לעיל. מכש״כ בכור ומעשר:

ד פירוש ולא בפרשה אחת כמו בעולת נדבה דכתיב ביה ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים וגו':