ויקרא כא, ח

וקדשתו. על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש:

קדש יהיה לך. נהוג בו קדשה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה:

וּתְקַדְשִׁנֵהּ אֲרֵי יָת קֻרְבַּן אֱלָהָךְ הוּא מְקָרֵב קַדִישׁ יְהֵא לָךְ אֲרֵי קַדִישׁ אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁכוֹן

וְתַקְדְשִׁינֵיהּ לְכַהֲנָא אֲרוּם יַת קוּרְבַּן אֱלָהָךְ הוּא מַקְרִיב קַדִישׁ יְהֵי לָךְ וְלָא תַפְסִינֵיהּ אֲרוּם קַדִישׁ אֲנָא יְיָ מְקַדִשְׁכוֹן

וטעם כי קדוש אני ה' מקדשכם עם הכהנים ידבר כאשר החל "אמור אל הכהנים" או "אני ה' מקדשכם" כלכם הכהנים והעם והטעם כי מאחר שהוא מקריב לחם אלהיך קדוש יהיה לך כי על ידו אני מקדש את כלכם ומשרה שכינתי במקדשכם ויתכן על דרך האמת שיחזור לראש הפסוק וכבר נתפרש:

וקדשתו. במחשבה ובדבור:

לחם אלהיך. מאכל שהוא קרב לשם:

אני ה׳ מקדשכם. כלכם:

וקדשתו שלש קדושות בפסוק לפתוח ראשון ולברך ראשון וליתן לו מנה יפה ראשון:

קדש יהיה לך לרבות בעלי מומין.

כי קדוש אני. וראוים משרתי להתנהג בהם מנהג קדושה.

וקדשתו. ולא אמר ״וקדשתם״ כסדר הנדבר עד עתה בלשון רבים. לדבריהם זכרונם לברכה (יבמות פח:) שאזהרה זו באה שאם כהן לא רצה לגרש אשה זונה וחללה וגו׳, שמלקין אותו ומיסרין אותו עד שיגרש. ולפי הטעם שנתן הכתוב כי את לחם אלהיך הוא מקריב, תבא הסברא לומר כי כל עוד שיש כהנים שלמים וכן רבים המספיקים להקריב אין חיוב לכוף, לזה אמר לשון יחיד שאפלו על אחד מהם יקפיד לעשות כמשפט הזה.

קדוש יהיה לך. פרוש, כדי שיהיה קדוש יהיה לך הכהן, פרוש הנה הוא שלך לכופו על הדבר. ואמרו כי קדוש, פרוש לצד שקדמה לנו הידיעה כי הקדשה היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפיה, ואיך אומר הכתוב לכופו על הקדשה, לזה אמר כי קדוש, פרוש, לא להמשיך לו הקדשה מחדש, שכבר הוא קדוש, אלא שלא לאבד קדשתו. ואמרו אני ה׳ מקדשכם, נותן טעם לחיוב ישראל בדבר זה, כי באמצעות קדשת כהן ה׳ ברוך הוא משרה שכינתו בתוכינו ומקדש אותנו, ואם אין כהן אין עבודה ואין מקדש ואין שוכן.

וקדשתו. בע״כ. ונתן טעם ע״ז כי את לחם אלהיך הוא מקריב. כאן הפי׳ במשמעות השנית שהוא פרנסת ישראל עמו. ואם לא יהא הגון להיות מקריב ועומד לפני ה׳. יהי נוגע לפרנסתך. ובאשר הכהן מתפרנס מישראל מש״ה כח ביד ישראל להכריחו לשמור השפעתם שלא יגרע ע״י:

קדוש יהיה לך. אתה תנהוג בו מעלה וקדושה ואין זה העדר כבוד לפניך. ונתן טעם ע״ז כי קדוש אני ה׳ מקדשכם. שהקב״ה מקדש ישראל ושרוי בתוכם ע״כ ראוי להיות הרבה מעלות ומדרגות בקדושה. והכל הוא כבוד ה׳. וכדאי׳ כיב״ז ביומא פ׳ בא לו דמדרגות הרבה הוא כבוד ראש המעלה:

נ ואם תאמר למה לי שני פסוקים על זה הא לעיל נמי כתיב קדושים יהיו על כרחם. יש לומר דלעיל מיירי לענין שלא יטמא למתים חייבים בית דין להפרישו בעל כרחך והכא מיירי באשה הפסולה, וזהו שנקט רש"י הכא ואם לא רצה לגרש הלקהו כו':