ויקרא כא, ו

קדשים יהיו. על כרחם יקדישום בית דין בכך:

קַדִישִׁין יְהוֹן קֳדָם אֱלָהֲהוֹן וְלָא יְחַלוּן שְׁמָא דֶאֱלָהֲהוֹן אֲרֵי יָת קֻרְבָּנַיָא דַיְיָ קֻרְבַּן אֱלָהֲהוֹן אִנוּן מַקְרִיבִין וִיהוֹן קַדִישִׁין

קַדִישִׁין יְהוֹן קֳדָם אֱלָהָהוֹן וְלָא יִפְסוּן יַת שְׁמָא דֶאֱלָהָהוֹן אֲרוּם יַת קוּרְבָּנַיָא דַיְיָ תִּקְרוּבְתָּא דֶאֱלָהָהוֹן הִינוּן מַקְרִיבִין וִיהוֹן קַדִישִׁין בְּגוּפֵיהוֹן

וְלָא יִפְסוּן:

קדשים יהיו לאלהיהם הקדושה היא הפרישות כאשר פירשתי בסדר של מעלה (רמב"ן על ויקרא י״ט:ב׳) יאמר שאפילו במותר לישראל יהיו הכהנים פרושים יבדלו מטומאת המתים ונשואי הנשים שאינן הגונות להם בטהרה ובנקיות:

ולא יחללו שם אלהיהם. פירוש כי את אשי ה׳:

ולא יחללו שם אלהיהם. ואף על פי שכל אלה לכבודו אין לו רשות למחול על כבודו כי אמנם הכונה בכבוד הכהנים הוא לכבוד האל יתברך וכשימחלו על זה יחללו את שמו:

קדושים יהיו לאלהיהם. שיהיו פרושים אפילו מן הדברים המותרים לישראל כטומאת המתים ונשואי זונה וחללה, כי הזונה היא שנבעלה לפסול לה כגון חייבי כריתות או נתין או ממזר, וחללה היא שנולדה מחמשה פסולין שבכהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, שהרי כהן הדיוט לא הוזהר אלא בזונה וחללה אבל באלמנה מותר, וזהו שכתוב (יחזקאל מד) והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו, כי יש מן הכהנים שמותרין באלמנה וזהו כהן הדיוט, וטעם הזקף קטן שבאלמנה מורה כן.

והיו קדש לרבות בעלי מומין.

קדשים יהיו לאלהיהם. קדושה הוא פרישות מאנשים לשם ה׳. בכל ענין שמתקדש ש״ש עי״ז שנוהגים כך היינו שיהיו מצוינים במדות טובות ובצניעות וכדומה לאפוקי שלא יהיו מובדלים מאנשים בדבר שאין בזה קידוש ש״ש ואין זה אלא גאוה והתרברבות :

ולא יחללו וגו׳. אם לא יתנהגו במדות מצוינות כפי הראוי לכהנים אע״ג שאינו עון באמת וכדאי׳ ביומא דפ״ו א׳ היכי דמי חה״ש כו׳. כן הוא בכהן יהיה חילול ש״ש בדבר:

כי את אשי ה׳ לחם אלהיהם הם מקריבים. מש״ה נקרא שם ה׳ עליהם ביותר. והנה שתי פעמים מכונה בפ׳ זו הקרבן בשם לחם אלהים. בזה המקרא ובסמוך וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. והענין הוא דבס׳ במדבר כ״ח ב׳ במקרא את קרבני לחמי. הסברנו פי׳ לחמי שהוא בשתי משמעות. א׳ שהוא כ״י מתחבר עם בני אדם המוכשרים לזה. ב׳ לחם שמפרנס עולמו ואת ישראל ביחוד יע״ש. מעתה מתפרש זה המקרא דלהכי הוא חילול ש״ש דהקרבן הוא אשי ה׳ לחם אלהיהם שמתקרב אל הכהנים בהשגת רוחנית ע״י הקרבן. [וע׳ מש״כ בספר במדבר ח׳ ו׳ שכיב״ז הוזהרו עוסקים בתורה דכתיב בהו ג״כ לכו לחמו בלחמי] ובסמוך יבואר עוד:

והיו קדש. הבטחת הכתוב הוא שאם ישמרו דבר ה׳ להתקדש והיו קודש ג״כ בעיני העם וינהגו בהם כבוד ומורא. זהו פשוטו ש״מ. והדרש בת״כ והיו קודש לרבות בע״מ והובא בסנהדרין דנ״א ב׳. ומוצא הדרש הוא מלשון והיו דמשמע לעולם כדאי׳ בבכורות ד״ד ב׳ והיו לי הלוים והיו בהויתן יהו. וה״נ הפי׳ אפילו כשאינן בני עבודה. וה״ה אפילו בזה״ז:

ל מדלא כתיב קדושים הם אלא קדושים יהיו משמע על כרחם: