ויקרא ב, ג

לאהרן ולבניו. כהן גדול נוטל חלק בראש שלא במחלוקת, וההדיוט במחלוקת:

קדש קדשים. היא להם:

מאשי ה'. אין להם חלק בה אלא לאחר מתנות האשים:

וּדְאִשְׁתָּאַר מִן מִנְחָתָא לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ

וּמַה דְמִשְׁתַּיֵיר מִן מִנְחָתָא יְהֵא לְאַהֲרן וְלִבְנוֹי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין מִקוּרְבָּנַיָא דַיְיָ

לאהרן ולבניו. ולכל הכהנים בשוה:

לאהרן ולבניו. לא ביאר הכתוב מה יעשו בה אם לאכילה או להנאה. עד פ׳ וזאת תורת המנחה שפי׳ הכתוב ואכלו אהרן ובניו. והא שסתם הכתוב כאן הוא משום שמשמעות לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו. וכן לכל כה״ג כידוע במס׳ סוכה. ואי כתיב ואכלו אהרן ובניו ה״א דאהרן יאכל בעצמו מחצה ולא יכול להאכיל לבניו וכדומה. מש״ה כתיב סתם לאהרן דמשמעו מחצה הוא שלו לעשות מה שרוצה. והדר מפרש במקרא השני דמכ״מ רק לאכילה הוא שלו היינו להאכיל למי שרוצה לבניו הזכרים. והנה בכל הקרבנות לא נזכר בזה הסדרה ענין אכילת כהנים מותרות קדשים עד פרשה צו פי׳ הכתוב תורת החטאת והאשם ושארי קרבנות זולת במנחה פי׳ המקרא ג״כ כאן דהמותר לאהרן ובניו. והיינו כמש״כ לעיל בשם הת״כ דג׳ אזכרות יש במנחה. ואכילת הכהנים היא אזכרה בפ״ע כמו הקטרת הקומץ מש״ה הוא שייך לעיקר הקרבן. משא״כ שאר אכילת כהנים אינו אלא טפל להקטרת האימורים ומכפר על אותו דבר דהקטרת אימורים מכפר:

ר דאם לא כן מאי לאהרן ולבניו וכי הוא גרוע מבניו אלא ודאי שנוטל חלק בראש בלא מחלוקת:

ש פירוש הנותר מן המנחה אין להם חלק לאהרן ולבניו באכילתו אלא לאחר שהקטירו הקומץ לה' ונהיה אשה לה':