ויקרא ב, יד

ואם תקריב. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה, וכן (במדבר לו ד) ואם יהיה היובל וגו':

מנחת בכורים. במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא באה אביב בשעת בשול התבואה, ומן השעורים היא באה נאמר כאן אביב, ונאמר להלן (שמות ט לא) כי השעורה אביב:

קלוי באש. שמיבשין אותה על האור באבוב של קלאים, שאלולי כן אינה נטחנת בריחים, לפי שהיא לחה:

גרש כרמל. גרוסה בעודה לחה:

גרש. לשון שבירה וטחינה, גורסה בריחים של גרוסות, כמו (איכה ג טז) ויגרס בחצץ, וכן גרסה נפשי (תהלים קיט כ):

כרמל. בעוד הכר מלא, שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה, ועל כן נקראים המלילות כרמל, וכן (מלכים ב' ד מב) וכרמל בצקלונו:

וְאִם תְּקָרֵב מִנְחַת בִּכּוּרִין קֳדָם יְיָ אָבִיב קְלֵי בְנוּר פֵּירוּכִין רַכִּיכָן תְּקָרֵיב יַת מִנְחַת בִּכּוּרָךְ

וְאִין תְּקָרֵב מִנְחַת בִּכּוּרִין קֳדָם יְיָ מְהַבְהַב קָלִי בְּנוּרָא קֶמַח קָלִי וּפֵירוּכִין תִּקְרַב יַת מִנְחַת בִּיכּוּרַיִךְ

ואם תקריב מנחת בכורים הרי אם משמש בלשון כי שהרי אין זה רשות שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה וכן ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד) לשון רש"י (רש"י על ויקרא ב׳:י״ד) והנכון כי בעבור שלא יצוה עתה לעשות המצוה הזאת אמר כן יאמר כי תקריב מנחת המחבת תעשנה כן ואם תקריב מנחת מרחשת ככה תעשה ואם מנחת בכורים תהיה המנחה אשר תקריב כמשפט הזה תעשה אותה והנה ה"אם" כפשוטו וטעם ואם יהיה היובל לבני ישראל כי אמרו גם אם ינחלו בני ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש את שנת היובל לא תחזור לנו הנחלה ואפשר גם כן שאמר ואם תקריב מנחת בכורים כן תעשה כאומר אם יביאך ה' אלהיך אל הארץ ותקצור את קצירה ותביא מנחת בכורים כן תעשה אותה כי ירושת הארץ בתנאי יזכרנה להם כמו שאמר (דברים יא כב כג) אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו' והוריש ה' את כל הגוים מלפניכם וכן במקומות רבים:

ואם תקריב מנחת בכורים. רבים אמרו שמלת אם חיוב ולפי דעתי כי אין צורך כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא:

אביב. נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:

גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ״ך:

כרמל. כמו וכרמל בצקלונו:

ואם תקריב - לכשתקריב מנחת העומר.

גרש - כמו: ויגרס בחצץ שיני - טחון ברחים של גרוסות.

ואם תקריב וגו׳. פרוש, אם יהיה זמן הקרבת מנחת בכורים וגו׳, תקריב פרוש חובה, כי חיוב מצוה זו בכל זמן, ובמקום זכרון תנאי הזמן אמר ״ואם״.

ואם תקריב. הדרש ידוע. אמנם לפי הפשט לשון ואם כמשמעו. ולפי שמדבר בכל פרשיות הללו באהל מועד שבמדבר. ובמדבר אע״ג שלא היה החיוב להביא העומר כדתנן במנחות פ׳ התכלת מכ״מ אם היה בא לישראל עומר מא״י היו רשאין להקריב גם במדבר מש״ה כתיב ואם. וע׳ מש״כ להלן כ״ג ח׳:

גרש כרמל. מחטים נעשה הסלת בהסרת קליפה כידוע ונכתש הסולת בשעת לישה בידים. אבל שעורים א״א לעשות כן. אלא נעשה למחצה ולשליש כגריסין וזהו לשון גרש. ומזה למדנו דבעומר הכ״מ. דאי בשתי הלחם דמיקרי ג״כ בכורים הרי בא סולת ומחטים:

ע ואז אני יכול לפרשו חובה:

פ והא דלעיל סוף פרשת יתרו לא הביא כי אם ג' ולא הביא זה יש לומר דלעיל פירש אליבא דרבי ישמעאל והכא פירש אליבא דרבי שמעון שפירש האי ואם יהיה היובל חובה:

צ פירוש שנתן שלשה סימנים האחד שבאה אביב שפירושו בשעת בישול התבואות דהיינו בתחלת הקציר והשני שהיא באה מן השעורים מגזירה שוה דאביב אביב:

ק פירוש שמלת כרמל מלה מורכבת כר מלא: