ויקרא יג, נה

אחרי הכבס. לשון העשות:

לא הפך הנגע את עינו. לא הכהה ממראיתו:

והנגע לא פשה. שמענו שאם לא הפך ולא פשה טמא, ואין צריך לומר לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו, תלמוד לומר והסגיר את הנגע, מכל מקום, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים וכו', כדאיתא בתורת כהנים. ורמזתיה כאן לישב המקרא על אפניו:

פחתת היא. לשון גמא, כמו (שמואל ב' יז ט) באחת הפחתים, כלומר שפלה היא, נגע שמראיו שוקעין:

בקרחתו או בגבחתו. כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה:

קרחתו. שחקים ישנים ומפני המדרש שהצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה, נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכלו טהור, אף כאן פרח בכלו טהור, לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת. ולענין פרושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים, וגבחת לשון חדשים, כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים, כמו שכתוב (פסוק מא) ואם מפאת פניו וגו', והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו, כך מפורש בתורת כהנים:

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא בָּתַר דְחַוָרוּ יָת מַכְתָּשָׁא וְהָא לָא שְׁנָא מַכְתָּשָׁא מִן כַּד הֲוָה וּמַכְתָּשָׁא לָא אוֹסֵף מְסָאָב הוּא בְּנוּרָא תּוֹקְדִנֵהּ תַּבְרָא הִיא בִּשְׁחִיקוּתֵהּ אוֹ בחַדָתוּתֵהּ

וְיֶחֱמֵי כַּהֲנָא בָּתַר דְחַוָורוּ יַת מַכְתְּשָׁא וְהָא לָא שְׁנָא מַכְתְּשָׁא מִן כַּד הֲוָה וּמַכְתְּשָׁא לָא הֲלִיךְ פִּסְיוֹנֵיהּ מְסָאָב הוּא בְנוּרָא תוֹקְדִינֵיהּ מְטוֹל דְצוֹרָעָא שַׁקִיעָא הִיא בְּרַדַדֵיהּ אוֹ בְּלַבַּדֵיהּ

הכבס את הנגע. שם הפעל שלא נקרא שם פועלו מהבנין הכבד הנוסף:

פחתת. אין לה אח במקרא והיא ידועה בלשון חז״ל וטעמו חסרון הוא שאירע בקרחת הבגד או בגבחתו והגאון אמר שפירש בקרחת הפאה האחרת כי בגבחת היא מפאת פני הבגד אם כן יהיה קרח מאחור הראש ויפה פירש:

פתחת - לשון מארה שמפחית ומחסר.

פחתת היא. פוחת והולך הוא ולכך באש תשרפנו ולא סגי לקרוע מקום הצרעת מן הבגד:

בקרחתו אלו השחקים שכשנשחק הבגד נושר השער ונעשה כמו קרח:

בגבחתו אלו החדשים שכשהוא חדש שערותיו בולטות. י"פ כתיב נגע צרעת בכי תזריע ובפרשת זאת תהיה שעל ידי י' דברים נגעים באים:

בקרחתו או בגבחתו אבגד ועור קאי נמי שיקרא האדם ממקום שער קרח ושלא ממקום שער גבח, כך יאמר לעור ולבגד במקום שער בקרחתו ושלא במקום שער בגבחתו.

עינו. מראהו, כמו: עין הארץ, וכמו" עד שיקלט את העין:

פחתת הוא. פוחת והולך הוא ונשחת ולכך שרף אותו [ד]לא סגי אם תקרע אותו מקום הנגע מן הבגד, שהרי כולו נשחת, אבל אם כהה סגי בקריעה:

בקרחתו או בגבחתו. אעור, בין במקום בשר שאין שם שער, בין במקום שער שדרכו להתקרח, וכן בגד בין במקום שער שסורקין אותו ומעלין לו שער ועתיד להתקרח, בין מאידך גיסא שהוא גבח בלא שער. ואונקלוס תרגם: בין חדש בין ישן, שנפל ממנו השער. ורבותינו עשו ממנו גזרה שוה, בסנהדרין מייתי לה, נאמר קרחת באדם ונאמר קרחת וגבחת בגדים וכו' גבי זקן ממרא:

לא הפך הנגע את עינו. היינו לא כהה מאדמימותו. ויש לפרש עוד שלא נתהפך מירקרק לאדמדם או להיפך. ופליגי בזה תנאי בנגעים פ״י אי נשתנה הוי כלא נשתנה או לא:

בקרחתו או בגבחתו. היינו מאחורי הבגד או מלפניו. ונקיט הכתוב הפשוט תחלה דאחורי הבגד קרוב יותר לגוף האדם מש״ה פשוט יותר שמטמא בנגעים:

ט ותידוק מיניה הא כהה טהור לא שלא העז ותידוק הא העז טהור או מוסגר שהרי זה יותר קשה מלא הפך עינו שהיא טמא:

י שפשה יותר קשה מלא פשה שהוא טמא:

כ שלא נמצא בשום מקום אם הפך יותר קשה מלא הפך אם לא: