ויקרא יג, נ

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא וְיַסְגַר יָת מַכְתָּשָׁא שִׁבְעַת יוֹמִין

וְיֶחֱמֵי כַהֲנָא יַת מַכְתְּשָׁא וְיַסְגֵר יַת מַכְתְּשָׁא שׁוּבְעָא יוֹמֵי

וראה הכהן וגו׳ והסגיר. צריך לדעת מאי טעמא שנה הכתוב משפט צרעת הבגד ממשפט צרעת אדם, שצרעת אדם ישנה בלא הסגר כשהיא צרעת, וצרעת הבגד הגם שהיא צרעת כמו שאמר הכתוב ״נגע צרעת היא״, אף על פי כן לא צוה שיטמאנו הכהן אלא יסגירנו. ונמצא כפי זה מחשיב הכתוב בגדי אדם מאדם עצמו. ונראה כי הבגדים לצד שהחלטו הוא כליונו, אם בפעם ראשונה יחלט אם כן אין תרופה לבעל תשובה לשוב על חטא שצרעת זה בא בעבורו. וכבר קדם לנו כי לא יחפץ ה׳ בהפסד וכליון ממון אדם. צא ולמד מה שדרשו זכרונם לברכה (תורת כהנים; נגעים פרק יב משנה ה) בפסוק ״וצוה הכהן ופנו את הבית״ שהקדוש ברוך הוא חס אפלו על ממון הבזוי של הרשעים. אשר על כן אין לך נגע בבגדים שיחלט בפעם אחד, מה שאין כן האדם שישנו בתשובה ותקון גם אחר החלטו, שהרי אינו נאבד בהחלטו אלא נבדל, ובשובו יוסר ממנו הנגע וטהר. לזה ישנה לצרעת חלוטה בפעם ראשונה, וישרים דרכי ה׳.

חסלת פרשת תזריע