שמות ט, לב

כי אפילת הנה. מאחרות, ועדין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם, שלא לקו:

וְחִטָאָה וְכֻנְתַּיָא לָא לְקוֹ אֲרֵי אֲפֵילָתָא אִנוּן:

וְחִיטַיָא וְכוּנְתַּיָא לָא לָקוּן אֲרוּם לְקִישָׁן הִינוּן

אפילת. תאר וקרוב ממנו. ואופל ולא נוגה לו. והטעם שהיו עוד תחת הארץ ולא נראו:

לא נכו - להודיעך שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה. הברד מקלקל את הקשה והארבה את הרך.

והחטה והכסמת. בא וראה מה רב רשעם של פרעה ועבדיו כי אף על פי שהחטה והכסמת לא נכו, ומשה התפלל, וראה פרעה כי חדל כל הרע בתפלתו, כי באופן אחר היה כלה גם יתר הפלטה, מכל מקום הוסיף פרעה לחטוא והכביד לבו במזיד הוא ועבדיו:

כי אפילות הנה. מצד שהם אפילות ולא גדלו עדיין ועל כן לא לקו.

ובמדרש כי אפילות הנה פלאי פלאות נעשו בהן, ובאור זה כי לא נצולו מן הלקות בעבור שהיו אפילות כי לכובד מכת הברד ולחוזק צנתו היה ראוי שימותו שרשי התבואה מתחת הקרקע או שישרפו לחוזק כח האש המתלקחת, אלא שהיה בדרך הנס ונעשו בהם פלאות וזהו לשון כי אפילות הנה קרי ביה כי פלאות הנה.

והחטה והכסמת לא נכו לפי שעתיד לומר ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד, ויש פתחון פה לחלוק ולומר הרי כבר נאמר ואת כל עשב השדה הכה הברד, לכך קדם ולמדך כאן ש החטה והכוסמת לא נוכו כי אפילת הנה שמה שלא שבר הברד אכל הארבה, הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך.

כי אפילת הנה לשון אופל שהיו עוד בארץ ולא נראו.

והחטה והכסמת לא נוכו. להשחיתם בא הארבה:

והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה אחז"ל פלאי פלאות נעשו בהם. ויש לשאול אחר שהיו מאוחרות מה פלא נעשה בהם אחר שהפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והתשובה שלחוזק קור הברד או כח אש מתלקחת היה ראוי שימותו שרשי התבואה תחת הקרקע וכל שכן ותהלך אש ארצה:

כי אפילות הנה. הפשט מבואר ורש״י הביא המדרש. פלאי פלאות נעשה להם ומוצא הדרש מבואר ברבה. וע״ע להלן י׳ ט״ו הוכחה לזו: