שמות ט, יב

וְתַקִיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא קַבִּיל מִנְהוֹן כְּמָא דְמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה:

וּתְקֵיף יְיָ יַת יִצְרָא דְלִבָּא דְפַרְעה וְלָא קַבֵּיל מִנְהוֹן הֵיכְמָא דְמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה

ויחזק ה' את לב פרעה ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את לבו להתפאר אצלו בחכמתם ועתה לא באו לפניו ואין עוזר לו ואין סומך באולתו רק עונותיו אשר ילכדונו או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו כי במכות הראשונות בפשעו היה הדבר ועתה סבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה (ז ג) והוא האמת

ויחזק ה'. על כן לא בקש להעתיר:

ויחזק ה'. כי לא היה סובל זה בלי ספק, כענין באיוב וגע אל עצמו ואל בשרו:

ויחזק ה' את לב פרעה. זו מכה ששית נאמר בה ויחזק ה' כי בחמש מכות ראשונות לא נאמר בהן כן כי אין החזוק מאתו יתברך כי אם מתוך כובד לבו של פרעה ומתוך שהיו החרטומים מחזקים את לבו ומתפארים בחכמתם אצלו, אבל עתה במכת השחין לא באו בהיכל מלך פנימה ולא נראו לפני משה כלל כי נתביישו בהיותם מוכי שחין ואין מחזיק ביד פרעה ואין מדבר על לבו ואולי היה נמלך לשלחם אלא שהיתה סבה מאת השי"ת מכאן ואילך.

ולא שמע אלהם כסבור אבעבועות אלו מתרפאות כשאר אבעבועות של מכוה.

ויחזק ה'. גם בזו לא שייך לשאול רפואה כי האבעבועות מאליהן מתרפאות כאבעבוע של משה:

ויחזק ה׳ את לב פרעה. עד כאן כתיב ויחזק לב פרעה. היינו שהחזיק פרעה את לבו מאליו. עפ״י מה שמצא תואנה בדבר כמש״כ לעיל ח׳ י״א. או ע״פ דבר החרטמים כמש״כ שם ט״ו. והיינו שמסיים בכ״מ כאשר דבר ה׳ אין הפי׳ דבור ממש אלא במה שהיסב ענין שיחזק לב פרעה היינו דבר ה׳. וכמש״כ בס׳ ברא׳ כ״ד נ״א. אבל במכה זו לא היה שום תואנה והחרטמים גם כן לא דברו מאומה. מ״מ ויחזק ה׳ את לב פרעה. וע״ז מסיים כאשר דבר ה׳ אל משה היינו דבור ממש והוא ואני אקשה את לב פרעה:

ולא שמע אלהם. דברי משה ואהרן שבאו להוכיח מזו המכה לא אבה לשמוע אליהם כלל. ולא הוסיף להקל עוד העבודה ומש״ה כתיב ולא שמע אליהם:

ויחזק ה'. כי לבו של פרעה נתרכך אז בפרט שהחרטומים שחזקו את לבו עד הנה לא באו אליו, רק שה' חזק לבבו וכמ"ש חז"ל שיען שהיה המכה הששית שלא עשה תשובה חזק ה' את לבבו: