שמות ח, כה

התל. כמו להתל:

וַאֲמַר משֶׁה הָא אֲנָא נָפֵק מֵעִמָךְ וֶאֱצַלֵי קֳדָם יְיָ וְיַעְדֵי עָרוֹבָא מִפַּרְעֹה מֵעַבְדוֹהִי וּמֵעַמֵהּ מְחָר לְחוֹד לָא יוֹסֵף פַּרְעֹה לְשַׁקָרָא בְּדִיל דְלָא לְשַׁלָחָא יָת עַמָא לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ:

וַאֲמַר משֶׁה הָא אֲנָא נָפִיק מִלְוָתָךְ וְאֵיצַלֵי קֳדָם יְיָ וְיַעְדֵי עִרְבּוּב חֵיוַת בָּרָא מִן פַּרְעה וּמִן עַמֵיהּ לִמְחַר לְחוֹד לָא יוֹסֵף פַּרְעה לִמְשַׁקְרָא בְּדִיל דְלָא לְמִפְטוֹר יַת עַמָא לִמְדַבְּחָא נִכְסַת חַגָא קֳדָם יְיָ

וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "למחר" כן רצה משה לעשות גם בזאת שיתפלל ויסורו מחר והנה סר הערוב והלכו להם לא כאשר היה בצפרדעים מן הטעם שאמרו רבותינו (שמו"ר יא ג) שרצה הקב"ה לצער אותם במכות לא להועיל להם כלל ומשה נשמר בכך באמרו כי אמר לפרעה להכרית הצפרדעים שירמוז למיתתם כמו שפירשתי (לעיל פסוק ה)

ויאמר. התל. זה השורש משונה. כי היה ראוי להיות התי"ו בדגש. כי הה"א שורש כמו הנה לא ידעתי דבר. וככה התל תהתלו בי. והנכון ויהתל בהם אליהו. ואמר לו משה כן בעבור שאמר במכת הצפרדעים לשלח את העם ולא שלח:

וְהַעָתַּרְתִּי - כמו: וְהַחֲרַמְתִּי את עריהם. והחזקת בו. והאבדתי חכמים מאדום. וְהַעֲלֵיתִי. כולם פתרונן להבא ופתחין. וכן: וְהַעֲבַדְתִּיךְ כי אותיות גורמים. אבל לשעבר יאמר: הֶעֱבַרְתִּי מעליך חטאתך. הֶעֱלֵיתִיךָ. הֶאֱבַדְתִּי. כלם נפתחין בפתח קטן. אבל בשאר אותיות יאמר: וְהִכְרַתִּי פסילך. וְהִשְׁמַדְתִּי. כולם בחירק בין לשעבר בין להבא.

וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר. יאמר משה לפרעה כדי שלא תחשוב עלי שהמעשים שאני עושה הם בתחבולה וחכמה בחכמת השעות ותחשוב שאני יודע השעה והעת שהמכה ראויה להסתלק ועתה הגיע אותה העת לפיכך אני מאריך לך עת הסרת המכה עד למחר כמו שאמרת לי במכת הצפרדעים וע"כ קבע לו משה זמן בשאר המכות במלת מחר בין בהסרת המכה בין בהבאתה.

אל יוסף פרעה התל יש להקשות איך אמר דיבור של גנאי לפרעה שהרי אמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים ואמרו רבותינו ז"ל צוה עליהם לחלוק לו כבוד בדבריהם ואמר וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר ופרש"י חלק כבוד למלכות שהרי ירד פרעה בעצמו אליו בלילה שנאמר ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו ואם כן איך דיבר דבר שאפילו אחד מהנבזים מקפיד עליו כשאומרים לו שהוא מכזב. והתשובה כשראובן מתוכח עם שמעון על אי זה דבר שיהיה ושמעון אומר לראובן דברים של טעם והנה מנוצח ראובן ראוי לראובן שיאמר לשמעון דבר גנאי בשיכעיסהו וישכח טענתו הטובה בכעסו ויהיה ראובן נוצח וכן עשה משה שהיה אמר לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר ונזבחה לה' אלהינו ואמר לו פרעה לכו זבחו לאלהיכם בארץ ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלהינו משה רבינו השיב לפרעה טענה נכונה שא"א לזבוח לה' בארץ ופרעה השיב לו טענה נצחת ואמר לו יהי כדבריך אבל לטענתך יספיק שיהיה הזביחה חוץ לכרך כמו מהלך חצי יום וכיוצא בו מה צורך ג' ימים וזהו שאמר ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם לה' אלהיכם במדבר שטענה נכונה אמרתם שאין נכון לזבוח בארץ אבל ג"כ מה צורך שלשת ימים יספיק יום או חצי יום וזה הוא שאמר רק הרחק לא תרחיקו ללכת ומשה לא ידע מה יענה לו שפרעה אמר טענה גדולה לא ידע משה מה להשיב לו אלא אמר כזבן שקרן היית עד עתה לא תכזב עוד רק אל יוסף פרעה התל ובפחד מכת הברד ובכעס שהכעיסו לא הזכיר פרעה עוד רק הרחק לא תרחיקו אלא נכנס מצד אחר ואמר מי ומי ההולכים וכשאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך אמר ראו כי רעה נגד פניכם לומר אתם רוצים לברוח כמי שטוען כלאחר יד מדוע אתם רוצים טף וגם שלשת ימים ולא הזכיר בפירוש אלא טף שכבר פחד לו לומר בפירוש הרחק לא תרחיקו שכבר ייסר אותו והכעיסו על זה וזה ענין נאה:

לבלתי שלח את העם. כלל אפילו לדרך קרובה מג׳ ימים. ובאשר ידע משה כי יחזור פרעה אח״כ מש״ה נתפייס משה לע״ע גם בזה המעט. אע״ג שלא זה היה תכלית המבוקש:

ויאמר משה. השיב לו שלא יהיה כאשר חשבת שלא תסור המכה עד שתשלחנו לעבוד ושם נתפלל עליך, לא כן כי אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' תיכף ויסר הערוב מחר, כי כמו שהיה צריך מהלך יום אחד עד שהגיע הערוב מן היערים אל ערי מצרים, כן צריך יום בחזרה עד שיגיעו אל מעונתם, והגם שאני אתפלל תיכף לא יסור מן הארץ עד מחר, כי ישהה יום אחד בהליכתו וגמר ההסרה יגמר מחר, רק אל יוסך פרעה התל, ר"ל שאם יתעכב הערוב עד שתשלח את העם יהיה נראה שאתה שולחם מפני הכרח המכה ובאונס, וה' רוצה לנסות אם תקיים דברך אחר שתסור המכה ולא תוסיף התל כמו שעשית במכת הצפרדעים: