שמות ח, כ

תשחת הארץ. נשחתה הארץ אתחבלת ארעא:

וַעֲבַד יְיָ כֵּן וַאֲתָא עָרוֹבָא תַקִיף לְבֵית פַּרְעֹה וּלְבֵית עַבְּדוֹהִי וּבְכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם אִתְחַבָּלַת אַרְעָא מִן קֳדָם עָרוֹבָא:

וְעָבַד יְיָ כֵּן וְאַיְיתֵי עִירְבּוּב חֵיוַת בָּרָא תַקִיף לְבֵית פַּרְעה וּלְבֵית עַבְדוֹי וּבְכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם אִיתְחַבִּילוּ יַתְבֵי אַרְעָא מִן קֳדָם עִירְבּוּב חֵיוַת בָּרָא

ויעש. למחרתו כאשר דבר משה.

וטעם ויבא ערב כבד. מעצמו וזו המכה היתה קשה מהראשונות:

תשחת הארץ מפני הערוב. שהיו אוכלין וממיתין את בהמותיהם וגם בני אדם כשהיו פוגעין בהן אבל במבצרים ובמגדלים היו ניצולין:

תשחת הארץ. פרוש, שהערוב ישחית גם כל נמצא מלבד בני אדם:

ויבא ערב כבד ביתה פרעה וגו׳. גם הערוב שבא מחדש למצרים בא תחלה לבית פרעה ועבדיו ומשם נתפשט בכל ארץ מצרים. וכמו כל המכות ששלטו בפרעה ועבדיו ביותר כמש״כ במכת דם וצפרדע משום שהם היו עיקר החייבים בדבר:

תשחת הארץ. נשחתה מיבעי. אלא בא להגיד שבא מתחלה כל הערוב לבית פרעה ועבדיו ומשם נתפשטו לכל הארץ. וידעו פרעה ועבדיו מיד שעלולה הארץ להיות נשחתת מפני הערוב מש״ה מיהר כ״כ לקרוא למשה ואהרן:

ויעש ה' כן. שתיכף יצאו החיות ממעונתם, ויבא ערוב כבד, זה נגמר למחר כנ"ל:

צ דק"ל דתשחת הארץ משמע ל' עתיד הא כבר היתה נשחתה לכך הביא ראיה מהתרגום שמפרש אתחבלת שהוא ל' עבר או בינוני: