שמות ז, טז

עד כה. עד הנה ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה (יא ד) כה אמר ה' כחצות הלילה:

וְתֵימַר לֵהּ יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי שַׁלְחַנִי לְוָתָךְ לְמֵימַר שַׁלַח יָת עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמַי בְּמַדְבְּרָא וְהָא לָא קַבִּלְתָּא עַד כְּעָן:

וְתֵימַר לֵיהּ יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי שַׁדְרַנִי לְוָתָךְ לְמֵימַר פְּטוֹר יַת עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמַי בְּמַדְבְּרָא וְהָא לָא קַבֵּילְתָּ עַד כְּדוּן

והנה לא שמעת עד כה בעבור שזאת מכה ומעתה יחל להכותו אמר לו כי רשעו גורם לו להביא עליו עונש שלא שמע למצות בוראו והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שלא ישמע ולא ישלח רק בפעם הראשון שאמר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח (לעיל ה ב) ולא היה גוער בהם רק שומע דבריהם ושותק כי יפחד מהמכות מעת שעשו לפניו מופת התנין ובלע מטותם אך במכות הראשונות מנסה את החרטומים לעשות כהם כלומר שהם מעשה כשפים והנה הוא ירא ומתחזק וזה טעם ויחזק לב פרעה

ואמרת. אמור לו ככה כי זאת תחלת המכות אם לא תשמע. כי המטה אשר נהפך לתנין לא היתה מכה:

והנה לא שמעת עד כה כה אמר ה' כה בא"ת ב"ש לץ וב"פ לץ עולה ר"מ כל כך מכות לקו במצרים מ' ועל הים ר' זהו שרמז לו לא תשמע עד שתלקה כמנין כה כה וזהו שנאמר לץ תכה ופתי יערים כמנין לץ לץ:

ואמרת אליו. י״מ לפי שהוא יוצא המימה במקום טהור ושם תדבר עמו אבל לא בביתו שלא להזכיר שם שמים במקום גלולים וטנוף.

ואמרת אליו ה׳ וגו׳ שלחני וגו׳. כל הכתוב מיתר, ולא היה לו לומר אלא פסוק שאחריו ״כה אמר ה׳״ וגו׳. ואם לומר כי הוא שלחו, זה אינו צריך כי ידוע הוא. ואולי כי להיות שבא אליו והוא הולך לעשות צרכיו בבקר השכם, ויאמר פרעה שאין זה מהלכות דרך ארץ, שהיה לו להמתין עד עת שיהיה יושב בפלטין שלו ויאמר אליו השליחות, לזה צוה ה׳ לתת לו טעם בתחלת דבריו ויאמר אליו ה׳ שלחני אליך ודבר מלך עלי לבא בעת זו. גם לצד שהוא אלוה עליון צריך לעשות שליחותו תכף ומיד.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (שמות רבה ח,א) בפסוק (יחזקאל כט,ג) ״לי יאורי ואני עשיתני״, שהיה עושה עצמו אלוה והיה מטעה עמו לומר כי הוא מכניס ואינו מוציא, והיה יוצא בהשכמה דרך נסתר מכל חי והיה עושה צרכיו ביאור. לזה באה השליחות מה׳ למקום גנובתו ומסתורו מכל חי, ואמר אליו תחלת דבריו: ״ה׳ אלהי העברים הוא שלחני אליך״, פרוש, הודיעני מקום אתה בו, והרי לך אות כי ה׳ אלהינו יודע אם יסתר איש במסתרים. גם בזה נבאש כי גלה ה׳ קלונו לעבדיו כי כבולעו כך פולטו ושקר בימינו והנה הוא כאשר יבער הגלל (מלכים א יד,י). ואמרו והנה לא שמעת עד כה, פרוש, מודיעו כי ה׳ יודע מחשבות, והגם שעדין לא השיב פרעה תשובה למשה על הדבר כמו שפרשתי בפסוק ״כבד לב פרעה״, אף על פי כן ה׳ יודע כי לא שמע עד כה.

עוד ירצה, לצד שקדמה שליחות משה ועשה אות מטה שנהפך לנחש, ולא היתה לו מכה כשלא שמע על ידי שליחות זו, וכשבא להכות מכה ראשונה של דם אמר אליו כי כבר אמר לו השליחות על מה הוא מביא עליו הרעה, וזה שעור הכתוב ה׳ אלהי העברים כבר שלחני אליך ודברתי לך והנה לא שמעת, אשר על כן כה אמר ה׳ וגו׳, באפן כי אינו צריך לומר לו עוד פעם אחרת ״כה אמר ה׳ שלח עמי״ וגו׳, שכבר אמר לו הדבר.

אלהי העברים וגו׳ ויעבדני. כבר נתבאר לעיל ה׳ א׳. דבמקום דכתיב העברים א״א לומר ויחוגו לי. אלא ויעבדני. דכל זרע העברים שוין בעבודה כאנשי המעלה:

ואמרת אליו. כבר התבאר שהתראה זו לא היה על תנאי אם לא ישלח יכהו, רק הודיע שכבר נתחייב עונש על שלא שמע עד כה, ומלת עד כה מציין ג"כ מדרגת הסירוב שלא די שלא שמע עוד הוסיף להרע להם:

ב בשאר מכות כתיב כה גבי התראה אבל גבי המכה לא כתיב כה לאפוקי גבי מכות בכורות כתיב גבי מכה גופה כה אמר ה':