שמות ו, ח

נשאתי את ידי. הרימותיה להשבע בכסאי:

וְאָעֵיל יָתְכוֹן לְאַרְעָא דִי קַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִתַּן יָתַהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְאֶתֵּן יָתַהּ לְכוֹן יְרֻתָּא אֲנָא יְיָ:

וְאָעִיל יַתְכוֹן דְקַיְימִית בְּמֵימְרִי לְמִתַּן יָתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְאֶתֵּן יָתָהּ לְכוֹן יְרוּתָא אֲנָא יְיָ

אשר נשאתי את ידי הרימותיה לישבע בכסאי לשון רש"י ור"א אמר דרך משל כאדם שישא ידו אל השמים וישבע כמו כי אשא אל שמים ידי (דברים לב מ) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע (דניאל יב ז) ועל דרך האמת נשאתי את ידי שהרימותי זרוע עזי אלי שאתן להם הארץ וכן כי אשא אל שמים ידי (שם) שאשא היד הגדולה אל השמים להיות בה לעולם החיים ואין וירם ימינו ושמאלו אל השמים מן הענין הזה כי הוא נאמר במלאך לבוש הבדים שנשבע בחי העולם

והבאתי אתכם אל הארץ. כי רבים מיוצאי מצרים גם בניהם יחשבו כהם:

וטעם אשר נשאתי את ידי. דרך משל כאדם שישא ידו אל השמים וישבע. כמו כי אשא אל שמים ידי. וירם ימינו ושמאלו אל השמים:

וטעם אני ה'. שאקיים זה:

והבאתי אתכם אל הארץ. כאשר תתבוננו בכל זה תהיו ראוים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם:

מורשה ב' במסורה דין ואידך משה מורשה קהלת יעקב שבזכות התורה ירשו הארץ כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו וכתיב מורשה ולא כתיב ירושה רמז שמורישים ולא יורשים שלא יכנסו לארץ:

והבאתי אתכם אל הארץ, כשם שהיו כל השאר יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה תכופים בזמן קרוב, כן היה ראוי להכניסן לארץ מיד לולא חטא המרגלים, ומצינו דוגמתן ארבע לשונות של גאולה לעתיד לבא והוא שאמר הנביא (יחזקאל ל״ד:י״ג) והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל, וכנגד ד' לשונות אלו תקנו לנו רז"ל ד' כוסות בפסח. וכן שכר הצדיקים נמשל לכוס הוא שנאמר (תהילים כ״ג:ה׳) כוסי רוויה וכתיב (שם טז) ה' מנת חלקי וכוסי וכתיב (שם קטז) כוס ישועות אשא, וכתיב (ישעיהו ס״ו:י״א) למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה והכונה בו כוס של תנחומין, וכתיב (ירמיהו ט״ז:ז׳) ולא ישקו אותם כוס תנחומים, ותקנו לנו רז"ל לגמור את ההלל בכוס רביעי ולהתחיל בו שפוך חמתך, והטעם בזה לפי שעתיד הקב"ה להשקות לרשעי העולם ארבע כוסות של פורענות הוא שכתוב (שם כה) קח את כוס היין החמה, וכתיב (שם נא) כוס זהב בבל ביד ה', וכתיב (תהילים י״א:ו׳) ורוח זלעפות מנת כוסם, וכתיב (תהילים ע״ה:ט׳) כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך.

אשר נשאתי את ידי. דברה תורה כלשון בני אדם ודרך משל הוא, כאדם הנשבע שנושא את ידיו אל השמים, וכן (דברים ל״ב:מ׳) כי אשא אל שמים ידי.

וכתב הרמב"ן ז"ל על דרך האמת נשאתי את ידי שהרימותי זרוע עזי אלי שאתן להם הארץ, וכן כי אשא אל שמים ידי שאשא היד הגדולה אל שמים להיות בה לעולם החיים, ואין (דניאל י״ב:ז׳) וירם ימינו ושמאלו אל השמים מן הענין הזה כי הוא נאמר במלאך לבוש הבדים שנשבע בחי העולם ע"כ.

מורשה ולא ירושה לרמוז שלא יהיו יורשים אותה לפי שעתידין היו יוצאי מצרים למות במדבר אבל יהיו מורישים אותה לבניהם ובניהם יכנסו לארץ ולא הם ולכך הזכיר לשון מורשה, וכן יש לפרש בפסוק (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה ולא אמר ירושה כי היה במשמע שהתורה לא תהיה ירושה כי אם לאותו הדור שקבלוה בלבד ועל כן אמר מורשה שצריך להורישה לבניהם וכענין שכתוב (שם ו) ושננתם לבניך, כי גם הדורות העתידים חייבים הם בקיום התורה כאותם שקבלוה, ועל דעת רז"ל שם היו וכענין שכתוב (שם כט) ואת אשר איננו פה עמנו היום. והנה הבטחה זו סיים בה אני ה' כי כן התחיל בלשון הזה ובא ולמד אני ה' המבטיח אני ה' המקיים.

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי. לישבע להם ואשלם לכם את אשר נדרתי להם:

מורשה. ירושה היא לכם מהם וגם תהיו מורישים אותם לבניכם, רמז להם שלא יכנסו לארץ כדאיתא ביש נוחלין:

נשאתי את ידי משל כאדם שישא ידו לשמים וישבע כמו כי אשא אל שמים ידי:

והבאתי וגו׳. קשה, כי דברי אל עליון דברו טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב: ״והבאתי אתכם אל הארץ״, ולא מצינו שכן היה, אלא ואת בניהם הביא שמה, אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר. ותגדל הקשיא למה שאמרנו שנשבע ה׳ על כל הדברים באמרו ״לכן״, ואמרו זכרונם לברכה (שמות רבה ו,ד) אין ״לכן״ אלא לשון שבועה.

ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קשיא זו, וקודם אמרו והבאתי אתכם וגו׳, אמר וידעתם כי אני ה׳ המוציא וגו׳, פרוש תנאי הוא הדבר ובזה ״והבאתי״ וגו׳, וזולת זה אם תנאצו ה׳ אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה׳ וגו׳ באמצע הבטחות הטובות, ולא אחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי, אבל פרט זה של הבאתם לארץ תנאי הוא הדבר ״וידעתם״ וגו׳, אז ״הבאתי״, וזולת זה יהיה מה שיהיה.

ונתתי אתה לכם מורשה. לא לשעה שאתם תהיו בה לבד אלא אפילו בשעה שאתם גולים ממנה הרי הוא שלכם וכמו שאדם הפורש משדה ירושת אבותיו לעולם דעתו עליה ומשים לב שלא לשכוח הליכו׳ אותה אחוזה. אולי יזכהו ה׳ לשוב אליה. כך א״י היא לנו מורשה לעד וכמו שאמר ירמיה הנביא הציבי לך ציונים וגו׳ ועי׳ להלן ל״ב י״ג. ובזה נכלל הברית אשר לארץ כי יהא השגחתו בפרטית עליה. אפילו בשעה שאנו גולים. הליכות א״י וברית שלה למורשה לנו. ועי׳ בספר ויקרא כ״ו מ״ב מש״כ שם:

והבאתי. וכן הדבר השלישי שהוא כבוש הארץ יהיה ע"י שם הויה כמו שסיים אני ה', כי הכבוש יהיה ע"י אותות ומופתים המתיחסים לשם הויה שבשם זה אביא אתכם אל הארץ ותקחוהו בתורת ירושה מאבותיכם, ובזה באר שכל הג' דברים הנ"ל יהיו ע"י שם הויה ונסים גלוים ומפורסמים:

כ [ג"א] כאלו אמר לישבע במלכותי כי הכסא מורה על המלכות כמו רק הכסא אגדל ממך: