שמות ו, כה

מבנות פוטיאל. מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה ומזרע יוסף שפטפט ביצרו:

וְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן נְסִיב לֵהּ מִבְּנַת פּוּטִיאֵל לֵהּ לְאִנְתּוּ וִילִידַת לֵהּ יָת פִּינְחָס אִלֵין רֵישֵׁי אֲבָהַת לֵיוָאֵי לְזַרְעֲיָתְהוֹן:

וְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן נְסִיב לֵיהּ מִבְּרַתּוֹי דְיִתְרוֹ הוּא פּוּטִיאֵל לֵיהּ לְאִנְתּוּ וִילֵידַת לֵיהּ יַת פִּינְחָס אִלֵין רֵישֵׁי אַבְהַת לֵיוָאֵי ְיִיחוּסֵיהוֹן

ואלעזר. הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס כי לו נתנה הכהונה לעולם ע"כ מדרך הסברא. פוטיאל הי' מבני ישראל ולא ידענו טעם פוטיאל כאשר לא ידענו טעם למישאל וכל שמות הנזכרים כמו אהרן. ולולי נכתב מעשה משה לא היינו יודעין למה נקרא כן:

ואלעזר בן אהרון וגו' - בשביל פנחס בן אלעזר, אבל בבני איתמר לא פירש כאן, שאין צריך להזכירן לפנינו בתורה.

אלה ראשי אבות הלוים. באופן שאלה משה ואהרן הנזכרים היו ראשי אבות הלוים:

מבנות פוטיאל. הזכירה בשביל כבוד פנחס, שלו ניתנה הכהונה לעולם. כאן פרש״י שפטפט ביצרו, פרש״י בסוטה, זלזל וכבש יצרו ולא חשבו.

לקח לו. זה הלשון משונה מלשון המקרא כ׳ וכ״ג. וגם לו חדא מיותר. ובא ללמדנו שאע״ג דבת פוטיאל לא היתה מיוחסת יותר מצפורה אשת משה. ומכ״מ זכתה להוליד את פינחס והיינו משום שהיתה לעזר גדול להליכות עולמו של אלעזר. והפי׳ לקח לו. הוא כמש״כ בס׳ בראשית ד׳ י״ט שהוא לעזר חייו. ובשביל שראה אלעזר שתסייעהו הרבה להיות איש המעלה. לא דקדק על היחס. והיתה משום זה ראויה לו לאשה וזכתה בשביל זה להוליד לו כראוי לו. דהני נשי במאי זכיין באתנויי גברי. משא״כ צפורה אע״ג שהיתה צדקנית אבל לא הועילה לגדולת משה כלל. וע׳ מש״כ לעיל ב׳ כ״א:

ט סוטה דף מ"ג ר"ל שאביו הי' משבטו של יוסף ואמו היתה מזרע יתרו או להיפך ודייקי מדכתיב פוטיאל ביו"ד דמשמע לשון רבים א"נ מדכתיב מבנות דמשמע נמי לשון רבים ר"ל שייחסו בשביל שני יחוסים וא"ל דלמא שם אדם הוא ששמו פוטיאל וי"ל דדייק מדכתיב ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון ש"מ דבא הכתוב לייחסם ה"נ פוטיאל בא לייחסו:

י י"מ שמרד וי"מ שזילזל: